הפרעות אכילה מוגדרות כדפוס אכילה לא תקין המשפיע בצורה שלילית על בריאותו הגופנית או הנפשית של האדם ועל יכולת התפקוד שלו. הפרעות האכילה יכולות להתפתח בכל גיל, כאשר קיימות הפרעות אכילה אצל ילדים ואף הפרעות אכילה אצל תינוקות. עם זאת, מרבית הפרעות האכילה מופיעות לראשונה בגיל ההתבגרות או הבגרות המוקדמת בקרב נשים.
.ככלל, מרבית הפרעות האכילה מערבות קשת התנהגויות הכוללת עיסוק מוגזם במשקל, מראה חיצוני, דימוי הגוף ודפוסי אכילה. הפרעות אכילה עלולות להביא לפגיעה משמעותית במערכות שונות בגוף (המערכת האנדוקרינית, מערכת המין, מערכת העיכול, הלב, השלד והשיניים).
סוגי הפרעות אכילה מרכזיים במבוגרים:
1. אנורקסיה נרבוזה: הפרעת אכילה השכיחה יותר בנשים בכלל ונערות צעירות בפרט, משפיעה על 0.5-1% מהאוכלוסייה. מאופיינת בירידה ניכרת במשקל הגוף המושגת על ידי הרעבה ו/או פעילות ספורטיבית מוגזמת. אנורקסיה נרבוזה מלווה בפחד מתמיד ולא רציונלי מעלייה במשקל. החולים יסרבו לשמור על משקל תקין ולעיתים יכחישו שהם במשקל תקין או יסבלו מעיוות בדימוי הגוף.
2. בולימיה נרבוזה: הפרעת אכילה השכיחה יותר בנשים. על-פי הספרות, בולימיה נרבוזה משפיעה על 1-3% מהאוכלוסייה, אך נראה כי זו הערכת חסר. הפרעה זו מאופיינת בצריכת מזון רב במשך פרק זמן קצר, המלווה בתחושת חוסר שליטה ו"התנהגויות מפצות" (כמו הקאה, צום, פעילות גופנית מאומצת, שימוש במשלשלים וכו'), שמטרתן למנוע עלייה במשקל.
3. הפרעת אכילה התקפית: הפרעת אכילה המאופיינת בהתקפים חוזרים ונשנים של אכילה מהירה עד כדי תחושת אי נוחות, אשר במהלכם נצרכת כמות מזון מוגזמת המלווה בתחושה של חוסר שליטה באכילה, אשמה וגועל עצמי, אך בניגוד להפרעה הבולימית איננה מלווה בהתנהגויות מפצות.
4. השמנת יתר: השמנת יתר מוגדרת כ BMI מעל 30 או עודף משקל העולה על 20% מהמשקל התקין לגיל. הפרעה זו קיימת הן בקרב מבוגרים והן אצל ילדים. כ- 60-80% מהילדים הסובלים מהשמנת יתר יגדלו להיות מבוגרים הסובלים מעודף משקל. מקובל להתייחס להשמנת יתר כהפרעה בעלת היבטים גנטיים, הורמונליים, נפשיים ונוירולוגיים. טיפולים קיימים וטיפול עתידי מכוונים להיבטים שונים של הפרעה זו.
מלבד הפרעות אכילה אלו ישנן הפרעות אכילה ייחודיות הקיימות אצל ילדים ואצל תינוקות.
הפרעות אכילה תסמינים
לכל אחת מהפרעות האכילה סימפטומים אופייניים, וכן סימנים גופניים ספציפיים.
אנורקסיה נרבוזה:
- הגבלת אכילה.
- תת משקל משמעותי.
- צורך עז לשמור על משקל גוף נמוך וסירוב להגיע למשקל תקין.
- פחד מתמיד מפני עלייה במשקל.
- עיוות דימוי הגוף.
-סימנים גופניים כמו אנמיה, שיער וציפורניים דקים, עור יבש וצהבהב, צמיחת לוגו (שיער עדין) על כל הגוף, עצירות, לחץ דם נמוך, נזק מבני ותפקודי של לב, ירידה בטמפרטורת הגוף והרגשת קור, עייפות ואיטיות, ירידה בפוריות.
בולמיה נרבוזה:
- התנהגות מפצה כדוגמת פעילות גופנית מאומצת, הקאות, משלשלים.
- בולמוסי אכילה חוזרים ולא נשלטים במהלכם נצרכת כמות מזון גדולה.
- נפיחות בלוטות הרוק באזור הלוע והצוואר.
- פגיעה באמייל השיניים.
- צרבת.
- התייבשות עקב הקאות מרובות.
הפרעת אכילה התקפית:
- בולמוסי אכילה לא נשלטים המשאירים תחושת אי נוחות.
- אכילה לבד ובמהירות גבוהה.
- הרגשת גועל עצמי, דיכאון ורגשות אשם.
- תחושת מצוקה בהקשר להתקפי האכילה.
סיבות וגורמי סיכון
הנסיבות המובילות להתפתחות הפרעות אכילה הן מורכבות ונובעות כנראה משילוב של גורמים פסיכולוגיים, גנטיים, משפחתיים, ביולוגיים וסוציאליים. לרוב משמש העיסוק באוכל כאמצעי ביטוי לקשיים רגשיים ובין אישיים. הפרעת האכילה והרזון הנלווה לה עונים על צרכים שונים של האדם, למשל שימוש באוכל כדרך ליצירת עצמאות ונפרדות מההורים, שמירה על גוף רזה כביטוי לקושי להתחיל את גיל ההתבגרות על השינויים הגופניים הנלווים לו, ניסיון להתמודד עם קונפליקטים משפחתיים ותגובה לדימוי גוף והערכה עצמית נמוכים.
באשר להפרעת האכילה המובילה להשמנת יתר, קיימות מספר השערות על אודות הגורמים הביולוגיים והפסיכולוגיים להשמנת היתר. בין הגורמים המשמעותיים ניתן למנות רכישת הרגלי אכילה לקויים בילדות וקושי בוויסות רגשי המביא לאכילה רגשית.
גורמי סיכון להתפתחות הפרעות אכילה:
- מין - נפוצות יותר בקרב נשים.
-סביבה - תרבות המקדמת אידיאל יופי השואף לרזון.
- אישיות - קווי אישיות כדוגמת נטייה לפרפקציוניזם, הערכה עצמית נמוכה וחשש מכישלון.
- עיסוק בספורט - עלול לגרום ללחץ פיזי ופסיכולוגי שיתבטא כהפרעת אכילה.
- היסטוריה משפחתית - קרובי משפחה הסובלים מהפרעת אכילה.
- הפרעות נפשיות - היסטוריה של קשיים נפשיים אחרים כגון דיכאון, חרדה, OCD.
- שינויים – מצבים היוצרים לחץ משמעותי בחיי האדם.
אבחון ובדיקות
הפרעות אכילה מאובחנות בהתבסס על סימנים גופניים, סימפטומים נפשיים והרגלי אכילה. האבחון צריך להיעשות על-ידי מומחה בתחום בריאות הנפש. כלי שימושי לצורך האבחנה הוא ה- 5-DSM (Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders-5)
לצורך אבחון יתבצעו לרוב מספר בדיקות:
1. בדיקה גופנית – לשלילת מצב רפואי אחר שעלול להוביל לסימנים ולסימפטומים הדומים לאלה המאפיינים את הפרעות האכילה.
2. הערכה פסיכולוגית – צריכה להתבצע ע"י מומחה מתחום בריאות הנפש. לרוב ההערכה תכלול שאלות על רגשות, מחשבות והרגלי אכילה.
3. מבחנים נוספים – לצורך הערכה נוספת, בהתאם לשיקול הדעת של הרופא.
סיבוכים אפשריים
הפרעות אכילה עלולות להוביל לנזקים גופניים קשים ואף למוות. מצבים של תת משקל מובילים לסכנת חיים ולפגיעה במערכות רבות בגוף. גם במקרים בהם המשקל עצמו אינו נמוך באופן מסוכן, עלולים בולמוסי האכילה, ההרעבה העצמית וההקאות, לפגוע בסדירות הווסת, להביא להפרעת קצב לבבית ועוד. גם השמנת יתר קיצונית עלולה לפגוע בבריאות הגופנית בשל התפתחות סוכרת, מחלות לב, לחץ דם גבוה, קשיי פריון ועוד.
לצד הנזקים הגופניים, הפרעות אכילה עלולות לגרום גם לפגיעה חברתית ובין אישית, לפגיעה בתחומי חיים משמעותיים שאינם קשורים באכילה, ולפגיעה בדימוי הגוף והביטחון העצמי. כמו-כן, הפרעת האכילה עלולה לעודד התפתחות מחלות נפשיות נוספות כמו דיכאון, חרדה, שימוש בסמים ונטיות אובדניות.
טיפולים ותרופות
הנזקים הגופניים והפסיכולוגיים שהוזכרו לעיל וסכנת המוות הממשית הנשקפת לסובלים מהפרעות אכילה, מדגישים את חשיבות הטיפול בהן. הטיפול בהפרעות אכילה כולל: תכנית תזונתית-רפואית המיועדת להשגת ושמירה על משקל תקין, טיפול תרופתי והתערבויות פסיכולוגיות. לרוב הטיפול יתבצע על-ידי צוות בעל התמחות ייעודית ויותאם להפרעת האכילה הספציפית של המטופל.
מגוון טיפולים מוצעים על מנת לעזור בהתמודדות עם ההפרעה כגון:
- טיפולים דינמיים (אישיים ו/או קבוצתיים), המסייעים בהבנת תפקיד ההפרעה בחיי המטופל והחזרת השליטה בה.
- טיפולים קוגניטיביים התנהגותיים המסייעים להתמודד עם החשיבה האובססיבית וההתנהגויות הקשורות אליה (לדוגמה, עיסוק מוגזם בספורט).
- התערבויות משפחתיות ללמידת דרכי פתרון אדפטיביות של קונפליקטים.
- טיפולים נוספים בהם התכנים מובעים באופן לא מילולי כמו טיפול בתנועה.
- במקרה בו הפרעת אכילה מלווה בקשיים נוספים כמו חרדה, הפרעות אישיות או דיכאון, טיפולים תרופתיים עשויים לעזור.
הטיפול בהפרעת אכילה יכול להינתן במרפאה, כאשר המטופל ממשיך בשגרת חייו, אולם אם נשקפת סכנה לחיי המטופל או שאינו משתף פעולה, אפשר להסתייע במסגרת אשפוזית המספקת השגחה רפואית, הקפדה על תזונה נכונה ומסגרת טיפולית גופנית ונפשית מכילה ומקיפה.
מניעה
לא ידועה כיום בספרות דרך יעילה למנוע התפתחות הפרעת אכילה, אך קיימת חשיבות רבה לזיהוי מוקדם של התסמינים, שכן ככל שהטיפול מתחיל במועד מוקדם יותר, כך סיכויי ההחלמה של המטופל יהיו טובים יותר.
הדר שלום
מזל טוב, למרות התקופה הקשה שעוברת עליך. עצב ובדידות לכשעצמן הנם ביטוי למצוקות נפשיות שהם חלק מחיינו ולא מדובר במחלה המצריכה בדכ' טיפול תרופתי. הטיפול הראוי במצבים אלו הינו טיפול בשיחות ותמיכה. עם זאת לעתים המצוקה הקשה גורמת לפגיעה משמעותית בתפקוד היומיומי, (כמו למשל הקושי לטפל בילד, נדודי שינה קשים, ירידה משמעותית בתיאבון ובמשקל, פגיעה בתפקוד החברתי וכיו'ב), ובמקרים מסוימים ניתן להיעזר, בנוסף לטיפול בשיחות ולא במקום, בתרופות. על מנת לקבוע מהו הטיפול המתאים לך מומלץ מאוד לפנות לפסיכיאטר שיעריך את מצבך וימליץ על הטיפול המועדף בשבילך.
דר' חלבן
שלום
רציתי לשאול מה השכיחות של דיכאון אחרי לידה. ראיתי שבדר"כ מדברים על 10% עד 15%. אולם ראיתי פרסומים על מחקרים שנעשו לאחרונה בארץ, שמדברים על 20% וגם על 25%.
מה בפועל המצב ?
האם יש נתונים רשמיים בארץ ?
האם יש הבדל בין המצב בארץ למדינות אחרות ?
בתומ"ר
לשואלת שלום,
בדיקת שכיחות של הפרעות מסוג זה הינה מורכבת ולכן נתונים המתקבלים ממחקרים שונים לא יהיו זהים בדרך כלל. הסיבות לכך הן רבות, למשל אין תמיד נגישות לכל הסובלות מהתופעה, לדוגמא נשים הפונות לטיפול פרטי ואינו מופיעות בשום מאגר רשמי ולמעשה איש אינו יודע עליהן, מקורות המדע שאין אחידות ביניהם מבחינת אמות המידה לאבחון, למשל רופאי ילדים, רופאי נשים, פסיכיאטרים, אחיות טיפת חלב וכד' שלא כולם רואים את הדבר עין בעין, ועוד כהנה וכהנה.
יחד עם זאת הנתון של 10-15% הוא כנראה משקף נכוחה את המצב; וחוזר על עצמו לאורך שנים רבות. (אני עיינתי בתוצאות מס' מחקרים שפורסמו בין השנים 1996-2011). אך גם כאן יש לשים לב שהפער בין 10 ל-15 הוא פער ניכר ומשמעותי של 50%.
שכיחות הדיכאון לאחר לידה בישראל על פי נתונים עדכניים למדי של משרד הבריאות הינה כ-10%.
כך או כך, מדובר בשכיחות גבוהה ובסיבוך השכיח ביותר של הריון ולידה.
שלום רב,
שמי ג'וזי ורד.
ילדתי לפני שתיים וחצי.
במהלך ההריון סבלתי מסוכרת, הקראת, התעלפיות ונפילות סוכר, כאבים בכל הגוף.
במהלך ההריון הפסקתי לאכול בשר וכל דבר המגיע מהחי.
במהלך ההריון רזיתי 10 קילו.
מיד אחרי שילדתי החל דיכאון אחרי לידה(עדיין בדיכאון לדעתי) אני מקבלת כדור לבלוטה ומטופלת אצל פסיכולוגית 8 שנים.
כל יום או יומיים אני חולה עם חולשה וחום ולא מצליחה לצאת מהמיטה(2.5) כל מריבה או ויכווח מפילות אותי ליומים שלושה של מחלה ושפעת.
מה לדעתך אני צריכה לעשות כדאי לצאת מהמעגל הזה או אולי זה פיזי ומעיד על משהו רפואי?
בבקשה תענו לי.
תודה ובריאות שלמה לכולם.
הוסף תגובה
פתח בחלון חדש
ממליצה בחום
מרתה06/05/2017 | 22:26
הי, קראתי את הפוסט ואני רוצה לספר לך שיש עוד אפשרויות.
בזמנו, אני הלכתי למטפלת שעזרה לי להבין למה בכלל יש לי דכאון. ההבנה עשתה אותי לאדם אחר ומשם הדרך לריפוי בעזרתה של שרון היתה קצרה.
היא מטפלת בשיטה שנקראת ביולוגיה טוטאלית והיא הביאה אותה מצ´ילה. היא מדהימה! מעבר לזה, היא גם קואצ´רית ומטפלת בעוד שיטות אז היא ממש מביאה מלא כלים למפגשים. התהליך קצר וזול לעומת האלטרנטיבות, כ4 מפגשים אני עשיתי. אני מודה כל יום על התהליך שעברתי עם שרון וממש ממליצה לך. דרך אגב, בגלל שהיא חיה בצ´ילה בעבר אז היא מטפלת היום בקליניקה בכפר סבא אבל גם עובדת אונליין, אז בעצם זה לא משנה איפה את נמצאת, היא זמינה.
אפשר להתקשר אליה והיא תוכל להסביר לעומק יותר 054-4771585 או להציץ באתר שלה www.sharon-coach.com
בהצלחה בכל מקרה!
הוסף תגובה
דיכאון אחר לידה
ג׳וזי ורד18/03/2017 | 15:20
הבעיה היא בבלוטת התריס. הבלוטה לא מאוזנת. אני מקבלת כדור בשם אטרוקסין. הטיפול הפסיכולוגי שאני נמצאת בו קיום הוא עקב גידול אוסטאומה בראש. הגידול הוסר לפני חמש שנים.
תודה מראש,
ג׳וזי ורד
ורד שלום,
את מציגה בשאלתך מצב מורכב ומתמשך מזה כ-3 שנים, (התקופה שלאחר הלידה וכן במהלך ההריון). ניכר הערוב ביו בעיות גופניות ונפשיות. התמונה חסרה פרטים מהותיים, כמו באיזה בלוטה מדובר, (אני מניח שמדובר בבלוטת התריס, שכן בעיות בבלוטה זו הינן שכיחות יחסית, אך איני יכול לדעת זאת בודאות), האם את נמצאת במעקב רפואי סדיר ופעילות הבלוטה מאוזנת, האם את במעקב רפואי על רקע הצמחונות והתזונה החסרה ומבצעת בדיקות שגרה של הפאראמטרים התזונתיים , כמו למשל ויטמין B12; האם הסכרת שלך מאוזנת? את מתארת מצב ממושך של זיהומים חוזרים שאת כורכת במצבי לחץ נפשי וכיו'ב. משברים נפשיים בהחלט יכולים להיות מלווים בתחלואה גופנית וההיפך, תחלואה גופנית, בעיקר אם היא כרונית, יכול לגרום להתדרדרות במצב הנפשי. מתוך התיאור הקצר יחסית של מצבך המורכב קשה לקבוע האם הבעיה הראשונית היא נפשית או פיזית. בנוסף לכך את כותבת שאת נמצאת כבר 8 שנים בטיפול פסיכולוגי אך אינך מפרטת את הרקע לפניה לטיפול ואת מהלכו והשפעתו עליך.
עקב המורכבות שאת מציגה איני יכול בשלב זה זה להנחות אותך בדבר טיפולים, תרופתיים או נפשיים, שיסייעו לך לצאת מה"מעגל"; עם זאת נראה לי שלאור התמשכות הקשיים, הן הגופניים והן הנפשיים עליך לעשות בשלב זה 2 דברים:
1. לפנות לרופא המשפחה, או לרופא פנימי לשם בירור מקיף של מצבך הגופני
2. במקביל, להערכתי, את צריכה לפנות לפסיכיאטר, רצוי כזה שמצוי היטב גם בפסיכותרפיה, על מנת לעבור הערכה יסודית גם בתחום זה.
חשוב מאוד לדעתי שהמטפלים השונים שאצלם את בבירור יתקשרו ביניהם וזאת על מנת לקבל תמונה כוללת של מצבך ולהימנע ממצב שבו מטפלים נקודתית בסימפטומים בודדים, טיפול שלעתים קרובות אינו הולם את הבעיה הבסיסית. כמו כן רצוי שבידי הפסיכיאטר ימצא סיכום הטיפול הפסיכולוגי שלך, על מנת להשלים את התמונה.
