בדיקת MRI (Magnetic resonance imaging (MRI))

אין צורך לקבל את המצב והתלונות . יש צורך בבירור יסודי למקור התלונות. מקורות אפשריים לכאב הם : לחץ מקומי על אחד העצבים היורדים מהגב התחתון לאורך הרגל ( femoral + sciatic ). לחץ על שורשי העצבים מעמוד השדרה . בעיה בתנועתיות מערכת העצבים הכללית בגוף (נוירודינמיקס). שרירים קצרים המתקשים לעמוד בדרישות לגמישות בהתעמלות. נוקשות באחד ממפרקי האגן והירך . בעיה בזרימת הדם לאורך הרגל. אורך רגליים לא שווה או נוקשות באחד ממפרקי הרגל והקרסול. ישנן עוד אפשרויות רבות ויש מקום לבודקן. לא ברורה לי דעת הכירופרקטית, אולם הבעיה לא נשמעת לי גרמית אלא יותר מתחום גמישות הרקמות הרכות - שרירים ועצבים. יש מקום לבדיקה נוספת מלאה אצל נוירולוג ופיזיותרפיסט - ורצוי המתמחה ברפואת ספורט (לחלק מקופות החולים יש מחלקות לספורט כמו מאוחדת ספורט וגם במכבי יש מתמחים בטיפול בספורטאים ). בנוסף רצוי לבדוק את איכות ביצוע הפעילות ולהתאים תרגול הכנה ושחרור לפני ואחרי . לא כתבת האם התחלת הפעילות הייתה בסולם מאמצים מדורג או בבת אחת, וגם על כך יש לתת את הדעת עם יועץ פעילות גופנית (יש בקופות פיזיותרפיסטים מוסמכים לכך.) מצורפים קישורים לתרגילי מתיחות וחיזוק - נסי בעדינות ובלי לעורר את התלונה . http://www.med.umich.edu/1libr/sma/sma_xachille_art.htm

אמנם לא נקבעה בטיחות השימוש בהריון לגבי וליום (ממשפחת הבנזודיאזיפנים), אך כמו לגבי כל התרופות בהריון, חשוב לשקול את היתרונות מול החסרונות. במקרה של הבדיקה שאת אמורה לעבור, כדאי ואפשרי לקחת וליום. שיהיה בהצלחה! ד"ר מורן שויקה-רבאו - אינפומד

לבדיקת בעיות שרירים ושלד, בדיקת MRI היא בדיקה טובה יותר מ- CT, המאפשרת לראות את המבנים האנטומיים טוב יותר. בדיקת MRI, בשונה מבדיקת CT, מבוססת על שדות מגנטיים, ואינה כרוכה בקרינת רנטגן, אשר בכמות רבה עלולה לגרום נזקים לתאים. לא ידוע על נזקים שנגרמים כתוצאה מן השדות המגנטיים בהם משתמשים בבדיקת MRI. חומר הניגוד אותו מזריקים בבדיקת MRI נקרא גדוליניום. תופעות לוואי אפשריות שלו הם כאב ראש, ירידה בלחץ דם, סחרחורת, בחילה, כאב במקום ההזרקה. תופעות אלו אינן שכיחות, ואם מופיעות, הן בדרך כלל קלות וחולפות מהר. כמו עם כל חומר זר לגוף, תיתכן גם תגובה אלרגית לחומר הניגוד. ישנה תופעה נדירה הנקראת Nephrogenic Systemic Fibrosis. תופעה זו עלולה להתרחש באנשים עם מחלת כליות המקבלים גדוליניום. היא מתבטאת בהתעבות והתקשות של העור, חולשת שרירים, כאבי עצמות ועלייה בלחץ הדם. באנשים שהתפקוד הכלייתי שלהם תקין, תופעה זו נדירה ביותר, אבל היות שהיא עלולה להתרחש, מבצעים בדיקת תפקודי כליות לפני ביצוע MRI עם חומר ניגוד. בבדיקת CT מזריקים חומר ניגוד המבוסס על יוד. תופעות לוואי אפשריות שלו הוא חום במקום ההזרקה, טעם מתכתי בפה, וגרד. תופעות אלו שכיחות, ולרוב הן קלות מאוד וחולפות מהר. לעיתים נדירות מופיעה גם תחושה של קושי בנשימה, במיוחד בחולים עם אסתמה. כמו גדוליניום, גם ליוד תיתכן תגובה אלרגית. אלרגיה ליוד שכיחה הרבה יותר מאשר אלרגיה לגדוליניום. יוד גם כן עלול לגרום נזק לכליות, בעיקר בחולי כליות או לחולים קשים עם זרימת דם לקויה כגון אי ספיקת לב, סוכרת, או לחץ דם נמוך. בסך הכל ניתן לומר כי בדיקת MRI היא בדיקה בטוחה יותר מבדיקת CT, הן בשל היעדר הקרינה והן בשל שימוש בחומר ניגוד הרבה פחות בעייתי. איחולי בריאות ד"ר נועה גולדשר מינרבי - אינפומד

