התחלתי טיפול בזיפרקסה, והבנתי שאחת מתופעות הלוואי שלה היא עלייה במשקל ועלייה ברמת הסוכר בדם. אבי וסבי חולי סוכרת מסוג 2, ואני מניח שמבחינה תורשתית, גם לי יש סיכוי ללקות במחלה. מהו המנגנון שגורם להתפתחות סוכרת? האם זה כתוצאה מההשמנה? כלומר, אם לא אשמין, לא אפתח סוכרת? האם התרופה פוגעת פיזית בלבלב? או שיש סיבות אחרות? אם בעתיד אפסיק לקחת תרופה זו, עקב עלייה ברמת הסוכר בדם, האם המצב הפיך? כלומר, לאחר ההפסקה, האם רמת הסוכר תרד, או שהנזק הוא בלתי הפיך?

התרופות האנטיפסיכוטיות מן הדור החדש, זיפרקסה (olanzapine), סרוקוול (Quetiapine) ולפונקס (clozapine), גורמות לעליה במשקל בעיקר על ידי כך שהן מגבירות תיאבון. סיבה נוספת לעלייה במשקל היא נטייה של המטופל להמעיט בפעילות גופנית עקב איבוד עניין ואפתיה לגבי מצבו והופעתו החיצונית. לתרופות אלו יש השפעה על מטבוליזם הגלוקוז שאינה קשורה בנטייה של תרופות אלו לגרום לעלייה במשקל. לכן לא ניתן לקבוע באופן חד-משמעי כי ללא השמנה, בהכרח לא תתפתח סוכרת. התרופה עצמה אינה פוגעת באופן ישיר בלבלב. לא ברור המנגנון שבבסיס ההיפרגליקמיה שמתפתחת בעת נטילת זיפרקסה. קרוב לוודאי שיש יותר ממנגנון אחד הגורם לכך. עשויה להיות גם עליה ברמת השומנים בדם (TG, LDL). ברוב המטופלים שנוטלים את התרופה, רמת הגלוקוז חוזרת לנורמה לאחר הפסקת השימוש בתרופה. זיפרקסה וקלונקס מעלים את רמת הגלוקוז בדם באופן התלוי מינון. אי לכך, הפחתת מינון התרופה יכולה לעזור באיזון רמת הסוכר במידת הצורך. כאשר מתפתחת היפרגליקמיה משמעותית המצריכה טיפול רפואי מיידי, לרוב יש להפסיק את השימוש בתרופה. עיינתי במספר מאמרים, ומצאתי מחקר שנעשה על 70 מטופלים בבית החולים אברבאנל בבת ים, בו לאחר שנה של טיפול, 43% מהנבדקים דווקא ירדו במשקל. כך שאין תחליף למעקב אישי ולתכנית טיפולית הכוללת דיאטה מאוזנת, פעילות גופנית, ומעקב קפדני אחר רמת הסוכר ופרופיל השומנים בדם. בהצלחה רבה! ד"ר שירי אורי - אינפומד