בצקת, מיימת

בצקת היא עלייה בכמות הנוזל התוך-תאי. כ-60% ממשקל הגוף הם מים. במצב תקין מרבית כמות המים נמצאת בתוך תאי הגוף, וכשליש מהכמות נמצאת מחוץ לתאים כאשר 25% מכמות זו מהווה את נוזל הדם (פלסמה), והשאר - את הנוזל הבין-תאי (אינטרסטיציאלי).

בצקת מאופיינת בעלייה בכמות הנוזל הבין-תאי. במראה חיצוני ניתן להבחין בבצקת רק לאחר הצטברות של מספר ליטרים של נוזל. הבצקת מתבטאת כנפיחות מקומית, לדוגמה: בצקת בחלל הבטן המכונה מיימת (Ascites), בצקת בחלל הצדר (הפלורלי - סביב הריאה) המכונה Hydrothorax או מפושטת המכונה Anasarca. במצבי בצקת ניתן להבחין בנפיחות בפנים בעיקר סביב העיניים, בידיים (הטבעות לוחצות), וברגליים (קושי לנעול נעליים). בלחיצה על אזור הבצקת נוצרת מעין גומה שחוזרת לקדמותה רק מספר דקות לאחר הפסקת הלחיצה. מצב זה מכונה "בצקת גומתית", Pitting edema.

הכוחות השומרים על שיווי המשקל של הנוזלים במדורים השונים הם: הלחץ ההידרוסטטי, כלומר הלחץ של הנוזל מכלי הדם על דופנותיהם אשר "דוחף" מים לכיוון המדור הבין-תאי, והלחץ האונקוטי שמיוצר על ידי חלבוני הדם ואשר "מושך" את הנוזל מהמדור הבין-תאי. שינוי במאזן כוחות זה גורם לבצקת. במצבי בצקת הגוף "חש" כי כמות הנוזל בתוך כלי הדם יורדת ולכן מפעיל מערכת של חלבונים המכונה Renin Angiotensin Aldosteron System - RAA system. תפקידה של מערכת זו להעלות את כמות הנוזל בתוך הכליה על ידי צמצום כמות הנתרן המופרשת דרך הכליה, והקטנה על ידי כך של כמות המים המופרשים מהגוף. מנגנון זה מגביר את הבצקת. 

בצקת נגרמת במספר מצבים עיקריים:

1. חסימה של הניקוז מהווריד ו/או הניקוז הלימפטי - במצב זה הלחץ ההידרוסטטי לפני החסימה עולה, גורם ליציאת נוזל מכלי הדם למדור הבין-תאי, וכך - לבצקת מקומית באזור החסום שהוא בדרך כלל אחד הגפיים. מצב זה מתרחש ברוב המקרים לאחר ניתוח כלשהו בגף, כגון כריתת קישריות הלימפה בבית השחי שגורמת לבצקת בזרוע באותו צד המכונה לימפאדמה, Lymphedema

2. אי-ספיקה בלב - הלב אינו מצליח להוציא את כמות הדם שמגיעה אליו ממערכת הוורידים ומהריאות. כך מצטבר דם במערכת הוורידים והריאות, עולה הלחץ ההידרוסטטי בכלי הדם, ומתהווה בצקת ריאות עם בצקת מפושטת.

3. תסמונת נפרוטית - ליקוי בכליות הנגרם מסיבות שונות המאופיין בהפרשה מוגברת של חלבון בשתן. במצב זה יש ירידה בלחץ האונקוטי שגורמת לבצקת מפושטת.

4. אי-ספיקה בכבד - צמקת הכבד (Cirrhosis) - הכבד מייצר את החלבון העיקרי שאחראי לשמירה על הלחץ האונקוטי בכלי הדם, חלבון זה נקרא אלבומין. אם חלה אי-ספיקה בכבד יורדת כמות האלבומין ומכאן ירידה בלחץ האונקוטי ובצקת.

5. תרופות - עלולות לגרום לבצקת, לדוגמה: סטרואידים שמורידים את הפרשת הנתרן מהכליה ועל ידי כך מורידים את הפרשת המים בשתן, תרופות נוגדות דלקת, תרופות לטיפול ביתר-לחץ-דם.

6. בצקת אידיופתית - כלומר ללא סיבה ברורה. תופעה המתרחשת בעיקר בקרב נשים הלוקות בבצקת לסירוגין, כפי הנראה בשל עלייה בחדירות כלי הדם לנוזלים.

הטיפול בבצקת הוא טיפול משולב בבצקת עצמה על ידי הגבלת מלח ומתן משתנים כגון פוסיד לצד איתור הגורם הראשוני לבצקת וטיפול בו.

ד"ר רוני ברוך

האנציקלופדיה הישראלית לרפואה
הוצאת ידיעות ספרים 2007