ויטמין C יכול גם להזיק

כולם יודעים שויטמין C חיוני להגנה על תאי הגוף, ולכן רבים מאיתנו משתמשים בו נגד הצטננות ומחלות אחרות. אך מסתבר שבמצבים מסוימים, ויטמין C יכול לפגוע בחומר הגנטי של התאים, כך מדווחים חוקרים אמריקאים בגיליון האחרון של המגזין Science.

הניסויים, שהיו "ניסויי מבחנה", הראו כי ויטמין C יכול לגרום לעלייה ברמות חומרים בשם גנוטוקסינים, אשר גורמים נזק ל DNA של התא.

מחקרים בעבר כבר הוכיחו כי ויטמין C יכול להזיק, אולם מחקר זה מראה דרך נוספת שבה ויטמין C גורם לנזק. כמו כן, הממצאים יכולים להסביר מדוע מנות גבוהות של ויטמין C לא עזרו במחקרים אשר בדקו טיפול
בויטמין C במחלת הסרטן.

החוקרים בדקו את השפעת הויטמין על ליפיד הידרופראוקסיד, תרכובת הנוצרת בגוף משומנים המגיעים מהמזון. תרכובת זו הופכת בתוך התאים לגנוטוקסינים אשר פוגעים ב DNA של התא. החוקרים מצאו כי ויטמין C
מזרז את הפיכת הליפיד הידרופראוקסיד לגנוטוקסינים.

אין זה אומר כי ויטמין C גורם לסרטן, שכן לתא יש מנגנוני תיקון ל-DNA , אולם הממצאים יכולים להסביר את כישלונם של מחקרים אשר ניסו להראות כי ויטמין C יכול להגן מפני סרטן.

המחקר חשוב בכך שהוא תורם להבנת הכימיה של הויטמין C, אולם חשוב לזכור כי ממצאי המחקר מבוססים על "ניסויי מבחנה", והם לא בהכרח מעידים על מה שנעשה בגוף החי.

ויטמין C הוא נוגד חמצון. הוא מנטרל רדיקלים חופשיים, מולקולות פעילות אשר נוצרות בזמן חילוף החומרים בתא, ואשר יכולות להזיק ל-DNA. חלק מהחוקרים הניחו כי בגלל פעילותו נוגדת החמצון, מנות גדולות
של ויטמין C יכולות למנוע סרטן, להגן על מערכת החיסון, ולמנוע הצטננות.

הפופולריות של ויטמין C עלתה הרבה בזכות כימאי זוכה פרס נובל בשם לינוס פאולינג, אשר דגל בנטילה יומיומית של מנות גבוהות של ויטמין C. הוא נהג לקחת 15 גרם מהויטמין מידי יום, ונפטר בגיל 93 בשנת
.1994

אולם, מחקרים קליניים לא הצליחו להוכיח כי צריכת מנות גבוהות של ויטמין C אכן עוזרת במשהו. כמו כן, אף מחקר לא הצליח להוכיח כי ויטמין C מונע הצטננות, ושיש תועלת כלשהי בנטילת ויטמין C אצל
אנשים בריאים.

ההמלצה לצריכה יומית של ויטמין C היא 75 מ"ג לנשים ו 90 מ"ג בגברים. מעשנים זקוקים לתוספת של 35 מ"ג. תזונה בריאה עשירה בפירות ובירקות יכולה בהחלט לספק את כמויות הויטמין C שהגוף זקוק להן. גוף
בריא יכול לספוג עד 250 מ"ג של ויטמין C. כמויות מעבר לכך יופרשו בשתן ולא ינוצלו על-ידי הגוף.

Science 2001;292:2083-2086

[20/06/2001]