אובחנה אצלי מחלת SLE - זאבת. חלק מהרופאים טוענים שאני יכולה לנסוע לחו"ל, רק ש``אני אשמור על עצמי``. אחרים טוענים שאסור לי לנסוע כי החשיפה לשמש תעורר את המחלה. רציתי לדעת, האם באמת קשה להימנע מהחשיפה לשמש? אני מתכננת לטוס לחצי שנה לארגנטינה, צי`לה

בוודאי שאת יכולה לנסוע, ואין שום צורך באזהרות מיוחדות מעבר לכל נוסע אחר מלבד השמירה מהשמש. אכן, חשיפה ישירה לשמש יכולה לעורר התקף לופוס ולכן כדאי להישמר היטב: להתמרח במגן משיזוף, כובע רחב שוליים, בגדים ארוכים וכדומה. אגב, זה גם יגן עלייך מעקיצות יתושים ואנשים רבים הולכים כך בג'ונגלים גם אם אין להם לופוס. בכל אחת מהמדינות שאת נוסעת אליהן יש בתי חולים גדולים בערים מרכזיות עם מומחים במחלות שגרוניות, כולל מחלת הלופוס. איגוד חולי הלופוס או שיטוט באינטרנט יוכלו לסייע לך למצוא שמות של מרכזים רפואיים ושל רופאים. את ממש לא צריכה לוותר על ברזיל, בוליביה ופרו. אם את מעל גובה מסוים לא תצטרכי טיפול ואם את מגיעה לאזורי מלריה יש בהחלט כמה וכמה תרופות שתוכלי לקחת. רופא גיאוגרפי ירשום לך תרופות בהתאם למצבך. היי אופטימית הן לגבי התשובה והן לגבי הנסיעה. נסיעה טובה דר' איציק לוי מומחה בפנימית ובמחלות זיהומיות ומערכת אינפומד

אני ובת זוגי מעוניינים לעשות את ירח הדבש שלנו בתאילנד, במשך שבועיים עד שבועיים וחצי. אשתי עכשיו בשבוע ה-17 של ההריון. האם צריך לעשות חיסונים לפני הטיסה, והאם החיסונים הללו עלולים לפגוע בעובר למרות שמדובר בפרק זמן קצר? ואם כן, ממה כדאי להיזהר?

באופן עקרוני, אין בעיה לנסוע לתאילנד בהריון, אבל צריך להקפיד להיות באזורים נקיים, לא לאכול אוכל ברחוב, ולשתות מים מינרליים בלבד. כדאי להיות באזורים בהם ישנה קרבה למרכז רפואי, לדוגמה באיים כמו פוקט וקוסמוי, וכמובן בבנגקוק. לא הייתי ממליצה לנסוע לצפון המדינה, שם יש סיכויים גבוהים יותר למלריה. עד כמה שאני יודעת, בנסיעה של שבועיים אין צורך בחיסונים, אבל כדאי לפנות למשרד הבריאות ולברר לגבי אמצעי זהירות באזורים בהם אתם מתכוונים להיות. כמו כן, יש להתייעץ עם רופא הנשים המטפל. נסיעה טובה, ד"ר נעמה ורבין - אינפומד

סיימתי נטילת מפלוקווין לאחר טיול באפריקה. אתמול לקחתי את הכדור האחרון. קיימתי יחסי מין והקונדום נקרע. 1. אילו נזקים עלולים להיות לעובר כתוצאה מהתעברות בזמן לקיחת מפלוקווין? 2. האם הנזקים הם כאלו שעליי לקחת את גלולת "היום שאחרי" ?

ההמלצה היא להשתמש באמצעי מניעה עד חודשיים לאחר סיום הטיפול במפלוקווין. מפלוקווין מוגדרת בדרגת סיכון C. ניסויים בבעלי חיים במנות הגבוהות פי 5- 20 מהמנות המקובלות בבני אדם הראו פגיעה בעוברים. הניסיון הקליני בבני אדם לא הראה השפעה רעילה או טרטוגנית (שגורמת לפגם התפתחותי בעובר) של מפלוקווין, ולא נראתה עלייה בסיכון להפלה, למשקל נמוך, לפגמים נוירולוגיים, או לפגמים מולדים אחרים. יחד עם זאת, קיים סיכון אפשרי ללידת- מת. הסיכון גבוה יותר בזמן הטרימסטר הראשון להריון. מכל מקום, כדאי להיוועץ בגינקולוג.

