התדרדרות
פורום פסיכיאטריה
ד"ר אילן וולקוב
ד״ר וולקוב מטפל במבוגרים, בוגר לימודי רפואה באוניברסיטת תל אביב, והתמחות בפסיכיאטריה במרכז הרפואי תל אביב (איכילוב). מוסמך לטיפול בהתמכרויות ותחלואה כפולה מטעם משרד הבריאות ואוניברסיטת תל אביב. כחלק משירותי המרכז, ד״ר וולקוב עורך חוות דעת פסיכיאטריות לביטוח לאומי, צה“ל ומשרד הביטחון. הוא מטפל במבוגרים עם מגוון רחב של קשיים, ובעל ניסיון בטיפול בקהילה הגאה ובטראנסג‘נדרים. במקביל לעבודתו במרכז הוא מעביר סדנאות והרצאות למגזר העסקי, הרפואי והפרטי. בנוסף, מנהל בפורום דיכאון וחרדה ברשת חברתית "כמוני" של מכון גרטנר, ומרצה בהתנדבות לבני נוער ואנשי חינוך על סמים והתמכרויות התנהגותיות. ד"ר וולקוב היה חבר בהרכב שיפוטי בבית משפט השלום, ממונה שרת המשפטים לחבר וועדות ערעור על פי חוק הנכים, על פי חוק נכי המלחמה בנאצים, על פי חוק נכי רדיפות הנאצים ועל פי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה. כמו כן, הוא חבר באיגוד הפסיכיאטריה, חבר בחברה הישראלית לרפואת התמכרויות וחבר ועדת ביקורת בוועד לפסיכיאטריה בקהילה. לד״ר וולקוב הופעות רבות בתקשורת ובכנסים מקצועיים. מטפל בשפה העברית, רוסית ואנגלית.- התדרדרותמיכל 17/10/2014 | 20:42כתבתי כאן לפני כמה חודשים ונעזרתי הרבה. כבר חודשים רבים שאני לוקחת 390 מג וויפקס, 175 מג חמיטקל, כדור אחד של מירו. זה עזר לתקופה. אבל השמש לא זורחת כבר הרבה זמן. אני כמובן בטיפול אבל לאחרונה החלה הדרדרות קשה. הרופאה חושבת שה קשור למריבות וחילוקי דעות בתוך המשפחה,ושצריך לעבוד בטיפול הפסיכולוגי על מקורות כוח וכדומה. אם לא נחליף כדורים. המסע הארוך של החלפת כדור לא פשוטה,ותמיד הדרך קשה. אני לא יודעת כבר מה לעשות. התרופות אכן עזרו לכמה חודשים. ועכשיו שום אותם סימפטומים,הכוללים חוסר ויטאליות וחוסר רצון לחיות. אם את זוכרת, פעם העלאתי כאן שאלות. אני אשת משפחה וממשיכה לעבוד,אבל הופך להיות קשה וחוסר אפשרות לצאת.מהשחור הזה. אשמח להערותיך תודההוסף תגובה
- בהחלטמיכל 03/11/2014 | 11:32אשאל את הרופאה שלי בפגישה הבאה. אציע ואבדוק איתה את מה שאת מציה. מהיום בבוקר הכל נראה רגוע יותר. הבעיה היחידה שאם יקרה שוב אין לי דרך פעולה לעשות את הדברים אחרת. יש לכם רעיון? בתוך הגל השחור והמחשבות האובדניות...שוב.רק מחשבות, מרגישה חוסר שליטה על מה שעובר לי בראש. זה נופל עלי ככה סתם ללא הזהרה מראש. מה אפשר לעשות אחרת כדי לצאת מזה. כדורים כמו איטומין וקלונקס אי אפשר לקחת בעבודה, ואי אפשר לקחת אחהצ או בערב כשאני עם הילדים. אז מה כן ניתן לעשות???מותשת מהמלחמות הללוהוסף תגובה
