בדיקות דם הן שם כללי של מגוון בדיקות רחב מאד שניתן לבצע על ידי לקיחת דוגמית לתוך מבחנה, של דם מהגוף, וסריקתה במעבדה.
בדיקת דם מטרתה לבדוק ערכים של חומרים שונים המצויים בדם, למשל ספירה של מס' תאי הדם, ריכוז המלחים בדם, ורמות שונות של מרכיבי דם המעידים על מצבי חולי שונים, כגון: רמת המוגלובין שיכולה להעיד על אנמיה, רמת תפקודי כליה או כבד שיכולות להצביע על פגם בתפקוד מערכות אלה, רמת סוכר שיכולה להעיד על התפתחות סוכרת, רמות כולסטרול בדם ועוד. בנוסף ניתן ע"י בדיקת דם לזהות גורמים מזיקים שונים הנמצאים בגוף, זאת ע"י לקיחת תרבית מן הדגימה, וחיפוש אחר חיידקים, וירוסים שונים וכו' המסתובבים בזרם הדם.
צילום: shutterstock
מחלות קשורות
מגוון רב מאד של מחלות ניתנות לגילוי ומעקב ע"י בדיקת דם- אנמיה, בעיות קרישה, סוכרת, התייבשות, אי ספיקת כליות, מצבי דלקת, זיהומים שונים, מחלות של הכבד, סרטן הדם, נזק לשריר הלב ועוד.
מתי עושים את הבדיקה
בדיקת דם נעשית לרוב באופן שגרתי, לצורך מעקב בסיסי אחר בריאות האדם, אשר מבצע בדיקה אצל רופא באופן שגרתי. בעזרת בדיקות אקראיות אלה, ניתן לעיתים לגלות מצבי חולי שונים, שלא היו נותנים את אותותיהם לולא הבדיקה למשך זמן רב, וכך מקדימים להם טיפול. בדיקות הדם אשר מבצעים באופן שגרתי כוללות לרוב- ספירת מרכיבי הדם, בדיקת כימיה בסיסית בדם, רמת שומנים וכולסטרול וכן תפקודי כליה וכבד.
בדיקות דם ספציפיות נדרשות לביצוע במצבי מחלה, לשם זיהוי תהליך כלשהו שמתרחש בגוף. מגוון הבדיקות שיבוצעו תלוי בסימנים והסימפטומים שהחולה מציג, למשל- חולה שמגיע עם חום גבוה מאד, יתכן וסובל מזיהום, ותשלח בנוסף לבדיקות הדם השגרתיות גם בדיקה לתרבית דם, במטרה לנסות ולאתר את הגורם המזהם.
אוכלוסיות בסיכון
על נבדקים אשר נגועים במחלות זיהומיות, המועברות דרך הדם, כגון צהבת (הפטיטיס),HIV וכו' ליידע על כך את הצוות הרפואי לפני הבדיקה. מחלות זיהומיות אינן מהוות התוויית נגד לביצוע הבדיקה, אולם על הצוות הרפואי לנקוט באמצעי זהירות למניעת הדבקות.
אופן ביצוע הבדיקה
איך להתכונן לבדיקה
אין צורך בהכנה מיוחדת לבדיקה, אולם לפני ביצוע בדיקת דם שגרתית, יש לרוב לשמור על צום, במשך 12 שעות (מותרת שתיית מים בלבד). הסיבה לכך היא בכדי לאפשר מדידה מדויקת עד כמה שאפשר של הערכים הבסיסיים של החומרים בדם, שכן פירוק המזון בדם עלול להביא לבדיקה שגויה, וערכים מוגברים מהרגיל של סוכר, כולסטרול ועוד. לרוב אין מניעה בלקיחת תרופות, באם ישנן, לפני הבדיקה, אך מומלץ להיוועץ על כך עם הרופא.
