הורמון HCG

שלום, STUMP הוא גידול של השריר החלק ברחם בעל פוטנציאל ממאירות שאינו ודאי. לאחר כריתת רחם מלאה, ברוב המקרים הפרוגנוזה טובה מאוד, אך קיימת אפשרות נדירה להישנות גם שנים לאחר הניתוח. לגבי אובסטין (אסטריול) נרתיקי – הספיגה הסיסטמית של אסטרוגן בטיפול מקומי נמוכה משמעותית מטיפול הורמונלי בכדורים או במדבקות. עם זאת, בגידולים מסוג STUMP קיימים מעט מאוד נתונים לגבי בטיחות טיפול הורמונלי, וחלק מהגידולים עשויים לבטא קולטנים לאסטרוגן ולפרוגסטרון. לכן לא הייתי ממליץ להתחיל טיפול על סמך הנתונים שציינת בלבד. כדאי לעבור על הדו”ח הפתולוגי המלא, ובפרט על מאפייני הגידול והאם נבדקו קולטנים הורמונליים, וכן לוודא שאין סיבה אחרת שבגללה נדרש מעקב. אם מדובר ביובש/צריבה נרתיקית משמעותיים שלא השתפרו עם תכשירים שאינם הורמונליים, בהחלט ניתן לדון עם גינקולוג או גינקואונקולוג באפשרות של טיפול מקומי באסטרוגן במינון נמוך, לאחר הערכה פרטנית של הסיכון והתועלת.

בהחלט יש סיכוי טוב שמדובר בממצא שפיר ולא בסרטן – למשל פוליפ או שינוי שפיר אחר ברירית הרחם. עם זאת, בגיל 64, לאחר גיל המעבר, רירית רחם בעובי 13 מ”מ ובמראה לא סדיר מחייבת בירור, ובוודאי כאשר היה גם אירוע של דימום. שתי בדיקות הפיפל שתיארת אינן מספיקות בעיניי כדי לסיים את הבירור: בראשונה לא היה מספיק חומר, ובשנייה התקבלה רק כמות מועטה. בנוסף, פיפל היא דגימה שאינה מאפשרת לראות את חלל הרחם ועלולה לפספס ממצא ממוקד, כמו פוליפ. לכן הייתי ממליץ לבצע היסטרוסקופיה אבחנתית, שבה ניתן להסתכל ישירות על חלל הרחם והרירית ולקחת ביופסיה מכוונת במידת הצורך. אין סיבה להניח שמדובר בסרטן – בהחלט ייתכן ואף סביר שהממצא שפיר – אבל במקרה כזה חשוב להשלים את הבירור ולא להסתפק בבדיקות הפיפל שבוצעו עד כה.

בס"ד לדעתי מישהו כאן מחק לי את התשובה. הייתי שמחה לקבל את תשובתך בנוגע אליי.

בס"ד נראה לי שמישהו מבני הבית מחק לי את התשובה שלך, לפי ה- + הכחול בצד שמאל למעלה הבנתי שיש תשובה אבל בצאת שבת לא ראיתי את התשובה בכל מקרה אוסיף עוד קצת אינפורמציה לשאלה שלי למעלה. רחם גודל תקין, חצוצרות ושחלות תקינות

האמת הגניקולוג שלי סמכתי עליו עד עכשיו אבל לאחרונה הוא מצליח לבלבל אותי. בהתחלה אמר לי שהרירית אחידה אח"כ לאחר US וגנילי שני במכון ברירית היתה 14 ס"מ ולא סדירה. כש"חפרתי" קצת באינטרנט הבנתי כפי שאתה אומר שיכול להיות ברירית פוליפ או ציסטה, אז האמת זה קצת ניחם אותי, אבל כשששוחתי עם הגניקולוג שלי על פוליפ או ציסטה, אמר שלא ראה אצלי ב- US פוליפ, אז מה זה כן יכול להיות? ואם מסתבר שהייפל לא ממש נותנת תוצאות חד משעותיות ו"מחזיקים" ממנה בדיקה חשובה ואמינה, ובסופו של דבר אומרים לי הפייפל לא נותנת תמונה מלאה, אז מדוע מלכתחילה לבצע אותה? ארכז שוב את כל הנתונים לשאלה אחת כדי לא להציק לך וכדי שיעזור לך לתת לי תשובה ברורה יותר, כי האמת אני כבר מותשת וכבר לא אותו אדם מאז חודש 1/26. בת 64 רירית רחם מעובה 13 מ"מ ציסטית דימום 1 שחלף רחם שחלות וחצוצרות הכל תקין פאפ תקין אין כאבים אין הפרשות חריגות ואם לא הייתי סתם נכנס לגניקולוג באותו יום לאחר שנים שלא הייתי אצלו, גם לא הייתי יודעת שיש לי רירית מעובה וכל הסיפור הזה. ועוד שאלה, בבדיקת ההיסטרוסקופיה' מחדידים לחלל הבטן גז? תודה רבה על המענה והיחס.....

