לפרוסקופיה (Laparoscopy)

תשובה:

התוויות נגד לביצוע כריתת רחם בשיטה לפרוסקופית הם ראשית, בחשד לקיום של ממאירות באחד מאיברי הבטן או האגן- למשל עקב ממצאים בבדיקות אולטרא-סאונד/ CT קודמות, המעידים על שינויים סרטניים אפשריים ברקמה. הסיבה לכך היא שלרוב באם נמצאת ממאירות תוך כדי ניתוח יש צורך בהרחבת הניתוח כך שמוסרת כל הרקמה הנגועה בגידול, כולל לקיחת ביופסיות מקשריות הלימפה האזוריות. התוויית נגד נוספת היא במידה ומדובר ברחם מאד גדול- למשל עקב שרירן שתופס נפח גדול בחלל האגן או הבטן, ואין אפשרות להסירו ע"י לפרוסקופיה.

תשובה: דרמואיד הוא גידול שפיר ואופייני לנשים צעירות, אם כי הוא יכול להופיע במהלך כל גיל הפריון. זו התפתחות ביצית ללא הפריה, דבר שמוביל ליצירת ציסטה המכילה שיער, נוזל שומני, ולעיתים אפילו סחוס ושיניים. הטיפול הלפרוסקופי הוא הטיפול היחיד, מטרתו הוצאת הציסטה ללא פריצתה מתוך השחלה וללא פגיעה בשחלה. לאחר כריתת הציסטה בשלמותה ללא פריצה נשלח הממצא לבדיקה על מנת לוודא כי הציסטה אכן שפירה. הדבר שאת יכולה לעשות בשל תוצאות הפתולוגיה הוא לקחת את הדגימה לחוות דעת נוספת. אני מבינה שכך עשית, ונאמר לך שמדובר בדרמואיד. שינוי לממאירות נדיר ביותר במקרים של דרמואיד. הנה תשובות לשאלות שנשאלו באתר בעבר, וייתנו לך עוד מידע: http://www.infomed.co.il/questions/q_122407_5.asp

תשובה: בשחלות נוצרות ומבשילות הבייציות, וגם מסונתזים בהן כמה הורמונים נשיים, ועל כן לשחלות תפקיד חשוב ביותר במערכת הרביה הנשית וכן בתמיכת ההריון. לאחר כריתת שחלה אחת, ניתן להיכנס להריון באופן ספונטני, שכן השחלה הבודדת מספיקה לצורך ביוץ ותמיכת הריון. כאשר כורתים את שתי השחלות, המצב מורכב הרבה יותר. אך גם במצב כזה ניתן לעתים להשיג הריון הודות לטיפולי הפריה. זה תלוי בסוג הכריתה, ובסיבה לכריתת השחלות. לאחר כריתת השחלות, הגוף נמצא במצב המדמה את תקופת המנופאוזה (גיל המעבר), ועל מנת להימנע מתסמיני גיל המעבר (גלי חום, יובש בנרתיק, מצבי רוח משתנים ועוד), רצוי ליטול תוספות ותחליפים הורמונליים מתאימים. כל מקרה הוא אינדיבידואלי, ועל כן אני ממליצה להיוועץ ברופא המטפל, ולבקש שיסביר לך בפני מה את עומדת ומהן ההשלכות העתידיות בהתאם להיקף הניתוח המתוכנן. שיהיה בהצלחה! ד"ר מורן שויקה-רבאו - אינפומד

תשובה:

תהליך ההחלמה לאחר ניתוח כריתת שחלות הינו אינדיבידואלי, ותלוי גורמים ספציפיים רבים במטופלת (גיל, מצב בריאותי כללי לפני הניתוח וכו'), וכן תלוי בסוג הניתוח שבוצע. משך ההחלמה לאחר ניתוח לפרוסקופי הינו מהיר יותר, המטופלת נזקקת לפחות ימי אשפוז, ולרוב ישנם פחות זיהומים וסיבוכים הקשורים לטראומה לרקמה. לאחר ניתוח לפרוסקופי מרבית המטופלות קמות מהמיטה כבר כיממה לאחריו. אחרי יומיים-שלושה כבר לרוב ניתן להתהלך ללא קשיים מרובים. חזרה לפעילות גופנית מתונה צריכה להתבצע באופן הדרגתי תוך מספר שבועות (6-8 שבועות).לגבי קיום יחסי מין- לרוב לא צפויה בעיה, אולם רצוי להימנע ב-6 השבועות שלאחר הניתוח. לאחר ניתוח פתוח, בעיקר באם נעשה עקב ממאירות שחלתית או אגנית אחרת, משך ההחלמה הצפוי הינו ארוך יותר, כמו כן כתלות בסוג הטיפול המשלים שיבוצע.

תשובה: ניתוח לפרוסקופיה הוא ניתוח עם זמן החלמה קצר יחסית. לאחר מספר ימים בלבד כבר חשים בטוב. לגבי פעילות גופנית, אני מתארת לי כי תיאלצי לנוח מספר ימים, ולחזור לפעילות הגופנית בהדרגה. לגבי הצורך בניתוח עם פתיחת בטן מלאה, לא אוכל לענות, את זה יידעו הרופאים רק במהלך הניתוח. מובן שלאחר לפרוטומיה (פתיחת בטן) זמן המנוחה יהיה ארוך יותר. בברכה, ד"ר נעמה ורבין - אינפומד

