זאבת

זאבת היא מחלת חיסון עצמי (מחלה אוטואימונית), כלומר במקום לתקוף רק גורמים זרים כמו חיידקים ונגיפים, המערכת החיסונית תוקפת גם רקמות בריאות. כתוצאה מכך מתפתחים דלקת ונזקים לחלקים רבים בגוף, כולל המפרקים, העור, הכליות, הלב, הריאות, כלי הדם והמוח.

הרופאים אינם יודעים מהו הגורם למחלות חיסון עצמי כמו לופוס. סביר להניח שזאבת נגרמת כתוצאה משילוב בין גורמים גנטיים ובין גורמים סביבתיים. הרופאים מאמינים שהנטייה לחלות במחלה יכולה להיות תורשתית, אך לא המחלה עצמה. אנשים בעלי נטייה תורשתית לזאבת, עלולים לפתח את המחלה כאשר הם באים במגע עם גורם סביבתי, שעלול לעורר אותה, כמו תרופות, או נגיף.

סוגים של זאבת

קיימים ארבעה סוגים של זאבת. ארבעת סוגי המחלה שייכים לאותה מחלה, אך יש להם מאפיינים שונים והטיפול בהם שונה.
 

·          זאבת מערכתית אדמנתית עלולה לפגוע כמעט בכל חלק בגוף.

·          זאבת עורית פוגעת רק בעור.

·          זאבת הנגרמת כתוצאה משימוש בתרופות מופיעה לאחר שימוש בתרופות מסוימות.

·          זאבת של הילוד היא סוג נדיר של זאבת, שתוקפת תינוקות שזה עתה נולדו.

הרופאים אמנם אינם יודעים מהו הגורם למחלת הזאבת, אך הם מזהים מספר גורמים שעלולים להגדיל את הסיכון להתפתחות המחלה, ביניהם:
 

• מין. זאבת נפוצה בקרב נשים יותר מאשר בקרב גברים.
• גיל. זאבת תוקפת אנשים בכל גיל, כולל תינוקות, ילדים וזקנים, אך בדרך כלל היא מאובחנת אצל אנשים בגילאים שבין 15 ל- 45.
• אור השמש. חשיפה לשמש עלולה לגרום לנגעים בעור הקשורים למחלת זאבת, או לגרום לתגובה פנימית אצל אנשים שיש להם נטייה ללקות במחלת זאבת.
• תרופות מרשם מסוימות. זאבת הנגרמת כתוצאה משימוש בתרופות, נגרמת משימוש ארוך טווח בתרופות מרשם מסוימות.
• הידבקות בנגיף אפשטיין-בר.

קשה לאבחן זאבת, משום שהסימנים משתנים מאדם לאדם. סימנים ותסמינים של זאבת יכולים להשתנות במהלך הזמן ולעתים הם זהים לסימנים ולתסמינים של הפרעות אחרות. בשל כך, הרופאים שוקלים אבחנה של זאבת רק כאשר הסימנים והתסמינים ברורים יותר.

גם במקרים של סימנים ותסמינים ברורים קשה לאבחן לופוס, משום שכמעט אצל כל חולי הזאבת קיימת תנודתיות בחומרת המחלה, מופיעות עליות וירידות. לעתים המחלה מחמירה ולעתים היא נעלמת לחלוטין.

קריטריונים שקבע הקולג' האמריקאי לראומטולוגיה לגבי אבחנה של זאבת

הקולג' האמריקאי לראומטולוגיה (ACR) ערך רשימה של קריטריונים קליניים ומעבדתיים שתסייע לרופאים לאבחן ולסווג זאבת. אנשים שמופיעים אצלם ארבעה מתוך אחד עשר הקריטריונים בו זמנית, או שהם מופיעים באופן נפרד זה אחר זה, סביר להניח שהם לוקים במחלת לופוס. הרופא יכול לשקול אבחנה של זאבת גם אם אצל הנבדק מופיעים פחות מארבעה סימנים ותסמינים. 

הקריטריונים שהוגדרו על יד הקולג' האמריקאי לראומטולוגיה הם:
 

• פריחה בפנים, המכונה על ידי הרופאים פריחה מלארית, זוהי פריחה בצורת פרפר שמכסה את גשר האף ומתפשטת אל מעבר ללחיים.
• פריחה אדומה ומתקלפת, המכונה פריחה דיסקואידית, נראית כמו טלאים של קשקשים על העור.
• פריחה הקשורה לשמש, מופיעה לאחר חשיפה לאור השמש.
• פצעים בפה, בדרך כלל אינם כואבים.
• כאב ונפיחות בשני מפרקים או יותר.
• נפיחות בקרומים שמסביב לריאות וללב.
• מחלת כליות.
• הפרעה נוירולוגית, כמו פרכוסים ופסיכוזה.
• ספירת דם נמוכה, כגון ספירה נמוכה של כדוריות דם אדומות, מיעוט טסיות (טרומסוציטופניה), או ספירה נמוכה של כדוריות דם לבנות (לוקמיה).
• תוצאות חיוביות בבדיקת ANA, שמעידה על כך שיתכן והנבדק לוקה במחלת חיסון עצמי.
• תוצאות חיוביות בבדיקות דם אחרות שעשויות להצביע על מחלת חיסון עצמי, כמו תוצאות חיוביות בבדיקת נוגדנים נגד DNA, תוצאות חיוביות בדיקת נוגדי Sm, תוצאות חיוביות בבדיקת נוגדי קרישת הדם, או תוצאה חיובית שגויה בבדיקת סיפיליס (עגבת).

 בדיקות מעבדה

על מנת לקבוע אבחנה, הרופא עשוי לבקש את בדיקות הדם והשתן הבאות:

·          ספירת דם.

·          שקיעת דם.

·          תפקודי כליות ותפקודי כבד.

·          בדיקת שתן.

·          בדיקה אנטי גרעינית לנוגדנים.

·          צילום חזה.

·          אלקטרוקרדיגראמה (א.ק.ג.).

·          בדיקה לעגבת (סיפיליס).

דלקת הנגרמת כתוצאה מזאבת עלולה להשפיע על אזורים רבים בגוף, ביניהם:
 

·          הכליות.

·          מערכת העצבים המרכזית.

·          הדם וכלי הדם.

·          הריאות.

·          הלב.

·          זיהום.

·          סרטן.

·          מוות של רקמות עצם (נמק העצם).

·          סיבוכים בהיריון.

הטיפול בזאבת תלוי בסימנים ובתסמינים. החלטה לגבי הצורך בטיפול בסימנים ובתסמינים ולגבי סוג התרופות, דורשת בחינה דקדקנית של היתרונות מול הסיכונים ביחד עם ראמטולוג. כאשר הסימנים והתסמינים מתפרצים או נרגעים, הרופא והמטופל יכולים להחליט ביחד על החלפת התרופות, או על שינוי המינון.

תרופות נפוצות לטיפול במחלת זאבת

קיימים שלושה סוגים נפוצים של תרופות לטיפול במחלת זאבת, במקרים של סימנים ותסמינים קלים או מתונים. טיפול בזאבת חריפה יותר עלול להצריך תרופות יותר אגרסיביות. 

באופן כללי, לאחר אבחנה ראשונית של לופוס הרופא ידון עם המטופל על התרופות הבאות:
 

·          תרופות נוגדות דלקת ללא סטרואידים.

·          תרופות אנטימלאריות.

·          קורטיקוסטרואידים.

טיפול בסימנים ובתסמינים ספציפיים של לופוס

סוג הטיפול נקבע בהתאם לסימנים והתסמינים. טיפולים נגד סימנים ותסמינים ספציפיים כוללים בין היתר:
 

·          טיפול במפרקים כואבים ונפוחים.

·          טיפול בפריחות בעור.

·          טיפול בעייפות.

·          טיפול בנפיחות סביב הלב והריאות.

טיפולים במקרים חמורים של זאבת

מקרים של לופוס המסכנים את החיים – כולל כאלה הגורמים בעיות בכליות, דלקת בכלי הדם ובעיות במערכת העצבים המרכזית, כמו פרכוסים - עלולים להצריך טיפול חריף יותר. במקרים אלו הרופא והמטופל ישקלו שימוש ב:
 

·          קורטיקוסטרואידים במינון גבוה.

·          תרופות המדכאות את המערכת החיסונית.

מחקרים קליניים

החוקרים עורכים מחקרים קליניים לפיתוח טיפולים חדשים בזאבת. מחקרים אלו מאפשרים לחולי לופוס לנסות טיפולים חדשים, אך הם אינם מבטיחים מרפא. 

חולים שמעוניינים להשתתף במחקר קליני, מומלץ שיתייעצו על כך עם הרופא, כדי שיוכלו לשקול ביחד את היתרונות לעומת הסיכונים.

טיפולים הנחקרים בניסויים קליניים כוללים:
 

·          השתלת תאי גזע.

·          דהידרואפיאנדרוסטרון (DHEA).

·          ריטוקסימב (ריטוקסאן).

חולים שאינם מצליחים להשתלט על כל הסימנים והתסמינים בעזרת תרופות, או שעייפו מהתקפי מחלת זאבת, יכולים לחפש פתרונות בשיטות של רפואה משלימה או של רפואה אלטרנטיבית. הרופאים הקונבנציונאליים מגלים לאחרונה יותר פתיחות לדיון באפשרויות אלו עם מטופליהם. 

אולם מאחר ורק חלק קטן משיטות טיפול אלו נחקרו באמצעות ניסויים קליניים, קשה להעריך אם הן יעילות לטיפול בזאבת. בחלק מהמקרים לא ידוע מהם הסיכונים הכרוכים בטיפולים אלו.

מטופלים החפצים לנסות טיפולים משלימים או אלטרנטיביים, מומלץ שיתייעצו על כך תחילה עם הרופא המטפל. הרופא יכול לסייע בבדיקת היתרונות לעומת הסיכונים ולקבוע אם הטיפול ישבש את פעילות התרופות שהמטופל נוטל.

טיפולים משלימים ואלטרנטיביים הנפוצים לטיפול במחלת זאבת כוללים בין היתר:

שמן דגים. שמן דגים כתוסף תזונה, מכיל חומצות שומן מסוג אומגה 3, שעשויות להועיל לאנשים הלוקים במחלת זאבת.

זרעי פשתה. זרעי פשתה מכילים חומצת שומן בשם חומצה אלפא לינולנית, שעשויה להפחית את הדלקת בגוף.