פיגור שכלי

פיגור שכלי מאופיין על ידי תפקוד אינטלקטואלי שנמוך מהממוצע באופן משמעותי (רמת משכל של 70 או פחות) ושמסתמן במהלך התקופה ההתפתחותית עם ליקויים בתפקוד ההסתגלותי בפעילויות יומיומיות. שיעור השכיחות של הפיגור השכלי בכלל האוכלוסייה אינו ידוע בוודאות, אולם קיימת הסכמה סביב ההערכה שמדובר באחוז אחד.
  לפי נתוני משרד הרווחה בישראל, שיעור השכיחות הוא נמוך מאחוז אחד. הפער בין ההערכות נובע ככל הנראה מתת-איתור ולא משכיחות נמוכה יותר בישראל בהשוואה לזו של ארצות אחרות.
האגודה האמריקאית לפסיכיאטריה מגדירה פיגור שכלי (לפי ה- DSM IV), כמצב המאופיין בתפקוד אינטלקטואלי ירוד, מלווה בהגבלה ניכרת במיומנויות היומיומיות הדרושות להסתגלות, בשניים מהתחומים הבאים לפחות: תקשורת אישית וחברתית, עצמאות, התמצאות, הישגים אקדמיים, תעסוקה, בריאות ובטיחות. תנאי נוסף להגדרה הוא שמצב זה החל לפני גיל 18.

על פי ארגון הבריאות העולמי (ICD 10) פיגור שכלי הוא מצב המאופיין בתת-התפתחות מוחית המתבטאת בהגבלה ביכולות קוגניטיביות, שפתיות, מוטוריות וחברתיות. על פי חוק הסעד לטיפול במפגרים, "מפגר" הוא אדם שמחמת חוסר התפתחות או התפתחות לקויה של כושרו השכלי, יכולתו להתנהגות מסתגלת מוגבלת, והוא זקוק לטיפול.

בפיגור שכלי לוקה כ-1% מהאוכלוסייה הכללית, ופי 1.5 בנים.

בשל התחלואה הנלווית, כמו: בעיות קרדיו-ואסקולריות, השמנה, כיפיון (אפילפסיה) וסרטן, שיעור התמותה בקרב הלוקים בפיגור שכלי חמור גבוה יותר מאשר באוכלוסייה הכללית.

גורמי סיכון וסיבות לפיגור שכלי הם אורגניים, סביבתיים והתנהגותיים. ככל שהפיגור השכלי חמור יותר, גובר הסיכוי שסיבתו ידועה. תפקוד אינטלקטואלי ירוד מתייחס ל-IQ מתחת ל-70 (2 סטיות תקן מתחת לממוצע).

התפקוד האינטלקטואלי נקבע על פי תבחינים פסיכולוגים (מבחני אינטליגנציה כגון - ווקסלר, קאופמן, סטנפורד-בינט) מתוקנן לגיל הנבדק, לשפת האם שלו, לרקע התרבותי ולקשיים מוטורים וחישתיים (סנסוריים), אם קיימים.

יש 4 דרגות של פיגור שכלי:

1. פיגור שכלי קל (IQ 70-50). תפקוד שכלי מתאים לגיל 12-9, לעיתים מתבטא לראשונה רק כאשר מתגלים קשיי למידה בבית הספר. בדרגה זו יכולת ההסתגלות בתעסוקה טובה, וכך גם הכישורים החברתיים.

2. פיגור שכלי בינוני (IQ 50-35). תפקוד שכלי מתאים לגיל 9-6, מתבטא לעיתים בעיכוב בהתפתחות בגיל הרך. בעלי פיגור שכלי ברמה זו מתקדמים לרוב להישגים אקדמיים ותקשורתיים בסיסיים, מסתגלים לעצמאות ולתעסוקה תחת השגחה ברמות שונות.

3. פיגור שכלי קשה (IQ 35-20), תפקוד שכלי מתאים לגיל 6-3, כושר תפקוד מינימלי, נדרשת השגחה צמודה.

4. פיגור שכלי עמוק (IQ מתחת ל-20), תפקוד שכלי למטה מגיל 3, הגבלה ניכרת בניידות, בעצמאות ובתקשורת.

בתינוקות ובילדים מאחר שאינם משתפים פעולה, יש קושי לקבוע את דרגת הפיגור.

האמצעים העיקריים למניעה הם אבחון וייעוץ טרום-לידתי, להפחתת התסמונות הקשורות לאם כגורם תורשתי לפיגור, לכרומוזומים או למטבוליזם. הערכה רפואית-התפתחותית ונירולוגית דרושה לשם בירור, והיא כוללת שאלון מקיף על ההיסטוריה המשפחתית, על מהלך ההריון והלידה, בדיקה נירו-התפתחותית, בדיקות דם מטבוליות וציטוגנטיות, בדיקות ראייה ושמיעה, EEG ובדיקות דימות של המוח.

הטיפול מתבסס על הערכת צרכים על פי היכולת התפקודית של הנבדק בחמישה תחומים: תפקוד אינטלקטואלי, מיומנויות יומיומיות, בהקשרים חברתיים, בריאות והשתלבות בקהילה. נדרשת תוכנית כוללנית, רב-מקצועית בכל אחד מהתחומים שפורטו, לצורך גרייה, חינוך, שיקום למיצוי הפוטנציאל האישי תוך מתן תמיכה מרבית למשפחה.

הטיפול בתרופות אינו ספציפי וניתן לתחלואה הנלווית כגון כיפיון (אפילפסיה), הפרעות התנהגות והפרעות פסיכיאטריות.