בן הזוג שלי אובחן כסובל מדיסתימיה. הוא מטופל זה כחודשיים, אולי קצת יותר, בציפרלקס ומקבל גם טיפול פסיכולוגי מתמשך. במסגרת הטיפול, הפסיכולוג שלו חשש שיש לו דיכאון והפנה אותו לפסיכיאטר. במהלך תקופת הטיפול התרופתי אני מזהה עליות קטנות מאוד והרבה שקיעות תלולות וחדות. רואים עליו שינוי וצמיחה, ועם זאת, לפחות פעם בשבוע-שבועיים, יש איזשהו התקף שלעיתים מלווה בהמון כעס. בשבוע האחרון הוא היה מאוד כעוס ושבר חלון באמצעות האגרוף שלו. הוא מאוד נבהל ונחרד. זה לא קרה עד עכשיו. הדבר היווה סוג של נקודת מפנה, ומשם החלה עוד פעם עלייה מתונה מאוד ומבוהלת. אני מעוניינת להבין אם ההתמודדות האיטית הזאת היא דבר צפוי. האם יש צורך בהגדלת המינון? האם כך הולכת להיראות התקופה הקרובה: עלייה איטית ונפילות, שני צעדים קדימה ואחד אחורה?

יש כמה שלבים בתקופת ההחלמה מדיכאון. בשלב הראשון של נטילת התרופה (שבועיים עד ארבעה שבועות) לעיתים אין כל תגובה. בשלב השני, שבו כנראה נמצא בן-זוגך כעת, יש עקומת התקדמות אשר נשברת אחת לכמה ימים על ידי "יום גרוע". זהו שלב שנמשך כמה שבועות ובו יפחתו בהדרגה התדירות והעוצמה של "הימים הגרועים". השלב הבא כולל המשך של העלייה ההדרגתית מאד במצב, כמעט ללא ימים גרועים, אך עד להגעה של המטופל בחזרה למצבו הבסיסי לפני פרוץ הדיכאון יכולה לעבור תקופה של כחצי שנה. השלב שבו אתם נמצאים כעת הוא מבלבל ומתסכל, אך הוא עובר! יש להתאזר בסבלנות. חשוב שבן-זוגך ימשיך להיות במעקב פסיכיאטרי סדיר אחת לחודש לערך במשך חצי השנה הראשונה של הטיפול, על מנת לוודא שהמצב אכן במגמת שיפור, לבחון את הנחיצות בשינויי המינון, ולקבל מענה לשאלות הנוגעות לתופעות לוואי של הטיפול. בנוסף, מומלץ שהתקפי הזעם יהיו נושא לשיחה עם הפסיכולוג המטפל. לעיתים קרובות, בבסיסו של מצב דכאוני ישנו כעס מודחק, ויש אף הגורסים שמצב דכאוני קשור לכך שהאדם מפנה באופן לא-מודע את הכעס פנימה, כלפי עצמו. כדאי שבן זוגך ישוחח על תחושותיו ותגובותיו עם הפסיכולוג שלו על מנת להפיק תועלת והתקדמות נוספת מן האירועים הללו, בלתי נעימים ככל שיהיו. בברכה, ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית