עמוד הבית > פורומים > ילדים ומתבגרים

פורום ילדים ומתבגרים

גב' הדס אורינגר וייס

גב' הדס אורינגר וייס
מטפלת בביבליותרפיה, בעלת ניסיון בעבודה עם ילדים, נוער ומבוגרים, ומנחת קבוצות מוסמכת. כיום, עובדת מזה כשלוש שנים בפנימיית "עדנים" - פנימייה פוסט אשפוזית לנוער עם רקע פסיכיאטרי וקשיים רגשיים עבודה עוד...

הודעה
מחבר
תאריך / שעה
חרדה מחרקים ועוד סילבי 14/10/2015 15:03
  • שלום רב, בני בן 8 מפחד פחד אימיים מחרקים(כולל דבורות , יתושים וכו') עד כדי כך שהוא בוכה והסטרי ממש ולא ירד או לא יכנס לבניין אם ראה שם חרק.זה ממש משתק אותו איך ניתן לעזור לו. תודה

ילד בן 8 חודש הורה מודאג 03/09/2015 20:20
  • שלום, התינוק שלי בן 8 חודש, שאני נכנס הביתה הילד תלוי בי תלות מחרידה למצב שאני לא יכול לזוז בבית בלי להרים אותו לידיים, שאמא מחליפה חיתול ואני בבית הוא בוכה בכי מחריד עד שאני נעמד לו ליד הראש, שעושה לו אמבטיה או מחליפה לו בגדים אותו דבר התינוק פורץ בבכי לא נורמלי עד שאני לידו ומלטף ומחבק אותו... המצב בלתי נסבל ומחריד אותי כהורה כל הסיטואציות הנ"ל במצב שאני שאמא שלו לבד איתו ההתנהגות היא של תינוק נורמלי אנחנו לא מבינים מה הבעייה, אשמח להתייחסות

שאלה דונא 02/06/2015 11:49
  • אני בת 18 ורוצה ללמוד באוניברסיטה .... רוצה סיעוד ובאותו זמן רואה שהמורה יותר טוב לבת אבל לא יודעת מה לעשות.. האם הדבר הזה רוצה פסיכולוג ...ואפשר לומר מה היותר טוב בשבלי ???!

ריבים עם הילדה ריקי 20/05/2015 12:35
  • שלום, אני רבה המון עם הבת שלי. היא בת 12 . מה את ממליצה לי לעשות?

בחילות בשעות הערב אודליה 10/05/2015 13:28
  • שלום. אני אודליה, אני בת 14, ולאחרונה כל ערב יש לי בחילות. אני לא מקיאה, ובגלל זה אני לא יודעת אם כדאי לי לספר לגורם חיצוני וללכת לבדוק את זה. זה יכול להוביל למשהו? איך אני יכולה לגרום לזה להפסיק? אני אוכלת רק צהריים וערב (בערב ארוחה קטנה), ואני לא אוכלת בבית הספר אבל לא היו לי הפרעות אכילה בעבר. אני מצטערת אם זה נכתב בפורום הלא נכון! אם זה המקרה, אפשר בבקשה להפנות אותי לפורום המתאים? תודה מראש

בעיות עם ילד בן 12 dush 29/12/2014 10:46
  • שלום רב, לבן זוגי יש ילדים מהנישואים הראשונים תאומים בן ובת בני 12, אספר בקצרה לפני שבוע האמא הביולוגית זרקה את הילד לרחוב ולא נתנה לא להיכנס הביתה אמרה לו לך לאבא שלך. כמובן שאנחנו הזמנו באותו רגע משטרה השוטרים הגיעו אליה הביתה והיא אמרה שהיא לא מוכנה לגדל את הילד. אנחנו לקחנו אותו אלינו לשלושה ימים בינתיים היינו ברווחה, זימנו אותה לשיחה והחליטו באותו היום להחזיר את הילד הביתה, החזרנו אותו, האמא לא יודעת לתת לילדים גבולות הם לא מחונכים... מה אפשר לעשות?

ילדים מנישואים קודמים גב' הדס אורינגר וייס 04/01/2015 14:33
  • שלום רב. הנושא שהעלית הוא בתחום של חוקים וזכויות שאינני מומחית על מנת לענות עליהם. אני מניחה שאם האב סבור שהאם איננה כשירה לטפל בילדיהם עליו לפנות לביהמש בכדי לקבל עליהם משמורת, אם אכן מעונין בכך. בכל מקרה במכתבך חסרים פרטים רבים על מנת להתייחס לעומק הבעיה, ובכל מקרה אינני מוסמכת בעניינים כגון אלה. בהצלחה.

פחד מחשבון שפרה 08/12/2014 17:39
  • אני אמא לילד בן 8, שלא רוצה ללכת לבית ספר ומתלונן על כאבי בטן. אני מרגישה שהכאבים האלו נובעים מפחד, אולי מהמורה לחשבון כי היה איזה תאקל איתו. אני מניחה את זה כי שמתי לב שהוא מתלונן על הכאבים דווקא בימים שיש חשבון במערכת. איך אני אמורה להתמודד עם זה?

פחד מחשבון גב' הדס אורינגר וייס 04/01/2015 13:59
  • שלום שפרה. הדרך הטובה ביותר היא פשוט לדבר איתו. אפשר להגיד לו ששמת לב שכאב הבטן שלו מופיע בימים שיש לו חשבון, ואולי החשש שלו מהמורה הוא זה המייצר את אי הנוחות בבטן? הדרך הטובה ביותר היא תקשורתפתוחה וטובה ביניכם (כמו בכל נושא אחר). כמובן שיש לשלול גם סיבות בריאותיות. בהצלחה

תוצאות בדיקה עופר 11/07/2014 18:34
  • שלובני בין 15 הוא סובל מכב בשורש כף יד שמאל רופאת ילדים נתנה לא בדיקות כלליות שכולם תקינות חוץ מבדיקת streptolysin שהיתה 520 במקום 200 מה זה אומר תודה עופר

כאב בשורש כף היד גב' הדס אורינגר וייס 13/07/2014 13:01
  • שלום עופר. כאן זה הפורום לפסיכולוגיה. אנא פנה לפורום המתאים על מנת לקבל מענה לשאלתך. רק בריאות!

שאלה אלונה 06/04/2014 09:15
  • היי הבן שלי בן 4 אני נתקלת בהתנגדויות של ממש מולו אם זה בהפסקת גמילה ממוצץ, מקלחת, ארוחות אין שיתוף פעולה וכל תגובה מצידו היא של שלילית אני מנסה בכל שיטה לגרום לו לשתף פעולה אך זה לא הולך מקלחת לדוג יכולה להתלוות בצרחות ואנטי של ממש עד כדי לקיחה בכוח כמעט כל כניסה הביתה מלווה בקיטורים ניג'וסים אף פעם לא מרוצה אם אין פעילות מיוחדת הילד לוקח הכרית ורוצה לישון להבדיל כשאנחנו בפארק או בג'ימבורי כמעט וולא רואים מצידו התנגדות או אנטי אשמח לכל טיפ מאחר והדבר הורס אווירה טובה בבית וגורם לכעסים מיותרים מה גם ויש ילדה נוספת בבית שסובלת מזה

התנגדויות מרובות אצל בן 4 גב' הדס אורינגר וייס 10/07/2014 11:39
  • אלונה יקרה, במכתבך חסרים פרטים רבים על מנת שאוכל להבין את המצב אותו את מתארת עם בנך. למשל, איך את מגיבה להתנגדויותיו ובאילו מצבים התנגדויותיו פוחתות. את כן מתארת את הג'ימבורי והפארק בתור אזורים שהתנגדויותיו פוחתות, לכן ניתן להבין מכך שבנך זקוק למרחב ולפעילות רבה על מנת לחוש נינוח ולא עצבני. ככלל, בהתנגדויות של ילדים רצוי שלא להיגרר למאבקי כוח אלא לנסות למצוא שיטות להגיע לשיתוף פעולה עימם. ילדים נוטים למתוח את הגבולות בדרך לעצמאותם ולהתנגד להוראות המבוגרים. עלינו, כהורים, להיות סמכותיים ועקביים מחד, ומאידך לנסות לכבד את דרישותיהם כמה שניתן בגבול הטעם הטוב, ולהשתדל לייצר דיאלוג עימם על המפגש בין צרכיהם לבין דרישותינו.

