x סגור

כתבה פרסומית הפרעת קשב וריכוז - מה ההבדל בין ADD ל-ADHD

Share |

שאל את המומחה שלנו בפורום הפרעות קשב וריכוז >>>

הפרעת קשב וריכוז היא הפרעה התנהגותית התפתחותית. לוקים בה 3 עד 5 אחוזים מהילדים ברחבי העולם, כאשר התסמינים מתחילים להופיע לפני גיל שבע. היא מתאפיינת בהתנהגות אימפולסיבית באופן קבוע ובחוסר תשומת לב, עם או ללא מרכיב של היפראקטיביות. 

הפרעת קשב וריכוז היא בדרך כלל הפרעה כרונית. שלושים עד חמישים אחוזים מהמאובחנים כלוקים בהפרעה זו בילדותם, ממשיכים לסבול מהתסמינים גם בבגרותם. מתבגרים ומבוגרים הלוקים בהפרעת קשב וריכוז מפתחים מנגנוני התמודדות, שמסייעים להם לפצות על הליקוי.

כאשר המורה או יועצת בית הספר חושדות שהילד לוקה בהפרעת קשב וריכוז, ההורים קרוב לוודאי ינסו לקרוא וללמוד על ההפרעה, יחפשו מידע באינטרנט ויתקלו במינוח מבלבל. 

המונחים הרפואיים ADD Attention-Deficit Disorder) / הפרעת קשב) ו- ADHD /Attention-Deficit-Hyperactivity Disorder) הפרעת קשב והיפראקטיביות) משמשים בדרך כלל לתיאור מצב של קושי בקשב ובריכוז.

חשוב להבין שהמונחים ADD ו- ADHD מתייחסים לאותה אבחנה רפואית ומהווים תסמונת אחת. אולם בעשורים האחרונים המינוח הרפואי של הפרעת קשב הוגדר מחדש, על מנת לפרט מספר וריאציות שונות וחשובות של התסמונת. באמצע המאה ה- 20 השתנה שמה האבחוני של הפרעת קשב. בתחילה התייחסו אל התסמונת כאל "נזק מוחי מינימאלי", "הפרעה מינימאלית בתפקוד המוח", "ליקויים בלמידה/התנהגות" ו"היפראקטיביות".

ככל שהעמיק הידע וגברה המודעות לכך שההגדרה שכוללת את המילים "נזק מוחי", אינה מתאימה, חלק מההגדרות האלו הפכו בעיתיות.

בשנות הששים המאוחרות, הפרעת קשב כונתה "תגובה היפרקינטית בילדות", למרות שאנשי מקצוע רבים הבחינו שרבים מהילדים שאובחנו כסובלים מבעיות קשב, אינם מפגינים סימנים של היפראקטיביות.

בשנות השמונים, אגוד הפסיכיאטרים האמריקאי הציג במדריך האבחון והסטטיסטיקה להפרעות נפשיות (DSM-III) את "ADD / הפרעת קשב", כתופעה שיכולה לכלול או שלא לכלול היפראקטיביות. מספר שנים מאוחר יותר, כאשר המדריך לאבחון נבדק מחדש (DSM-III-R) המונח ADD הוחלף במונח ADHD (הפרעת קשב והיפראקטיביות). במהדורות מאוחרות יותר של מדריך DSM התחילו להציג את תסמונת ADHD ואת תתי הסוגים השונים שלה.

כך המונח ADD, שהשתמשו בו בעבר הפך מיושן. כיום המונח הרפואי הנכון להפרעת קשב הוא ADHD. מדריך IV-DSM-IV מבחין בין שלושה תתי סוגים של ADHD:

1. הפרעת חוסר קשב בעיקרה.

2. הפרעה היפראקטיבית ואימפולסיבית בעיקרה.

3. הפרעה משולבת.

כשליש מהאנשים שיש להם הפרעת קשב וריכוז ADHD לוקים בהפרעת קשב בעיקרה (ADHD-I), כלומר הם אינם לוקים בהתנהגות היפראקטיבית או בפעלתנות יתר, שמאפיינת את תתי הסוגים האחרים של הפרעת קשב וריכוז. למרות שרבים עדיין משתמשים בטעות במונח ADD – הפרעת קשב, בהתייחסם אל תת סוג זה של הפרעת קשב, כפי הנראה משום שהוא אינו מכיל את המילה היפראקטיביות, כיום המונח ADD הוא מונח אבחוני שגוי ומיושן בלשון הרפואי.

רבים מהסימפטומים של ADHD מופיעים מעת לעת אצל כולנו. בחולים עם ADHD, תדירות הסימפטומים גבוהה יותר ומשפיעה באופן משמעותי יותר על חייהם. הליקוי חייב להופיע בכמה מסגרות על מנת להיות מסווג כ – ADHD. גם כאן, כמו בלקויות פסיכיאטריות ורפואיות רבות אחרות, האבחנה הרשמית נעשית על ידי מומחה מוסמך בתחום בהתבסס על מערך קריטריונים ברור. 

