אחייני חולה בסכיזופרניה ומטופל בבית חולים. כל פעם מתחלף הרופא המטפל והוא מקבל זריקות אחת לשבועיים לאיזון. מצבו מאוד התדרדר, הוא עושה בבית מעשים מיניים, מסתובב ערום מול אימו הקשישה, עוזב את הבית מבלי לנעול אותו, וזה קורה באמצע הלילה, בקיצור - המחלה מא

את שואלת לגבי נושאים כאובים ביותר בתחום בריאות הנפש: החיים עם אדם חולה וההשפעה של המחלה על שאר בני המשפחה; והקשיים בהעברה למסגרת דיור חוץ-ביתית. במצבים של החמרה במצבו של חולה סכיזופרניה, הדרך הטובה ביותר לשינוי היא לעתים אשפוז. נכון שהאדם מטופל תרופתית, אבל יש מקרים בהם זה לא מספיק. ממסגרת של אשפוז לפעמים יותר קל לשכנע את החולה לעבור למסגרת דיור מוגן, וצוות המחלקה גם יכול לסייע במציאת המסגרת המתאימה. מבחינת מהירות הטיפול, אין יתרון לאשפוז מול טיפול בקהילה. הצוותים הרפואיים והעובדים הסוציאליים במרפאות ובשירותי הרווחה יכולים לספק את מלוא המידע לגבי מעבר להוסטל, בדיוק כמו צוותי האשפוז. בדרך כלל לא מדובר בתהליכים של שנים, זה זמן ממושך מאד. לא ברור מפנייתך מה הסיבה לעיכוב הממושך הזה בנושא ההוסטל. כדאי מאד לברר מה הסיבה המדויקת לכך, ואז ניתן יהיה למקד את המאמץ ולקדם את התהליך. חשוב להבין, כי גם לגבי אשפוז פסיכיאטרי, וגם לגבי מעבר למסגרת דיור מוגן, כגון הוסטל, נחוצה הסכמה של החולה עצמו. לפעמים אין הסכמה, מכיוון שהחולה אינו מודע לבעייתו, וזה חלק מהמחלה. במקרים של חוסר הסכמה מתמשך מצד החולה, אשר גורם לעיכוב בטיפול, לקשיים או אפילו לסיכון עבור בני משפחתו, כדאי לברר לגבי תהליך של מינוי אפוטרופוס, ויש לעשות זאת בעזרת הרופא המטפל. בהצלחה, ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית