דיקלקטין

שלום לך, אין פרק זמן אחיד שמתאים לכולן. המועד תלוי בסוג הניתוח - לפרוסקופי/רובוטי או פתוח , בהיקפו, במהלך ההחלמה ובמשך הטיסה. ככלל, יש להימנע מטיסה לפחות בעשרת הימים הראשונים לאחר ניתוח בטן משמעותי, אך לאחר ניתוח בשל סרטן זהו רק רף מינימלי, ולעיתים נדרשת המתנה של מספר שבועות. יש לקבל אישור אישי מהצוות המנתח ולוודא שהנסיעה אינה מעכבת את קבלת התשובה הפתולוגית או טיפול משלים, אם נדרש. ניתוח ומחלה ממארת מעלים את הסיכון לקרישי דם, במיוחד בטיסה ממושכת. לכן חשוב לקום ולהתהלך בטיסה, להניע את הרגליים ולברר עם הרופא אם נדרשים גרביים אלסטיות או טיפול למניעת קרישים. כמה זמן עבר מהניתוח, באיזו גישה בוצע וכמה שעות נמשכת הטיסה? החלמה מהירה!

3 חודשים עדיין יש אפשרות לקרישי גם בטיסה של 4 שעות?

לא. אין בעיה בכלל

שלום רחל, כן, ייתכן שעובי הרירית ירד מ־7 ל־2 מ״מ, למשל בעקבות השפעת הטיפול ההורמונלי, ולעיתים הפער נובע מהבדלים במדידה. רירית דקה וסדירה היא בהחלט ממצא מרגיע, בתנאי שנצפתה במלואה בבדיקה. עם זאת, הכתמות חוזרות בגיל המעבר אינן דבר שכדאי לייחס אוטומטית להורמונים, גם כאשר הרירית דקה. לאור גילך, ההכתמות והמראה הלא סדיר שתואר בעבר, אם לא בוצע בירור הכולל דגימת רירית הרחם, הייתי ממליץ להשלים אותו. בהתאם לממצאים, ניתן לשקול היסטרוסקופיה עם דגימה, המאפשרת גם לזהות פוליפ או ממצא ממוקד. חשוב גם לבדוק את הנרתיק וצוואר הרחם כדי לזהות את מקור הדימום, ולעבור על הרכב הטיפול ההורמונלי, לרבות המרכיב הפרוגסטטיבי המגן על רירית הרחם. אם כבר עברת ביופסיה או היסטרוסקופיה, תוצאותיהן ומועד ההכתמה האחרונה ישפיעו על ההמלצה להמשך. חג שמח ושנה טובה.

תודה על תשובתך המהירה. בדצמבר נעשתה בדיקת פאפ שהייתה תקינה. עושה מעקב קבוע אצל רופא נשים שאגב לא מוצא סיבה לביופסיה. ה hrt שלוקחת הוא אביאנה ובאולטרסאונד האחרון מיולי השנה הודגם לראשונה פוליפ בחלל הרחם בקוטר 14 מ"מ. לאור העובדה שההכתמה מלווה אותי שנים רבות, מידי פעם כששוכחת כדור אביאנה או לעיתים אחרי שימוש בואגיפם.. או לעיתים ללא סיבה נראית לעין, האם הגיוני שאם היה לי ממצא מדאיג הוא מזמן היה מתפתח או הסימנים היו רבים ומסיביים יותר ? לא משתגעת על הרעיון לעשות היסטרוסקופיה...ואני בד"כ זהירה ובודקת כראוי. תודה רבה !

רחל, אני מבין את הרצון להימנע מהיסטרוסקופיה. עם זאת, הפוליפ בגודל 14 מ״מ הוא פרט חשוב שלא הופיע בשאלתך הראשונה ומשנה את ההמלצה. רוב הפוליפים שפירים, אך בגילך, בנוכחות הכתמות חוזרות, הייתי ממליץ על היסטרוסקופיה להסרת הפוליפ ושליחתו לבדיקה פתולוגית. רירית דקה מסביב לפוליפ אינה שוללת שינויים בתוכו, ופאפ תקין בודק את צוואר הרחם ואינו שולל בעיה בחלל הרחם. לשאלתך, ההכתמות במשך שנים אינן אומרות שיש ממצא מדאיג במשך כל התקופה, אבל גם אינן שוללות ממצא חדש. שינויים טרום־סרטניים ואף ממאירים יכולים להתבטא בהכתמה קלה בלבד, ללא דימום משמעותי או סימנים נוספים. שכחת אביאנה או גירוי לאחר החדרת ואגיפם עשויים להסביר חלק מהאירועים, אך לא ניתן להניח שהם מסבירים את כולם. ביופסיה רגילה עלולה להחמיץ ממצא ממוקד בפוליפ, ולכן במקרה הזה יש יתרון להיסטרוסקופיה. לעיתים אפשר לבצע את ההסרה במרפאה, ובמקרים אחרים בהרדמה קצרה, בהתאם להתאמה ולהעדפתך. כדאי לחזור לרופא עם הדוח ולדון במפורש בהסרת הפוליפ. ההמלצה אינה משום שסביר שמדובר בסרטן, אלא כדי לוודא שהפוליפ שפיר ולטפל במקור אפשרי להכתמה.

ושוב תודה על התשובה המהירה ושאלה קצרה אחרונה- הפוליפ הינו ממצא חדש מיולי האחרון. בעבר לא נמצא באולטרסאונד שעשיתי מידי חצי שנה-שנה לערךב- 20 השנים האחרונות.לכן לא יסביר את ההכתמות לאורך השנים. האם זה משנה ? תודה רבה

שלום, STUMP הוא גידול של השריר החלק ברחם בעל פוטנציאל ממאירות שאינו ודאי. לאחר כריתת רחם מלאה, ברוב המקרים הפרוגנוזה טובה מאוד, אך קיימת אפשרות נדירה להישנות גם שנים לאחר הניתוח. לגבי אובסטין (אסטריול) נרתיקי – הספיגה הסיסטמית של אסטרוגן בטיפול מקומי נמוכה משמעותית מטיפול הורמונלי בכדורים או במדבקות. עם זאת, בגידולים מסוג STUMP קיימים מעט מאוד נתונים לגבי בטיחות טיפול הורמונלי, וחלק מהגידולים עשויים לבטא קולטנים לאסטרוגן ולפרוגסטרון. לכן לא הייתי ממליץ להתחיל טיפול על סמך הנתונים שציינת בלבד. כדאי לעבור על הדו”ח הפתולוגי המלא, ובפרט על מאפייני הגידול והאם נבדקו קולטנים הורמונליים, וכן לוודא שאין סיבה אחרת שבגללה נדרש מעקב. אם מדובר ביובש/צריבה נרתיקית משמעותיים שלא השתפרו עם תכשירים שאינם הורמונליים, בהחלט ניתן לדון עם גינקולוג או גינקואונקולוג באפשרות של טיפול מקומי באסטרוגן במינון נמוך, לאחר הערכה פרטנית של הסיכון והתועלת.

בהחלט יש סיכוי טוב שמדובר בממצא שפיר ולא בסרטן – למשל פוליפ או שינוי שפיר אחר ברירית הרחם. עם זאת, בגיל 64, לאחר גיל המעבר, רירית רחם בעובי 13 מ”מ ובמראה לא סדיר מחייבת בירור, ובוודאי כאשר היה גם אירוע של דימום. שתי בדיקות הפיפל שתיארת אינן מספיקות בעיניי כדי לסיים את הבירור: בראשונה לא היה מספיק חומר, ובשנייה התקבלה רק כמות מועטה. בנוסף, פיפל היא דגימה שאינה מאפשרת לראות את חלל הרחם ועלולה לפספס ממצא ממוקד, כמו פוליפ. לכן הייתי ממליץ לבצע היסטרוסקופיה אבחנתית, שבה ניתן להסתכל ישירות על חלל הרחם והרירית ולקחת ביופסיה מכוונת במידת הצורך. אין סיבה להניח שמדובר בסרטן – בהחלט ייתכן ואף סביר שהממצא שפיר – אבל במקרה כזה חשוב להשלים את הבירור ולא להסתפק בבדיקות הפיפל שבוצעו עד כה.