תשובה: מומחה לכירורגיה כללית

תשובה: אכלזיה הינה מחלה בה יש אובדן של התנועתיות התקינה של הוושט בחלקה הסופי, וקושי בהתרפות השריר הסוגר את מעבר הוושט לקיבה. כתוצאה מכך הושט כולו מורחב עד לאזור הכניסה לקיבה, והחולה סובל מקושי בבליעה, חזרת מזון לחלל הפה, כאבים בחזה, ירידה במשקל. ישנם 4 סוגי טיפולים אפשריים, אשר רובם ככולם שמים להם מטרה את אותו שריר הסוגר של הקיבה אשר מתקשה להתרפות: 1. תרופות להרפיית השריר שנמצא בעווית בכניסה לקיבה. 2. הרחבות של מעבר ושט - קיבה בעזרת בלון. 3. הזרקות של בוטולינום טוקסין לאיזור, שגורמות להרפיית השריר. 4. ניתוח בשם מיוטומיה, שחותך בסיבי השריר הסוגר. ניתוח זה נעשה בד"כ בשיטה לפרוסקופית שאינה מצריכה פתיחת בטן, ולכן ההחלמה מהניתוח מהירה בהרבה. היות והאופציה היחידה שהוצעה לך היא ניתוח, הרי שישנן שלוש האופציות האחרות הרשומות לעיל, עליהן תוכלי לדון עם הרופאה שלך. לקריאה נוספת על אכלזיה: http://www.nlm.nih.gov/medlineplus/ency/article/000267.htm

תשובה: אחד היתרונות הבולטים בניתוח בשיטה הלפרוסקופית הוא החזרה המהירה יחסית לשגרת החיים. לגבי פעילות גופנית כלשהי, אין המלצה חד-משמעית, וכיום ההמלצה היא לחזור בהדרגה, על פי הרגשתך האישית. אני ממליצה לך לגשת תחילה לביקורת, לוודא שההחלמה משביעה רצון, ואז להתחיל באופן הדרגתי לחזור לשחק כפי שאת רגילה. ד"ר מורן שויקה-רבאו - אינפומד

תשובה: מרבית האבנים בכיס המרה (80%) הן אסימפטומטיות, כלומר אינן מלוות בתסמינים, ולכן אינן דורשות טיפול. כאשר האבנים סימפטומטיות, קיימת סכנה להישנות הסימפטומים, וסיכוי מוגבר להופעת סיבוכים - ולכן כדאי לטפל. טיפול הבחירה הוא טיפול ניתוחי, ווכיום השיטה הנפוצה היא השיטה הלפרוסקופית, שהפכה את השימוש בשיטות לא ניתוחיות לטיפול באבני כיס המרה פחות ופחות נפוץ. קיימות שלוש דרכים לא ניתוחיות לטיפול באבני מרה, ולעיתים משתמשים בשילוב של כמה מהן. השיטות הלא ניתוחיות נשמרות בעיקר עבור חולים עם אבני מרה סימפטומטיות, אשר עקב מחלות רקע - ניתוח יהווה עבורם סכנת חיים. 1. טיפול תרופתי ב- acid Ursodeoxycholic 2. Contact dissolution - החדרת מחט אל כיס המרה דרך הכבד, ובאמצעותה החדרת חומרים שימיסו את האבנים. 3. Extracorporeal shock-wave lithotripsy - ריסוק אבנים ע"י גלי הדף על קוליים. לקריאה נוספת בנושא תוכלי לפנות ל: http://digestive.niddk.nih.gov/ddiseases/pubs/gallstones/index.htm

תשובה: ראשית אשיב לגבי הממצאים האקראיים. לגבי הנודול בריאה - יש לעמוד על טיבו. CT עם חומר ניגוד יכול לעזור בשאלה, ובכל מקרה, כדאי שתיגשי למומחה בתחום עם הפענוח. אבנים בדרכי המרה הן ממצא שכיח, ובדרך כלל אם הם לא באו לידי ביטוי עד היום - לא צריך לעשות דבר. במקרה שאבן חורגת מהכיס או אם נגרמת דלקת של כיס המרה, ההמלצה היא לכרות את הכיס. אבן בכליה שאינה סימפטומטית (כלומר, אינה גורמת לכאבים) אינה דורשת טיפול. UPJS או Ureteropelvic Junction Stenosis זהו לרוב מדובר במצב מולד אשר נגרם מהיצרות חלק של השופכן (אורטר, הצינור המחבר את הכליות לכיס השתן).לעיתים זהו מצב נרכש. למרות שלרוב זהו פגם מולד, הסימפטומים יכולים להופיע בכל גיל, והשכיחים ביותר הם כאב במותן אשר יכול להופיע לפרקים (לבוא ולחלוף), דם בשתן, זיהומים חוזרים בדרכי השתן ולעיתים נדירות יתר לחץ דם. כדי לבדוק אם אכן מדובר ב- UPJS יש לבצע בדיקות הדמיה פונקציונאליות כמו פיאלוגרפיה תוך-ורידית (IVP) ומיפוי כליות. אינני יודעת מה דרגת ההיצרות במקרה שלך, אבל אנסה לסקור את הטיפולים האפשריים במקרה של חסימה מוחלטת. ל- UPJS אין טיפול תרופתי. אם מדובר במקרה אסימפטומטי (ללא כאב, ללא זיהומים חוזרים ותפקודי כליה תקינים), אפשר לחכות ולא לטפל בו כלל. לעיתים יש צורך בטיפול מונע נגד זיהומים חוזרים אשר עלולים להתפתח. לרוב הטיפול הוא כירורגי (Pyeloplasty). זו פרוצדורה בה מוציאים בניתוח את הסגמנט החסום או המוצר של השופכן ומחברים מחדש את הכליה לחלק הבריא שלו. את הפרוצדורה הזו ניתן לעשות היום בדרכים מתקדמות יותר מאשר ניתוח בגישה פתוחה. על שיטות אלו תוכלי לשמוע מהאורולוג אצלו את מטופלת. בברכה, ד"ר שירי אורי - אינפומד