האם כולנו לוקים בהפרעות קשב וריכוז (ADHD)? על הקשר בין סביבה לגנטיקה

המונח "הפרעות קשב וריכוז" הפך כמעט למטבע לשון. למי אין היום הפרעות קשב וריכוז, שואלים רבים. אבל עד לא מזמן, השימוש במונח הפרעות קשב וריכוז לא היה כל כך נפוץ, והסובלים מהן תויגו כעצלנים על ידי החברה. הטחות כגון "מספיק עם התירוצים", "שייקחו את עצמם בידיים", "שיפסיקו להתפנק", "שילמדו להיות עצמאיים יותר"... ועוד היו מנת חלקם של הסובלים מהפרעות קשב וריכוז כמעט מדי יום.

הבעיה הכי גדולה של הפרעת קשב וריכוז היא הצבע שלה: שקוף. היא חוצת תרבויות, גזע ועדות ויש לה נטייה להידמות לדברים אחרים כגון עצלות, חוסר אחריות, חוסר מחויבות, חוסר מוטיבציה, פינוק וקשה לראות אותה.
בעיה נוספת של הפרעות קשב וריכוז היא יחסי הציבור שלהן. מצד אחד - מי לא שמע על הפרעות קשב וריכוז ומצד שני, ישנה התייחסות מאוד סטריאוטפית לכך. נהוג לחשוב שמדובר תמיד באנשים "מפריעים", אנשים לא מצליחים או תלמידים עם ציונים גרועים. זה בהחלט לא תמיד המקרה.

רבים שמעו על הפרעות קשב וריכוז אך מעטים באמת מבינים במה מדובר. ישנם אנשים רבים הלוקים בהפרעות קשב וריכוז, אך אינם מתאימים לסטיגמה, ולכן מפוספסים. מבלי לשים לב, אנחנו כל הזמן עסוקים בכל מיני סימפטומים ברורים של הפרעות קשב וריכוז, כגון קשיי למידה, קשיי התנהגות, שינויים חדים במצבי הרוח, התמכרויות ועוד.

אז למה ישנה תחושה שכולנו לוקים בהפרעות קשב וריכוז ושבעצם אין שום ייחודיות למי שאובחנו באופן מסודר? האם באמת יש יותר ויותר אנשים הלוקים בהפרעות קשב וריכוז?

החברה המערבית גורמת לעומס והצפה תפקודית, אך לא כולם סובלים מהפרעת קשב וריכוז הנגרמת מסיבות נוירולוגיות אובייקטיביות. ישנו בלבול גדול בין החיים המודרניים לבין הפרעת קשב וריכוז אמיתית, בין חיים בעומס יתר לבין הפרעת קשב מולדת, בין קשיים של החיים המאתגרים אותנו לבין לחיות עם תחושה של "תקרת זכוכית" המלווה אותך כמעט לכל מקום.

לרוב האנשים הפונים אליי לקליניקה, ישנה היסטוריה משפחתית מובהקת לסוג הקשיים שלהם. אצל רוב הילדים המגיעים אליי, אחד או שני ההורים מזדהים גם הם עם הממצאים. אם כך, ניתן להסיק שהנטייה להפרעות קשב וריכוז היתה בשיעור דומה גם בדור הקודם ואף בדור שקדם לו. העוצמות היו אחרות (פחות קשיים נלווים), השמות שנתנו להפרעה היו אחרים ("מופרע", "שובב") ובהתאם גם הפתרונות (בית ספר מקצועי, הישארות כיתה, יציאה מוקדמת לשוק העבודה ועוד).




אז מה קרה בינתיים?

המודעות להפרעות קשב וריכוז בהחלט עלתה וגורמת להפניות רבות יותר לאבחון. אנשים מבינים שישנה איזו שהיא סיבתיות וחוקיות לאי ההצלחה ולתסכולים, וכן כי אין אשמה בבנאדם, אין בחירה מרצון במצב וכמובן אין בעיה באינטליגנציה, אלא מדובר ב"הוראות הפעלה" שונות. פרט לכך, ישנה המודרניזציה שמאוד מאיצה את הדברים. המודרניזציה מגיעה עם הרבה גירויים ועם מהירויות גבוהות מאוד (מדי) של תהליכים, בלחיצת כפתור פותרים יותר ויותר דברים. הדברים מתבטאים כבר מגיל ינקות, עם עודף הגירויים בעריסה, עם אוכל מהיר ותעשייתי, תקשורת שהופכת דיגיטלית ולקונית וטכנולוגיה שמקצרת לנו עוד יותר תהליכים ומקרבת את התוצאות.