שבוע טוב, אני בהחלט מבין את הבלבול והחשש, ואנסה לעשות קצת סדר. ראשית, רירית מעובה ולא סדירה בגילך אינה אומרת בהכרח שמדובר בסרטן. יש סיבות שפירות שכיחות למראה כזה, כולל פוליפ, שינויים ציסטיים של הרירית ולעיתים עיבוי של הרירית. העובדה שלא נראה פוליפ באולטרסאונד אינה שוללת לחלוטין פוליפ קטן או ממצא אחר בתוך חלל הרחם. לגבי הפיפל – זו בהחלט בדיקה חשובה ושימושית ולכן מבצעים אותה. היא מאפשרת לקחת דגימה מרירית הרחם בצורה פשוטה יחסית וללא פעולה ניתוחית, ובמקרים רבים נותנת תשובה טובה. עם זאת, היא דוגמת רק חלק קטן מחלל הרחם ולכן עלולה לפספס ממצא ממוקד, למשל פוליפ. במקרה שלך, כאשר הרירית סביב 13–14 מ״מ, אינה סדירה, היה אירוע של דימום ובדגימות הפיפל התקבל מעט חומר, אני חושב שנכון להשלים את הבירור בהיסטרוסקופיה ולא להמשיך לנסות לנחש לפי האולטרסאונד מה מקור העיבוי. בהיסטרוסקופיה מכניסים מצלמה דקה דרך הנרתיק וצוואר הרחם אל תוך חלל הרחם ומסתכלים ישירות על הרירית. בדרך כלל מרחיבים את חלל הרחם באמצעות נוזל כדי שניתן יהיה לראות היטב – לא מחדירים גז לחלל הבטן. אם רואים פוליפ או אזור חשוד ניתן לקחת ממנו דגימה מכוונת. והנקודה החשובה ביותר: מכל מה שתיארת אין אפשרות לקבוע שיש לך ממאירות, ובהחלט ייתכן שהממצא שפיר. אבל אחרי חודשים של חוסר ודאות, לדעתי הדרך הנכונה היא לא להמשיך לדאוג ולנתח כל פרט באולטרסאונד, אלא לבצע היסטרוסקופיה אבחנתית ולקבל תשובה ברורה.

בס"ד תודה רבה רבה

מורן יקרה, קודם כל, חשוב לומר שהפרוגנוזה של סרטן רירית הרחם מסוג שתיארת, כאשר הוא מאובחן בשלב מוקדם, היא בדרך כלל טובה מאוד, וזה בהחלט נתון מעודד שחשוב לזכור בתוך התקופה המורכבת שאת עוברת. עם זאת, אי אפשר לענות בצורה אחראית על השאלה “כמה זמן אפשר לחיות בלי כריתת רחם” רק על סמך הנתונים שכתבת. אני מבין לגמרי למה השאלה הזו עולה, במיוחד כשיש הרבה פחד וחוסר ודאות, אבל מבחינה רפואית הטיפול המקובל בסרטן רירית הרחם הוא ניתוח. טיפול הורמונלי במגייס ובמירנה יכול להיות אפשרות טובה במקרים נבחרים, בעיקר כאשר יש רצון לשמר פוריות, אך הוא מחייב מעקב צמוד מאוד ובדיקות חוזרות של רירית הרחם כדי לוודא שהמחלה אכן מגיבה בצורה מלאה ולא רק משתפרת חלקית. בגיל 37 זה גם רלוונטי מאוד להבין האם יש לך ילדים והאם את מעוניינת בהריונות בעתיד, כי זה משפיע באופן משמעותי על בחירת הדרך הטיפולית. אני יודע שזה לא תמיד קל לחשוב על כל השאלות האלה עכשיו, במיוחד כשאת בתוך עומס רגשי גדול, אבל הן חשובות כדי להתאים לך את ההחלטה הנכונה ביותר עבורך. בנוסף, מה שאת מתארת לגבי חוסר שינה והתקפי בכי הוא משמעותי לא פחות מההיבט הרפואי עצמו. את עוברת תקופה מאוד לא פשוטה, וזה לגמרי מובן שהמצב הזה משפיע גם רגשית וגם פיזית. ייתכן שגם הטיפול ההורמונלי תורם לחלק מהתחושות שאת חווה, וזה משהו שכדאי להתייחס אליו ברגישות ולא לבטל אותו. אני גם רוצה לומר בעדינות שלא הייתי ממליץ לקבל החלטה על הימנעות מניתוח רק מתוך התחושה הנוכחית שאת “לא מסוגלת לעבור אותו”. התחושות האלה מובנות מאוד, והרבה מטופלות מרגישות כך בשלב הזה. לפעמים, אחרי שיחה מסודרת, הסבר מלא על הניתוח, הסיכונים והחלופות, והבנה טובה יותר של התהליך – הדברים נראים מעט אחרת. ולעיתים דווקא כן מחליטים להמשיך בטיפול שמרני, אבל מתוך בחירה מודעת ומבוססת ולא מתוך מצוקה רגעית. לכן במקרה שלך, נראה לי שפחות נכון לנסות לקבל תשובות דרך פורום, ויותר חשוב להגיע לייעוץ מסודר במרפאה גינקואונקולוגית, עם כל המידע הרפואי הקיים – הפתולוגיה, ההדמיה ותוצאות הבדיקות. שם אפשר יהיה להכיר אותך באמת, להבין לעומק מדוע נבחר הטיפול השמרני מלכתחילה, מה מידת התגובה אליו, מה הרצונות שלך לגבי פוריות, ומה בדיוק גורם לחשש הגדול מהניתוח – ורק אז לקבל יחד החלטה שהיא גם רפואית נכונה וגם מתאימה לך אישית, בקצב ובדרך שנכונים לך.