בהחלט כן. CT ידגים שברים ופתולוגיות גרמיות במידה טובה יותר מ MRI גם שנים לאחר החבלה.

מנינגיומה היא סוג של גידול שפיר תוך- גולגולתי, אשר מקורו ברקמות העוטפות את המוח, והוא צומח באיטיות. בד"כ הטיפול בה הוא מעקב בלבד, אך אם היא גדלה וגורמת לתסמינים נוירולוגיים בשל נטייתה ללחוץ על רקמת המוח, ניתן לנתח ולהוציאה. ה MRI הדגים שיש לך גידול בסינוס הקוורנוזי משמאל. אזור זה הוא חלק ממערכת הניקוז הוורידי של המוח. באיזור זה עובר העורק הראשי למוח - הקרוטיד, וכן מספר עצבים שאחראיים לעצבוב הפנים ולתנועת העיניים. איזור זה אינו קל לניתוח, אולם שיטות חדשות של מיקרו- כירורגיה שהתפתחו בשנים האחרונות שיפרו את הטכניקה הקיימת, כך שהפרוגנוזה טובה מאוד. אנא ראי להלן חתך CT המדגים ממצא דומה לזה המתואר אצלך - הגוש הלבן הוא הגידול, באזור הקוורנוס סינוס: לימפומה הוא גידול ממאיר של לימפוציטים, סוג של תאים לבנים, אשר לעיתים רחוקות קורה במוח באופן ראשוני. מדובר בגידול אשר צומח במהירות, הטיפול בו בכמותרפיה והקרנות, והפרוגנוזה אינה טובה. מומלץ להתייעץ עם נוירוכירורג ולהחליט במה מדובר, האם יש צורך בבדיקות נוספות ובטיפול המתאים.

מבחינת עמוד השדרה, אלה אכן שני אזורים שונים, האחד הוא עמוד השדרה הצווארי, והשני קרוב לאזור המותן. ייתכן שמדובר בבעיה של שינויים המתרחשים בשני אזורים אלה במקביל, וגורמים לכמה בעיות בו-זמנית, אך יתכן כי הסיבות הן בעיות אורתופדיות שונות. יתכן, לדוגמה, כי הכאבים בכתף ובצוואר מימין מקורם בבעיה בכתף המקרינה לאזורים אחרים. לצורך אבחון נכון וטיפול בהתאם, יש לעבור בדיקה גופנית וצילומים לפי המלצת הרופא המטפל. בברכת בריאות שלמה, ד"ר רונן בלכר - אינפומד

כדי לזרז את ההחלמה יש לנוח ו/או לעשות ספורט שאינו עובד על כוח הכובד כמו שחיה, ולהימנע מפעילות הגורמת לכאב. רכיבה מתונה על אופניים זה בסדר אבל ספינינג עם הישענות על הרגליים אינו מומלץ. זמן מנוחה סביר הוא 6-8 שבועות ולאחריו יש לחזור לפעילות מלאה בהדרגה.

