סרקומות ברחם

Uterine sarcomas

המומחים של Infomed מסבירים:

הרחם בנוי משתי רקמות עיקריות: ציפוי חלל הרחם, אפיתל הרחם (האנדומטריום), וגוף הרחם המורכב ברובו מרקמת שריר הרחם (מיומטריום) ומרקמת חיבור.
מרבית הממאירויות הקשורות ברחם מקורן ברירית הציפוי של חלל הרחם. לעומת זאת, רק כ-3% מממאירויות הרחם מוצאן משריר הרחם ומרקמת החיבור הבונה את גוף הרחם.
ממאירויות שמקורן בשריר או ברקמת החיבור של הרחם קרויות סרקומות (ס"ר). לא ניתן עדיין להצביע על גורמי סיכון ברורים להופעתן של סרקומות, למעט הקרנה בעבר של אזור האגן.
התאים הראשוניים אשר עברו התמרה ממארת בסרקומות אינם אחידים ויכולים להיות תאי שריר, תאי רקמת החיבור של גוף הרחם, או תאי רקמות אשר אינן מופיעות באופן שגרתי בגוף הרחם (דוגמת רקמת שומן, רקמת סחוס, או רקמה של ציפוי חלל הרחם).

שלבי המחלה: כמו את מרבית הממאירויות מקובל לדרג גם את הסרקומות על פי התפשטות הגידול:
החלוקה לשלבים של מחלת הסרקומות דומה לזו של המחלה ברירית הרחם, ובעתיד צפויה להתפרסם חלוקה ייחודית של סרקומות, מאחר ששתי הממאירויות מתנהגות באופן שונה זו מזו.
שלב ראשון: המחלה הממוקמת ברחם בלבד;
שלב שני: קיימת מעורבות של צוואר הרחם;
שלב שלישי: קיימת מעורבות של האגן או הנרתיק;
שלב רביעי: קיימת חדירה לאיברים סמוכים או גרורות מרוחקות.

ד"ר עפר לביא

אבחון ובדיקות
אבחון סרקומות נקבע על פי בדיקת חתכים מגוף הרחם או חלק הנדגם ממנו באמצעות הסתכלות במיקרוסקופ. האבחון נקבע על סמך ריבוי תאים במצב של חלוקה (מיטוזות) בשדה מיקרוסקופי מוגדר, בליווי אטיפיה של גרעיני התאים, או על סמך חלוקות צפופות עם אזורי נמק, הנצפות בשדה המיקרוסקופי.
ההסתמנות הקלינית של סרקומות יכולה להיות: גוש באגן, גדילה מואצת של רחם שרירני (תמונה 1), דימום רחמי לא סדיר מהרחם, דימום מהרחם בגיל המעבר, כאבי בטן, או ממצא אקראי אשר מתגלה בדגימה מרירית הרחם או בגרידה.
טיפולים ותרופות
הטיפול היחיד אשר יעילותו אינה מוטלת בספק הוא ניתוח לשם כריתת הנגע הממאיר. הניתוח כולל לרוב כריתת רחם וכריתת שחלות. הערך של כריתת קישריות הלימפה שנוי במחלוקת, ותלוי בעיקר בשלב שבו אובחנה המחלה.
הטיפול בקרינה יעילותו שנויה במחלוקת. באופן כללי, סרקומות אינן מגיבות לטיפול בקרינה, אם כי נראה שהטיפול בקרינה מצמצם את שיעור ההישנות המקומית של הגידול לאחר הניתוח הראשוני.
הוצעו מספר מישלבים של תרופות כימותרפיות כטיפול בסרקומות. מישלבים אלה כוללים על פי רוב את התרופות הבאות: אדריאמיצין, ציספלטין והיפוספמיד. בכל הסדרות שתוצאותיהן דווחו נצפתה תגובה חלקית בלבד לטיפולים אלו.
ערכו של הטיפול התומך בנשים אשר עברו ניתוח מיטבי, עדיין לא הוכח בסדרות גדולות. עם זאת מסתמן יתרון במתן כימותרפיה (אדריאמיצין וציספלטין) תומכת, בשלב המחלה הממוקמת לאחר ניתוח ראשוני.
פרוגנוזה: הפרוגנוזה של סרקומות גרועה. הגורם הפרוגנוסטי החשוב ביותר הוא מידת ההתפשטות של הגידול בעת הניתוח הראשוני: אם המחלה ממוקמת ברחם בלבד, סיכויי ההישרדות לחמש שנים הם כ-50%. כאשר המחלה מפושטת וחדרה אל מחוץ לרחם, סיכויי ההישרדות לחמש שנים פוחתים, ויורדים אל מתחת ל-20%. לא נמצאו הבדלים משמעותיים בשיעורי ההישרדות או בסיכויי ההישנות בין הסוגים השונים של סרקומות על פי בדיקתם המיקרוסקופית.
סוגים נפוצים
נוהגים לסווג את הסרטן של גוף הרחם על פי מקור התאים הממאירים:
- ממאירויות הומולוגיות - תאים שמקורם רק מגוף הרחם;
- ממאירויות הטרוגניות - תאים שמקורם הראשוני אינו מגוף הרחם.
לסיווג על פי המראה המיקרוסקופי אין משמעות מעשית לא לאבחון, לא לטיפול ואף לא לפרוגנוזה של סרקומות.
מקובל לסווג את הממאירויות של שריר הרחם לשלוש קבוצות על פי המראה המיקרוסקופי השולט:
- ליומיוסרקומה (Leiomyosarcoma): גידולים אשר מקורם מתאי שריר חלק של הרחם. גידולים אלו מהווים כ-30% מכלל הסרקומות, והופעתם שכיחה בגילאים 55-45.
- גידול של משתית האנדומטריום (Endometrial stromal tumor): גידולים אשר מקורם ברקמת החיבור של ציפוי חלל הרחם. גידולים אלו מהווים עד 25% מכלל הסרקומות, והופעתם שכיחה בגילאי 55-40.
- גידולים מזודרמיים מעורבים (Mixed mesodermal tumor): גידולים שמעורבים בהם תאי שריר, רקמת חיבור ותאים שמקורם אינו בגוף הרחם. גידולים אלו מהווים עד 60% מכלל הסרקומות ושכיחים יותר בגיל מבוגר.