רציתי לשאול מה הסכנות שיכולות להיגרם בעת ניתוח של השתלת סיליקון בחזה? ומה ההבדל אם השתל נמצא מעל לשריר או מתחתיו? האם מיקום השתל משפיע על התוצאות שעלולות להיגרם לאחר הניתוח?

בשנות התשעים נחשד שישנו קשר בין השתלת שתלי סיליקון בחזה ובין סיכון מוגבר ללקות במחלות ממאירות או במחלות ראומטולוגיות כגון סקלרודרמה. חשד זה התבסס על תיאורי מקרים בספרות של נשים שלקו במחלות ושעברו השתלת סיליקון בחזה. היום ישנה תמימות דעים בקרב רוב רשויות הרפואה בעולם שלא נמצאו עדויות מדעיות ברורות לקשר בין השתלת סיליקון ותחלואה במחלות סיסטמיות. למרות זאת ישנן מדינות שבהן חל איסור על השימוש בשתלי סיליקון עד שייאסף יותר מידע. באוסטרליה, קנדה יפן וארה"ב לא משתמשים בשתלי סיליקון, אך בארצות אירופה ודרום אמריקה השימוש מותר. יתרונות השמת השתל מעל השריר (מתחת לרקמת השד) כולל ביצוע קל יותר של החתך הניתוחי, חיזוי טוב יותר של גודל וצורת השד לאחר הניתוח ותוצאות משביעות רצון כל עוד לא מתרחשת כוויצה של השתל (capsular contracture). כוויצה של השתל הינה תהליך של התכווצות רקמת צלקת סביב השתל המתרחשת בכ- 30% מהמקרים. היא יכולה להיות אסימטופמטית או לגרום למרקם קשה יותר של השד לעומת שד שלא נותח, ובמקרים קשים לנוקשות, רגישות, כאב ועיוות צורת השד. בהשמת השתל מתחת לשריר הסיכון לכוויצה קטן, ישנם פחות שינויים תחושתיים בפטמה, וקל יותר לפענח מבדקי ממוגרפיה בעתיד. כמו-כן קצוות השתל פחות נראים. החסרונות של מיקום זה כוללים הגבלה של גודל השתל, יותר כאבים לאחר הניתוח, ואפשרות של תזוזת השתל. הסיבוכים לאחר הניתוח כוללים: 1) המטומה (שטף דם פנימי) הגורמת לכאב, נפיחות ולעיתים חום, בכ- 2% מהמקרים. 2) זיהום מקומי הגורם כאב, אי נוחות ונפיחות שלרוב מופיעים 7-10 ימים לאחר הניתוח. במקרה כזה יש לתת טיפול אנטיביוטי, ולרוב יש צורך להוציא את השתל. השכיחות של סיבוך זה היא כ- 2%. 3) הפחתת התחושה בפטמה. 4) במקרים נדירים - עיבוי של הצלקת בחתך העורי. 5) אסימטריה במיקום השתלים. 6) כוויצה של השתל. למרות הרשימה הארוכה של סיבוכים אפשריים, ניתוח להגדלת שדיים הוא אחד מהניתוחים הבטוחים ביותר עם יכולת טובה לחזות את התוצאות.