אני סובלת מהרדמות בלחי הימנית ומתסמונת ריינו בכפות ידי. אובחנתי במחלת ה- APLA, ובנוכחות הנוגדנים הרלבנטיים בדמי, והראומאטולוג הורה על התחלת טיפול בקומדין. ברצוני להפנות אליכם מס' שאלות: 1. האם החלת הטיפול התרופתי אינה מוקדמת מידי, שכן לפי מה שאני מבינה טיפול בקומדין ניתן לאנשים שכבר עברו אירוע של טרומבוזה. 2. מלבד השפעות דימום היתר הידועות אודות הקומדין. האם התרופה אינה מסוכנת, האם היא גורמת לנזקים בטווח הארוך, כמה שנים ניתן לקחת אותה מבלי להזיק לגוף ? 3. האם מחלת ה- APLA היא מחלה סופנית ובמילים אחרות האם ניתן להאריך ימים עם מחלת ה - APLA והטיפול בקומדין (בהנחה שהמחלה לא מתפתחת לדרגים גבוהים יותר של מחלות אוטואימונולוגיות) ? 4. האם יש תרופה כלשהיא לתסמונת הריינו שתמנע את הקיפאון בכפות הידיים ? אודה עד מאוד לתשובתכם המלומדת בנושא.

תסמונת APLA, או בשמה המלא Anti Phospholipid Antibody היא תסמונת אוטואימונית. בגוף נוצרים נוגדנים בשם לופוס אנטיקואגולנט ואנטיקרדיוליפין, והם תוקפים מולקולות המרכיבות את קרומי התאים, בשם פוספוליפיד. רמה גבוהה של הנוגדנים מעלה את הסיכון לקרישיות יתר ולהופעת קרישי דם בורידים העמוקים (DVT), שבץ מוחי, אירועי לב והפלות חוזרות. עם זאת, מעריכים כי 1-2% מן האוכלוסיה הכללית נושאים את הנוגדנים האלה, וברובם לא יתרחשו מאורעות של קרישיות יתר. הטיפול המונע המקובל, כאשר אובחנו נוגדנים אך לא היו אירועים של קרישיות הוא מתן אספירין במינון נמוך (75-100 מ"ג ליום). השימוש באספירין הכרחי כאשר החולה סובל גם מלופוס, או בתקופה שלאחר הפלה. לנשים מומלץ להימנע משימוש בגלולות למניעת הריון, בעיקר כאלה עם רמת אסטרוגן גבוהה. שימוש ממושך בקומדין אינו בעייתי, וכפי שציינת - תופעת הלוואי העיקרית היא דימום, שעשוי להופיע כמעט בכל אתר בגוף. מסיבה זו חשוב לנטר את רמת התרופה בדם בתדירות גבוהה, לפחות בתחילת השימוש, עד לאיזון ערכי INR. קיימות תופעות לוואי נוספות, אך הן נדירות מאוד. בעיה נוספת בשימוש בקומדין הוא שהיא נוטה להשפיע ולהיות מושפעת מתרופות רבות אחרות - כך שרמתה עשויה לעלות ולרדת בהתאם. את רשימת התרופות תוכלי למצוא באינפומד בכתובת הבאה. http://www.infomed.co.il/drug4.asp?dID=104 בהחלט ניתן להאריך ימים עם תסמונת APLA. הסיכון לאירועים תרומבואמבוליים ולתמותה עולה בהתאם לרמת הנוגדנים בדם. תופעת ריינו היא תגובה מוגזמת של כלי הדם לקור או למתח נפשי. התופעה מתאפיינת בשינויים חדים בצבע האצבעות. התקף מתחיל בתחושת קור באצבע אחת, המתפשט לאצבעות הנוספות. כיווץ חזק של העורקים באצבעות גורמים להופעת צבע לבן או כחלחל של האצבעות. עם חימום האצבעות נמשך כל התקף 15-20 דקות. לאחר החימום, עם הרחבתם מחדש של כלי הדם הופכות האצבעות אדמדמות בהדרגה. השיטה הלא תרופתית היעילה ביותר לשליטה בתופעת ריינו היא ביו פידבק, בו מתאמנים על הרחבה רצונית של כלי הדם. הטיפול התרופתי הנפוץ ביותר הן תרופות מקבוצת חוסמי הסידן. נטילה קבועה של התרופות מורידה את שכיחות ההתקפים ואת עוצמתם. נטילת התרופה בזמן התקף על פי רב יעילה פחות ועשויה להחמיר את מצב האצבעות, משום שהיא גורמת לירידה חדה בלחץ הדם. קיימות תרופות נוספות להרחבת כלי הדם - אך הן לא נמצאו יעילות יותר מחוסמי תעלות סידן. תרופות נוגדות קרישה, או כאלה הממיסות קרישי דם - עשויות להיות יעילות במהלך התקף חריף, ובחלק מן החולים יש יעילות לטיפול קבוע באספירין. טיפול קבוע בקומדין לא הראה יתרון ברוב החולים, אך מחקרים שנערכו בחולים עם נוגדנים מסוג אנטיפוספוליפיד הסובלים מירידה בזרימת הדם לאצבעות ומתופעות ריינו גילו כי שימוש קבוע בנוגדי קרישה (קומדין) עשוי להיות יעיל. נראה כי מסיבה זו המליץ לך הראומטולוג על שימוש בקומדין.