אחי חלה בסכיזופרניה לפני כ-5 חודשים, קיבל ריספרדל לאחר אישפוז בכפייה של שבוע עקב גילוי אלים ביחס לרכוש, תחושת רדיפה וכו'. כיום הוא אינו לוקח את התרופה ומסרב בכל תוקף לטיפול מכל סוג ואף לשיחות עם אנשי מקצוע. כרגע מצבו מחמיר,הוא מסתגר בחדרו כל הזמן,לא מתקשר עם אף אחד, בקושי מוציא מילה מן הפה וחי בתוך הבועה שלו. הוא עצבני מאוד וזה בא לידי ביטוי בתנועות ללא מנוח בידיים. לפני שבועיים לפתע בכה ללא סיבה, בוהה בתקרה ובקושי מתפקד במקום עבודתו. השאלה שלי: האם יש סכנת התאבדות, האם אלה כבר סימני מצוקה ?

אין ספק שההתנהגות שתיארת חשודה להתנהגות פסיכוטית. סביר להניח שההחמרה באה בעקבות אי נטילת התרופות הפסיכיאטריות. כדאי לשכנעו להיבדק ע"י פסיכיאטר על מנת להעריך את הסכנה במצבו לעצמו או לסביבתו, וכדי לשכנעו לקחת את התרופות שייקלו על מצבו. במידה והוא מסרב, ניתן לפנות לפסיכיאטר מחוזי, שיוציא הוראה לבדיקה כפויה בחדר מיון, אם התקיימו התנאים הבאים: א. קיומה של מחלת נפש הגורמת למצב בו כתוצאה מן המחלה נפגם, במידה ניכרת, כושר שיפוטו של החולה או כושרו לביקורת המציאות. פגם כאמור בכושר השיפוט של החולה או בבוחן המציאות שלו מתרחש כאשר הוא מצוי כתוצאה מן המחלה במצב פסיכוטי. ב. קיום של אלמנט של סכנה מיידית הנשקפת מן החולה לעצמו ו/או לסביבה . ג. קיומו של קשר סיבתי בין אלמנט המחלה לבין אלמנט הסכנה - כלומר, צריך שהסכנה שמציב החולה לעצמו או לסביבה תנבע מתוך מחלת הנפש ממנה הוא סובל. ד. סירוב של החולה לביצוע הבדיקה או האשפוז.