אני בת 21 וסובלת מלקות למידה ומבעיות של קשב וריכוז שאותרו כבר בגיל מוקדם (6). עד היום לא טופלתי בתרופות ,בגלל אי הסכמה של ההורים . האם יש בדיקות נוספות מלבד EEG שמומלץ לעבור כדי למקד את הבעיה ולפני התחלה של השימוש בתרופה ריטלין ? האם מומלץ להתחיל טיפול תרופתי בריטלין בגיל כל כך מאוחר ? והאם יש השפעות לטווח ארוך (מלבד בגדילה שלא רלוונטיות לגילי) ?

הפרעת קשב וריכוז (ADHD) היא מצב התפתחותי של הפרעה בקשב ובריכוז עם או בלי היפראקטיביות נלווית. בעבר חשבו שזו בעיה בעיקר של ילדים, אך היום ידוע כי היא קיימת גם במבוגרים, ולמעשה כנראה רבים מהם לא אובחנו. כדי לאבחן דרוש התנאי שהסימפטומים התחילו לפני גיל 7 ושנגרמה פגיעה משמעותית בלימודים ומבחינה חברתית. כיום ידוע ש- 30-70% מהילדים עם ADHD יסבלו מהסימפטומים גם כמבוגרים. האבחנה היא קלינית, זאת אומרת על סמך שיחה ובדיקה של החולה. צריכים להתקיים קריטריונים מסוימים המעידים על פגיעה משמעותית ביכולת הריכוז ו/או היפראקטיביות בתקופה של לפחות 6 חודשים ברציפות (דוגמאות להפרעות בקשב ובריכוז- קושי בביצוע משימות בעבודה או בבי"ס, תשומת הלב מופרעת בקלות ע"י גירוי חיצוני. דוגמה להיפראקטיביות - קושי לשבת במקום אחד כנדרש) התחלת הסימפטומים היא לפני גיל 7 הסימפטומים נוכחים בלפחות 2 תחומים בחיים (לדוגמה: בבית, בבית- ספר / עבודה). ההפרעה גורמת לפגיעה משמעותית בתפקוד חברתי, אקדמי או תעסוקתי. מומלץ לעשות את הבדיקות הבאות: ספירת דם ואלקטרוליטים (מלחים בדם) בדיקת תפקודי כבד (לפני התחלת טיפול בסטימולנטים כגון ריטלין) בדיקת תפקודי בלוטת התריס בחירת הטיפול הראשונה היא בתרופות שנקראות סטימולנטים, אליהן משתייכת התרופה ריטלין או בשמה הגנרי מתילפנידאט. תופעות הלוואי הן קלות לרוב, והעיקרית היא הפרעה בשינה. ייתכנו גם ירידה בתיאבון ועקב כך ירידה במשקל, כאבי ראש ושינויים במצב הרוח. במבוגרים צריך לעקוב אחרי לחץ הדם כי התרופה יכולה לגרום לעלייה בלחץ הדם. אין כיום מספיק מידע על השפעות הטיפול בריטלין לטווח ארוך. ישנה טענה שריטלין עלול לגרום להתמכרויות, אך היא אינה מוכחת. ישנן תרופות נוספות בהן ניתן לטפל מלבד ריטלין,לדוגמה תרופות נוגדות דיכאון ממשפחת הטריציקליים, אותן ניתן לתת כטיפול בלעדי או בשילוב עם ריטלין. ככל הנראה היעילות זהה ליעילות הטיפול בריטלין. ישנה גם תועלת בשילוב של פסיכותרפיה עם הטיפול התרופתי, עם דגש בטיפול על נושא הדימוי העצמי וההתמודדות עם הקשיים, מתן תמיכה ועזרה בשינוי דפוסי התנהגות. אני ממליצה לך לפנות לנוירולוג או לפסיכיאטר המומחה בנושא זה כדי להתייעץ איתו על הטיפול המתאים לך. בנוסף, אם בכוונתך להמשיך בלימודים גבוהים, תוכלי לקבל הקלות אם ניתנה לך אבחנה רשמית. בהצלחה ורפואה שלמה.