אני בן 57. לפני כחודשיים ביקרתי בתאילנד והתרועעתי עם נשים, ללא קיום יחסי מין. החודש אני חווה תנועות קלות באיזור הכבד, ללא כאבים וללא תופעות מובחנות נוספות. האם זה יכול להעיד על הידבקות במחלת כבד כלשהי?

"תנועות" באזור הכבד הן סימפטום מאוד לא ספציפי, וקשה מאוד להתייחס אליו באופן מקצועי מבלי לקבל ממך מידע נוסף וללא בדיקה גופנית. אני יכולה לומר באופן כללי שני דברים. ראשית, קיום יחסי מין (כולל אורליים) ללא הגנה על ידי קונדום עלול לגרום להדבקה במחלות זיהומיות שונות, הכוללות הפטיטיס (דלקת זיהומית של הכבד), HIV, מחלות מין מדבקות כגון זיבה וכלמידיה ועוד. שנית, יתכן שנדבקת בגורמי מחלה הנפוצים באזור תאילנד, כגון מלריה, טיפוס, קדחת צהובה, דלקת מוח יפנית, סוגים מסוימים של טפילים. אם התחושה שאתה מתאר לא חולפת, מומלץ לפנות לרופא המשפחה. איחולי בריאות ד"ר נועה גולדשר מינרבי - אינפומד

מלריה

קדחת הביצות | Malaria

המומחים של Infomed מסבירים:

מלריה היא אחד מגורמי התמותה העיקריים בעולם כיום, היא אחראית לתחלואה של חצי מיליארד בני אדם ולתמותה של 2 מיליון איש מדי שנה ברחבי העולם. מחלת המלריה היא מחלה זיהומית הנוצרת כתוצאה מטפיל חד תאי, החודר למחזור הדם דרך עקיצה של יתוש מזן אנופלס.

הסוגים הנפוצים ביותר של מלריה הם:

- מלריה פאלציפרום (Plasmodium Falciparum): הזן המסוכן ביותר, הגורם למרבית מקרי המוות.
- מלריה ויוקס (Plasmodium Vivax): טפיל הנפוץ יותר במרכז אמריקה ובחצי האי ההודי.
- מלריה אובלה (Plasmodium Ovale): טפיל הנדיר מחוץ לאפריקה.
- מלריה מלריה (Plasmodium Malaria): טפיל שאינו נפוץ, נמצא יותר באזור הסב-סהרה באפריקה.

מלריה תסמינים

סימפטומים של מלריה יכולים להופיע לאחר 8-6 ימים מרגע החשיפה לטפיל. הם כוללים לרוב:
חום גבוה מלווה בצמרמורות.
ירידה פתאומית של החום יכולה להיות מלווה בזיעה מוגברת.
כאבי ראש.
עייפות לא מוסברת.
כאבי שרירים.
רגישות בטנית (קשיי עיכול).
בחילה והקאות.
תחושת עלפון בעמידה או ישיבה מהירה מדי.
סיבות וגורמי סיכון

הטפיל הפתוגני שאחראי למחלה נקרא פלסמודיה והמחלה ותסמיניה מועברים דרך נקבת היתוש, הנושאת נבגים של נגיף המלריה בבלוטות הרוק שלה. כאשר נקבת היתוש עוקצת אדם, היא מחדירה את הטפיל הרדום לתוך מחזור הדם שלו.
ברגע שהטפיל חדר לתוך הגוף, הוא נישא יחד עם המערכת הווסקולארית לתוך הכבד, שם הוא עובר מספר מחזורי חלוקה בתוך תאי הכבד ובסופו של הדבר גם בכדוריות הדם האדומות (אריתרוציטים). במהלך חייו של הטפיל בתאי הדם, הוא חודר לתוך הכדוריות האדומות וגורם לליזיס של הכדורית כתוצאה ממספר רב של טפילים המתרבים ומעכלים את ההמוגלובין הנשא על ידי תאי הדם.
כתוצאה מפיצוץ הכדורית, חומרים רעילים משתחררים למחזור הדם וגורמים לתגובה חיסונית וסימפטומים של מלריה. אנשים המבלים את רוב חייהם במדינות בעלות שיעור גבוה של המחלה, נחשפים מספר רב של פעמים לטפיל והמערכת החיסונית שלהם יכולה להתמודד עמו, משום שהנוגדנים כנגדו פותחו כבר בחשיפות קודמות.
עמידות זו תקפה רק למשך מספר מועט של שנים ופגה ללא חשיפה מתמדת לטפיל. עובדה זו הופכת את מחלת המלריה למסוכנת עבור מטיילים שמעולם לא נחשפו לטפיל קודם לכן. בדרך כלל הסימפטומים של מחלת המלריה מופיעים תוך שבועות בודדים מרגע העקיצה על ידי היתוש. זנים מסוימים של הטפיל מסוגלים להישאר בכבד במצב רדום ולא לפתח תסמינים מידיים. במקרים מסוג זה, הטפיל יכול לעבור למצב פעיל חודשים ואף שנים לאחר המגע הראשוני.
המחלה נפוצה יותר במדינות מתפתחות ובאזורים הטרופיים, ועל כן מטיילים במדינות ובאזורים אלו נמצאים בסיכון גדול יותר להידבקות במחלה.
אבחון ובדיקות

דיאגנוזה של המחלה נעשית בעזרת היסטוריה רפואית של המטופל (בעיקר שהייה באזורים ידועים כנגועים במלריה) ותסמינים המוצגים על ידי החולה. בבדיקה גופנית עשוי להתגלות טחול מוגדל (תופעה ידועה כסימפטום למחלת המלריה). בדיקת דם פשוטה מאפשרת לגלות נוכחות של הטפיל (Plasmodium) בדם. בנוסף יש צורך לבדוק את יכולת הקרישה, רמת הטסיות וכדוריות הדם האדומות, ואת תפקודי הכבד והכליות.

כאשר אדם שהה באזור בו קיימת מלריה, נחשף ליתושים ומתפתחים אצלו תסמינים שמזכירים תסמינים של שפעת, אך הבדיקות אינן מצביעות על נוכחותו של טפיל מלריה בדמו, יש לבצע את הבדיקות שלוש או ארבע פעמים נוספות, על מנת לוודא שהוא אינו לוקה במחלה.

במהלך הטיפול התרופתי מבצעים שוב את הבדיקות, על מנת לעקוב אחר מהלך המחלה ולוודא שמספר הטפילים נמצא במגמת ירידה.
סיבוכים אפשריים

במידה והמחלה לא מאובחנת בזמן ויש דחייה של מתן הטיפול המתאים, יכולה להיווצר החמרה של הסימפטומים ועלולים להתפתח סיבוכים של המחלה. סיבוכים אלו כוללים: נזק לרקמה הרכה של המוח, אשר יכולים להתבטא בשינה מוגזמת, חוסר הכרה זמני ואף קומה (coma); בצקת ריאות כשל כיליתי אנמיה חמורה הנוצרת כתוצאה ממחסור בכדוריות הדם האדומות והפחתה של יצירת כדוריות חדשות הופעת גוון צהבהב של עור הפנים ואזורים נוספים בגוף רמת סוכר נמוכה בדם
טיפולים ותרופות

קיים טיפול למחלה וחלק מהתרופות יעילות גם במניעתה, אלא שלא כל התרופות יעילות באותה מידה ויש כאלה שכבר לא מומלצות כלל. סוג התרופה שיש ליטול תלוי בעיקר בזן המלריה ובאזור שבו עומדים לבקר. רוב התרופות הניתנות כיום לאדם הנחשף למלריה מאפשרות לשלוט בתסמיני המחלה.
גילו של המטופל ומצבו הבריאותי הם חשובים לבחירת תרופה למניעת מלריה. אצל נשים בהיריון, ילדים, אנשים מבוגרים מאד, אנשים שיש להם בעיה רפואית אחרת ואנשים שלא השתמשו מעולם בטיפול תרופתי למניעת מלריה, יש צורך בהתייחסות מיוחדת. על נשים בהריון אשר נחשפו לטפיל להתייעץ עם רופא לגבי טיפול מתאים שלא פוגע בעובר.
להלן רשימה חלקית של הגורמים שמשפיעים על הבחירה בתרופה מסוימת:
· אם התרופה משמשת למניעת המחלה, או לטיפול בה.
· מצב המטופל (גיל, אישה הרה).
· דרגת החומרה של המחלה.
· המיקום הגיאוגרפי בו נחשף המטופל למחלה.
· עמידות טפיל מלריה לתרופות מסוימות.
· יכולת המטופל ליטול את התרופה, מבלי שהדבר יהיה כרוך בתופעות לוואי או בסיבוכים.
· יכולת המטופל ליטול תרופה בגלולות.
אצל אנשים הלוקים במלריה, בחירת התרופה מתבצעת בהתאם ל:
· סוג הטפיל הגורם לזיהום.
· חומרת הזיהום.
· מצב המטופל (גיל, היריון, אלרגיות או בעיות רפואיות אחרות).
· עמידות הטפיל לתרופות והאזור הגיאוגרפי המסוים בו נדבק המטופל במחלה.
צריכה מוגברת של נוזלים ואלקטרוליטים מומלצת ביותר להקלה על התסמינים.
מניעה

קיימות מספר תרופות שניתן לקחת למניעה. התרופה המומלצת נקבעת לפי האיזור שאליו מתכננים לנסוע וגם במחלות או במצבים רפואיים קודמים. כל התרופות הניתנות כיום למניעה מצריכות מרשם רופא.