גידולי המוח נחלקים לגידולים ראשוניים של רקמת המוח, ולגרורות. גרורות מוחיות שכיחות יותר מגידולים מוחיים ראשוניים, ואחראיות למעל מחצית המקרים בהם מתגלים ממצאים מוחיים בבדיקת הדמיה. הגידולים שנוטים לשלוח גרורות מוחיות במבוגרים הם סרטן ריאות (50% ממקרי הגרורות המוחיות), סרטן שד (15% עד 20%), מלנומה (10%) וסרטן של המעי הגס (5%). ב-10% מן המקרים מקור הגידול ששולח את הגרורות המוחיות אינו ידוע. מספר מוקדים מוחיים בבדיקת הדמיה של המוח אופייניים יותר לגרורות מאשר לגידולים ראשוניים, הנוטים להופיע כממצא בודד. במרבית החולים (80%) גרורות מוחיות מאובחנות לאחר שידוע כבר כי החולה סובל מסרטן, אולם בחלק מן החולים, הגרורות המוחיות מתגלות במקביל לאבחנת הסרטן או לפני שמתגלה המקור. בחולים בהם ביטוי המחלה הראשוני הוא גרורות מוחיות, ומקור הסרטן אינו ידוע, מקום הבירור הראשוני צריך להיות הריאות, שכן ביותר מ-60% מתגלים סרטן ריאות או גרורות ריאתיות שמקורן אחר. גידולים אחרים שעשויים להתבטא כך הם מלנומה וסרטן המעי הגס. בחלק מן המקרים לא מתגלה מקור הסרטן גם לאחר בירור נרחב. את הבירור יש להתחיל בצילום חזה, ולהתקדם ל-CT חזה. בהמשך יש לבצע גם CT של הבטן ושל האגן ומיפוי עצמות, כדי לברר את היקף המחלה הגרורתית. ההקרנות יעילות גם אם לא ידוע מה סוג הגידול, וזה הטיפול המקובל גם בגרורות מוחיות וגם בגידולי מוח ראשוניים. כאשר ישנו ממצא מוחי בודד, במיוחד כאשר מדובר בגידול מוח ראשוני, במקרים רבים קודם להקרנות ניתוח מוח, לצורך הסרת הגידול, אם הדבר אפשרי. כאשר ישנם מספר נגעים מוחיים לא מקובל לנתח. את הביופסיה ניתן לקחת מכל מקום בו מתגלה הגידול, ולא רק באמצעות ביופסיה מוחית. סיווג גידולי המוח הראשוניים מעט סבוך, והוא מתבצע לפי סוג התאים מהם הם מורכבים. כמו כן, מקבל כל גידול דירוג (grade) לפי מאפיינים פתולוגיים שונים, המעידים על מידת האגרסיביות שלו. גליומות (gliomas), מנינגיומות (meningiomas) וגידולים אמבריונליים (embryonal tumors) אחראים ל-95% מגידולי המוח הראשוניים, אך כל אחת מן הקבוצות הללו כוללות בתוכה סל גדול של גידולים עם מאפיינים שונים ותוחלת חיים שונה. הקבוצה הגדולה ביותר היא קבוצת הגליומות, הכוללת גידולים אסטרוציטיים (astrocytic tumors) ביניהם אסטרוציטומות, אסטרוציטומות אנפלסטיות וגליובלסטומות (ה- GBM אותו הזכרת), אוליגודנדרוגליומות, גליומות מעורבות וגידולים אפנדימליים. תוחלת החיים הממוצעת של חולים עם גרורות מוחיות ללא טיפול היא חודש בממוצע. הוספה של סטרואידים מאריכה את תוחלת החיים לחודשיים, וקרינה מוחית מעלה את תוחלת החיים הממוצעת לשישה חודשים. תוחלת החיים בגידולי מוח ראשוניים משתנה בהתאם לסוג הגידול ולמשתנים נוספים. לא נשמע שיש צורך לבצע בדיקת MRI אם ב-CT נראו גרורות במספר מוקדים. הטיפולים שהזכרת הם הטיפולים המקובלים. כאשר יש נגע בודד, נותנים לעיתים קרינה סטריאוטקטית, כלומר כמות גדולה של קרינה ממוקמת לגידול, אך השיטה הזאת אינה רלוונטית במקרה של מספר נגעים. מדי פעם נערכים מחקרים שונים, אולם עליך לשאול את האונקולוג המטפל אם נערך כעת מחקר כזה בארץ, ואם כן - היכן. מחקרים כאלה אינם נערכים באופן פרטי, אלא במסגרת בתי החולים, ולכן הרופאים בדרך כלל יודעים עליהם. סיכויי ההצלחה של מחקרים כאלה אינם גבוהים. באשר לשאלות נוספות - פנה אל האונקולוג המטפל בקרוב שלך. מערכת אינפומד אינה נוהגת להמליץ על רופאים, אך בכל בית חולים גדול יש מספר מצומצם של אונקולוגים המטפלים בגידולי מוח, ואין בעיה להשיג את המידע באינטרנט. לקריאה נוספת (באנגלית): http://www.nlm.nih.gov/medlineplus/braincancer.html