- תשובת מומחה תשובה ד"ר קרני רובין 01/11/2014 | 20:38למיכל שלום, גם למקטל וגם דפלפט הם מייצבי מצב רוח. ככלל 200 מ"ג של דפלפט הם חסרי משמעות והם לדעתי טובים רק כדי לקבל את תופעות הלוואי ואינני מבינה את ההיגיון שבכך. אולי כדאי ללכת לשאול את הרופאה למה המליצה כך או לקבל חוות דעת נוספת. בברכה, דר' קרני רוביןהוסף תגובה
- תודה ושאלהמיכל 31/10/2014 | 08:44תודה על תשובות של כולכם. 1. שמחה לדעת שעדיין ניתן לכתוב כאן. 2. מבינה את ההשלכה שנעשתה,והיעוץ שבא ממקום טוב. הפחידה אותי התשובה כי לא מתכוונת לעשות כלום למרות המחשבות הנוראיות והכאב הבלתי נסבל. 4. הרופאה הוסיפה לויפקס מירו ולמיקטל את הדפלפט. דר מה דעתך המקצועית? 200 מג...הוסף תגובה
- תשובת מומחה תשובה ד"ר קרני רובין 30/10/2014 | 22:55למיכל שלום, אנא המשיכי לכתוב ואנחנו נמשיך לתמוך בך. בברכה, דר' קרני רוביןהוסף תגובה
- תשובת מומחה תשובה ד"ר קרני רובין 30/10/2014 | 22:53למיכל שלום, אני רוצה להזכיר לך את הימים שהיו לך אחרי החגים. העובדה שאת השתפרת באותו הזמן מעידה על כך שניתן להוציאך מהמצב הזה. אני סבורה באמת שצריך להחליף את התרופות, כפי שהמלצתי. תזכרי תמיד שבקצה המנהרה השחורה, יש את האור ואם כרגע אינך רואה אותו, הוא שם בכל זאת ועם שינוי בתרופות ניתן להגיע אליו. בברכה, דר' קרני רוביןהוסף תגובה
- תשובת מומחה תשובה ד"ר קרני רובין 30/10/2014 | 22:50למיכלי שלום, ראיתי מטופלים רבים במצבך, ואני יכולה להבטיח לך שניתן להוציא ממצב זה. אז קודם כל, אנא, אל תעשי שטויות ותזכרי את ילדייך. שנית, אני שבה וממליצה להחליף את המירו באביליפיי 2.5 מ"ג בלילה, בתוספת במידה ונחוץ- לוריבן 1 מ"ג. הייתי גם מחליפה את הוויאפקס בסימלבטה שלטעמי הוא אנטי-דיכאוני הרבה יותר חזק. חייבים להמשיך ולנסות לאזן אותך ואני בטוחה שתימצא הדרך להוציאך מהמצב הזה. בברכה, דר' קרני רוביןהוסף תגובה
- תשובת מומחה תשובה ד"ר קרני רובין 30/10/2014 | 22:45למיכל שלום, ריטלין מדביר את התאבון. המירו, עושה פלאים בהגברת התאבון. בברכה, דר' קרני רוביןהוסף תגובה
- תשובת מומחה תשובה ד"ר קרני רובין 30/10/2014 | 22:44למיכל שלום, הייתי מנסה תחילה שילוב זה, ואם זה לא עובד מפסיקה את המירו ומוסיפה אביליפיי במינון נמוך. בברכה, דר' קרני רוביןהוסף תגובה
- תשובת מומחה תשובה ד"ר קרני רובין 30/10/2014 | 22:42למיכל שלום, המירו הוא הגורם להשמנה. בברכה, דר' קרני רוביןהוסף תגובה
- מיכל שלום,ר.צ. 30/10/2014 | 21:58אני ממש מבין אותך. אמנם לא סבלתי ממחשבות מהסוג שאת מתארת, אך בהחלט הייתי שבוי בהרגשה רעה מאוד ובמחשבות מאוד-מאוד מציקות סביב עניינים מסוימים. המחשבות ליוו אותי במשך חודשים ארוכים ללא יכולת להיפטר מהן. בתחילת האפיזודה אף נגררתי למעשים שהסבו לי נזקים כספיים וחברתיים, מאחר ולא יכולתי לקבל החלטה שקולה ולהתמודד עם סיטואציות מסוימות. אצלך המחשבות סביב המוות, שזו אינדיקציה לסבל קשה שאת חווה. אני מכיר ויודע שמילים מנחמות כמעט ולא מקלות כאשר אנחנו במצב הזה. למרות זאת, מניסיון אני אומר לך שיש להאמין בעיקר בכימיה, השילוב התרופתי הנכון הוא זה שייתן פתרון למצב (למרות שאני יודע שאת לא ממש מאמינה לי..).הוסף תגובה