הבן שלי עושה בעיות אילנה 10/07/2014 10:16
  • שלום, אני תושבת הדרום ובזמן האחרון הבן שלי עושה לי המון בעיות. מתנגד לכל מה שאני מבקשה ממנו. אני משתדלת להיות סבלנית כי אני מבינה שמדובר בלחץ מהמצב הביטחוני, אבל זה כבר ממש בלתי נסבל. מה אני יכולה לעשות?

לחץ בעקבות המצב הבטחוני גב' הדס אורינגר וייס 10/07/2014 11:28
  • אילנה יקרה, ממכתבך עולה כי בנך מגיב ללחץ ולחרדה בעקבות המצב הבטחוני, מזה אני מבינה שהתנהגותו עליה את מתלוננת החלה בימים האחרונים? אם כן, ואם אכן מדובר בתגובה שנובעת מחרדה ומבהלה, נראה כי בנך איננו יודע לתקשר את חרדתו ולכן פועל אותה. את, כהורה, יכולה לעזור לו על ידי כך שתתמללי בשבילו את תחושותיו ותנסי לספק עבורו הרגעה. תוכלי ליזום איתו שיחות על המצב, על הבהלה שעשויה לנבוע ממנו ועל כך שזה טבעי ונורמלי לחוש כך. במקביל תוכלי להרגיע אותו, שאבא ואמא עושים הכל בכדי להיות מוגנים ושמורים. יש סיכוי טוב שאם יוכל לדבר על תחושוותיו ולעבד אותן עימך, יעלה בו פחות הצורך להתנהג אותן באופן בלתי מודע. מאחלת לכם (ולכולנו) ימים של שקט ושלווה.

בן 15 עצבני אביבה 14/11/2013 16:06
  • הבן שלי הפך להיות עצבני מכל מה שאני אומרת לו. אי אפשר לדבר איתו בכלל, הכל מרגיז אותו, ואני לא יודעת כבר איך לגשת אליו. הצילו

בן 15 עצבני גב' הדס אורינגר וייס 15/11/2013 17:46
  • אביבה יקרה, ברוכים הבאים אל גיל ההתבגרות! זהו שלב של שינויים אצל בנך, שלב של גיבוש זהות, תנודות הורמונליות וחיפוש. מאפיין נוסף ושכיח של השלב הזה הוא מרד בהורים. תהליך של גיבוש זהות עצמאי כרוך בניסיון לבדוק צורות ודרכים שונות ממה שלימדה אותנו סביבתנו הראשונה- הבית. על כן, ההורים, שמנסים להמשיך ולכפות את הגבולות והחוקים הישנים, נחווים כמפריעים לתהליך הזה. זו הסיבה שנערים רבים מתנגשים עם הוריהם, בורחים מהבית ומסתכסכים עם דמויות סמכות כמורים, הורים ובעלי תפקידים אחרים. עם זאת, תפקידנו כהורים הוא לשמור ולהגן על הילדים שלנו, במיוחד כשהם בגיל ששיקול הדעת שלהם איננו שלם דיו. אינני בטוחה שיש דרך למנוע לחלוטין את המתח הזה ביניכם, והוא במובנים רבים בריא. זכרי שהתהליך שעובר בנך הוא טבעי ומבורך, וכמו בכל שלב אחר- אפשרי לו תחושה של מסוגלות לצד גבולות ברורים. נסי להתקרב לתחושותיו ולגרום לו להרגיש שאת מבינה אותו, ושאינך מזלזלת בדברים שעובר.

הקטן שלי לא רוצה ללכת לגן אתי 06/11/2013 11:19
  • בהתחלה הכל היה בסדר, ועכשיו הוא פשוט לא רוצה ללכת בבוקר, כל בוקר. שאלתי את הגננת והיא אמרה שזה עובר לו ושלא קרה שום דבר מאז תחילת השנה. אני לא יודעת מה לעשות - זה עניין של התרגלות או שאומר שיש בעיה שאני לא יודעת עליה? הוא בן 3

לא רוצה ללכת לגן גב' הדס אורינגר וייס 06/11/2013 11:47
  • אתי יקרה. בשליחה של ילד לגן יש מימד גדול מאד של חוסר שליטה, משום שאיננו יודעים בדיוק מה מתרחש שם. הדבר תקף בעיקר כשמדובר בילדים בגיל של בנך, שמתקשים לתמלל באופן מדויק את תחושותיהם ולתאר את הקשיים שלהם. הדבר היחיד שנותר לנו, כהורים, לעשות, הוא להיות מאד קשובים לילדינו ולעקוב אחר ההסתגלות שלהם. מילת המפתח היא "זמן". אם לאורך זמן בנך יסרב ללכת לגן ותחושי שלא טוב לו שם יש מקום לבירור ובמידת הצורך מעבר לגן אחר. כרגע, אם העניין לא נמשך זמן רב, ייתכן שבנך עדיין מסתגל למסגרת (לעיתים קשיי ההסתגלות דווקא צפים כמה שבועות אחרי ההתחלה). חכי קצת, שדרי לו שאת סומכת על המקום שאת שמה אותו בו ותעקבי אחר דיווחיו.

