ויאגרה - סילדנאפיל (תרים, רווטיו)

תשובה: במחלת הלופוס הגוף תוקף את עצמו. הוא מייצר כמות רבה של נוגדנים הפועלים נגד תאים שברקמות הגוף. בין השאר מתחברים הנוגדנים לתאים שבכליות, וזה גורם להפעלת חלבונים מסוימים בדם ולשחרור חומרים הגורמים לדלקת ולנזק של רקמת הכליה. דלקת בנפרון פוגעת ביכולת הסינון שלו, וכתוצאה מכך מופרשים מהגוף חומרים חיוניים, כגון חלבונים. כאשר זה קורה, עולה רמת הכולסטרול בדם, יש נפיחות בגוף ויש כמויות גדולות של חלבון בשתן. הדלקת עלולה לפגוע גם ביכולת הכליה לסנן פסולת מהדם ואז נוצרת אי-ספיקה כלייתית. אצל חולי הלופוס, הידרדרות תפקוד הכליה אינה בהכרח תוצאה של דלקת שמקורה במחלת הלופוס. המצב יכול להיגרם גם בגלל תרופות, כמו תרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידים ותרופות משתנות. במצב זה, כאשר הטיפול התרופתי מופסק, הכליה חוזרת בדרך כלל לתפקודה הקודם. על מנת לאבחן כי אכן ישנה פגיעה כלייתית וכי מדובר בנפריטיס (דלקת של הכליות) צריכים להתקיים התנאים הבאים: חלבונים בכמות של יותר מ500 מ"ג באיסוף שתן של 24 שעות (לא ציינת בשאלתך מה הבדיקה שנעשתה אצל קרובת המשפחה שלך), בדיקה מיקרוסקופית של גלילי תאים, ובהמשך - בדיקות יותר מפורטות, כגון ביופסיה כלייתית. הטיפול המקובל בנפריטיס על רקע הלופוס הוא נטילת סטרואידים, אך אין באפשרותי לומר אם זוהי הבעיה של קרובת המשפחה שלך. אמליץ לה לגשת לרופא המטפל אשר עוקב אחר מחלתה, לעבור בדיקות שיגידו בוודאות כי מדובר בחלבון בשתן על רקע נפריטיס כתוצאה מהלופוס, ולקבל טיפול מתאים היכול למנוע את הידרדרות התפקוד הכלייתי. מידע נוסף לגבי הקשר בין לופוס ופגיעה כלייתית תוכל לקרוא כאן: http://www.lupus.org.il/modules.php?name=News&file=article&sid=16

תשובה: נראה לי שיש לך המון שאלות הקשורות לגיל ההתבגרות. יש בארץ מרפאות רבות המיועדות לגיל זה, ונמצאים בהן רופאי מתבגרים, רופאי נשים, ואנשים מהתחום הפסיכו-סוציאלי. מומלץ לפנות לשם עם כל שאלותייך. ובכל זאת, ננסה לענות: לגבי העגיל באוזן, הסיבוך היחיד שיכול להתרחש הוא זיהום של תנוך האוזן. אם עושים את העגיל במקום מורשה ובתנאים סטריליים, הסיכון לכך נמוך מאוד. הסיכון לזיהומים קשים או זיהומים במקומות אחרים בגוף כתוצאה מהחדרת עגיל לאוזן נמוכים ביותר. זכרי שיש חברות בהן מחוררים את אוזניהן של ילדות בגיל 3 ו-4 שנים. עם זאת, הסיכון לזיהום של הסחוס גבוה יותר כאשר מבצעים את החירור בחלק העליון של האוזן, וזיהום שם יכול להיות מסובך וקשה יותר. הדבר אינו קשור לגיל. הדרך היחידה לדעת שבן הזוג שלך אינו נושא מחלות המועברות במגע מיני, כמו איידס, היא לבקש ממנו לבצע בדיקה ספציפית. את הבדיקה ניתן לבצע במרפאות איידס או במרפאות המיועדות לכך, או אצל רופא המשפחה. ניתן לבצע את הבדיקה ללא ידיעת ההורים מגיל 16 שנה. הרגע הנכון להתחיל לקיים יחסי מין הוא רגע שרק את יכולה לדעת מהו. אנשים בנויים אחרת, וחיים בחברות שונות, ולכן גם הגיל הנכון משתנה מאדם לאדם. אין פה עניין של בסדר ואין פה עניין של מסוכן. הדבר היחיד שקובע הוא שתרגישי שאת יכולה להתחיל לקיים יחסי מין בלי להרגיש שהדבר כפוי עליך, אלא רק כי באמת, אבל באמת, בא לך ואת לא חוששת. בדרך כלל הדבר לא קורה בחברה שלנו לפני גיל 15 או 16 שנה. בכל מקרה, מומלץ לפנות לגינקולוג או לגינקולוגית (רופא נשים) לפני שאת מקיימת יחסי מין בפעם הראשונה, על מנת שיסבירו לך קצת על מניעת הריון ומחלות מין, יבדקו אם לרשום לך גלולות למניעת הריון וחיסונים, כמו לנגיף הפפילומה והפטיטיס B (אם לא חוסנת בלידתך), ויוכלו לדבר איתך ולבדוק יחד איתך שאלות נוספות המטרידות אותך לגבי קיום יחסי מין. בברכה ד"ר איציק לוי רופא בכיר המרפאה לסיקור, מניעה וטיפול במחלות המועברות במגע מיני מומחה בפנימית, מחלות זיהומיות ומחלות המועברות במגע מיני

תשובה: על פי קריאה הבנתי שטיפולים הורמונלים או חומרים כימים אחרים נתגלו לאחר מחקרים ארוכים כמועילים יותר, ובנוסף ברצוני לקבל חוות דעת כללית על סיכויי ההישנות במידה ויהיו 3 סדרות כל 3 שבועות של טיפול זה עם או בלי ניתוח אחריו טיפול כמותרפי ניאואדג'וונטי (Neoadjuvant) הוא טיפול הניתן בשלב הטרום ניתוחי, על מנת לצמצם את הגידול ולהפכו לקל יותר לניתוח (בחלק מן המקרים הטיפול הניאואדג'וונטי הופך גידול שאינו ניתן לניתוח - לנתיח). הפרוטוקול הטיפולי שציינת בשאלתך - Epirubicin ו- Cyclophosphamide, המכונה AC, הוא אחד הפרוטוקולים המקובלים לצורך טיפול זה. חלק מן המחקרים שהשוו אותו לפרוטוקולים טיפוליים אחרים לא מצאו הבדל בתוצאות, אך מחקרים אחרים, כולל מחקר שהקיף 6000 נשים גילה יתרון, קטן אך משמעותי, במניעת הישנות המחלה. טיפולים הורמונליים אינם יעילים יותר מכמותרפיה כאשר קיימות בלוטות לימפה מעורבות, והם מתאימים רק לנשים בהן נמצאו על הגידול בשד רצפטורים (קולטנים) לאסטרוגן או לפרוגסטרון. בכל מקרה, בממאירות מתקדמת של השד, הכוללת פגיעה בבלוטות לימפה, אך ללא גרורות - הטיפול ההורמונלי מהווה בדרך כלל טיפול אדג'וונטי, כלומר - משלים, הניתן 5 שנים לאחר תום ההקרנות. טיפול ניאואדג'וונטי מחייב ניתוח, גם אם התגובה הקלינית לטיפול מצויינת וגם אם בניתוח עצמו לא התגלו שרידים של הגידול. לאחר הניתוח קשה להעריך את סיכויי ההישנות. ראשית, לא קיימים מחקרים רבים שבדקו נשים מעל גיל 70. ידוע כי הגידולים בגיל זה נוטים להיות איטיים יותר ואגרסיביים פחות, אולם קשה להסיק מן הכלל אל הפרט. שנית, לא נתת את מלוא הנתונים באשר לגידול של האשה בה את מתעניינת: גודלו של הגידול, מס' הבלוטות המעורבות, האם קיימים רצפטורים להורמונים, האם הגידול מבטא 2-HER ומה ה-Grading שלו.

תשובה: לפי ממצאי החיפוש שערכתי, אין מניעה לקחת נורמיטן (atenolol), סימוביל (simvastatin) וויאגרה (sildenafil) ביחד. המינון המקובל לתחילת השימוש בויאגרה הוא 25 מ"ג ליום, וניתן להעלות מינון זה בהדרגה עד 100 מ"ג אם יש בכך צורך. עוד על ויאגרה תוכל למצוא באינדקס התרופות של אינפומד בקישור הבא: http://www.infomed.co.il/drug1.asp?dID=291