- היי מיכלר.צ. 30/10/2014 | 21:44מה שאת כותבת כאן זה בסדר גמור. ברור שלא התכוונת לאיומים והכותבת הקודמת עשתה השלכה מהמקרה הפרטי שלה למקרה שלך, למרות שהמקרים אינם דומים. וכמו שהיא רשמה כבר, זה לא היה בכוונה אלא מדאגה לשלומך. קראתי על השינוי התרופתי. מחזיק לך אצבעות!הוסף תגובה
- מיכלזו לא היתה הכוונה 30/10/2014 | 16:08מתנצלת פשוט זה קצת מלחיץ דזה מה שאת מרגישה אני הרגשתי כל שנים עד שזה באמת קרה לשמחתי לא קרה כלום את כאילו מתעסקת רק במוות אז בכדי שלא יקרה משהוהוסף תגובה
- ולמען הסר ספקמיכל 30/10/2014 | 14:57לא מתכוונת לעשות לעצמי שום דבר. סתם הפחדת אותי והכנסת אותי לפינה. לא יפההוסף תגובה
- מי מאיים?מיכל 30/10/2014 | 14:50יש הבדל בין מחשבות למעשים. לכתוב מה אני מרגישה זה אחרת. וההיפך הוא הנכון, כל מה שכותבת נועד לפרוק כאן על מנת שיהיה לי יותר קל. אם זה לא מתקבל כאן, אפסיק לכתובהוסף תגובה
- מיכל גשי לאישפוז... 30/10/2014 | 12:46תקשיבי את חייבת להגיע לאישפוז על מנת להתייצב אני מבינה לליבך אבל תדעי שגם אם איומי התאבדות בפורום יכולים לאשפז אותך לי בעבר זה קרה אני באמת מציאה לך לגשת לאישפוז וכן לרשום את הרגשתך אבל לא לאיים בהתאבדות כי אין בעיה לגלות מהיכן את כותבת ואז שולחים משטרה...הוסף תגובה
- רוצה להסבירמיכל 30/10/2014 | 09:02לך את המצב. גם הרופאה וגם המטפל בתמונה. המטפל לא יכול לעשות שום דבר. כל דבר שנאמר שם לא עוזר בימים הקשים הללו. מי שחולה מבין על מה אני מדברת. הרופאה תחליף תרופות. מעבר לזה אין לאף אחד אפשרות לעזור. גם ככה,איך שאני עכשיו אני חושבת שאף.אחד לא מבין ואף אחד לא יכול להציל אותי, אפילו לכמה דקות מהמחשבות הנוראיות של סיום החיים והכאב שמציף. אף אחד. בגלח זה , זה נורא קשה. משפטים כמו זה ירגע, זה יעבור, אם רק נחליף תרופות, כל זה לא עוזר עכשיו כשהכל מציף בשחור. מי שחולה יודע אולי שלא ניתן לראות מציאות אחרת חוץ ממה שחווים עכשיו. מקווה שאת זה אתה יכול להבין.הוסף תגובה
- תשובהר.צ. 30/10/2014 | 03:31מיכל שלום, במצבים כאלה כדאי לשוחח עם הרופאה. אין לי ספק שהיא יכולה לסייע לך. כדאי גם לשוחח עם המטפל/ת ולקבל עידוד חשוב. וכמובן, לזכור שאת חזקה מהמחלה ואת תנצחי.הוסף תגובה
- מה אתם עושים כשמיכל 29/10/2014 | 22:15כשאתם על הקצה. ששום דבר לא עוזר והמחשבות הן רק בכיוון של לסיים עם הכאב הזה לתמיד?הוסף תגובה