גבולות של האחיינים שלי ענבר 05/11/2013 12:00
  • יש לי אחיינים מהממים בני 4 ו- 6, שההורים שלהם (אחי ואשתו) לא מציבים להם בכלל גבולות, שולטים בהורים שלהם לגמרי, ועם הזמן אני רואה שהם הופכים לילדים חסרי סבלנות ומפונקים יותר ויותר, ואני פוחדת שהם נהרסים (אם לא נהרסו כבר). אבל אני לא יודעת אם יכולה להעיר או להגיד משהו לאחי ולאשתו בנושא - פוחדת שזה רק יעשה רע. אשמח לעצה

דאגה לאחיינים גב' הדס אורינגר וייס 06/11/2013 11:32
  • ענבר יקרה. השאלה אם לומר משהו או לא תלויה בעיקר בסוג יחסייך עם אחיך וזוגתו. אם היחסים אינם אינטימיים וחמים, ביקורת שלך על האופן בו הם מגדלים את ילדיהם עשויה להיחוות כמעשה פוגעני ותוקפני, ולהרחיק ביניכם ללא תועלת לאף צד. אם היחסים הם בעלי אופי קרוב, אולי יש מקום להגיד את שעל ליבך, רק אם זה נעשה באופן רגיש ועדין מאד, ובתוך הקשר של סיטואציה אינטימית וקרובה. בכל מקרה, לא בטוחה שתצליחי לחולל שינוי מהותי בהורות של אחיך וזוגתו, אך אולי הידיעה שניסית קצת תשפר את הרגשתך. ילדים לא "נהרסים" כל כך מהר, ועשויים לצמוח למקומות טובים, גם כשהתנאים אינם אידיאלים.

הבת שלי לא מפסיקה לאכול דנית 04/11/2013 10:12
  • הבת שלי בת 16 והיא אוכלת המון. אני יודעת שבגיל ההתבגרות זה הגיוני, אבל היא תוקעת כל היום כמויות של ג'אנק, ותופחת בהתאם. אני רואה שהיא מתחילה ממש לסבול מהעלייה במשקל, אבל כל פעם שאני מנסה להגיד לה משהו, היא נובחת עלי חזרה ולא נותנת לי לדבר איתה ולייעץ לה. הצילו

אכילה רגשית גב' הדס אורינגר וייס 05/11/2013 17:46
  • דנית יקרה. נראה שלביתך יש "אכילה רגשית"- כלומר, אכילה שאיננה נובעת מרעב אלא ממניעים רגשיים. כל עוד המצב איננו יוצא משליטה (וביתך איננה משמינה באופן קיצוני), יש להניח שזו תקופה בחייה של נערה מתבגרת, שתחלוף מעצמה. במכתבך לא ציינת את האופן שבו את מנסה לדבר עם ביתך על העניין, אילו דברים את אומרת ובאיזה טון את משתמשת. בכל מקרה, בכדי לא לייצר משקעים מיותרים בנוגע למשקל ולאוכל (עניין שאופייני מאד לדורנו, ולצערי נערות ונשים רבות מדי סובלות ממנו) כדאי להיות עדינים ורגישים מאד כשמעלים את הנושא. על אחת כמה וכמה כשמדובר בנערה מתבגרת, שעסוקה מאד בדימוי הגוף שלה ובנשיותה. לא הייתי ממליצה לשדר לה שאת נלחצת מהעלייה במשקל, משום שזה עשוי לקבע את התחושה שרזון הוא סוג של מטרה נכספת, שחשובה יותר מכל. כדאי אולי לדבר על נושא של בריאות ביחס לאוכל, כמה חשוב לאכול אוכל מזין ובריא, ולא ג'אנק פוד המלא ברעלים ומזיק לגוף. כמו כן, כמו בכל דבר בחיים, הדבר החשוב ביותר היא הדוגמא החיה שאנחנו מעניקים לילדינו- במקרה שלך, להחזיק בבית אוכל מזין ובריא, מהסוג שאת רוצה שביתך תאכל, ולהציב גבולות בהקשר לאכילת ממתקים או לאוכל תעשייתי. עם הזמן, אם תחושי שעניין האכילה יצא משליטה, כדאי יהיה להתייעץ עם איש מקצוע, ולהיעזר בשיחות פרטניות ומשותפות.

