|
תאור
קנדידה היא פטרייה בצורת שמר (Yeast) המתקיימת כיצור חד-תאי בגודל 4 עד 6 מיקרון ואשר מתרבה על ידי הנצה ויוצרת מושבות לחות וריריות. קיימים כ-150 זני קנדידה שונים, אולם רק כתשעה מהם מוכרים כמחוללים העיקריים של מחלות בבני אדם ומכונים בשם הכולל קנדידיאזיס (Candidiasis).
קנדידה היא חלק מהצמיחה (פלורה) הטבעית של המעי, העור והנרתיק. קנדידה, ובעיקר קנדידה אלביקאנס (Candida albicans) היא הגורם השכיח ביותר לזיהומים מפטריות בבני אדם, המתנסים לפחות באירוע אחד במשך תקופת החיים. רוב הזיהומים אינם מסכני חיים ומעורבים בהם הריריות (חלל הפה, הנרתיק), אפיתל מערכת העיכול, העור, הציפורניים ותת-העור.
קנדידה יכולה לגרום לזיהומים עמוקים ומפושטים בעיקר בחולים מאושפזים או בחולים עם מערכת חיסון פגועה. ההסתמנויות הקליניות השכיחות הן אלח דם (קנדידמיה), זיהום בדרכי השתן וזיהום עיני. כמו כן תיתכן מעורבות של כל איבר פנימי (אחד או יותר) לרבות לב, מוח, ריאות, כבד, טחול, או מעי. ביטויים אלה כרוכים בתמותה גבוהה (כשליש עד מחצית מהחולים).
ד"ר מרים וינברגר
האנציקלופדיה הישראלית לרפואה
הוצאת ידיעות ספרים 2007
אבחון ובדיקות
האבחון נקבע על ידי המראה הקליני (בקנדידת העור והריריות), בעזרת הסתכלות מיקרוסקופית בדגימות מהאיבר הפגוע ועל סמך ממצאי תרביות מהדם או מהאיבר הפגוע. בדיקות סרולוגיות ובדיקות מולקולריות קיימות בשלבי פיתוח שונים, אך עדיין אינן מנוצלות באורח שגרתי.
טיפולים ותרופות
קיימות תרופות יעילות הניתנות לטיפול מקומי או מערכתי, והן כוללות בעיקר תרופות מקבוצת האזולים (Azoles), הפוליאנים (Polyenes) והאכינוקנדינים (Echinocandins). התרופה המערכתית הנמצאת בטיפול הנרחב ביותר נגד קנדידה היא פלוקונאזול (Fluconazole) המצטיינת ביעילותה ובבטיחותה.
|
