קרובת משפחה שלי, בשנות העשרים לחייה, סובלת מתרומבוציטופניה ולופוס אנטי קואגולנט. לאחרונה התגלה אצלה חלבון בשתן, ורציתי לדעת מה יכולות להיות הסיבות לכך ואילו טיפולים יכולים לסייע לה להבריא מהמחלה, או לעצור את הידרדרותה.

במחלת הלופוס הגוף תוקף את עצמו. הוא מייצר כמות רבה של נוגדנים הפועלים נגד תאים שברקמות הגוף. בין השאר מתחברים הנוגדנים לתאים שבכליות, וזה גורם להפעלת חלבונים מסוימים בדם ולשחרור חומרים הגורמים לדלקת ולנזק של רקמת הכליה. דלקת בנפרון פוגעת ביכולת הסינון שלו, וכתוצאה מכך מופרשים מהגוף חומרים חיוניים, כגון חלבונים. כאשר זה קורה, עולה רמת הכולסטרול בדם, יש נפיחות בגוף ויש כמויות גדולות של חלבון בשתן. הדלקת עלולה לפגוע גם ביכולת הכליה לסנן פסולת מהדם ואז נוצרת אי-ספיקה כלייתית. אצל חולי הלופוס, הידרדרות תפקוד הכליה אינה בהכרח תוצאה של דלקת שמקורה במחלת הלופוס. המצב יכול להיגרם גם בגלל תרופות, כמו תרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידים ותרופות משתנות. במצב זה, כאשר הטיפול התרופתי מופסק, הכליה חוזרת בדרך כלל לתפקודה הקודם. על מנת לאבחן כי אכן ישנה פגיעה כלייתית וכי מדובר בנפריטיס (דלקת של הכליות) צריכים להתקיים התנאים הבאים: חלבונים בכמות של יותר מ500 מ"ג באיסוף שתן של 24 שעות (לא ציינת בשאלתך מה הבדיקה שנעשתה אצל קרובת המשפחה שלך), בדיקה מיקרוסקופית של גלילי תאים, ובהמשך - בדיקות יותר מפורטות, כגון ביופסיה כלייתית. הטיפול המקובל בנפריטיס על רקע הלופוס הוא נטילת סטרואידים, אך אין באפשרותי לומר אם זוהי הבעיה של קרובת המשפחה שלך. אמליץ לה לגשת לרופא המטפל אשר עוקב אחר מחלתה, לעבור בדיקות שיגידו בוודאות כי מדובר בחלבון בשתן על רקע נפריטיס כתוצאה מהלופוס, ולקבל טיפול מתאים היכול למנוע את הידרדרות התפקוד הכלייתי. מידע נוסף לגבי הקשר בין לופוס ופגיעה כלייתית תוכל לקרוא כאן: http://www.lupus.org.il/modules.php?name=News&file=article&sid=16