חג שמח ורפואה שלמה,
דר' חלבן
אני נמצאת כבר כמעט שנה אחרי הלידה. אבל נתקלת בתופעות דיכאון וחרדות שכל
הזמן חוזר. אין לי תמיכה מבן הזוג כי נפרדנו והרגשתי דחויה, מאוד ולא רצויה מהצד שלו לאורך כל התהליך. הילדה שלי זה הדבר הכי טוב שקרה לי ואני מאוד שמחה בתור אמא מאומצת לתת לה את מה שלי אין. הדיכאון בא הולך וחוזר, מרגישה לבד כל הזמן. אין לי הרבה חברים ואני לא רוצה בגילי לשתף את ההורים ולגרום להם לצער. לאן אוכל לפנות לקבל עזרה?
אלוד(?) שלום,
לא בכדי שמתי את הכותרת במרחאות. יש לכך במקרה שאת מתארת 2 סיבות. האחת, כללית, שלפחות לדעתי, תגובות נפשיות המופיעות לאחר הלידה אינן בהכרח תופעות יחודיות ללידה והן אינן שונות מתגובות נפשיות המתרחשות לאחר אירועים אחרים, ובכל מקרה יש לקחת בחשבון את הנסיבות הספציפיות ווהאדם שחווה אותן. הסיבה השנייה, והיא נוגעת אליך, היא שאינך מתארת מצב דיכאוני אפייני,אלא מצוקה נפשית לנוכח מכלול נסיבות, בעיקרן מע' היחסים עם בן זוגך, הפרידה ממנו והצורך להתמודד לבד מול הסטטוס החדש של אמהות כשאת יחסית בודדה ונעדרת מערכת תמיכה מספקת. אני מניח שהקשיים שאת חווה בקשרים הבין אישיים שלך אינם חדשים אלא שכעת, לנוכח הצורך להתמודד עם התפקיד המורכב, בעיקר אם הוא חדש לך, הם בולטים ומעיקים יותר מאשר בעתות אחרות.
עם זאת, "לא אלמן ישראל"; את זקוק לעזרה מקצועית שלא מסובך להגיע אליה. על פניו, (ואני אומר זאת בהסתייגות, שכן איני מכיר אותך וחסרים הרבה פרטים), נראה לי שהדרך לסייע לך להתמודד עם מצבך היא באמצעות פסיכותרפיה ולאו דווקא תרופות.
למרות זאת, הייתי ממליץ לך על מנת לאבחן במדויק את מצבך ולהתאים את הטיפול הנכון, להיוועץ בפסיכיאטר, ורצוי מאוד כזב שאמון גם על פסיכותרפיה, ואני משוכנע שהוא יוכל לטפל בך או להפנותך למקום הנכון.
ברצוני להתייחס בקצרה גם למה שכתבת בסיפא של דבריך, בדבר ההסתייגות לפנות להוריך ולשתפם בקשיים שאת חווה. חשוב מאוד שבשעת צרה או משבר נמצא את הדרך לגייס לעזרה את האנשים הקרובים לנו והאוהבים אותנו. זה כמובן לא בא במקום טיפול מקצועי, אבל הדבר נכון גם בכיוון הנגדי; טיפול מקצועי לא יכול להוות תחליף לתמיכה וחברות במשפחה ומחוצה לה. אני משוכנע שלו הקרובים לך היו נזקקים לעזרתך היית מתגייסת עבורם, ואין שום סיבה שכאשר את זקוקה לתמיכה לא ישיבו לך באותה מטבע.
איני מסיים את דברי בברכת "רפואה שלמה", וזאת משום שאני סבור שאינך חולה. את במצוקה ובמשבר, דברים שעוברים על כולנו וניתן תמיד לסייע.
מקווה שתמצאי במהרה את הדרך להיעזר,
דר' חלבן יוסי
האם אשה שלוקה בדיכאון (ואפילו קל) מסוגלת "לשחק אותה" שמחה, מאושרת, ומלאת חיוניות, למרות שהיא ממש לא מרגישה כך- במסגרת העבודה, החברות, המשפחה המורחבת וכד'
פשוט, אני עדיין מנסה לברר את תחושותיי עם עצמי...
