אני אם לבת 17. איבחון לקראת כיתה א הראה מוכנות ללמידה. בשנים הראשונות לא שמענו מהמורים על בעיות מיוחדות, להיפך, כאשר התלוננו שהילדה לא מתייחסת בכלל ללימודים בשעות שלאחר בית הספר, נאמר לנו שהיא בסדר גמור וממלאת את חובותיה. במעבר מבית הספר היסודי לחטיבה, בשנה הראשונה בחטיבת הביניים, התגלו בעיות בהבנת הנקרא ובחשבון. היא קיבלה סיוע ולטענת המורים עברה את המכשול. במשך השנים הדגשנו בפני המורים כי הבת לא עושה דבר וחצי דבר הקשור לבית הספר לאחר שעות הלימודים, לא מכינה שיעורים ולא מתכוננת לבחינות. הציונים היו בינוניים ומעלה. ובכל זאת התחושה שלנו כהורים לא הייתה טובה. כעת הגענו לתקופה של בחינות בגרות. התוצאות של מבחני הבגרות נמוכות מאד. מצב הלימודים לא טוב. כעת כאשר הבת בכיתה יא ממליצים לנו לפנות לאבחון למידה. הבת מתעסקת המון במחשב, כותבת סיפורים באנגלית, קוראת ספרים שלמים של הרי פוטר באנגלית ובעברית ועל פניו נראה כי אין פה כל בעיה של למידה, אלא התייחסות לא רצינית ללימודים. הילדה נראית לנו נבונה וכאשר משתדלת מעט היא מצליחה. האם יש דרך נוספת לבדוק אם מדובר בבעיית למידה מבלי לבצע אבחון יקר ומיותר בעינינו כהורים?

מטרת אבחון הלמידה הוא לקבוע האם ישנו איזשהו ליקוי למידה שגורם לקושי בלימודים. ייתכנו ליקויי למידה בתחומים ספציפיים, כמו למשל ליקוי בחשבון, ליקוי בקריאה או בכתיבה בלבד. העובדה שבתך אינטליגנטית והצליחה בלימודים בכיתות הנמוכות אינה שוללת את האפשרות כי קיים ליקוי למידה, ייתכן כי אז היא הצליחה לחפות על ליקוי, אם קיים, אך בהמשך זה נהיה קשה יותר. גם העובדה שלדברייך אין לה ענין ומוטיבציה להשקיע בלימודים בבית אינה שוללת זאת. ייתכן שיש לה קושי שמונע ממנה להצליח ובגלל זה היא מוותרת מראש ומאבדת עניין. כמובן שייתכן שתעשו אבחון והוא ימצא שאין כל ליקוי, אבל גם אז תוכלו להיות יותר ממוקדים ולדעת שהאתגר הוא לשפר את המוטיבציה והרצון שלה ללמוד. זה לא פשוט לשנות דפוסי למידה (או יותר נכון אי למידה) של שנים, ויותר מכך את התפיסה שלה שהיא תלמידה "בינונית" או "לא טובה", ודווקא בגלל כך זה הזמן לפנות לאבחון ואולי להסתייע בהמשך בייעוץ מקצועי. נראה לי כי השקעה עכשיו יכולה להשתלם לטווח ארוך מכל הבחינות. בהצלחה.