שאלה - צרבת – סיבות, טיפול ומניעה

השאלה:
מסיבה בלתי ברורה אני סובלת מצרבות כרוניות בחמש שנים האחרונות, אשר התחילו בתקופת הצבא והופיעו לסירוגין בתקופות שונות. בעבר לקחתי את התרופות גסטרו ומאלוקס לפי המלצת רופא צבאי, ובשנה האחרונה הן אכן שככו, אך חזרו בעוצמה מוגברת בחודשיים האחרונים. כיום אני מטופלת בתרופה בשם פאמו אשר מאוד מקלה על התופעה. קראתי במדור השאלות והתשובות כי תרופות לצרבת הן טיפול סימפטומטי בלבד ואינן מרפאות. כמו כן, אמי מזהירה מפני פגיעה בחומציות הקיבה בשימוש בתרופה.

מהן הסיבות העיקריות להופעת הצרבות והאם יש סיכון כלשהו בלקיחת התרופות לטווח הארוך.


תשובה:


הסיבה השכיחה ביותר לצרבת (בכל הגילאים) היא מעבר של נוזל הקיבה החומצי מהקיבה אל הוושט. מעבר זה מתרחש בדרך כלל כתוצאה מחולשה של הסוגר התחתון של הוושט. הסוגר התחתון של הוושט אמור למנוע את תופעת ההחזר הזה (ריפלוקס קיבתי-ושטי) וכך למנוע הגעת חומצה לוושט. הגעת החומצה לוושט היא המובילה לתחושת הצריבה ואי הנוחות. סיבה אחרת שכיחה לצרבות היא בקע סרעפתי (הרניה דיאפרגמטית). במצב זה החלק העליון של הקיבה נמצא בבית החזה ולא בבטן, מצב המוביל להיחלשות של הסוגר התחתון של הוושט ולהופעת ריפלוקס. כאשר נוזל הקיבה מגיע לוושט הוא גורם לגירוי רירית הוושט ולעיתים אף להיווצרות דלקת. הדבר מוביל לתחושת הכאב של הצרבת.

מצב של ריפלוקס הוא מצב שכיח מאד באוכלוסיה הכללית, ומופיע כמעט בכל הגילאים. האבחנה לעיתים יכולה להתבצע כבר לפי סיפור המקרה, אולם לפחות פעם אחת בחיים של אדם הסובל מצרבת, יש צורך בביצוע גסטרוסקופיה (בדיקה בה נכנסים עם מצלמה לוושט ולקיבה ובודקים אותם מבפנים). מטרת הגסטרוסקופיה היא לזהות קיום תהליך דלקתי בוושט, כיבים בוושט, בקיבה או בתריסריון, זיהוי בקע סרעפתי וזיהוי תהליכים פתולוגיים אחרים.

הטיפולים האפשריים בהחזר קיבתי-ושטי מחולקים לטיפולים סימפטומטיים (אותם את נוטלת או נטלת), ולטיפולים לסילוק הבעיה. הטיפולים הסימפטומטיים הם תרופות המקטינות את חומציות הקיבה, כך שהנוזל המגיע אל הוושט פחות חומצי וגורם לפחות גירוי ומפחית את תחושת הכאב או הצריבה. טיפולים אלה מחולקים לתרופות המנטרלות את החומצה (Anti-Acid) כגון מאלוקס, ותרופות המקטינות את הפרשתה של החומצה (לוסק, אומפרדקס, גסטרו, פאמו וכד'). כמו לכל התרופות, גם לתרופות אלו יש תופעות לוואי, אולם הן נדירות, ותרופות אלו נחשבות כיום, לאחר שנים רבות של שימוש בהן, לתרופות בטוחות לשימוש קבוע גם לטווח ארוך מאד, של שנים. חשוב לדעת שעל אף העובדה שקיימת פגיעה בחומציות של הקיבה, לא ידוע על פגיעה משמעותית בתפקוד הקיבה או בעיכול וספיגת המזון.

טיפול לסילוק הבעיה הוא טיפול ניתוחי. לא קיים טיפול תרופתי המתקן את הבעיה. בטיפול הניתוחי מתקנים את הבקע על ידי החזרה של הקיבה לבטן, או שמחזקים את סוגר הוושט התחתון, למניעת הריפלוקס. הטיפול הניתוחי אמנם סופי, אולם מדובר בטיפול המצריך הרדמה מלאה, ומלווה בסיבוכי ניתוח לא מבוטלים, אם כי לא רבים במיוחד. ההחלטה הטיפולית כמובן היא החלטה של הרופא המטפל יחד עם המטופל. כמו בכל החלטה טיפולית, יש לבחון את היתרונות מול החסרונות, ואת הסיכונים והסיבוכים של כל אחד מהטיפולים. במקרים רבים, בשל היעילות הרבה והאחוז הנמוך של סיבוכים של הטיפול התרופתי, ההחלטה היא לבחור בפתרון זה.

נקודה נוספת וחשובה בטיפול בריפלוקס היא השינוי התזונתי. ידוע כי מאכלים שומניים, חריפים וחמוצים מחמירים את תחושת הצרבת. כמו כן, ארוחות כבדות לפני השינה מגבירות את ההחזר הקיבתי-ושטי. אי לכך מומלץ להימנע ממאכלים חריפים או חמוצים (עגבניות ופירות הדר), להימנע מארוחות כבדות בלילה, וכן להימנע מאוכל שמן או מטוגן. קיימים מקרים (בעיקר באנשים צעירים) ששינוי הרגלי התזונה בלבד הוביל להיעלמות הסימפטומים.

רפואה שלמה
ד"ר אמיר בר-שי - אינפומד





רופאים ומכונים בפוקוס

הצטרפו לאינדקס הרופאים!