בס"ד לדעתי מישהו כאן מחק לי את התשובה. הייתי שמחה לקבל את תשובתך בנוגע אליי.

בס"ד נראה לי שמישהו מבני הבית מחק לי את התשובה שלך, לפי ה- + הכחול בצד שמאל למעלה הבנתי שיש תשובה אבל בצאת שבת לא ראיתי את התשובה בכל מקרה אוסיף עוד קצת אינפורמציה לשאלה שלי למעלה. רחם גודל תקין, חצוצרות ושחלות תקינות

האמת הגניקולוג שלי סמכתי עליו עד עכשיו אבל לאחרונה הוא מצליח לבלבל אותי. בהתחלה אמר לי שהרירית אחידה אח"כ לאחר US וגנילי שני במכון ברירית היתה 14 ס"מ ולא סדירה. כש"חפרתי" קצת באינטרנט הבנתי כפי שאתה אומר שיכול להיות ברירית פוליפ או ציסטה, אז האמת זה קצת ניחם אותי, אבל כשששוחתי עם הגניקולוג שלי על פוליפ או ציסטה, אמר שלא ראה אצלי ב- US פוליפ, אז מה זה כן יכול להיות? ואם מסתבר שהייפל לא ממש נותנת תוצאות חד משעותיות ו"מחזיקים" ממנה בדיקה חשובה ואמינה, ובסופו של דבר אומרים לי הפייפל לא נותנת תמונה מלאה, אז מדוע מלכתחילה לבצע אותה? ארכז שוב את כל הנתונים לשאלה אחת כדי לא להציק לך וכדי שיעזור לך לתת לי תשובה ברורה יותר, כי האמת אני כבר מותשת וכבר לא אותו אדם מאז חודש 1/26. בת 64 רירית רחם מעובה 13 מ"מ ציסטית דימום 1 שחלף רחם שחלות וחצוצרות הכל תקין פאפ תקין אין כאבים אין הפרשות חריגות ואם לא הייתי סתם נכנס לגניקולוג באותו יום לאחר שנים שלא הייתי אצלו, גם לא הייתי יודעת שיש לי רירית מעובה וכל הסיפור הזה. ועוד שאלה, בבדיקת ההיסטרוסקופיה' מחדידים לחלל הבטן גז? תודה רבה על המענה והיחס.....

שבוע טוב, אני בהחלט מבין את הבלבול והחשש, ואנסה לעשות קצת סדר. ראשית, רירית מעובה ולא סדירה בגילך אינה אומרת בהכרח שמדובר בסרטן. יש סיבות שפירות שכיחות למראה כזה, כולל פוליפ, שינויים ציסטיים של הרירית ולעיתים עיבוי של הרירית. העובדה שלא נראה פוליפ באולטרסאונד אינה שוללת לחלוטין פוליפ קטן או ממצא אחר בתוך חלל הרחם. לגבי הפיפל – זו בהחלט בדיקה חשובה ושימושית ולכן מבצעים אותה. היא מאפשרת לקחת דגימה מרירית הרחם בצורה פשוטה יחסית וללא פעולה ניתוחית, ובמקרים רבים נותנת תשובה טובה. עם זאת, היא דוגמת רק חלק קטן מחלל הרחם ולכן עלולה לפספס ממצא ממוקד, למשל פוליפ. במקרה שלך, כאשר הרירית סביב 13–14 מ״מ, אינה סדירה, היה אירוע של דימום ובדגימות הפיפל התקבל מעט חומר, אני חושב שנכון להשלים את הבירור בהיסטרוסקופיה ולא להמשיך לנסות לנחש לפי האולטרסאונד מה מקור העיבוי. בהיסטרוסקופיה מכניסים מצלמה דקה דרך הנרתיק וצוואר הרחם אל תוך חלל הרחם ומסתכלים ישירות על הרירית. בדרך כלל מרחיבים את חלל הרחם באמצעות נוזל כדי שניתן יהיה לראות היטב – לא מחדירים גז לחלל הבטן. אם רואים פוליפ או אזור חשוד ניתן לקחת ממנו דגימה מכוונת. והנקודה החשובה ביותר: מכל מה שתיארת אין אפשרות לקבוע שיש לך ממאירות, ובהחלט ייתכן שהממצא שפיר. אבל אחרי חודשים של חוסר ודאות, לדעתי הדרך הנכונה היא לא להמשיך לדאוג ולנתח כל פרט באולטרסאונד, אלא לבצע היסטרוסקופיה אבחנתית ולקבל תשובה ברורה.

