דלקת גביעי הכליה

תשובה: פיאלונפריטיס היא דלקת של הכליה. בדרך כלל מקורה בזיהום העולה דרך מערכת השתן, וגורם לדלקת כלייתית. זיהום כזה שכיח בנשים הרבה יותר מאשר בגברים - עקב המבנה האנטומי השונה. דלקות בדרכי השתן נחלקות ללא מסובכות (Uncomplicated) ולמסובכות (Complicated). דלקות לא מסובכות הן אלו המתרחשות בנשים צעירות, בריאות ושאינן בהריון. דלקת מסובכת תוגדר כדלקת בדרכי השתן בכל אחד אחר, ובדרך כלל תדרוש אנטיביוטיקה רחבת טווח ולעיתים גם התערבות כירורגית. הסימפטומים של פיאלונפריטיס כוללים כאבים במותן, בחילה והקאות, חום מעל 38 ורגישות בחיבור בין הצלעות לעמוד השדרה. לעיתים מצטרפים לכך סימפטומים של דלקת בשלפוחית השתן: דחיפות, תכיפות וצריבה במתן שתן. המחלה בדרך כלל קלה, אך במיעוט המקרים היא עשויה להיות סוערת, ואפילו מסכנת חיים. בבדיקות מעבדה ניתן לראות תאי דם לבנים בשתן (למעשה, מדובר במוגלה - סימן לזיהום) ובמקרים רבים גם תאי דם אדומים. בבדיקות דם ניתן לראות לויקוציטוזיס, עליה בשקיעת הדם ועליה ב- CRP. בתרבית שתן יימצאו חיידקים ברוב המקרים, ולעיתים ניתן יהיה למצוא חיידקים גם בתרבית דם. החיידקים הגורמים לדלקת בדרכי השתן הם בדרך כלל Escherichia coli (70 - 95% מן המקרים) או (5 - 20%) Staphylococcus saprophyticus. רבים מן החולים מתאשפזים לצורך קבלת טיפול אנטיביוטי דרך הווריד. חולים קלים יותר ניתן לשחרר הביתה לטיפול אנטיביוטי דרך הפה, אך תוך מעקב צמוד. משך הטיפול נע בין שבוע למקרים הקלים, עד 3 שבועות לחולים קשים יותר. כל פיאלונפריטיס בגבר, וכל מקרה מסובך באשה (זיהום חוזר, זיהום שאינו מגיב לטיפול, זיהום בחיידק יוצא דופן ועוד) מחייב הדמיה של מערכת השתן באולטרסאונד או ב- CT .

תשובה: האינטרסטיציום הוא רקמה כלייתית המקיפה את פקעיות הכליה. דלקת כליה אינטרסטיציאלית או באנגלית Interstitial nephritis, היא דלקת של רקמה זו, היכולה לגרום למגוון תסמינים קליניים בהתאם למידת החומרה ומידת מעורבות הכליה. הדלקת נגרמת לרוב ע"י תגובה אלרגית חריפה לתרופה מסוימת, דוגמת אנטיביוטיקה מסוג פניצילין, או תרופות נוגדות דלקת וכאבים (לדוגמה, איבופרופן (אדויל, נורופן, אדקס), בייחוד בשילוב עם תרופות משתנות). מזהמים דוגמת חיידק הלגיונלה ומחלות רקמת חיבור כגון סרקואידוזיס עשויות גם הן לגרום לכך, אם כי בשכיחות נמוכה יותר. התסמינים כוללים הופעת חום, פריחה וכאבים בכל הגוף זמן קצר לאחר התחלה תרופה חדשה או לאחר זיהום. לעיתים מתלווים תסמינים של כאבי מותן, ירידה בתפוקת השתן ועליה מהירה במשקל כתוצאה מבצקת. האבחנה מתבצעת ע"י ביופסיית כליה, המדגימה דלקת ברקמת הכליה. בבדיקת שתן יש לעיתים קרובות תאים אאוזינופילים, שהם תאי דם לבנים המעידים על תגובה אלרגית. מיפוי גליום עשוי אף הוא להדגים את הדלקת. הטיפול כולל הפניה לרופא כליות (נפרולוג), הפסקת התרופות שגרמו לתגובה, ובמידה ותפקוד הכליה נפגע - סטרואידים למשך 2-3 חודשים. לרוב המחלה חריפה, ובטיפול נכון נעלמת לחלוטין תוך זמן קצר ללא נזק שארי. לעיון נוסף: http://www.nephrologychannel.com/ain/