אופן ביצוע הבדיקה
באופן שגרתי, בדיקת דם מבוצעת כאשר זרוע הנבדק מושטת הפוכה על גבי משטח ישר או שולחן. הבודק מהדק רצועת גומי סביב החלק העליון של הזרוע, על מנת לעצור עד כמה שניתן ובאופן זמני את זרימת הדם ביד, בכדי למנוע דליפה מוגברת של דם מאזור הדקירה. לאחר מכן, הנבדק מתבקש לכווץ את כף היד עד כמה שניתן, פעולה שמסייעת לבודק במציאת כלי דם טוב ללקיחת הדגימה, לרוב וריד באזור המרפק או האמה. לעיתים לוקחים את הדגימה מאזור גב כף היד. כאשר מאתרים וריד שנראה מתאים בגודלו, מחטאים את האזור ע"י מטלית ספוגה באלכוהול ודוקרים את הוריד ע"י מחט דקה, שמחוברת למבחנה, למזרק או ל"פרפרית" בדיקה. הפעולה מעט לא נעימה וגורמת לכאב קל בשל הדקירה. בהמשך הבודק שואב את כמות הדם הרצויה, בהתאם למס' מבחנות הבדיקה (מס' המבחנות הנדרש משתנה בהתאם לכמות וסוג הבדיקות המבוקשות מהמעבדה). בסיום השאיבה, מוצאת המחט בזריזות מן הוריד, ויש ללחוץ מייד על אזור הדקירה (ע"י מטלית), בכדי למנוע היווצרות שטף דם באזור. המבחנות נלקחות למעבדה לצורך בדיקה. לעתים יש צורך בניסיון דקירה שני או שלישי,זאת במידה ולא מצליחים לחדור לכלי הדם, או שלא מצליחים להוציא את כמות הדם הרצויה בפעם הראשונה. נדרשת סבלנות כלפי הבודק, שכן פעולה זו אינה תמיד פשוטה, אולם לרוב לוקחת כ-5-10 דק'.
אחרי הבדיקה
ניתן להפסיק ללחוץ על אזור הבדיקה לאחר כ-2-3 דק' או כאשר פוסק הדימום. לרוב מתפתח שטף דם קל באזור הדקירה, שחולף תוך מס' ימים ואינו דורש טיפול. לעיתים נדירות עלול להתפתח שטף דם משמעותי, כואב ונפוח באזור הדקירה, ויש לדווח על כך לרופא, על מנת לשלול זיהום באזור הוריד (פלביטיס), אשר דורש טיפול בחבישות חמות מס' פעמים ביום. הסיכון שקיים בבדיקת דם נובע מדגימה במחט נגועה בזיהומים, ולכן יש להימנע עד כמה שניתן מלבצע בדיקות דם במדינות עולם שלישי, ובאזורים בעולם בהם תנאי ההיגיינה אינם מוקפדים במלואם. במרפאות ובבתי החולים בארץ כל המחטים הן חד פעמיות.
פענוח תוצאות
יש לציין כי לעתים ישנן טעויות מעבדה, וכי כאשר ישנן תוצאות שחורגות מן הנורמה בצורה יוצאת דופן ושלא תואמות למצב החולה, יש לחזור על הבדיקה שנית.