- אבלמיכל 29/10/2014 | 08:51ראשית תודה. אני אשאל את הרופאה שלי. שונאת את התרופות הללו והניסויים בבני אדם. מרגישה דפוקה,משתגעת מזה. כולם חושבים שהכל בסדר ואני בפנים קורסת. נמאס מהחלפת תרופות,נמאס שאומרים לי לחכות. כבר המון זמן אני מחכה, ולמה? כולם סופרים ימים. ואני לא שורדת את הדקה הזו. כבר לא רוצה כלום...הוסף תגובה
- תשובהר.צ. 29/10/2014 | 08:42וולבוטרין ואדרונקס עלולים להגביר חרדה כאשר הם ניטלים לבד או עם נוגד דיכאון לא מספיק חזק (כמו ציפרלקס). אבל אם מוסיפים אותם לנוגד חרדה ודיכאון חזק כמו ויאפקס, אז השילוב יכול להיות מוצלח. כדאי לנסות אדרונקס במקום מירו, לאחר בדיקה עם הרופאה.הוסף תגובה
- שום דברמיכל 29/10/2014 | 07:01הוא לא טבעי. תודה על התמיכה. וולבוטרין ניתן לי פעם לפני הלמיקטל והגביר משמעותית את נטיות ההיתאבדות. היה נורא ואחרי מספר ימים הופסק עי הרופאה. המצב מחמיר. הכוחןת שלי נגמרו. איך אפשר להאמין שהמצב יחזר להיות שקט. בלתי אפשרי לשכנע את עצמי שכל השטויות שעוברות בראש הן.לא אמיתיות ויחלפו. אולי המצב ההפוך הוא המציאות???כשהכל רגוע זה המצב החריג?הוסף תגובה
- המלצה חוזרת-ר.צ. 29/10/2014 | 02:56מיכל שלום, הכדור שגורם להשמנה באופן הכי מובהק הנו מירו. הייתי בודק עם הרופאה אפשרות להחליפו לאדרונקס או וולבוטרין. עם מינון של 300 מ'ג ויאפקס לדעתי את תקבלי את אחד הכדורים האלה בצורה טובה. בצד ה'פסיכולוגי' - תזכרי שהשיפור קרב. טבעי שיש מחשבות אובדניות בתקופה קשה, וזה 100% יעבור.הוסף תגובה
- למיכלשיר 29/10/2014 | 00:21וואי כמה שאני מבינה אותך. אני בדיוק באותו מצב של כזאת הרגשה רעה ולא רואה שום דבר טוב. לפעמים יש עליות אבל אחכ אני מתאפסת וכל הלחצים חוזרים להופיע, ואני לא מצליחה לישון בלילה, נרדמת רק בבוקר לשעות ספורות. ועדיין לא חזרתי לשגרה שהיתה קודם לכן. זה קשה ואני מתפללת בשבילך שתצאי מזה מהר ושעד שזה יקרה תחזיקי מעמד. זה חייב לקרותהוסף תגובה
- מיכלי תחזיקי מעמדזהבית 29/10/2014 | 00:08אני יודעת בדיוק איך את מרגישה, גם אני סובלת מדיכאון מג'ורי עם נטיות אבדניות ומתמודדת עם עלייה במשקל עקב תרופות פסיכיאטריות. נשבעת לך שיש מוצא מזה, ברגע שתהיי על טיפול תרופתי נכון את תראי את השמש שוב זורחת. באהבה רבה, זהבית.הוסף תגובה
- שובמיכל 28/10/2014 | 23:43עוד פעם רע. לא מצליחה לזכור את הטוב. רק לסיים את החיים. לא יכולה כבר לכאוב. הנפש מתרסקת. חייבת משהו, כבר לא יודעת מה. לא שולטת במחשבות שלי,יודעת שאפשר להרגיש אחרת, אבל הנפש לא זוכרת איך זה מרגיש. כבר לא יכולה לסבול. לשנות תרופות,ושוב,ושוב. די! ונוסף על זה ההשמה שכבר לא יכולה להסתכל בראי. זה נורא. לכאב המפלח אין מילים, רק קשה ובלתי נסבל.הוסף תגובה
- השמנהמיכל 26/10/2014 | 23:31אילו מהתרופות מדבירות תיאבון או גורמות להשמנה?הוסף תגובה