הי, בגיל 42 ובנשאות BRCA2, זו בהחלט שאלה חשובה ורלוונטית. כיום ההמלצה המקובלת לנשאיות BRCA2 שסיימו את תכנון המשפחה היא לבצע כריתה מניעתית של החצוצרות והשחלות (RRSO), בדרך כלל סביב גיל 40–45. זהו הניתוח שהוכח כמפחית באופן משמעותי את הסיכון לסרטן השחלה והחצוצרה. בשנים האחרונות נבדקת אפשרות אחרת: להוציא תחילה רק את החצוצרות ולדחות את כריתת השחלות. הרעיון מבוסס על כך שחלק גדול או רובם של הגידולים שאנחנו מכנים “סרטן השחלה” מתחילים למעשה בחצוצרה. היתרון ברור – השחלות ממשיכות לייצר הורמונים וכך ניתן לדחות את גיל המעבר והשלכותיו. עם זאת, חשוב להדגיש: נכון להיום עדיין אין לנו הוכחה מספקת שהגישה הזו בטוחה מבחינה אונקולוגית באותה מידה כמו הוצאת החצוצרות והשחלות, ולכן היא עדיין אינה נחשבת תחליף שגרתי לניתוח המניעתי המקובל, אלא אפשרות שנחקרת במסגרת מחקרים ובמצבים מסוימים לאחר ייעוץ פרטני. בגיל 42, כנשאית BRCA2, הייתי ממליץ לפנות לייעוץ מסודר אצל גינקולוג אונקולוג, לעבור על ההיסטוריה המשפחתית, תכנון המשפחה והיתרונות והחסרונות של כל אפשרות, ולבחור יחד את העיתוי והגישה המתאימים .

הי, זו שאלה מצוינת, והרבה נשאיות BRCA1 מתמודדות בדיוק עם אותה ההתלבטות. כשמרגישים בריאים, קשה לקבל החלטה על ניתוח מניעתי. עם זאת, בנשאיות BRCA1 הסיכון המצטבר לסרטן השחלה והחצוצרות גבוה משמעותית מהאוכלוסייה הכללית, ולצערנו אין כיום בדיקת סקר שהוכחה כמצילה חיים או מאפשרת גילוי מוקדם ואמין של המחלה. לכן, מעקב בלבד (אולטרסאונד ובדיקות דם כמו CA-125) אינו מהווה חלופה בטוחה לניתוח. הוצאת החצוצרות והשחלות לאחר השלמת הילודה ובגיל המומלץ (לרוב סביב גיל 35–40 בנשאיות BRCA1) מפחיתה בצורה משמעותית מאוד את הסיכון לסרטן השחלה והחצוצרות, וגם מפחיתה את הסיכון לתמותה הקשורה למחלה. בנוסף, כאשר הניתוח מבוצע לפני גיל המעבר, יש גם ירידה בסיכון לסרטן השד. כמובן שלניתוח יש גם השלכות, בעיקר כניסה מיידית לגיל המעבר, ולכן חשוב להתאים את הטיפול לאחר הניתוח – כולל דיון על טיפול הורמונלי במי שמתאימה לכך, כדי להפחית את התסמינים ולשמור על בריאות העצם והלב. ההחלטה היא אישית, אבל כדאי לקבל אותה לאחר שיחה מסודרת עם גינקולוג/ית אונקולוג/ית שמטפל/ת בנשאיות BRCA, כדי להבין את היתרונות, החסרונות והאפשרויות המתאימות עבורך.