ערך גבוה של אימונוגלובולינים מסוג g מתרחש במגוון מצבים. הקל שבהם הוא זיהום חריף או כרוני, או מחלה דלקתית כרונית. זהו ילד בן 4 ובריא בדרך כלל (לא ציינת בעיה רפואית בשאלה), ובכל זאת יש לחשוב על מצב זה. מיאלומה נפוצה (multiple myeloma) נדירה מאוד לפני גיל 40, ולכן לא סביר כי בכך מדובר. לצורך האבחנה יש לקבוע שיש מעל 10% תאי פלסמה במוח העצם (נדרשת בדיקת מוח עצם לשם כך), נגעים ליטיים בעצמות, ורכיב חלבוני מונוקלונלי (נקרא M component) בסרום או בשתן, כלומר עדות לייצור של נוגדן מאותו הסוג - שבט של תאי פלסמה המייצרים באופן בלתי מבוקר את אותו הנוגדן כך שרמתו עולה בדם וכן מופרש בשתן. החלבון בשתן נקרא Bence-Jones. יש גם סוגים אחרים של מיאלומה שאינם מערבים את מוח העצם, ושכיחים יותר בצעירים. רכיב ה- M (שבט נוגדנים מונוקלונאלי) נמצא גם בסוגים שונים של לימפומה ולויקמיה. יש לערוך בירור הכולל בדיקות דם, אלקטרופורזה של חלבוני הסרום, בדיקות הדמיה ואולי אף בדיקת מוח עצם. אין בשאלה די מידע כדי להתקדם. עליכם להיות במעקב של רופא ילדים או המטולוג ילדים על מנת לערוך את הבירור הנדרש. בברכה, ד"ר שירי אורי - אינפומד
אולי זה לא מעודד, אבל דעי לך שאמנם לא כולן מדברות על זה, אך נשים רבות חשות ומתנהגות כמוך. לאחר לידות משתנה מערך ההורמונים בגוף, ומעבר לכך, משתנים החיים בכל הרבדים: בצד האושר הגדול, גדלה גם האחריות, המשימות, הלילה טומן בחובו התעוררויות לא מעטות ועוד. כל אלה, בשילוב עם השינויים ההורמונליים, משפיעים על הדחף המיני. נשים רבות מדווחות על ירידה בחשק בשלב זה של חייהן, וחלקן אף מציינות שהן פשוט מעדיפות לישון. מעניין שרבות מבין נשים אלו מציינות גם שבמהלך האקט המיני חוזר אליהן החשק, ובסופו של דבר הן נהנות. המצב אכן מתסכל, וניתן לטפל בו בכמה מישורים. קודם כל, אפשר אפילו באופן מלאכותי (לפחות לתקופה מסויימת), לנסות ליצור אווירה רומנטית, עם מוזיקה שקטה, אור מעומעם, כוס משקה או כל מה שעשוי "לעשות לך את זה", לפני האקט עצמו. חשוב גם שתשתפי את בעלך בתחושותייך, וכך ירדו המתח ואי-הנוחות. ניתן גם לטפל בתופעה באמצעות תוספות הורמונליות שונות, בהתייעצות עם רופא/ת הנשים שלך. מעבר לכך, חשוב מאוד לנסות למצוא בתוך מירוץ החיים קצת זמן לעצמכם כזוג ולא רק כ"הורים". נסו לצאת לפעילות משותפת בלי הילדים, אפילו לכמה שעות, על מנת ש"תזכירו" לעצמכם את הזוגיות, האהבה והתשוקה ההדדית. אגב, גלולות למניעת הריון דווקא עשויות לדכא את החשק המיני, ועל כן לנטילת הגלולות בעבר לא היה קשר לכך. ד"ר מורן שויקה-רבאו - אינפומד
אבץ הוא אחד המרכיבים החיוניים בהמוגלובין, ויכול להיות שהביא לעלייה ברמת ההמוגלובין. המזון האסור לאנשים עם חסר ב-G6PD הוא פול. אין בעיה עם אכילת שעועית מאש. כאן תוכלי למצוא מידע נוסף: http://padeh.net/pediatrics/G6PD.htm
רמת טריגליצרידים רצויה היא פחות מ-150. במקרה שלך הרמה היא מעט גבוהה, 181. במצב כזה אין צורך בטיפול תרופתי, אך מומלץ להקפיד על תזונה דלת שומנים. רצוי להתייעץ עם דיאטנית לקבל המלצות מתאימות. רמת ה- HDL ("הכולסטרול הטוב") הרצויה היא מעל 40. אצלך הרמה היא 36, כלומר מעט נמוכה. לצערנו, אין דרך תרופתית או אחרת להעלות את רמת ה- HDL. יש עדויות שפעילות גופנית תורמת לעליית רמת ה- HDL. רמת ה- LDL ("הכולסטרול הרע") הרצויה משתנה מאדם לאדם ותלויה במאפיינים שונים, כגון עישון, לחץ דם, סיפור משפחתי של מחלות לב, מחלת לב בעבר וכו'. בכל מקרה, הרמה הרצויה של LDL היא רמה הנמוכה מ-100. אצלך הרמה היא 77, וזו רמה מצוינת. רמת הכולסטרול הכללי שלך, 153, היא תקינה. איחולי בריאות ד"ר נועה גולדשר מינרבי - אינפומד
ערכים נמוכים של TSH מצביעים על פעילות יתר של בלוטת התריס. במצב זה ערכי ההורמונים המופרשים מבלוטת התריס, T3 ו- T4, גבוהים מהרגיל. אחת הסיבות היותר שכיחות ליתר פעילות בלוטת התריס אצל נשים בריאות בהריון, היא רמה גבוהה של HCG. זהו הורמון המופרש בהריון, ונמצא שהורמון זה מחקה את פעילותו של ה- TSH, כלומר מגרה את בלוטת התריס לשחרר הורמונים. ההורמונים המשוחררים מבלוטת התריס פועלים במשוב שלילי על בלוטת יותרת המוח, ולמעשה מדכאים את שחרור ה- TSH. לכן ערכי ה- TSH הנמדדים לעיתים אצל נשים הרות נמוכים, ונוצר מצב הדומה ליתר פעילות של בלוטת התריס. עם זאת, צריך לזכור שפעילות יתר של בלוטת התריס שאינה מאוזנת גורמת בנשים בהריון לשיעור גבוה יותר של הפלות ספונטניות, לידה מוקדמת, משקל לידה נמוך, ורעלת הריון. ישנן תרופות לתופעה זו, כגון PTU ( פרופילתיואוראציל), אך הן ניתנות במקרים שחומרת ההיפרתירואידזם היא בינונית או רבה. גם PTU (פרופילתיואוראציל) וגם MMI ( מתימאזול), השייכים למשפחת התיאונאמידים, עלולים להזיק לעובר ולגרום לגויטר (הגדלה של בלוטת התריס) ולתת-פעילות בלוטת התריס בעובר. הן מומלצות לטיפול רק במקרים בינוניים-חמורים של יתר פעילות בלוטת התריס ורק במקרה שהתועלת לאם עולה על הסיכון לעובר. היוועצי ברופא המטפל שלך כדי לגבש החלטה טיפולית. בהצלחה ד"ר יעקב אולך - אינפומד
Papillary carcinoma הוא הגידול השני בשכיחותו בכליה. ברבים מן המקרים מופיעים מספר מוקדים של הגידול באחת הכליות או בשתיהן. שכיח לאבחן Papillary carcinoma בשלבים מוקדמים, כמו שאובחן אצל אביך - ולכן סיכויי ההחלמה (הפרוגנוזה) - מצויינים. לא קיימים מחקרים המוכיחים מהו המעקב האופטימלי לאחר ניתוח כזה, אולם בגידולים מוקדמים מקובל לבצע CT של הבטן 4-6 חודשים לאחר הניתוח, ומדי חצי שנה בדיקת רופא, בדיקות דם - כולל ספירה וכימיה של הדם וצילום חזה. ה- CT מדויק ויעיל יותר מן האולטרסאונד באבחון חזרה של המחלה.
אינך מחוסנת, ועלייך לנקוט אמצעי זהירות על מנת למנוע הידבקות. באופן כללי, אם אינך באה במגע עם חתולים או צואתם, הסיכוי להידבקות קלוש. מידע מפורט תוכלי למצוא כאן: http://www.infomed.co.il/questions/q_102704_6.htm
דימומים יומיומיים וריר בצואה לתקופה של מספר חודשים הינם מצב המחייב בירור. עלייך לבצע בדיקת צואה נוספת (לעיתים בדיקת צואה אחת אינה מספיקה לצורך אבחנה), ולהמשיך את הבירור אצל גסטרואנטרולוג (מומחה מחלות דרכי העיכול). פוליפים הינם גידולים שפירים במעי, אשר במקרים נדירים מובילים לדימום וריר המלווים את הצואה באופן קבוע, ועל מנת לאבחן אותם יש לבצע קולונוסקופיה. סיבות אחרות לדימומים הן מחלת מעי דלקתית, זיהומים (אמבות, חיידקים, פרזיטים), טחורים ועוד. כאמור עלייך לפנות לגסטרואנטרולוג לבירור שיכלול תשאול מלא, בדיקה גופנית, בדיקות דם וצואה, ובדיקות הדמיה לפי הצורך.