התרופות העיקריות הן: לריאם (Lariam, Mefloquine) מאלארון (Malarone,Atovaquone/Proguanil) דוקסילין (Doxylin, Doxycyline Hydrochloride).

למטיילים במקומות הידועים כבעלי שיעור גבוה של מלריה ולמי שסבלו בעבר מתופעות לוואי עקב שימוש בתרופות למניעה או לטיפול במלריה, מומלץ להתחיל ליטול כל אחת מהתרופות שלושה עד ארבעה שבועות לפני הנסיעה כדי שיוכלו לקבל יעוץ ראוי ולהחליף את התרופה במידת הצורך, אם יתפתחו תופעות לוואי.

עד היום לא פותח חיסון נגד למלריה אך במקרים רבים ניתן למנוע הידבקות במלריה אמצעות נטילת תרופה לפני, במהלך, או לאחר נסיעה לאזור בו יש מלריה. עם זאת, השימוש בתרופה נגד מלריה לא תמיד יעיל. זאת משום שלעתים הטפילים באזורים מסוימים בעולם, עמידים לחלק מהתרופות.

רופאים בתחום

יילוד וגינקולוגיה, רפואת נשים

ד"ר דן לוין מומחה פוריות ומומחה לצילום רחם באולטרסאונד "קצף" EX-EM

( 26 חוות דעת )

"רופא סבלני ומקצוען.מס׳ 1 בתחום לדעתי."

קראו עליי עוד

כירורגיה

פרופ' פרנסיס סרור

( 8 חוות דעת )

"הגענו לפרופסור פרנסיס סרור לקבלת אבחנה לפני ניתוח לבן שלי.. קיבלנו הסבר מפורט על התהליך.. אדם נעים ומקצועי.. ממליצה בחום ומודה מקרב לב על הכל"

קראו עליי עוד

הסרת צלקות אקנה בלייזר

ד"ר יריב שטבהולץ

4.9

( 46 חוות דעת )

"ד״ר יריב שטבהולץ היקר נפגשנו לאחר יותר מחמש שנים שבהן חיפשתי פתרון לבעיה שלי עברתי אצל מספר רופאים גם ברפואה הציבורית וגם בפרטית אך לצערי אף אחד לא הצליח לתת לי פתרון אמיתי עד שהגעתי אליך בניתוח של כ 50 דקות שינית לי את החיים לטובה קיבלתי יחס אישי ברמה הגבוהה ביותר כאילו אני בבית חולים פרטי אך במסגרת בית חולים ציבורי תודה רבה על המקצועיות היחס הסבלנות והטיפול המסור מעריך מאוד"

קראו עליי עוד

לכל המומחים שלנו>

המומחים של Infomed עונים על שאלות:

שאלה: אובחנה אצלי מחלת SLE - זאבת. חלק מהרופאים טוענים שאני יכולה לנסוע לחו"ל, רק ש``אני אשמור על עצמי``. אחרים טוענים שאסור לי לנסוע כי החשיפה לשמש תעורר את המחלה. רציתי לדעת, האם באמת קשה להימנע מהחשיפה לשמש? אני מתכננת לטוס לחצי שנה לארגנטינה, צי`לה

תשובה: בוודאי שאת יכולה לנסוע, ואין שום צורך באזהרות מיוחדות מעבר לכל נוסע אחר מלבד השמירה מהשמש. אכן, חשיפה ישירה לשמש יכולה לעורר התקף לופוס ולכן כדאי להישמר היטב: להתמרח במגן משיזוף, כובע רחב שוליים, בגדים ארוכים וכדומה. אגב, זה גם יגן עלייך מעקיצות יתושים ואנשים רבים הולכים כך בג'ונגלים גם אם אין להם לופוס. בכל אחת מהמדינות שאת נוסעת אליהן יש בתי חולים גדולים בערים מרכזיות עם מומחים במחלות שגרוניות, כולל מחלת הלופוס. איגוד חולי הלופוס או שיטוט באינטרנט יוכלו לסייע לך למצוא שמות של מרכזים רפואיים ושל רופאים. את ממש לא צריכה לוותר על ברזיל, בוליביה ופרו. אם את מעל גובה מסוים לא תצטרכי טיפול ואם את מגיעה לאזורי מלריה יש בהחלט כמה וכמה תרופות שתוכלי לקחת. רופא גיאוגרפי ירשום לך תרופות בהתאם למצבך. היי אופטימית הן לגבי התשובה והן לגבי הנסיעה. נסיעה טובה דר' איציק לוי מומחה בפנימית ובמחלות זיהומיות ומערכת אינפומד
לפתיחה בעמוד חדש >
שאלה: אני ובת זוגי מעוניינים לעשות את ירח הדבש שלנו בתאילנד, במשך שבועיים עד שבועיים וחצי. אשתי עכשיו בשבוע ה-17 של ההריון. האם צריך לעשות חיסונים לפני הטיסה, והאם החיסונים הללו עלולים לפגוע בעובר למרות שמדובר בפרק זמן קצר? ואם כן, ממה כדאי להיזהר?