איך מוציאים את הילדים מהטלפון הנייד? שולמית 03/11/2013 10:32
  • הילדים שלי (4, 6) כל הזמן רוצים לשחק בטלפון הנייד שלי. אחרי שנתתי להם כמה פעמים, זה הפך למשהו שאני לא שולטת בו, ואם אני לא מסכימה, הם משתגעים לגמרי ולא מרפים. איך מחזירים את הגלגל לאחור? אם אפשר... תודה רבה

ילדים וטלפון נייד גב' הדס אורינגר וייס 04/11/2013 13:55
  • שולמית יקרה. כמו בכל דבר אחר שילדים נחשפים אליו ובהתלהבותם האופיינית רוצים עוד ועוד ולא יודעים להציב לעצמם גבול, כך גם במקרה זה. עליך כהורה מוטלת האחריות להחליט על מינון, זמנים ותכנים שילדייך יחשפו אליהם, ולנהוג בהתאם להחלטתך באופן עקבי ורציף. בעניין הפלאפון, מאחר וכבר הרשית להם להשתמש בו, קבעי כללים לשימוש. לדוגמא- חצי שעה ביום, לפני השינה ורק משחק אחד. דברי איתם בגובה העיניים ושתפי אותם בהחלטתך. תגיעו להסכם הדדי, שגם אם בתחילה הם ינסו להגמיש, משיראו שאת איתנה ואינך מתכוונת לוותר, יתרגלו אליו ויהנו ממנו. ילדים זקוקים למסגרת וגבולות, משום שזה מספק להם סדר, הגיון ומסגרת פעולה, דברים שהם מתקשים להשיג באופן עצמאי.

משבר אדריס מרח 01/11/2013 00:26
  • איך לצאת מהדכאון שקשור לתקופת מעבר בין חט''ב לבין בית ספר תיכון?

דכאון בגיל ההתבגרות גב' הדס אורינגר וייס 01/11/2013 18:15
  • גיל ההתבגרות הוא גיל אינטנסיבי מאד מבחינה רגשית, ומעברים בגיל הזה עשויים לעורר תחושות חזקות, לעיתים אף קיצוניות. מאפיין נוסף של הגיל הזה הוא גם התחלפותם המהירה של התחושות הללו כהרף עין באחרות, ולכן הדכאון המתואר במכתבך עשוי להיעלם כלעומת שבא. יחד עם זאת, חסרים במכתבך פרטים רבים אודות המעבר והסיבות לדכאון, כמו גם ביטוייו וחומרתו. עם זאת, ככלל, אם אכן מדובר בדכאון (מצב ההנמשך לאורך זמן והמפריע באופן ניכר לתיפקוד) ניתן לטפל בו בשיחות עם איש מקצוע, ואם יימצא הצורך ניתן להיעזר בטיפול תרופתי.

עישון חשיש שרון 16/10/2013 11:19
  • בני בן 17, ולאחרונה גיליתי שהוא מעשן חשיש. כבר זמן מה שאני מבחינה שהוא עייף כל הזמן וחסר ריכוז, ורק בוהה בטלוויזיה או במסך המחשב מרבית שעות היום. כששאלתי אותו על כך הוא הודה מייד (הוא נער כנה שאינו נוטה לשקר), ואף סיפר לי שהוא כבר מעשן מזה שנתיים! כשהמשכנו לדבר על זה הוא סיפר לי שהוא מעשן כמה פעמים בשבוע, ושהוא לא בטוח שהוא רוצה להפסיק כי זה עושה לו טוב, משחרר אותו ועוזר לו ללמוד. אני מפחדת שבני מכור לזה ובעצם לא יכול להפסיק. אני מאד מבוהלת מהמחשבה הזו ולא ממש יודעת איך אני אמורה להתמודד איתה בצורה הטובה ביותר.

