טמוקסיפן

תשובה: הצגת מספר בעיות, ואתייחס לכולן. הגדלה שפירה של בלוטת הערמונית - מתוך כלל התרופות נוגדות הדיכאון, אלו מקבוצת ה-SSRI הן יחסית בטוחות לשימוש במצב זה. פרט למספר תכשירים ספציפיים נוגדי דיכאון, גם נוגדי דיכאון מקבוצות אחרות הם בטוחים לשימוש, ובמקרה של חשש, ניתן להוסיף תרופה המיועדת לטיפול בהגדלה של בלוטת הערמונית, למשל תרופה כגון קסטראל, לאחר התייעצות עם רופא אורולוג. תפקוד מיני - כל התרופות מקבוצת ה-SSRI עלולות לגרום לפגיעה בתפקוד המיני, ובייחוד לתופעה של עיכוב בהגעה לאורגזמה. ישנם הבדלים אינדיבידואליים בין אדם לאדם מבחינת התגובה לתרופה, ולעיתים החלפה מתרופה אחת מסוג SSRI לאחרת (למשל מציפראמיל לציפרלקס) משפרת את המצב. בנוסף, לאחר תקופה של מספר חודשים של שימוש בתרופה אחת לעתים נחלשת תופעת לוואי זו בהדרגה. למרות שכתבת כי התפקוד המיני שלך היה מושלם לפני תחילת השימוש ב- SSRI, אני עדיין חייבת להמליץ על בירור גופני מינימלי של בעיה זו, שתכלול בדיקות סקירה לשלילה של בעיות אפשריות, בעיקר של סוכרת ושל יתר לחץ דם. החרדה - לא פירטת במה מתבטאת החרדה, אז קצת קשה לי להתייחס. ישנם סוגי חרדה המצריכים טיפול במינון גבוה יותר של SSRI, ומאד ייתכן שעלייה למינון ציפרלקס של 20 מ"ג או אפילו רק של 15 מ"ג תביא לשיפור נוסף בחרדה. לסיכום, בחירת טיפול תרופתי מעמידה אותך ואת הרופא/ה המטפל בפני הצורך לקבוע סדרי עדיפויות: מה הכי מפריע לך? לגבי מה תהיה מוכן להתפשר? במקרים אחרים הייתי ממליצה לשקול החלפת תרופה לתכשיר שאינו מסוג SSRI, שהשפעתו על התפקוד המיני קטנה יותר, אבל חלק מן התכשירים האלה בעייתיים כשיש הגדלת ערמונית, ולכן על כל פתרון להישקל בהתאם למצבך. יש סיכוי גבוה שהעלאת המינון תביא להגברה של תופעות הלוואי שכבר מפריעות לך, ולכן נראה לי שבמקרה שלך, אין טעם לנסות את הכיוון הזה. אם אינך סובל מבעיות רפואיות נוספות, כדאי לנסות טיפול בתכשיר מקבוצת ה- SNRI, כגון Efexor או Ixel. כמו כן, תכשיר בשם רמרון או מירו גורם לפגיעה פחותה בתפקוד המיני, אולם עלול להיות בעייתי מבחינת בלוטת הערמונית, ויש להתייעץ עם אורולוג לפני התחלת הטיפול בכדור החדש. בברכה, ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית

תשובה: תלוי היכן הרווח ממוקם, מה גודלו, והאם ישנה הצטברות של מזון באזור הרווח. אם הרווח בין השיניים הקדמיות - המשמעות היא אסתטית בלבד. בשיניים אחוריות, דחיסת מזון בין השיניים אכן יכולה לגרום לדלקת חניכיים באזור. בברכה, ד"ר מיכאל אבא - רופא שיניים

תשובה: אבחון צליאק ("כרסת" בעברית) הוא תהליך המורכב מכמה שלבים: השלב הראשון הוא זיהוי הסימפטומים האופיניים למחלה, לאחר חשיפה לגלוטן. בשלב השני עורכים מספר בדיקות דם לבדיקת לנוכחות נוגדנים לגליאדין (IGG, IGA), ולטרנסגלוטאמינאז. ניתן גם לבצע בדיקות גנטיות, אך הן נועדו בעיקר לשלילת המחלה ולא לאבחון שלה. בשלב השלישי, עורכים ביופסיה של המעי הדק ובדיקה היסטולוגית של רקמת המעי. זוהי למעשה הדרך הוודאית היחידה לאבחון צליאק. אני מבינה שאת רוצה לחסוך מילדך את אי הנעימות הכרוכה בכל התהליך, אך ברוב המקרים, מומלץ לחשוף את הילד לגלוטן, ורק אחר כך לאבחן. כמו כן, כבר מסתמנת פריצת דרך באבחון על ידי בליעת קפסולה, כך שאולי עד לשלב שהוא יצטרך לעבור ביופסיה, הדרך תהיה נוחה יותר. ד"ר מורן שויקה-רבאו - אינפומד

תשובה: קשה לי להמליץ באופן חד- משמעי, אני יכולה רק לייעץ. היות ומדובר בסיכון משוקלל לא מבוטל, לדעתי עלייך לבצע את הבדיקה למרות הסיכונים הכרוכים בה, בשל הסיכון לעובר חולה. הסיכון בבדיקה נע בין 0.5% ל- 1% לפגיעה והפלה. בהצלחה.