בדיקות דם (Blood Test)

תשובה: לפי מידע של ה- American Association for Clinical Chemistry, רמת העופרת הרצויה היא עד 25 מיקרוגרם/ד"ל. רמה של מעל 45 מיקרוגרם/ד"ל (ואפילו מעל 40) נחשבת למסוכנת, ומעל 70 מיקרוגרם/ד"ל זהו מצב חירום רפואי. אלה ערכים למבוגרים, ואינם נכונים לגבי ילדים. הטיפול ברמה גבוהה מדי של עופרת הוא על ידי כלטורים (קושרי מתכות) כמו succimer ו- caEDTA. ויטמין C הוא קושר טבעי של עופרת, אך הוא חלש. אם הרעלת העופרת כרונית, יש לתקן חסרים תזונתיים הנגרמים על ידי רמת העופרת הגבוהה: ברזל, סידן, מגנזיום ואבץ. אני לא יודעת כמה זמן לוקח עד לקבלת התשובות. תוכל להתקשר למעבדה בה ביצעת את הבדיקה ולשאול. בברכה, ד"ר שירי אורי - אינפומד

תשובה: אולי זה לא מעודד, אבל דעי לך שאמנם לא כולן מדברות על זה, אך נשים רבות חשות ומתנהגות כמוך. לאחר לידות משתנה מערך ההורמונים בגוף, ומעבר לכך, משתנים החיים בכל הרבדים: בצד האושר הגדול, גדלה גם האחריות, המשימות, הלילה טומן בחובו התעוררויות לא מעטות ועוד. כל אלה, בשילוב עם השינויים ההורמונליים, משפיעים על הדחף המיני. נשים רבות מדווחות על ירידה בחשק בשלב זה של חייהן, וחלקן אף מציינות שהן פשוט מעדיפות לישון. מעניין שרבות מבין נשים אלו מציינות גם שבמהלך האקט המיני חוזר אליהן החשק, ובסופו של דבר הן נהנות. המצב אכן מתסכל, וניתן לטפל בו בכמה מישורים. קודם כל, אפשר אפילו באופן מלאכותי (לפחות לתקופה מסויימת), לנסות ליצור אווירה רומנטית, עם מוזיקה שקטה, אור מעומעם, כוס משקה או כל מה שעשוי "לעשות לך את זה", לפני האקט עצמו. חשוב גם שתשתפי את בעלך בתחושותייך, וכך ירדו המתח ואי-הנוחות. ניתן גם לטפל בתופעה באמצעות תוספות הורמונליות שונות, בהתייעצות עם רופא/ת הנשים שלך. מעבר לכך, חשוב מאוד לנסות למצוא בתוך מירוץ החיים קצת זמן לעצמכם כזוג ולא רק כ"הורים". נסו לצאת לפעילות משותפת בלי הילדים, אפילו לכמה שעות, על מנת ש"תזכירו" לעצמכם את הזוגיות, האהבה והתשוקה ההדדית. אגב, גלולות למניעת הריון דווקא עשויות לדכא את החשק המיני, ועל כן לנטילת הגלולות בעבר לא היה קשר לכך. ד"ר מורן שויקה-רבאו - אינפומד

תשובה: הגורמים המדוייקים למחלת הסכיזופרניה אינם ידועים. התיאוריה הרווחת כיום גורסת שהסיבה לה היא הפרעה בהתפתחות המוח בתקופה העוברית, אשר גורמת למבנה לא תקין ברמה התאית, ככל הנראה בשל גורמים גנטיים. אותה וריאציה של מבנה המוח לא בהכרח גורמת למחלה, אלא לנטייה לקיום המחלה. התפרצות המחלה בפועל מושפעת מגורמים סביבתיים שונים במהלך החיים, החל בהשפעות על העובר בעודו ברחם, כגון חשיפה לווירוסים, או לסטרס אימהי, ודרך אירועים בחיים כגון טראומות גופניות ונפשיות או שימוש בסמים. מנגנון נוסף שזוהה אצל חולים בסכיזופרניהה וא הפחתה ב'גיזום' של תאים ושל קישורים בין תאי מוח (סינפסות). באופן נורמאלי, גיזום כזה מתרחש בגיל ההתבגרות, ונמצא שאצל חולים נותרו עודף תאים ועודף סינפסות יחסית לבני גילם שאינם חולים. כתוצאה מהמבנה הלא-תקין שהזכרתי, נוצרים חיבורים או קישורים עודפים בין תאי מוח שונים, אשר מייצרים חוויה חושית ללא גירוי חיצוני הולם, זאת אומרת הזיות או קישורים חשיבתיים ללא תמיכה הגיונית (המסתמכת על המציאות). המונח דיסוציאציה משמעו סימפטום של ניתוק בין שני דברים שבאופן רגיל צפוי שיהיו קשורים זה לזה. לדוגמה, זיכרון ורגש לגבי אירוע מסויים, או חוויה חושית ומחשבות לגבי אירוע מסויים או לגבי פרק זמן ספציפי בו האדם חווה דבר מה. חושבים שדיסוסיאציה בדרך כלל מתרחשת בעקבות טראומה, וככל הידוע כיום, זוהי תופעה יותר פסיכולוגית ופחות קשורה לגורמים מולדים, בניגוד לסכיזופרניה. הקשר בין סכיזופרניה לדיסוציאציה הוא שלחלק מהחולים בסכיזופרניה יש סימפטומים דיסוציאטיביים, ובנוסף, ישנם גורמי סיכון משותפים לשני המצבים, כגון שימוש בסמים וטראומות. בברכה, ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית

תשובה: אינך מחוסנת, ועלייך לנקוט אמצעי זהירות על מנת למנוע הידבקות. באופן כללי, אם אינך באה במגע עם חתולים או צואתם, הסיכוי להידבקות קלוש. מידע מפורט תוכלי למצוא כאן: http://www.infomed.co.il/questions/q_102704_6.htm

תשובה: הברזל חיוני ליצירת ההמוגלובין, החלבון הנושא את החמצן בדם, וליצירת אנזימים רבים אחרים. רוב הברזל מגיע לגוף מהתזונה, וחלקו הקטן מפירוק תאי דם אדומים. בגוף מאוחסן הברזל כפריטין בכבד, בטחול ובמוח העצם. בדרך כלל, רמת הברזל נמוכה כתוצאה מתזונה לא מספקת או בשל עליה בצריכתו (כמו בהריון), או בשל איבוד בעקבות דימום. הערך התקין של פריטין הוא 50 עד 200 מיקרוגרם לליטר. לא ציינת את היחידות בהן נמדד הפריטין בדמך, אולם אין כל ספק כי הערך נמוך ביותר לפי כל קנה מידה, ומעיד על כך שמאגרי הברזל שלך ריקים. לא ציינת מהו ערך ההמוגלובין בדמך והאם ידוע אצלך על אנמיה. ראשית, יש לברר מהי סיבת המחסור בברזל. ירידה במאגרי הברזל אחרי הריון, למשל, היא תופעה שכיחה, ויש לתקנה, כמובן, אולם אם החסר אינו מסיבה זו, עליך לעבור בירור. לשם כך הייתי פונה ראשית לרופא המשפחה. הטיפול במקרה שלך צריך להיות בברזל אשר ניתן בכדורים דרך הפה, בדרך כלל במינון של כ-300 מ"ג ליום, המחולק למספר כדורים אותם יש לבלוע מדי יום על בטן ריקה, כי האוכל עלול להפריע לספיגת הברזל. היעד הוא רמת פריטין בטווח התקין אותו ציינתי למעלה. הטיפול בכדורי ברזל יכול להימשך בין חצי שנה לשנה. תופעות הלוואי השכיחות בטיפול זה קשורות למערכת העיכול, וכוללות כאבי בטן, בחילה והקאה או עצירות (זה קורה ב- 15% עד 20% מנוטלי הטיפול). ד"ר נעמה זנזורי - אינפומד

תשובה: על סוגי הדם תוכלי לקרוא כאן: http://www.infomed.co.il/questions/q_011610_4.asp

תשובה: אני מניחה שמידע כללי על סוג הדם ועל חיסון נגד גורם Rh כבר רכשת לעצמך, ובכל מקרה, אני מצרפת קישור למידע על החיסון במאגר החיסונים של אינפומד: http://www.infomed.co.il/vacc1.asp?vID=26

תשובה: התוצאה שקיבלת היא בגבול העליון של הנורמה, ולכן הממצא אינו מדאיג. אני כן ממליצה לעקוב אחר ערכי הסידן, ואם חלה בהם עלייה, לפנות לרופא המטפל. באופן כללי, רמות גבוהות של סידן בדם יכולות לנבוע מסיבות רבות, כמו פעילות יתר של בלוטת יותרת התריס או בלוטת התריס, שימוש בתרופות משתנות, ועוד. מידע נוסף על רמות הסידן תוכלי למצוא כאן: http://www.infomed.co.il/medTest1.asp?tID=2

תשובה: יש סוגים שונים של אנמיה. האנמיה היחידה שקשורה באכילת פול היא זו הנובעת מחסר ב- G6PD. Glucose 6-phosphate dehydrogenase deficiency (G6PD)

תשובה: לפי התיאור שלך, בבדיקה של הכירורג נמצאה רגישות על פני הצלעות משמאל, ככל הנראה באותו אזור שבו הודגמה במיפוי העצמות קליטה פתולוגית. לפיכך נראה סביר שהכאבים שמהם את סובלת קשורים לממצאים הללו, שפוענחו במיפוי כשברים. בדרך כלל שברים נראים גם בצילום. אני לא יודעת אם בוצע צילום חזה רגיל או צילום מכוון לצלעות, על מנת לאשר שאכן מדובר בשברים ולא בדבר אחר. ישנן סיבות אפשריות אחרות לכאבים בבית החזה, אך אין לי מספיק מידע על הכאב שלך על מנת להעריך אם הוא נובע מסיבה אחרת. אם אין סיפור של חבלה באזור ואין סימנים של דלדול עצם (אוסטאופניה, אוסטאופורוזיס), קצת מפתיע שלאשה בגילך יהיו שברים ללא סיבה ברורה בצלעות. הייתי פונה לרופא פנימאי שירכז את הבירור בצורה טובה. יתכן שצריך לבצע צילום ממוקד לצלעות, אולי הדמיה אחרת של בית החזה, ובדיקות דם כלליותף על מנת לוודא שאין גורם אחר שמתפספס בממצאים הפתולוגיים במיפוי. אם אכן מדובר בכאב שנובע משברים בצלעות, זהו כאב מציק מאד שיכול להימשך כמה שבועות, ואכן אין מה לעשות פרט לכדורים נגד כאבים וסבלנות עד שהכאב יעבור עם הזמן. ד"ר קרן מאיר-שפריר - אינפומד