צטרורליקס

שלום סבטה, בהחלט כן. במקרים רבים, גם לאחר שני ניתוחים קיסריים וגם בנוכחות עודף משקל, ניתן ואף מומלץ לבצע כריתת רחם בגישה רובוטית. למעשה, דווקא במטופלות עם עודף משקל ולאחר ניתוחים קודמים, שבהם ייתכנו הידבקויות, לגישה הרובוטית יש לעיתים יתרונות משמעותיים. היא מאפשרת דיוק רב יותר במהלך הניתוח, ובדרך כלל כרוכה בפחות כאב, פחות סיבוכי פצע, ירידה בסיכון לזיהומים והחלמה מהירה יותר בהשוואה לניתוח פתוח. כמובן שכל מקרה נבחן לגופו. חשוב להעריך את היקף המחלה, ניתוחי העבר, מידת ההידבקויות ומצבך הרפואי הכללי, ורק לאחר מכן ניתן לקבוע מהי הגישה הניתוחית המתאימה ביותר. מומלץ להיבדק על ידי גינקולוג אונקולוג בעל ניסיון בניתוחים זעיר-פולשניים, כדי לבחור את הגישה הבטוחה והנכונה ביותר עבורך. מאחל לך הצלחה רבה ובריאות שלמה.

שלום, אני מבין את הבלבול – זו אחת השאלות החשובות והמורכבות ביותר בטיפול בסרטן השחלה, ולצערי אין תשובה אחת שנכונה לכל המטופלות. ההחלטה האם להתחיל בניתוח או בכימותרפיה לפני ניתוח היא החלטה מאוד אישית, המבוססת על מכלול הנתונים של כל מטופלת. אחד השיקולים החשובים ביותר הוא האם ניתן, כבר בניתוח הראשון, להסיר את כל המחלה הנראית לעין. במקביל, יש חשיבות רבה גם למצב הבריאותי הכללי, למצב התפקודי ולמחלות הרקע של המטופלת, ולא רק לגילה. לכן אי אפשר לומר באופן כללי איזו מהגישות נכונה יותר, מבלי להכיר לעומק את כל הנתונים הרפואיים, בדיקות ההדמיה וההערכה של אמך. לכל מטופלת צריך “לתפור חליפה” טיפולית שמתאימה בדיוק עבורה – משום שכל מטופלת היא עולם ומלואו. אני ממליץ שאמך תיבדק ותטופל במסגרת צוות גינקו-אונקולוגי מנוסה, שיוכל לשקול את כל הנתונים ולהמליץ על הטיפול שייתן לה את הסיכוי הטוב ביותר, תוך שמירה על בטיחותה. מאחל לאמך הצלחה רבה והרבה בריאות.

אני מבין את הדאגה, אבל חשוב לדעת שלא כל גוש בשחלה ולא כל עלייה קלה ב־CA125 מעידים על סרטן. יחד עם זאת, בגיל 60 ממצא כזה בהחלט מחייב בירור מסודר וככל הנראה ניתוח. אם עולה חשד לממאירות, חשוב מאוד שהניתוח יתבצע על ידי גינקולוג אונקולוג. הוכח כי כאשר הניתוח הראשוני מבוצע על ידי מומחה בתחום, הסיכוי לטיפול מיטבי ולתוצאות טובות יותר גבוה יותר. אני ממליץ לפנות בהקדם לייעוץ אצל גינקולוג אונקולוג, כדי לקבל הערכה מסודרת ולהחליט על הדרך הנכונה ביותר עבורך.

שלום, עצירות לאחר ניתוח לפרוסקופי לכריתת רחם היא תופעה שכיחה יחסית, ויכולה להיות קשורה להשפעת ההרדמה, משככי הכאבים, ירידה בתנועה ושינויים בתזונה בימים הראשונים לאחר הניתוח. לעיתים לוקח כמה ימים עד שהמעיים חוזרים לפעילות תקינה. עם זאת, העלייה במשקל והתחושה של “נפיחות” בפנים ובגוף אינן בהכרח קשורות לעצירות בלבד, ולעיתים הן נובעות מאגירת נוזלים לאחר הניתוח או מסיבות אחרות. אם יש גם כאבי בטן משמעותיים, הקאות, חום, בטן תפוחה מאוד או חוסר יכולת להעביר גזים – יש לפנות לבדיקה רפואית בהקדם. והנקודה החשובה ביותר: בכל שאלה או תסמין לאחר ניתוח, חשוב מאוד להיות בקשר עם הרופא המנתח. הוא מכיר בדיוק מה בוצע במהלך הניתוח, את מהלך האשפוז ואת מצבך הרפואי, ולכן הוא הכתובת הנכונה להחליט האם מדובר במהלך החלמה תקין או שיש צורך בבדיקה או בטיפול נוסף. הקשר עם המנתח לאחר הניתוח הוא חלק בלתי נפרד מהטיפול, ואין להסס לפנות אליו. מאחל לך החלמה מהירה ובריאות שלמה.