עישון חשיש גב' הדס אורינגר וייס 20/10/2013 09:21
  • שרון יקרה. הרשי לי להתייחס אל הבעיה שהעלית בשני מישורים. במישור האחד, אקרא לו "הקונקרטי", בנך הוא קטין שמשתמש בסמים ועליו לחדול מכך. בנקודה זו עלינו, כהורים, להציב גבולות ולקבוע חוקים עבור ילדינו, משום שכל עוד הם קטינים אנחנו אחראים עליהם ועל גורלם, ומתוקף כך גם על מעשיהם. בעניין זה אין מקום למשא ומתן בינך ובין בנך, ועליך להפעיל את סמכותך ולקבוע עבורו. במישור השני- בנך מתאר מעלות רבות שקשורות בעישון החשיש, וסביר שיהיה לו קשה לוותר עליהן. שימוש בחמרים נחשב הרבה פעמים כניסיון לריפוי עצמי (Self medicate) של כאבים וקשיים, ונראה שבנך אכן מתאר הקלה בעקבות השימוש בחשיש, משמע היו שם קשיים קודם ביכולת ללמוד, להשתחרר בחברה ולהרגיש טוב. בהקשר זה הייתי ממליצה על התחלה של בירור משותף לגבי הסיבות שהביאו את בנך לשימוש קבוע בחשיש, ועל ניסיון למצוא יחד פתרונות חלופיים ויעילים יותר. בירור עמוק ויסודי ביותר יכול להתבצע מול איש מקצוע, בשיחות משותפות ופרטניות.

אמא שלי לא מוכנה שאעשה ניתוח פלסטי ואני סובלת מאי 15/10/2013 11:20
  • אני בת 16 תלמידת תיכון בכיתה י'. יש לי אף מאד גדול שגורם לי לסבל רב. הילדים הרבה פעמים קוראים לי בשמות מעליבים שקשורים לאף שלי ואני מרגישה חוסר בטחון. ביקשתי מאמא שלי שתשלם לי לניתוח פלסטי כי זה מאד מפריע לי, אבל היא לא מסכימה ואומרת שאני יפה מספיק ככה. אני מרגישה שאם היה לי אף אחר הביטחון העצמי שלי היה הרבה יותר גבוה. איך אפשר לגרום לה להבין?

קושי עם המראה החיצוני גב' הדס אורינגר וייס 16/10/2013 11:18
  • מאי יקרה. גיל ההתבגרות היא גיל קשה ומאתגר ביותר מבחינת ביסוס הביטחון העצמי, והעיסוק במראה החיצוני, בעיקר אצל בנות, הופך להיות מרכזי מאד. הרשי לי לבשר לך שרוב הנערים והנערות בגילך חשים שהיו רוצים לשנות משהו במראה שלהם בכדי להיות מקובלים יותר. עם זאת, אני חשה כאימך, ששינוי קוסמטי לא בהכרח יביא אותך לתחושה טובה יותר. את צפויה לעבור עוד שינויים רבים, הן פיזיים והן נפשיים, ורצונותייך עתידים להשתנות. אמך חשה שאת יפה כמו שאת, ואני שמחה בשבילך שאת זוכה לכזו אמונה ואהבה מהבית. אינני פוסלת אפשרות של ניתוח פלסטי בעתיד אם תחושי שהעניין מאד מפריע לך, אולם אינני סבורה שהגיל והשלב שאת מצויה בהם הם הזמן הנכון לקבל החלטה בנושא. אני מאמינה שעם הזמן את תלמדי לבסס את מעמדך החברתי על אף "חסרונותייך" (למי אין כמה חסרונות?) ואולי אף תלמדי לאהוב אותם. ההימור שלי הוא שסלידתך מהמראה שלך היא תוצר של הקושי שאת חווה בלבסס לעצמך אהבה עצמית ודימוי עצמי תקין, ולא הסיבה לקושי זה. נערים ונערות צעירים נוטים להיות אכזריים, לזהות חולשות ולהיטפל אליהם. נסי לאהוב ולחזק את עצמך, ותגלי תוך זמן קצר שכשאפך מפסיק להיות עניין עבורך, הוא חדל להיות כזה גם עבור סביבתך. כשתגדלי, אם עדיין תחושי כך, תוכלי לפנות לניתוח פלסטי.