- משום מהמיכל 22/10/2014 | 20:34רואה הודעות כפולות שלי, אז סליחה, לא מבינה איך זה קרה. אשמח להתייחסותך לשתי ההודעות האחרונות שלי בשרשור הזה.הוסף תגובה
- הבהרהמיכל 21/10/2014 | 20:24לא כל כך הבנתי מה שכתבת. האם כוונתך בסופו של תהליך של הוספת הסימבילטה, להגיע לתרופות הבאות שאקח... סימבילטה,מירו ולמיקטל? ובתקופת ביניים להוסיף סימבילטה לויפקס ובמקביל לרדת במינון הויפקס? חייבת לספר לך שהלמיקטל לדעתי ניתן לי בעבר בטעות. ועם זאת כל ניסיון ירידה ממנו מחזיר את הדכאון,אשמח לדעתךהוסף תגובה
- את מחממת את ליבימיכל 21/10/2014 | 20:05תודה רבה על האיכפתיות ההבנה והאמפטיה. אני מבינה מה שאת מציעה. וגם חושבתשחייבת להיות אופציה טובה יותר שתכסה מצבי קיצון כאלו. אני מש לא עומדת בהם. חוששת מאד להחליף כדורים אבל אשאל את הרופאה שלי, כל שינוי כזה מביא לעומקי כאב נוראיים. האם התרופות שאני לוקחת מירו,ונלפקסין ולמיקטל גורמות להשמנה? האת התרופות שאת הצעת יגרמו להשמנה? לא העלאתי את כמות האוכל שאני צורכת ועם זאת עולה משמעותית במשקל. אשמח לחוות דעתךהוסף תגובה
- תשובת מומחה תשובה ד"ר קרני רובין 21/10/2014 | 18:15למיכל שלום, צר לי שלא הייתי איתך בימים הקשים שעברו עלייך. אני שמחה שיש לך מעט הקלה כעת. סביר להניח שלחגים הייתה גם כן יד במצב שלך. יחד עם זאת, אני בדעה שיש מקום לנסות להגיע לשילוב שישמור עלייך יותר טוב. אני כן הייתי שוקלת החלפת התרופה למשל לסימבלטה (דולוקסטין טבע) במינון של 120 מ"ג בהצלבה עם הויאפקס בכדי למנוע תופעות לוואי. במידה וסימבלטה בשילוב עם למיקטל והמירו לא יעזרו, הייתי שוקלת הוספה של 2.5 מ"ג עד 5 מ"ג של אביליפיי כמתגבר. מאוד חשוב להיות בטוחים שבלוטת התריס אצלך מתפקדת כראוי ושאין לך נוגדנים נגד הבלוטה. בברכה, דר' קרני רוביןהוסף תגובה
- זו בדיוק הבעיהמיכל 20/10/2014 | 06:41הרופאה שלי טוענת שתמיד יהיו נפילות. ואני טוענת שהתרופות אמורות לכסות. אשמח להתייחסותהוסף תגובה
- זו בדיוק הבעיהמיכל 20/10/2014 | 06:40הרופאה שלי טוענת שתמיד יהיו נפילות. ואני טוענת שהתרופות אמורות לכסות. אשמח להתייחסותהוסף תגובה
- :)ר.צ. 20/10/2014 | 00:49הי מיכל, משמח לשמוע שיש הקלה. צריך להמשיך ולחתור לשיפור, נקווה שבקרוב יימצא השילוב שיאזן אותך לגמרי - או על ידי שינוי במינונים או על ידי החלפת אחת התרופות. ובינתיים ניתן לשנות מעט את זמני הנטילה של התרופות הקיימות כמו שנרשם אתמול.הוסף תגובה
- תודהמיכל 19/10/2014 | 09:38עזרתם לי מאד ברגעים קשים. אחרי שלושה ימי דכאון קשים,הבוקר נראה שיש הטבה. הקושי הגדול הוא להאמין שזה יעבור. מי שחווה דכאון מאגורי יודע שכשאתה בתוך הסערה,הכל נורא ומפחיד,ובמיוחד אין אפשרות ומקום להרגיש שזה יעבור. הכאב הנפשי האינסופי,המחשבות על פגיעה עצמית לא ניתנות להדחקה. לא משנה כמה פעמים אחווה ירידות כאלה עדיין בתוכם אין שום תקווה. לתומי חשבתי שהתרופות אמורות להגן עלי בפני נפילות כאלו. האם נכון הדבר? בתוך המערבולות הללו מרגישה חלשה ושאין שליטה.שום דבר שלא אעשה לא יוציא אותי משם. מה אפשר לעשות אחרת? האם שינוי תרופתי יכול למנוע הישנות מקרים כאלו?הוסף תגובה