עדי שלום, המקרה שאת מתארת מורכב יותר ממה שניתן לענות עליו במסגרת פורום, ולכן קשה לומר אם קוניזציה היא אכן הצעד הנכון עבורך. יש כמה נקודות שחשוב להבין: 🔹 עצם העובדה שבדיקת HPV מסוג 16 נשארת חיובית במשך מספר שנים בהחלט מחייבת התייחסות ומעקב, אך ההחלטה על קוניזציה אינה מבוססת רק על נוכחות הווירוס, אלא גם על גילך, רצונך בהריונות עתידיים, ממצאי הקולפוסקופיה, איכות הביופסיות, מצב תעלת צוואר הרחם והאם ניתן לראות את כל אזור המעבר. 🔹 לא ציינת את גילך, וזו נקודה קריטית. אצל אישה צעירה שמעוניינת בהריונות נוספים, אנחנו משתדלים להימנע מקוניזציה כאשר הדבר אפשרי, משום שהפעולה עלולה להעלות במידה מסוימת את הסיכון ללידה מוקדמת ולהפלות בשליש השני. לעומת זאת, אצל נשים סביב גיל המעבר או לאחריו השיקולים שונים לחלוטין. בגילאים אלו קיימת שכיחות גבוהה יותר של היצרות צוואר הרחם (סטנוזיס) לאחר קוניזציה, ולעיתים הדבר מקשה מאוד על המעקב העתידי. בנוסף, בכמחצית מהמקרים ה-HPV עלול להמשיך להיות חיובי גם לאחר הקוניזציה, מה שעלול להוביל בהמשך לצורך בכריתת רחם. 🔹 חשוב גם לדעת שלא ניתן לדעת בוודאות אם מדובר ב”הדבקה מחדש” מבן הזוג. HPV הוא וירוס שיכול להישאר רדום במשך שנים ולהופיע שוב, ולכן בדיקה חיובית אינה מעידה בהכרח על הדבקה חדשה או על כך שבן הזוג “הדביק אותך שוב”. 🔹 לגבי החיסון – כיום אין הוכחה שמתן מנת “בוסטר” נוספת לאחר השלמת סדרת החיסונים משפר את סילוק הווירוס או את הטיפול בזיהום קיים, ולכן זו אינה המלצה מקובלת. לסיכום, השאלה החשובה כאן אינה האם קוניזציה היא פעולה טובה או רעה, אלא האם היא נכונה עבורך באופן אישי. ההחלטה צריכה להתקבל לאחר בחינת כל הנתונים ובהתאמה לגילך, לתוכניות הפוריות שלך ולממצאי הבדיקות, ולא ניתן לתת עליה תשובה אחידה במסגרת פורום.

היי ד״ר קוגן, ראשית, תודה על ההתייחסות והמענה המפורט! אתה ממש מקסים שאתה עוזר כך. העלית דברים שאף רופא לא אמר לי! אני בגיל 47 (ללא הריונות), אזור המעבר כנראה 2 או 1 (הרופא אמר שהוא מצליח לראות). ביופסיה אחרונה cin1 ו ecc תקין. אני מבינה ממך שיש חסרון לביצוע קוניזציה בגיל הזה כי זה עלול להשפיע על איכות המעקב בהמשך (לא נאמר לי לפני). אני באמת ממש בלחץ מהקוניזציה ולכן הייתי מעדיפה בהמשך מעקב אבל הרופא לוחץ עליי לעשות קוניזציה. אם בכל זאת ארצה לקחת בוסטר של החיסון ולנסות, זה בכלל אפשרי? יש סכנה בטיחותית? מה יש לי להפסיד? אולי יהיה לי מזל כמו בפעם הקודמת שזה נעלם. שוב תודה רבה 🙏

תודה על ההבהרה עדי, והיא בהחלט משנה את אופן החשיבה. בגיל 47, כאשר קיימת נשאות ממושכת של HPV16 אך בביופסיות נמצא רק CIN1 וה-ECC תקין, אין תשובה אחת שנכונה לכולן. ההחלטה בין המשך מעקב לבין קוניזציה היא החלטה אינדיבידואלית, ותלויה בגורמים רבים שלא ניתן להעריך במסגרת פורום – איכות הקולפוסקופיה, האם כל אזור המעבר נראה היטב, מספר הביופסיות שנלקחו לאורך השנים, התרשמות הרופא מהצוואר, ההעדפה האישית שלך ועוד. נכון שבגילך אחד החסרונות של קוניזציה הוא הסיכון להיצרות של צוואר הרחם (סטנוזיס), דבר שעלול בעתיד להקשות על המעקב. מצד שני, גם נשאות ממושכת של HPV16 במשך שנים אינה מצב שאפשר להתעלם ממנו, ולעיתים דווקא בגלל ההתמדה של הזיהום והחשש שמסתתר נגע שלא זוהה בביופסיות, הרופא המטפל ימליץ על קוניזציה. לכן חשוב להבין שההמלצה שלו אינה מבוססת רק על העובדה שיש CIN1, אלא על מכלול הנתונים שהוא רואה. לגבי החיסון – כיום אין הוכחה שמתן מנת “בוסטר” לאחר השלמת סדרת החיסונים מסייע בסילוק HPV קיים או מונע התקדמות של זיהום מתמשך, ולכן זו אינה המלצה מקובלת בהנחיות המקצועיות. מבחינת בטיחות, מנה נוספת אינה צפויה להיות מסוכנת באופן משמעותי, אך בהיעדר הוכחה לתועלת קשה להצדיק אותה כטיפול בזיהום קיים. אם הייתי מייעץ לך במרפאה, הייתי עובר איתך בצורה מסודרת על כל הבדיקות שבוצעו לאורך השנים, בוחן את תמונות הקולפוסקופיה והפתולוגיה, ורק לאחר מכן מחליט יחד איתך האם נכון להמשיך במעקב או לבצע קוניזציה. זו בדיוק ההחלטות שבהן אין “נכון” או “לא נכון” באופן מוחלט, אלא התאמה אישית לכל מטופלת.