בעוד בבית ובעיקר ליד הבעל המצב קצת שונה- כל התחושות, החוסר חשק, המצב רוח הירוד וכו' הכל יוצא החוצה, ובגדול!
(ילדתי לפני 6 שבועות, ואלו לא תחושות חדשות, אני מסתפקת אם אחרי הלידה הנוכחית הם החמירו)
אני לא נוטלת שום תרופה, מעולם לא ביקרתי אצל פסיכיאטר וכד'
עד היום האשמתי את מצבי הרוח וכו' בהורמוני ההיריון, בגלולות ההורמונים שבאמצעי המניעה וכו' ועכשיו זהו נגמרו התירוצים- אני מצפה מעצמי לחזור לעצמי, ולא מצליחה!
אשמח לשמוע את חוות דעתך. תודה מראש!
שאלתך נוגעת בבעיה מורכבת ואשתדל לענות עליה כמיטב יכולתי אם כי לא ניתן כמובן לתת תשובה שתקיף את כל ההיבטים בפרוט.
ראשית, לשאלה האם אפשר "לשחק אותה" כשמדובר במצבים נפשים, התשובה היא בהחלט כן; עיניך הרואות, שאת מתנהגת באורח שונה בבית ומחוצה לו. באשר לבעיות נפשיות בכלל, כולל דיכאון שלאחר לידה, מדובר במצבים מורכבים שהינם תולדה של מס' רב של גורמים המעורבים בהיוצרותם. ישנם גורמים ביולוגיים, (תורשתיים, מחלות רקע גופניות, שינויים פיזיולוגיים כמו למשל תנודות ברמות ההורמונים, תזונתיים ןכיו'ב) ולא פחות ולעתים אף יותר גורמים נפשיים הכוללים את מבנה האישיות, תולדות העבר, נסיבות החיים, גורמי דחק וכד'. כל אלו חוברים יחד. פועל יוצא מכך הוא שקיים שוני אינדיבידואלי גדול מאוד בין אדם לאדם ולכן לא ניתן ללא בדיקה מקצועית לתת תשובות מוחלטות במסגרת כמו הפורום הנוכחי אלא להתייחס לבעיה באופן כוללני.
לתנודות הורמונליות ישנה כמובן השפעה על מצבים נפשיים. דוגמה טיפוסית לכך היא ה-"blues" , מצב רוח ירוד, נטיה לתגובות רגשיות לא פרופורציוניות, התקפי בכי וסף גירוי נמוך המופיעים בימים הראשונים שלאחר הלידה וחולפים לאחר זמן קצר. תופעה זו הינה שכיחה ביותר ומופיעה אצל 50%, ואף יותר, מהנשים ומהווה ביטוי לירידה החריפה ברמות ההורמונים לאחר הלידה. תופעה זו הינה נורמלית ואין צורך בטיפול ספציפי מלבד הרגעה, תמיכה והבנה של הסביבה.
הדיכאון שלאחר לידה הינו תופעה שונה לחלוטין. מופיעה מס' שבועות עד מס' חדשים לאחר הלידה והיא איננה קשורה למצב ההורמונלי, או קשורה ק'שר רופף למצב זה. זהו מצב נפשי מורכב שגורמים רבים עלולים להיות מונחים בבסיסו, כפי שציינתי לעיל. את טורחת לציין, וזו עובדה חשובה, שהתחושות שאת חווה אינן חדשות ושאת חווה קשיים רגשיים מזה תקופה ממושכת, וללא קשר ללידה, שכעת רק החמירו. מאחר שאינך מצליחה להתגבר על המצב בכוחות עצמך, וזה מצב טבעי ומובן, אני מאוד ממליץ לך לפנות לפסיכיאטר, כזה שמצוי היטב גם בפסיכותרפיה לשם אבחון מדויק והתאמת טיפול הולם. .
בברכת רפואה שלמה,
דר' חלבן