בתי בת 16 סובלת מחרדה חברתית עתליה 13/10/2013 13:15
  • בתי בת 16 סובלת מחרדה חברתית. היא כמעט ואינה יוצאת מהבית, לא מנסה ליזום מפגשים אחר הצהריים עם חברים וגם כשחברים מצלצלים אליה היא דוחה את הזמנתם. לא נוח לה במקומות הומי אדם וככלל היא הכי אוהבת לשבת מול המחשב, לצייר ולהיות לבד בחדרה. כשקורה שאנחנו בחברת אנשים רבים, בתי מסמיקה ולא מצליחה לדבר. היא עומדת בצד ומשפילה מבטה וגם כשפונים אליה היא אינה עונה. האם יש דרך לעזור לה להתגבר על ביישנותה?

חרדה חברתית גב' הדס אורינגר וייס 15/10/2013 11:17
  • עתליה יקרה. את מתארת את ביתך כנערה סגורה וביישנית, ועם זאת אינני מבינה לעומק כמה העניין מפריע לביתך וכמה הוא עניין שמציק לך. הרבה נשים בוגרות, עצמאיות ושופעות ביטחון, בילו את ימי ילדותם כילדות ונערות סגורות ונחבאות אל הכלים ועם השנים נפתחו לעולם ומצאו בתוכן את הכוח והעוצמה שלהן (הדבר תקף כמובן גם לגברים). אם בכל זאת גם ביתך מעידה שהעניין מסב לה סבל ואי נוחות רבים, הטיפול שכיום נחשב היעיל ביותר עבור מצבים של חרדה חברתית הוא טיפול קוגנטיבי התנהגותי (CBT), אשר פועל במקביל הן במישור ההתנהגותי- ויוצר מצבי חשיפה מבוקרת למצבים שאינם נוחים, והן במישור הקוגנטיבי- ניסיון לברר תפיסות ואמונות המשפיעות על ההתנהגות. מטפל מיומן בשיטה זו יוכל לעזור לביתך לעבוד על מגוון התפיסות העצמיות והכלליות הגורמות לה לחוש שלא בנוח בחברת אנשים, ויוכל לעזור לה בחשיפה איטית והדרגתית למצבים חברתיים שונים המאיימים עליה.

הבן שלי סובל בגן - מה עושים? אביעד 09/10/2013 17:03
  • בני בן 3 והתחיל השנה גן עירוני עם עוד 33 ילדים נוספים. מאז הכניסה לגן הוא בוכה מאד בדרך לגן, מבקש להישאר בבית והגננת מדווחת שרוב היום הוא נראה עצוב. כשאני שואל אותו מה מפריע לו בגן הוא אומר שצפוף לו שם. יש לציין שעד אז הוא היה כל יום עם מטפלת מקסימה וחמה, שאהב מאד, וזכה לתשומת לב רבה. נראה שלא נעים לו בגן הזה, ואני לא יודע אם עלי להוציא אותו משם או להמשיך להתעקש.

הבן סובל בגן גב' הדס אורינגר וייס 13/10/2013 13:14
  • אביעד היקר. נראה שבנך הקטן זכה למנה גדושה של תשומת לב עד היום: הוא התרגל לבלות את ימיו עם מטפלת שמעניקה לו את מלוא תשומת הלב, וגם בבית הוא ילד יחיד שאיננו נדרש לחלוק את תשומת ליבכם עם אף אחד. נראה שהמעבר לגן עירוני גדול- מרובה ילדים ומועט באנשי צוות, הוא מעבר דרמטי וגדול עבורו. ייתכן שהתחושה שצפוף שם היא ניסיונו לנסח את מה שמרגיש - שיש שם יותר מדי ילדים ומעט מדי תשומת לב עבורו. יש להניח כי עם הזמן יצליח לעכל את המעבר ולהסתגל לתנאים החדשים, אך העניין דורש זמן. ניתן לנסות לרכך עבורו את המעבר, אולי להתחיל בימים קצרים יותר בגן או להשתמש בספרים שמדברים על הנושא. אני כן חושבת שחשוב לשמור על ערוץ תקשורת פתוח, להראות לו שאתם מבינים את הקושי שלו, ומנסים יחד איתו למצוא דרכים להקל עליו את המעבר.

לרופאים בתחום ילדים ומתבגרים

הצטרפו לאינדקס הרופאים!