המומחים בישראל משתמשים בעיקר במדריך האבחנתי והסטטיסטי למחלות נפש (DSM-IV) המפורסם באגודה האמריקאית לפסיכיאטריה על במטרה לאבחן את הביטויים שהונים של ADHD. בהתבסס על הקריטריונים של DSM-IV הרשומים בהמשך, מאובחנים שלוש הסוגים השונים של ADHD:

תנאי ראשון

ששה או יותר מהתסמינים הבאים של חוסר קשב התקיימו במהלך ששת החודשים האחרונים לפחות בצורה שהיא לא הסתגלותית ולא תואמת את רמת ההתפתחות של הנבדק:

1. לעתים קרובות אינו מקדיש תשומת לב לפרטים, או עושה שגיאות טפשיות בלימודים, בעבודה או בפעילות אחרת.

2. לעתים קרובות מתקשה לשמור על הקשב למשך זמן במטלות או במשחק.

3. לעתים קרובות נראה כמי שאינו מקשיב כשמדברים אליו.

4. לעתים קרובות אינו עוקב אחרי הוראות ומתקשה להשלים מטלות, כגון עבודות בי"ס, מטלות בעבודה וכו' (ולא כתוצאה מהפרעה מרדנית מתנגדת או מקושי בהבנת המטלות).

5. לעתים קרובות מתקשה בארגון מטלות ופעילויות.

6. לעתים קרובות נמנע, סולד או אינו מעוניין לעסוק בפעילויות הדורשות מאמץ מנטלי ממושך (למשל לימודים בביה"ס או שעורי בית).

7. לעתים קרובות מאבד חפצים הדרושים למטלות או פעילויות (למשל עבודות בית מביה"ס, עפרונות, ספרים, כלי עבודה).

8. לעתים קרובות מוסח על ידי גירויים חיצוניים.

9. לעתים קרובות שכחן בפעילויות יומיומיות. 


תנאי שני


שישה או יותר מהתסמינים הבאים של היפראקטיביות ואימפולסיביות התקיימו במהלך ששת החודשים האחרונים לפחות בצורה שהיא לא הסתגלותית ולא תואמת את רמת ההתפתחות של הנבדק:


היפראקטיביות

1. לעתים קרובות ממולל בידיים וברגליים או מקפץ בכיסא.

2. לעתים קרובות עוזב את כיסאו בכיתה, או במצבים אחרים בהם יש ציפייה שיישאר ישוב.

3. לעתים קרובות רץ או מטפס במצבים בהם לא נהוג לעשות זאת (במתבגרים או במבוגרים תיתכן תחושת אי-שקט עזה).

4. לעתים קרובות חש קושי לשחק או להנות מפעילויות פנאי בשקט.

5. לעתים קרובות נמצא בתנועה מתמדת, או מתנהג כאילו יש לו "מנוע בישבן".

6. לעתים קרובות מדבר ללא הפסקה.


אימפולסיביות

1. לעתים קרובות פולט תשובות לפני תום השאלה, או מתפרץ לאמצע המשפט.

2. לעתים קרובות מתקשה לחכות לתורו.

3. לעתים קרובות מפריע או מציק לאחרים (למשל, מתפרץ למשחקים, נוגע וכו').


בנוסף, על-מנת שהקריטריון יתקיים יש צורך ש:

· חלק מתסמיני ההיפראקטיביות, האימפולסיביות, או של חוסר הקשב, הגורמים לבעיה, מתקיימים לפני גיל 7 שנים.

· חלק מהתסמינים יתקיים בשתי מסגרות התייחסות לפחות (למשל בית ובי"ס).

· חייבת להיות עדות ברורה של פגיעה תפקודית בבית, בביה"ס או בעבודה.

· התסמינים אינם מופיעים במהלך ההתפתחות של הפרעה התפתחותית נרחבת (PDD), סכיזופרניה, או הפרעה פסיכוטית אחרת, ואינם ניתנים להסבר טוב יותר על ידי הפרעות נפשיות אחרות כגון הפרעות מצב רוח, הפרעות חרדה, הפרעות דיסוציאטיביות או הפרעות אישיות כלשהן.

שאל את המומחה שלנו בפורום הפרעות קשב וריכוז >>>



פורום טיפול באוטיזם, אספרגר ו-PDD בנוירופידבק

ד"ר דורון תודר

ד"ר דורון תודר טיפול בהפרעות בטכנולוגיית נוירופידבק
ד"ר דורון תודר, פסיכיאטר, מנהל המרכז הרפואי נוירוקליניק בר"ג ובב"ש לטיפול בנוירופידבק; מנהל מרפאת החרדה והיחידה לנוירופיזיולוגיה קלינית במרכז לבריאות הנפש בב"ש; יו"ר תחום עוד...

  • הודעה
  • מחבר
  • תאריך / שעה
  • unipolar
  • rachel
  • 13/08/2014 17:18
  • 1. How many unipolar or mood changes patients have you treated successfully in the past3 years?
    2. How many treatments did they have?
    3. how long did the processs take?
    4. For how long were they well, in other words, did the treatments prevent re-occurance of the mood change or depression?
    5. Would it be possible to talk to a patient who was treated with neurofeedback successfully?

  • הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • שלום רב יש כיום מגוון גדול של טיפולים שאנו נותנים לחולים הסובלים מדיכאון. נוירופידבק הוא אחד מהם וניתן לקרוא על כך כאן: http://www.neuroclinic.co.il/Depression-Treatment.php אפשרות אחרת היא גריה מגנטית עמוקה (DEEP TMS). דיכאון אינה מחלה אחידה ופשוטה.יש מגוון גדול של פקטורים מלווים כמו כשלונות טיפול קודמים, היסטוריה משפחתית, תגובות לתרופות, חבלות ראש בעבר, מחלות רקע ועוד. מכלול התמונה נותן את האפשרות להתאים טיפול לאדם. יש הבדל גדול בין אדם בהתקף דיכאוני ראשון לזה שסובל מהמצב באופן כרוני. לאור זאת לא ניתן לענות בפשטות על שאלותיך. על מנת לקבל מידע המתאים ספציפית אליך עדיף ליצור קשר עם המטפל שאצלו אתה מעוניין לעשות טיפול ולברר. בהצלחה

  • הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • אובחן כאוטיסט
  • רות
  • 22/07/2014 10:46
  • שלום, הבן שלי אובחן כאוטיסט. היום הוא בן שנה וחמישה חודשים. אנחנו מעוניינים ולנסות טיפול בטכנולוגיית נירופידבק ואולי לעשות אבחון נוסף . ילד יכול לראות בארך חצי שעה ברצף סרט שהוא אוהב גם במקום זר. האם זה אפשרי להתחיל טיפול בגיל הזה והאם זה יהי יותר או פחות אפקטיבי? האם בטכנולוגיית נירופידבק אפשר לעשות גם אבחון או זה טיפול בלבד.

  • הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • שלום רב זו סוגיה מורכבת: 1. אין מחקרים על טיפול בגיל כה צעיר. במובן הזה היה כדאי להימנע מטיפול. 2. מניסיוני ככל שהילד צעיר היעילות רבה יותר. אנו מטפלים בילדים עם אוטיזם מגיל 3. במובן הזה היה נכון להתחיל בגיל צעיר מאוד. 3. נוירופידבק היא שיטת טיפול בלבד. אין כיום כלי שנותן אבחנה של אוטיזם באופן אובייקטיבי. ​בשורה התחתונה המצב דורש שיקול דעת מעמיק. יש לשקול את התועלת בבהתחשב בכך שהטיפול בנוירופידבק יכול לשנות תהליכים מאוד מהותיים במהלך האוטיזם, ומאידך הגיל הצעיר וחוסר המחקר. בהצלחה

  • הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • מתי להתחיל
  • סופיה
  • 05/07/2014 22:51
  • שלום וברכה!

    אני אימא לזיו, בן 3 וקצת, מאובחן כאוטיסט בתפקוד בינוני עד נמוך. כנראה מולד, מכיוון ששמנו לב לזה לקראת גיל 7 חודשים , בערך.
    השאלה שלי, מאיזה גיל אפשר להתחיל את הטיפול? מה לעשות במקרה שהילד מאוד נלחץ ממקום זר ואנשים זרים ויתכן שרק יצעק בזמן הקרנת הסרט וינסה להוריד את האלקטרודות ? בבקשה, תגידו שתוכלו להתמודד גם עם מצב כזה! )))

    תודה מראש.

  • הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • שלום רב אנו מתחילים לטפל בילדים הסובלים מאוטיזם מגיל 3 לערך. הבעיה של מקום חדש וחרדה מאנשים זרים מחד וחוסר הרצון לשים אלקטרודות מאידך מוכרים היטב. פיתרון אפשרי לנושא החרדה מהמקום ומהאנשים זה לעשות את הטיפול בבית באמצעות מערכת ביתית שאנו מפעילים דרך האינטרנט. ניתן לקרוא על כך כאן: http://www.neuroclinic.co.il/Home-Treatment.php נושא תלישת האלקטרודות גם הוא מוכר. גם לזה יש פתרונות. את מוזמנת ליצור עימנו קשר ולהגיע למפגש ניסיון. על פי התגובות נוכל להתקדם. בהצלחה

  • הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
לעמוד הפורום
חפשו בפורטל infomed
אנא בחרו סוג מומחה








רופאים/מטפלים בתחום
ד"ר יעקב חרמון ד"ר יעקב חרמון
רופא בכיר, פסיכיאטר ...קרא עוד
ד"ר ניר עישר ד"ר ניר עישר
מנהל רפואי מומחה ומד...קרא עוד

שאל אותנו שאלה
בריאות זה אינפומד – אתר רפואה המקיף בישראל