תשובה: באופן עקרוני, אין בעיה לנסוע לתאילנד בהריון, אבל צריך להקפיד להיות באזורים נקיים, לא לאכול אוכל ברחוב, ולשתות מים מינרליים בלבד. כדאי להיות באזורים בהם ישנה קרבה למרכז רפואי, לדוגמה באיים כמו פוקט וקוסמוי, וכמובן בבנגקוק. לא הייתי ממליצה לנסוע לצפון המדינה, שם יש סיכויים גבוהים יותר למלריה. עד כמה שאני יודעת, בנסיעה של שבועיים אין צורך בחיסונים, אבל כדאי לפנות למשרד הבריאות ולברר לגבי אמצעי זהירות באזורים בהם אתם מתכוונים להיות. כמו כן, יש להתייעץ עם רופא הנשים המטפל. נסיעה טובה, ד"ר נעמה ורבין - אינפומד
לפתיחה בעמוד חדש >
שאלה: סיימתי נטילת מפלוקווין לאחר טיול באפריקה. אתמול לקחתי את הכדור האחרון. קיימתי יחסי מין והקונדום נקרע. 1. אילו נזקים עלולים להיות לעובר כתוצאה מהתעברות בזמן לקיחת מפלוקווין? 2. האם הנזקים הם כאלו שעליי לקחת את גלולת "היום שאחרי" ?

תשובה: ההמלצה היא להשתמש באמצעי מניעה עד חודשיים לאחר סיום הטיפול במפלוקווין. מפלוקווין מוגדרת בדרגת סיכון C. ניסויים בבעלי חיים במנות הגבוהות פי 5- 20 מהמנות המקובלות בבני אדם הראו פגיעה בעוברים. הניסיון הקליני בבני אדם לא הראה השפעה רעילה או טרטוגנית (שגורמת לפגם התפתחותי בעובר) של מפלוקווין, ולא נראתה עלייה בסיכון להפלה, למשקל נמוך, לפגמים נוירולוגיים, או לפגמים מולדים אחרים. יחד עם זאת, קיים סיכון אפשרי ללידת- מת. הסיכון גבוה יותר בזמן הטרימסטר הראשון להריון. מכל מקום, כדאי להיוועץ בגינקולוג.
לפתיחה בעמוד חדש >
שאלה: אני בן 57. לפני כחודשיים ביקרתי בתאילנד והתרועעתי עם נשים, ללא קיום יחסי מין. החודש אני חווה תנועות קלות באיזור הכבד, ללא כאבים וללא תופעות מובחנות נוספות. האם זה יכול להעיד על הידבקות במחלת כבד כלשהי?

תשובה: "תנועות" באזור הכבד הן סימפטום מאוד לא ספציפי, וקשה מאוד להתייחס אליו באופן מקצועי מבלי לקבל ממך מידע נוסף וללא בדיקה גופנית. אני יכולה לומר באופן כללי שני דברים. ראשית, קיום יחסי מין (כולל אורליים) ללא הגנה על ידי קונדום עלול לגרום להדבקה במחלות זיהומיות שונות, הכוללות הפטיטיס (דלקת זיהומית של הכבד), HIV, מחלות מין מדבקות כגון זיבה וכלמידיה ועוד. שנית, יתכן שנדבקת בגורמי מחלה הנפוצים באזור תאילנד, כגון מלריה, טיפוס, קדחת צהובה, דלקת מוח יפנית, סוגים מסוימים של טפילים. אם התחושה שאתה מתאר לא חולפת, מומלץ לפנות לרופא המשפחה. איחולי בריאות ד"ר נועה גולדשר מינרבי - אינפומד
לפתיחה בעמוד חדש >