- למיכל-ר.צ. 18/10/2014 | 23:38זה אכן ידוע שבחגים יש נטייה לדיכאונות להרים ראש, ואילו דווקא בשגרה הלחוצה ישנה התמתנות. ניכר מדברייך שאת אדם חזק ותוכלי להתגבר על התקופה הרעה הזו. המחשבות שלך על פגיעה עצמית אופייניות למצב החולני הזמני הזה והן תישארנה בגדר מחשבות בלבד, בזכות כוחות הנפש שלך. אחת הדרכים להתמודד הנה להשלים עם הקיום של המחשבות הללו, להבין שזה 'טבעי' לחשוב כך כאשר חולים. כמובן שאין להגיע לכדי מעשה כי אלו הן מחשבות-סרק שמקורן במחלה , מחשבות שסופן להיעלם ביחד עם המחלה. זה קשה אבל אפשרי בזכות כוחות הנפש שלך. דרך נוספת הנה 'שכנוע עצמי' - להאמין בכוחות שלך לנצח את המחלה, ואף לומר זאת לעצמך בקול מספר פעמים , בכל פעם שהמחשבות הרעות עולות אצלך. ספרי לנו במהלך השבוע מה שלומך. שבוע טוב!הוסף תגובה
- למיכלבורדרליין 18/10/2014 | 18:37תקשיבי חמודה אני מבינה אותך לגמרי אני במצב דומה לא יודעת עד כמה אוכל לעודד גם לי יש שני ילדים מאוד קטנים ואני גם סובלת מבעיות נפשיות לא פשוטות וגם לי מאוד כואב והרבה פעמים רוצה לברוח רק בשביל שהילדים לא יפגעו אבל אני לא מסוגלת להתאבד רק בגלל הילדים.. מה יהיה איתם מי יטפל בהם זה מעשה אנוכי עד כמה שקשה לי ואני רוצה שלווה לעולם לא יפגע בעצמי מיוזמתי.. תעשי לעצמך טובה גשי לטיפול כי אם את במצב שאת מסוגלת להתאבד לפי דעתי את חייבת להתאשפז חישבי על ילדייך ואת אומרת שאין אבא בסביבה מי יגדל אותם?? הם בטוח אוהבים אותך ובשבילהם את כל העולם...הוסף תגובה
- ממש מרגישמיכל 18/10/2014 | 18:11לבד. אף אחד לא יודע מה עובר עלי, כלפי חוץ.הכל בסדר. אולי הדואליות הזו מחדדת את הלבד. בעל כבר אין בסביבה. דיברתי עם הרופאה והיא טוענת שבחגים נוטים להרגיש כך. ושנראה השבוע איך אני. אני בפחד מתמיד שאעשה משהו נורא. אני מתביישת לכתוב את זה אבל חושבת הרבה על איך להתאבד,איך לחתוך את עצמי. בנתים אני עוצרת. הכאב הוא נוראי. מכירה באחריות שיש לי בחיים,עבודה,ילדים,אבל ברגעים הקשים הכל זז הצידה ורק לסיים את הכאב נשאר.הוסף תגובה
- את לא בדיוק לבד..ר.צ. 18/10/2014 | 15:17יש לך בעל ובעיקר ילדים שזקוקים לך. הם תלויים בך ואבוי להם אם לא תהיה לצידם. לכן הפתרון ההגיוני הוא דווקא להתבסס על עובדות ולא על תחושות. התחושות מרמות ואילו העובדות דוברות אמת. העובדות הנן שלפני מספר שבועות הרגשת הקלה, כלומר יש משהו טוב בתרופות. התחושות משכיחות את זה, אך העובדות מראות אחרת וחשוב לזכור אותן. העובדות גם מראות, כי שינויים תרופתיים קטנים בטיפול