תאור

דלקת זיהומית של המוח (אנצפליטיס): זיהום רקמת המוח עצמה, על פי רוב מנגיף, באורח פחות שכיח מטפיל ובאופן נדיר מחיידק.
דלקת המוח מנגיפים: הנגיף השכיח ביותר כמחולל המחלה הוא נגיף השלבקת הפשוטה מסוג 1 (Herpes simplex 1). מחוללים נגיפיים שכיחים נוספים הם נגיפים ממשפחות אנטרו, ארבו ונגיף החזרת.
מורסה במוח: זיהום נדיר המערב את רקמת המוח, מחוללו חיידק ופיזורו במוח מוקדי. זיהום זה מתאפיין לרוב בליבה מוגלתית הנתונה בתוך קופסית עוטפת (לעיתים הקופסית נעדרת).
האבחון נשען בעיקר על בדיקות לדימות המוח (כגון טומוגרפיה מחשבית - CT) שבו מודגם המראה האופייני למורסה: אזור כהה מוקף בהילה טבעתית בהירה).
הטיפול במורסה הנתונה בקופסית הוא בניתוח: ניקוז התוכן המוגלתי שבליבת המורסה או כל אזור המורסה בשלמותו לצד טיפול אנטיביוטי בהזלפה לתוך הווריד. אם המורסה נעדרת קופסית הטיפול באמצעות אנטיביוטיקה בהזלפה לתוך הווריד בלבד. אם חלה עלייה בלחץ התוך-גולגולתי, ניתן להוסיף לטיפול גלוקוקורטיקואידים.
זיהומים במוח מטפילים ומפטריות: זיהומים הנגרמים מטפילים ומפטריות הם נדירים, ומתרחשים לרוב בקרב חולים הלוקים בכשל של המערכת החיסונית מסיבות שונות.

ד"ר זאב ניצן

סימפטומים

מכיוון שלדלקת המוח נלווית לעיתים קרובות דלקת מעטפות המוח (מצב הקרוי מנינגו-אנצפליטיס), מבטאים החולים הסתמנות שהיא תולדה של שני המצבים הללו. מעורבות רקמת המוח עצמה מתבטאת בערפול הכרה, בפרכוסים, בליקוי בתפקוד של עצבי הגולגולת, בהפרעה בדיבור (מסוג המכונה אפזיה), בחולשת פלג גוף ובתנועות בלתי רצוניות.

ממצאי נוזל מוח-שדרה המתקבלים על ידי דיקור מותני דומים לאלו המתקבלים מדגימת דלקת במעטפות המוח מנגיפים. בנוסף עלולים להימצא בנוזל של חולה שלקה בזיהום מנגיף השלבקת הפשוטה תאי דם אדומים לצד התאים הלבנים. מקובל לנסות ולתרבת את המחולל מנוזלי גוף, אף שכאמור ניסיונות אלו אינם צולחים לעיתים קרובות. מקובלת גם בדיקה סרולוגית (בדיקה האומדת את סוג הנוגדנים למחוללים שונים ואת רמתם, ומסייעת לעיתים לזהות את מחולל הזיהום העכשווי). תבחין תגובת השרשרת של האנזים פולימרזה (PCR) הוא בדיקת הבחירה לזיהוי רגיש וסגולי של המחולל הנגיפי והוא מהווה נדבך מרכזי באבחון המחלה.

הטיפול הנהוג הוא באמצעות תרופה אנטי-נגיפית הקרויה אציקלוביר, בהזלפה לווריד במשך כשבועיים. טיפול תומך באמצעות נוזלים והזנה במידת הצורך, במשככי כאב, טיפול מונע נגד פרכוסים להפחתת הלחץ התוך-גולגולתי, ונקיטת צעדים על מנת למזער את הסיכון לסיבוכים אפשריים. אלו הם מרכיבי הטיפול העיקריים.
תוחלת הנגיף מחולל הזיהום, מצבו הבריאותי הבסיסי של החולה ומועד תחילת הטיפול ביחס לשלב ההתפתחות של המחלה, הם הגורמים בעלי ההשפעה הרבה ביותר על סיכויי ההחלמה.