אפנדציטיס, דלקת התוספתן

לא תמיד ברור מה גורם לאפנדציטיס. במקרים רבים יכול להיות שמשהו חוסם את הכניסה של האפנדציט כגון חתיכה קטנה של צואה או זיהום בדרכי הנשימה העליונות שגורם לבלוטת הלימפה בדופן המעי להתנפח[3].

מצב של חסימה ברירית התוספתן גורם פעמים רבות להתרבות מהירה של חיידקים, מה שגורם לתוספתן להיות דלקתי, נפוח ומלא במוגלה. אם לא מטפלים בבעיה מיד, הנפיחות יכולה להוביל ללחץ מוגבר על התוספתן והוא עלול להתפוצץ[1].

אבחון של אפנדציטיס מתבסס על תסמינים קליניים, ממצאים גופניים בעת בדיקת החולה, בדיקות דם ולעיתים בדיקות דימות:

• בדיקה גופנית להערכת הכאב – הרופא/ה יכול להפעיל לחץ עדין על האזור הכואב. כאשר הלחץ משתחרר בפתאומיות, כאבים של אפנדציטיס לרוב יהיו חריפים יותר. כמו כן, תיתכן בדיקה של נוקשות הבטן ונטייה להקשיח את שרירי הבטן כתגובה להפעלת לחץ על התוספתן המודלק. במקרים מסוימים תיתכן בדיקה של פי הטבעת. נשים בגיל הפוריות עשויות לעבור בדיקת אגן כדי לוודא שלא מדובר בבעיה גינקולוגית שגורמת לכאב[1].
• בדיקת דם - כדי לבדוק אם יש סימנים לזיהום, כגון ספירת תאי דם לבנים גבוהה[4].
• בדיקת שתן - כדי לוודא שזיהום בדרכי השתן או אבן בכליות אינם מה שגורם לכאב[4].
• בדיקות הדמיה - כגון צילום רנטגן של הבטן, בדיקת על-שמע (אולטרסאונד), טומוגרפיה מחשבית (CT), או הדמיית תהודה מגנטית (MRI), כדי לאשר שאכן ישנה דלקת האפנדציט או כדי למצוא סיבות אחרות לכאב[3].

התוספתן יכול להזדהם. אם לא מטפלים בו בזמן הוא אף עלול להתפוצץ (קרע). מצב מסוכן זה יכול לקרות כבר 48 עד 72 שעות לאחר הופעת התסמינים, וזאת הסיבה שאפנדציטיס היא מצב חירום רפואי[4].

במקרה של התפוצצות (קרע) התוספתן עלולים להיווצר שלושה מצבים רפואיים מסוכנים[2]:

1. דלקת הצפק (זיהום בבטן) - הקרע מפיץ זיהום בכל חלל הבטן. מצב זה מסכן חיים והוא מצריך ניתוח מידי להסרת התוספתן וניקוי של חלל הבטן.
2. מורסה (כיס של מוגלה) - פיצוץ התוספתן עלול להוביל להתפתחות של מורסה. ברוב המקרים, יש לנקז את המורסה ולקחת אנטיביוטיקה כדי לנקות את הזיהום עד שהאבצס יעלם וניתן יהיה להסיר את האפנדציט.
3. ספסיס (אלח דם) – הפיצוץ עלול לגרום לחיידקים להיכנס לזרם הדם. מקרה זה עלול להוביל למצב חמור של זיהום הדם ולדלקת נרחבת ברבים מאיברי הגוף – מצב קטלני הדורש טיפול בבית חולים עם אנטיביוטיקה חזקה.

כמו כן, כתוצאה מהניתוח עלולים להיווצר כמה סיבוכים: זיהום בפצע הניתוח, שהוא הסיבוך השכיח ביותר (כ-5% מהמקרים); חסימת מעיים בגלל הידבקויות הנוצרות בין פיתולי המעי; יצירת מורסה בתוך הבטן. שכיחות הסיבוכים עולה ביחס ישיר לדרגת החומרה של האפנדציטיס.

מאחר שאפנדציטיס הוא מצב חירום רפואי, כמעט בכל המקרים יומלץ על ניתוח להסרת התוספתן. ניתן להסיר את האפנדציט בשתי שיטות עיקריות[4]:

1. ניתוח פתוח (שיטה מסורתית) – לאחר הרדמה נעשה חתך בחלק הימני התחתון של הבטן. המנתח או המנתחת מאתרים את התוספתן ומסירים אותו. במידה והאפנדציט התפוצץ, ניתן להניח צינור קטן לניקוז מוגלה ונוזלים אחרים בבטן. הצינור יוסר בתוך מספר ימים, כאשר הזיהום נעלם.
2. לפרוסקופיה – שיטה כירורגית זעיר פולשנית שגם בה נעשית הרדמה, אך במקום חתך אחד גדול נעשים מספר חתכים קטנים, יש שימוש במצלמה (לפרוסקופ) שעוזרת להסתכל לתוך חלל הבטן, וכלים ניתוחיים מזעריים שבעזרתם ניתן להוציא את התוספתן.

במידה והתוספתן לא התפוצץ, ההתאוששות מהניתוח בדרך כלל נמשכת רק כמה ימים, אך במידה והאפנדציט התפוצץ, זמן ההחלמה יתארך ויהיה צורך בתרופות אנטיביוטיות. בדרך כלל אין צורך בשינויים בתזונה או בפעילות גופנית לאחר הניתוח[4].

חשוב לדעת שניתן לחיות חיים רגילים ללא אפנדציט בגוף. אמנם בתקופת הילדות האפנדציט הוא חלק פעיל ממערכת החיסון שעוזר לגוף להילחם במחלות, באך גיל מבוגר יותר התוספתן מפסיק לעשות זאת וחלקים אחרים בגוף ממשיכים לעזור להילחם בזיהומים[4].

מכיוון שהסיבות לדלקת אפנדציט אינן מובנות במלואן, אין דרך למנוע אותה.