יכולים לסובב את הגלגל. זה עובדות כי אחרים לפניך היו במקום שאת שם כעת ולאחר שינויים כאלה הם כבר לא מרגישים חולים. צרי קשר עם המטפל/ת שלך , אם אפשר היום בערב. שוחחי עמה. גם לה חשוב שתבריאי בהקדם. לגבי הוולבוטרין- יתכן שהעלית מינון מהר מידי. בכל אופן יש לך את התרופה השניה , אדרונקס, וכדאי לבדוק עם הרופאה אם תתאים לך. גם עם תרופה זו כדאי להעלות מינון באטיות רבה. תרגישי טוב..הוסף תגובה
- לקחתימיכל 18/10/2014 | 14:40בעבר עם ציפרלקס. אבל זה כבר לא משנה. התרופות עוזרות עד למקום מסויים. אני באמת לא מסוגלת יותר. כולם אומרים שיעבור. הפסיכו רוצה לעזור. אבל בסופו של דבר למרות שאלו אנשים עם המון כוונות טובות, אני נשארת עם הכל לבד. עם תחושות שאי אפשר להכיל,עם כאב נפשי נוראי, מכלה, מזעזע, ויש רק םתרון הגיוני אחד.הוסף תגובה
- וולבוטריןר.צ. 18/10/2014 | 13:49האם לקחת אותו כתרופה יחידה או בשילוב עם תרופות נוספות? מהן התרופות הנוספות?הוסף תגובה
- התרופותמיכל 18/10/2014 | 13:46מאז תחילת נתילת התרופות הריקנות והויטליות לא היו. במחשבה לאחור הנפילות הגדולות נעלמו ןלכן הרגשתי יותר טוב. ניסיתי בהוראת רופאה להתחיל להוריד בלמיקטל וזה הרע את המצב ולכן חזרתי למינון מלא. פעם לקחתי וולבוטרין וכמעט שקפצתי מהגג. זה היה נורא. נמאס לי לשחק בתרופות. והאמת שנמאס לי בכלל. קראתי בצער על הבחור שהתאבד. אבל לא יכולה להגיד שלא מקנאה באומץ שלו. לפחות כרגע הוא לא סובל.הוסף תגובה
- עצות נוספותר.צ. 18/10/2014 | 13:37היי מיכל, ההרגשה הקשה שלך מוכרת. עצם זה שהשתפרת מראה שאצלך יש מקום רב לתקווה. מנקודה מסוימת החלה נסיגה ויש לבדוק למה. תנסי בשלב זה לשנות מעט את זמני נטילת התרופות, כמו שרשמתי קודם. מניסיון שלי זה עשוי לעזור. אם לאחר שבוע אין הקלה, אולי כדאי להתאים מינונים? תתייעצי עם הרופאה. לעתים מינון-יתר של אחת התרופות גורם לעייפות ודכדוך משמעותיים וכדאי לנסות בכיוון הזה. בשלב הבא (אם יהיה צורך): אני חושב שאת צודקת בעניין השינוי התרופתי הכולל שמציעים לך. לא היית מוותר על ויאפקס כל כך מהר, זה כדור טוב שהשפיע אצלך עד לא מזמן. יתכן שכן כדאי לוותר על המירו לטובת וולבוטרין או אדרונקס. כדאי לבדוק עם הרופאה לפני שמחליטים על שינוי כולל בטיפול. שבת שלום!הוסף תגובה
- האמתמיכל 18/10/2014 | 13:09כשאני מתנסחת בכתב יש לי נטיה ליפות קצת את הדברים. ואולי להוריד מעוצמתם. המצב נוראי. גרוע, ובעיקר כואב נורא. מי שלא חווה כאב נפשי לא יודע מה זה אומר. אני גוררת את עצמי מהמיטה לפעילויות החובה.טיפול בילים ועבודה. כלפי חוץ אף אחד לא רואה כלום. וככל שזה קורה כך בפנים אני נקרעת מכאב. מייחלת כבר לא להיות פה. רק הילדים עוד משיאירים אותי כאן. קוראת המון על חיתוך עצמי, דרכי התאבדות. אני יודעת שצריך לחכות אבל כמה אפשר???יש לי הרגשה שהרופאה של והפסיכו לא מבינים את חומרת המצב. שינוי תרופתי שוב יביא לעומקים של כאב. לא מחזיקההוסף תגובה
- תשובהמיכל 18/10/2014 | 12:54לוקחת אכן 300 ויפקס. את המירו לפני השינה. הרופאה נוטה להגיד שזה קשור להבט פסיכולוגי. אם לא תחליף תרופה ולא תשנה מינונים. נדמה לי שרוצה להחליף לאיקסל. אני לא יודעת למה קשורה הריקנות הזו. רק יודעת שחייבת שהמצב ישתנה. אני לא נהניית מכלום. על סף החלטה שנמאס לי ואחרי כל כך הרבה זמן של נסיונות בתרופות וטיפול פסיכולוגי המסקנה היא שאין יותר למה. אני מסממת עצמי כל מתי שאפשר עם קלונקס ואיטומין. וכבר לא יכולה לכאוב כל הזמן. קשה ונמאס ליהוסף תגובה
- עצותר.צ. 18/10/2014 | 11:21מיכל שלום, לגבי ויאפקס - האם התכוונת ל-300 מ"ג ויאפקס XR , כלומר 2 כדורים של 150 מ"ג ? אם כן, תנסי לקחת בשתי מנות של 150: בוקר וצהריים, עם הפרש של 6-8 שעות ביניהם. לגבי המירו - בדרך כלל לוקחים ממש לפני השינה, אך לפעמים מקדימים בכשעתיים את נטילתו ומרגישים פחות עייפים למחרת. אם זה לא עוזר- האם עלתה האפשרות שיש לשנות מעט מינונים?הוסף תגובה
- המשךמיכל 17/10/2014 | 21:29בנוסף מה דעתך לגבי חוסר חיות,ויטאליות ובין דכאון,ותחושת ריקנות לדכאון. איך גורמים לתחושות אלו להתעורר?הוסף תגובה
- בהחלט
נושאים מרכזיים
מחלות קשורות
- קלפטומניה
- התמכרות לאופיאטים
טיפולים וניתוחים קשורים
- גמילה מעישון
- טיפול בדיכאון וחרדה
בדיקות קשורות
- קארבאמאזפין
- דופמין בשתן ב-24 שעות
תרופות קשורות
- מתדון
- קספליון (פליפרידון פלמיטאט)
מונחים קשורים
- אינפנטיליות
- ביפולרי
פורומים נוספים בתחום
פורוםפסיכיאטריה
בפורום פסיכיאטריה ניתן להתייעץ עם ד"ר אילן וולקוב, לשאול שאלות בתחום ולקבל תשובות מקצועיות, כמו גם להתרשם ממידע קודם. היכנסו עכשיו והתייעצו עם המומחה/ית! שאלות גולשים ותשובות מקצועיות.
לפורום פסיכיאטריהפורוםאוטיזם
בפורום אוטיזם ניתן ללהתייעץ עם ד"ר מיכאל ינקו, לשאול שאלות בתחום ולקבל תשובות מקצועיות, כמו גם להתרשם ממידע קודם. היכנסו עכשיו והתייעצו עם המומחה/ית!
לפורום אוטיזםפורוםחרדה
פורום חרדה מנוהל ע"י ד"ר יששכר הרמן, מומחה בפסיכיאטריה, לשעבר מנהל המרכז לטיפול בנפגעי סמים ביפו ואחראי על ייעוצים פסיכיאטריים בביה"ח שיבא.
לפורום חרדהפורוםדיכאון אחרי לידה
בפורום דיכאון אחרי לידה ניתן להתייעץ עם ד"ר יוסף חלבן, לשאול שאלות בתחום ולקבל תשובות מקצועיות, כמו גם להתרשם ממידע קודם. היכנסו עכשיו והתייעצו עם המומחה/ית!
לפורום דיכאון אחרי לידהפורוםפסיכיאטריה ילדים
בפורום פסיכיאטריה ילדים ניתן ללהתייעץ עם ד"ר מיכאל ינקו, לשאול שאלות בתחום ולקבל תשובות מקצועיות, כמו גם להתרשם ממידע קודם. היכנסו עכשיו והתייעצו עם המומחה/ית!
לפורום פסיכיאטריה ילדים