אני בן 51. שנים רבות (לפחות 6) אני סובל מחרדות ודכאונות. במשך כל התקופה קיבלתי טיפול תרופתי וגם טופלתי בשיחות עם פסיכולוג. לאחר שניסיתי את כל התרופות המקובלות (SSRI, SNRI, רמרון) ושום תרופה לא ממש עזרה, ולעיתים סבלתי מתופעות לוואי קשות, נתנה לי הפסיכיאטרית לוריבן. התחלתי עם מינון של 3 פעמים 0.5 מ"ג והיום אני לוקח 3 פעמים 1 מ"ג ביום. מינון זה ממש טוב לי ואני מרגיש טוב, ללא חרדות ודכאונות. העלייה מהמינון הנמוך לגבוה ארכה כ-9 חודשים. מה הלאה? אני מאמין שבעוד כמה שבועות או חודשים אזדקק למינון גבוה יותר, וידוע לי כי ההתמכרות או ההתרגלות לכדור זה אינה מפסיקה. לדברי הפסיכיאטרית שלי, אני סובל מדיסתמיה וכנראה אזדקק לתרופה כלשהי כל חיי. מה עלי לעשות? התרופות שניסיתי בעבר וכשלו הן ציפרלקס, לוסטראל, רמרון, רמוטיב, אדרונאקס.

לוריבן אכן מטפל בחרדה באופן יעיל, אולם, כפי שציינת, ישנה בעיית ההתרגלות של הגוף, הדורשת להעלות את המינון עם הזמן על מנת להגיע לאותו אפקט טיפולי אשר הושג לפני כן במינון הנמוך. בנוסף, שימוש ממושך בבנזודיאזפינים כדוגמת לוריבן עלול לגרום לפגיעה קלה מבחינה קוגניטיבית (יכולת מחשביתית), פגיעה בזיכרון, ובמינון גבוה אף יכול לגרום לבלבול ולפגיעה בשיווי משקל וביכולת לבצע פעולות הדורשות עירנות כגון נהיגה. אי לכך, שימוש ממושך בבנזודיאזפינים והעלאת המינון שלהם אינם מומלצים. במקרי חרדה העמידה לטיפול בנוגדי דיכאון וחרדה, כפי שתיארת אצלך, מקובל להשתמש באסטרטגיות הבאות: תוספת של טיפול פסיכולוגי מסוג CBT אשר מלמד ו"מאמן" את המטופל להתמודד עם חלק מתופעות החרדה בכוחותיו הוא, ללא צורך בתרופות, או שמפחית במידה משמעותית את הצורך בתרופות. אני ממליצה לך לבדוק עם הפסיכולוג המטפל בך האם הוא יודע לטפל בשיטה זו, ואם לא, ולאור סבלך המתמשך, אולי כדאי להוסיף טיפול פסיכולוגי בשיטת CBT או אף לשקול לסיים את הטיפול הנוכחי ולהחליף מטפל. אוגמנטציה תרופתית. פירוש המונח הוא "חיזוק" של הטיפול על ידי תרופה נוספת מקבוצה שונה. בדרך כלל מקובל להשתמש בנוגדי פסיכוזה במינון נמוך. היתרון של אלה על פני השימוש בבנזודיאזפינים הוא שאינם גורמים להתמכרות או תלות גופנית המחייבת העלאה של המינון מדי פעם, וכן שאינם גורמים לתופעות של בלבול ופגיעה בעירנות. בהצלחה, ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית