תאור
צהבת היא מחלה הנגרמת עקב היווצרות כמות עודפת בדם של צבען (פיגמנט) חום-צהבהב הנקרא בילירובין. הצטברות הפיגמנט ושקיעתו ברקמה התת-עורית ובלובן העין, גורמים להצהבת העור והעיניים. במצב גופני תקין, הפיגמנט בילירובין נוצר מהתפרקות מתמדת של כדוריות הדם האדומות שהזדקנו, מגיע לכבד באמצעות הדם, עובר "עיבוד חילוף החומרים (מטבולי)", הופך למסיס ומופרש דרך דרכי המרה למעי.
ישנם שלושה סוגים עיקריים של שיבוש בחילוף החומרים התקין של הבילירובין הגורם להופעת צהבת.
הסוג הראשון הוא צהבת הנגרמת מעליית רמת הבילירובין בדם עוד לפני שעבר את "העיבוד המטבולי" בכבד. הסיבות העיקריות לצהבת במקרים אלו כוללות תמס דם (הרס מופרז של כדוריות דם), המביא להיווצרות כמות בילירובין העולה על יכולת הכבד לסלקו; ופגם בקליטת הפיגמנט על ידי הכבד, או במנגנון "העיבוד המטבולי". מצב זה, קשור במחלות תורשתיות (ובכלל זה תסמונת Gilbert שהיא שכיחה ואינה בעלת חשיבות קלינית), צהבת הילוד (תופעה שכיחה, שפירה וחולפת הנגרמת עקב חוסר בשלות הכבד), השפעת תרופות, או מחלות כבד שונות.
הסוג השני הוא צהבת הנגרמת כתוצאה מפגיעה בתאי הכבד. הסיבה השכיחה ביותר היא צהבת זיהומית הנגרמת על ידי דלקת חדה של הכבד כתוצאה מזיהום נגיפי (בנגיף דלקת הכבד מסוג
A,
B או
C). לעיתים מלווה סוג זה, של צהבת בהופעת חום, הרגשה כללית רעה, חוסר תיאבון והפרשת שתן כהה. סיבות נוספות לצהבת מסוג זה, כוללות נזק בכבד מאלכוהול, תרופות, רעלנים, זיהום, מחלה ממארת (גרורות בכבד), או שלבים סופניים של צמקת הכבד (צירוזיס).
הסוג השלישי של צהבת נגרם על ידי הפרעה בהפרשת הפיגמנט בילירובין מהכבד דרך דרכי המרה (צהבת חסימתית). צהבת זו, עלולה להתרחש כאשר מופיעה פגיעה בדרכי המרה התוך-כבדיות (על ידי מחלה זיהומית, דלקתית או בגלל נזק מתרופות), או בגלל חסימה של דרכי המרה מחוץ לכבד הנגרמת על ידי אבני מרה, או גידול של הלבלב או דרכי המרה. סוג זה, של צהבת מלווה לעיתים קרובות בגרד והופעת צואה בהירה.
יש להדגיש כי הלוקה בצהבת מכל סוג חייב להיבדק בהקדם ובאופן יסודי על ידי רופא והטיפול בצהבת יהיה תלוי בסיבתה.
ד"ר אלי צוקרמן
האנציקלופדיה הישראלית לרפואה
הוצאת ידיעות ספרים 2007
