לבתי בת ה-3 וחצי יש תעלת דמעה חסומה. זה מתבטא ברטיבות בעין במקרה הטוב, ועד דמעה שזולגת החוצה כל כמה דקות. שמתי לב לתופעה רק בסביבות גיל שנתיים, אולי קצת פחות. לדעתי זה לא היה כך מלידה. לא היו לה שום טראומות הקשורות לאף. רופא עיניים שטיפל בה נתן לה תחילה אנטיביוטיקה, שלא עזרה, ואחר כך שלח אותה לרופא אף-אוזן-גרון, אשר בדק אותה ואמר שמבחינתו הכל בסדר. כעת רופא העיניים המליץ על ניתוח בהרדמה כללית לשם הכנסת שתי צינוריות סיליקון למשך חצי שנה, ואז ניתוח נוסף לשם הוצאת הצינוריות. הרופא טען כי המקרה מוזר, משום שהתופעה לא הופיעה אצלה מלידה, אלא רק לאחר תקופה יחסית ארוכה. האם אין צורך לבצע בדיקת CT? האם זהו הטיפול היחידי המומלץ במקרה כזה? מה יעילותו? האם יש טיפול פחות פולשני?

הטיפול בחסימת דרכי דמעות או היצרות מולדת של דרכי הדמעות הוא טיפול כירורגי. השיטה הנפוצה והיעילה ביותר היא אומנם החדרת צינורות סיליקון עדינים אל דרכי הדמעות והסרתם לאחר כחצי שנה. ניתוח זה פשוט יחסית, שיעורי הצלחתו גבוהים ביותר (80% עד 90%), משך ההחלמה הוא קצר יחסית (בדרך כלל שבוע עד 10 ימים), והוא הוכח כטיפול יעיל ביותר לבעיה זו. בעולם משתמשים גם בטכניקה ניתוחית נוספת, בה מוחדר קתטר עדין אל דרכי הדמעות ובעזרתו מנפחים בלון קטן למשך 90-60 שניות אשר מרחיב את אזור ההצרה, ופעולה זו חוזרת על עצמה כאשר מזיזים את הקתטר במעלה ומורד דרכי הדמעות. שתי הטכניקות דורשות הרדמה מלאה, ושיעורי ההצלחה של שתיהן, כפי שציינתי, גבוהים. השיקול בבחירת הטכניקה הנכונה הוא של הרופא המנתח, וכך גם השיקול אם יש צורת בהדמיית CT. תוכלי לקבל מידע נוסף מהרופא אשר יבצע את הניתוח. בהצלחה! ד"ר עידו ווליניץ - אינפומד