אין מקום לדאגה – שבר צלע כואב סביב חצי שנה באופן נורמלי. עד להחלמה השתדל להימנע מתנוחות מעוררות כאב, כמו שכיבה על הצד הכואב או ישיבה כפופה. ניתן להניע את הגוף בכל פעילות שאינה מעוררת כאב (הליכה היא פעילות נהדרת). בירור יש לבצע עם רופא המשפחה, אשר ישלח אותך להדמיה רנטגנית אם יראה צורך. רובם המוחלט של המקרים מבריאים לחלוטין וחוזרים לחיים מלאים בלי שום עקבות לשבר הישן. רפואה שלמה ירון טילינגר, פיזיותרפיסט מוסמך מכבי שירותי בריאות

אפנדימומה הוא גידול נדיר של תאי גליה, המהווה 10% מגידולי מערכת העצבים המרכזית ו-25% מגידולי חוט השדרה. הגידול נחלק חלוקה שווה בין המינים, ועשוי להופיע בילדים ובמבוגרים. הביטוי הקליני של אפנדימומה תלוי במיקום הגידול, והוא עשוי להיות כאבי ראש, בחילות והקאות, סחרחורת, קשיי הליכה, שיתוק עצבי הגולגולת ועוד. לעיתים יופיעו פרכוסים או חסר נוירולוגי מוקדי. אם הגידול נמצא בחוט השדרה - הביטוי יהיה לפי מיקום העצבים בהם הוא פוגע. הטיפול המקובל הוא ניתוחי - כריתה מלאה ככל האפשר של הנגע (בהתחשב, כמובן, במיקומו - כך שלא ייגרם נזק למבנים מוחיים אחרים), ולאחר מכן טיפול משלים בקרינה. כימותרפיה אינה יעילה בטיפול בגידול במבוגרים, אך ייתכן כי בטיפול בילדים יש לה מקום. נוירופיברומה הוא גידול הצומח מתאי עצב. הגידול נדיר ביותר, למעט אצל חולים הסובלים מנוירופיברומטוזיס. אם הגידול נמצא בעצב היקפי - הוא יתבטא כגוש תת-עורי נוקשה ובעל מרקם של גומי. כשמופיע הגידול בחוט השדרה, הוא עשוי לגרום ללחץ על העצבים. האבחנה מתבצעת באמצעות MRI. הטיפול בנוירופיברומות סימפטומטיות הוא הסרה כירורגית, כאשר יחד עם הגידול יש להסיר את העצב ואת שורש העצב. הפרוגנוזה טובה אם מדובר בנגע בודד. במקרה של נוירופיברומטוזיס, הפרוגנוזה אינה טובה עקב ריבוי הנגעים והסיכון שאחד מהם יעבור טרנספורמציה ממארת. באשר לנוירופיברומה - סיכויי החזרה נמוכים אם מדובר בנגע בודד ולא בנוירופיברומטוזיס. את חזרת האפנדימומה מונעים באמצעות הטיפול הקרינתי המשלים. מלבד זאת, לדאבוננו, לא קיים טיפול מונע נוסף, פרט למעקב קפדני שיאפשר טיפול במקרה של חשד להישנות.