לפני כ-9 חודשים אובחנתי בדלקת תת-חריפה בבלוטת התריס. במסגרת האבחון בוצעה בדיקת FNA, אשר קבעה חשד למחלת השימוטו. אוזנתי מאז לפני כחודשיים, ואני לוקחת L4 במינון של 25 מ"ג ליום. תפקודי הבלוטה נכון להיום תקינים: TSH 2.28 T4 16 T3 4.3 בדיקות נוגדנים אחרונות: תירואיד גלובולין 102 אנטי תירואיד פרוקסיד 366 רמת הנוגדנים נמצאת במגמת ירידה מתמדת מאז תחילת המחלה. בחודש וחצי האחרונים פוקדים אותי שוב כאבים עזים בבלוטה ובאזור הימני של הצוואר, המצריכים משככי כאבים כל מספר שעות, והכאב מאוד קשה. מעבר לכך, בלוטות הלימפה שלי הוגדלו. בדיקת סונר שבוצעה השבוע הראתה כי לא חל שינוי של ממש במרקם הבלוטה מאז הסונר האחרון מלפני כחצי שנה, אך קיימת הגדלה של בלוטות הלימפה: "קשרי לימפה היפואקוגניים מוארכים עד 12 מ"מ בכל צד. הגדלה קלה של קשרי לימפה דיגסיטרים מימין-19 מ"מ משמאל-19 מ"מ". בסיכום הסונר לא הייתה המלצה. ביצעתי בנוסף בדיקות דם, כולל בדיקות סרולוגיות. בדיקות הדם הכלליות תקינות (שקיעת דם 35 וקצת ירידה בהמוגלובין, 11.2, יתכן שבשל המחלה או בל אי אכילת בשר). בדיקות סרולוגיה EBV CMV נשללו, אם כי היו קיימים בעבר בגוף, ה-CMV IGM היה גבולי, אך מומחה למחלות זיהומיות טוען לאי סבירות בנושא. מה ניתן לעשות מעבר למה שבוצע? רופאת המשפחה שלי מבקשת בדיקות CT של הצוואר, הבטן ובית החזה. יש לי פחד מלבצע בדיקה זו עקב היוד שאני אלרגית אליו. לכן אני אבקש MRI. מה דעתכם?

הממצאים שאת מתארת, אם הם אכן נגזרים מבלוטת התריס, יכולים להתאים לתירואידיטיס (דלקת של התירואיד) חריפה או תת-חריפה, ובאופן נדיר גם לדלקת כרונית (כמו השימוטו). אפשרויות אחרות לכאבי בלוטת התריס כוללות דימום לתוך ציסטה, ממאירות (כמו לימפומה), שימוש בפרוקור ומחלה אחרת הנקראת עמילואידוזיס. הגורמים לדלקת חריפה של בלוטת התריס הם בעיקר זיהומים חיידקיים ופטריתיים, טיפול ביוד וטיפול בפרוקור. הגורמים לדלקת תת-חריפה הם בעיקר תולדה של זיהומים ויראליים, כדוגמת שפעת. הקליניקה של דלקת חריפה היא יותר סוערת וכוללת כאבים בבלוטה, כאבי אוזניים, חום, קשיי בליעה ואודם חיצוני. הקליניקה של דלקת תת-חריפה היא פחות סוערת וכוללת כאבי צוואר, חום (כן או לא), כאבי גרון וכאב המקרין לאוזן או ללסת. כמו כן מוצאים הגדלה של בלוטות לימפה בצוואר. נראה לי כי התיאור שלך מתאים יותר לכיוון של דלקת תת-חריפה. דלקת תת-חריפה שכיחה יותר בנשים, בגיל שבין 30 ל-50, והקליניקה יכולה להיות יותר מרשימה אם היא "מתלבשת" על מחלת תריס בסיסית (כמו אצלך). זוהי מחלה של 3 פאזות מבחינת רמות ההורמונים ושקיעת הדם: בהתחלה רמות השקיעה גבוהות ובהמשך יורדות, TSH בתחילה נמוך ואז עולה ו- FT4 עושה את המהלך ההפוך. האבחנה מאומתת על ידי שקיעת דם גבוהה בליווי קליטה נמוכה של יוד רדיואקטיבי בבלוטה. הטיפול במצב כזה הוא אספירין במינון גבוה או תרופות ממשפחת ה- NSAIDS (תרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידיות). אם טיפול זה אינו מספק (כפי שאני מתרשמת מתיאורך), או שהתסמינים המקומיים או הסיסטמיים חמורים, מטפלים בפרדניזון החל ממינון של 60-40 מ"ג ליום (לפי חומרת המצב) ומפחיתים את המינון בהדרגה על פני 8-6 שבועות. השיפור מתבטא הן בקליניקה והן בשקיעת הדם. כמו כן עוקבים אחר תפקודי התריס. עצתי לך היא לפנות לאנדוקרינולוג כדי לבחון אפשרות זו. אם היא תאומת, שווה להתחיל טיפול תרופתי אפילו בפרדניזון למשך מספר שבועות כדי לראות אם הממצאים משתפרים. אם לא, יש טעם להמשיך את הבירור על ידי אמצעי הדמיה או FNA חוזר, במיוחד על מנת לשלול לימפומה (בפרט בשל בלוטות הלימפה הצוואריות). בינתיים את יכולה לעשות לפחות צילום חזה להערכת מיצר בית החזה. אני מאחלת לך רפואה שלמה והצלחה, ד"ר טלי צ'רנוביצקי - אינפומד