הדבר משפיע במיוחד על אנשים עם הפרעות קשב וריכוז, ומגביר את הנטייה הסמויה להפרעות קב וריכוז אצל אחרים. שכן, זהו הקושי העיקרי בהפרעות קשב וריכוז - לשרוד תהליכים מתמשכים עם תוצאות מרוחקות ולדחות סיפוקים. מגיל צעיר מדלגים על תהליכים, והנטייה המולדת מעצימה ומחמירה את כושר ההתמודדות בהמשך.

מדובר בתהליכים אשר לא ניתנים לפתרון בלחיצת כפתור: להתארגן לשינה, להכין תיק לבית ספר, לצחצח שיניים, לפתור קונפליקטים עם הסביבה, לתרגל בעיות בחשבון (לתרגל בכלל), לשרוד יום לימודים בבית הספר, ובהמשך החיים לבנות מערכות יחסים ולתחזק אותן, לחפש ולהחזיק בעבודה ולתקשר עם הממסד. בשלב מסוים, כאשר מנגנוני הפיצוי של האדם לא יספיקו לו כדי שיעמוד בציפיות, הדבר יאובחן כהפרעת קשב וריכוז מלאה.

לכן, ניתן לומר שהחיים המודרניים, החוסכים תהליכים רבים, מדגישים יותר ויותר את הנטייה הגנטית להפרעות קשב וריכוז ובעקבות זאת גם מעצימים את כל הקשיים הנלווים אליה.

האם בצד הקושי ישנם גם יתרונות? כמו שאומר הפתגם: היתרונות שלנו הם גם החסרונות שלנו. הקושי הגדול ביותר לבעלי הפרעות קשב וריכוז, הוא לחשוב ולפעול בצורה תהליכית. המוח רוצה תוצאות ומהר. לבעלי הפרעת קשב וריכוז אמיתית, ה"קל" הופך לקשה ו"הקשה" הופך לקל. כלומר, ככל שהמשימה יותר שגרתית ומוכרת ופחות מחדשת, היא הופכת לקשה יותר לביצוע. ולהיפך, ככל שרמת העוררות והגירוי עולים, ככל שיש לחץ גבוה יותר לבעלי הפרעות קשב וריכוז יש יתרון ביצועי ושם גם היתרון שלהם. כך שמדובר במטבע עם שני צדדים.

לכן, ככל שניטיב להבין את היתרונות של הפרעתך קשב וריכוז, כך היא פחות תפריע. חשוב שנכיר בקיומה, שנדע לאבחן אותה ולא את הסימפטומים שלה ושנבין שהאנשים המתמודדים איתה צריכים אותנו כדי שיוכלו לפרוח ולקדם את כולנו ברעיונות המעוררים והיצירתיים שלהם.

עלינו להקדיש משאבים כדי ללמוד את דרכי הפעולה של בעלי הפרעות קשב וריכוז. כהורים, כמורים, כמפקדים בצבא וכמעסיקים וכך נרוויח כולנו, כחברה, פחות אנשים עם "בעיות" ויותר אנשים יוצרים.

הנטייה הגנטית עלולה להיות "גזירה משמיים" אך לא ההתמודדות אתה ועם השפעת הסביבה עליה. מומלץ להגיע לאבחון רפואי במרפאה המתמחה בתחום, ולקבל המלצות להתמודדות עם הקשיים.


חוששים שגם אתם או ילדיכם סובלים מהפרעות קשב וריכוז? כנסו לפורום הפרעות קשב וריכוז שלנו.

הכתבה בשיתוף עם ד"ר בועז רפפורט, מרפאת קשר- טיפול בהפרעת קשב וריכוז. הכתבה נערכה על ידי מערכת אינפומד.