בס"ד תודה רבה רבה

מורן יקרה, קודם כל, חשוב לומר שהפרוגנוזה של סרטן רירית הרחם מסוג שתיארת, כאשר הוא מאובחן בשלב מוקדם, היא בדרך כלל טובה מאוד, וזה בהחלט נתון מעודד שחשוב לזכור בתוך התקופה המורכבת שאת עוברת. עם זאת, אי אפשר לענות בצורה אחראית על השאלה “כמה זמן אפשר לחיות בלי כריתת רחם” רק על סמך הנתונים שכתבת. אני מבין לגמרי למה השאלה הזו עולה, במיוחד כשיש הרבה פחד וחוסר ודאות, אבל מבחינה רפואית הטיפול המקובל בסרטן רירית הרחם הוא ניתוח. טיפול הורמונלי במגייס ובמירנה יכול להיות אפשרות טובה במקרים נבחרים, בעיקר כאשר יש רצון לשמר פוריות, אך הוא מחייב מעקב צמוד מאוד ובדיקות חוזרות של רירית הרחם כדי לוודא שהמחלה אכן מגיבה בצורה מלאה ולא רק משתפרת חלקית. בגיל 37 זה גם רלוונטי מאוד להבין האם יש לך ילדים והאם את מעוניינת בהריונות בעתיד, כי זה משפיע באופן משמעותי על בחירת הדרך הטיפולית. אני יודע שזה לא תמיד קל לחשוב על כל השאלות האלה עכשיו, במיוחד כשאת בתוך עומס רגשי גדול, אבל הן חשובות כדי להתאים לך את ההחלטה הנכונה ביותר עבורך. בנוסף, מה שאת מתארת לגבי חוסר שינה והתקפי בכי הוא משמעותי לא פחות מההיבט הרפואי עצמו. את עוברת תקופה מאוד לא פשוטה, וזה לגמרי מובן שהמצב הזה משפיע גם רגשית וגם פיזית. ייתכן שגם הטיפול ההורמונלי תורם לחלק מהתחושות שאת חווה, וזה משהו שכדאי להתייחס אליו ברגישות ולא לבטל אותו. אני גם רוצה לומר בעדינות שלא הייתי ממליץ לקבל החלטה על הימנעות מניתוח רק מתוך התחושה הנוכחית שאת “לא מסוגלת לעבור אותו”. התחושות האלה מובנות מאוד, והרבה מטופלות מרגישות כך בשלב הזה. לפעמים, אחרי שיחה מסודרת, הסבר מלא על הניתוח, הסיכונים והחלופות, והבנה טובה יותר של התהליך – הדברים נראים מעט אחרת. ולעיתים דווקא כן מחליטים להמשיך בטיפול שמרני, אבל מתוך בחירה מודעת ומבוססת ולא מתוך מצוקה רגעית. לכן במקרה שלך, נראה לי שפחות נכון לנסות לקבל תשובות דרך פורום, ויותר חשוב להגיע לייעוץ מסודר במרפאה גינקואונקולוגית, עם כל המידע הרפואי הקיים – הפתולוגיה, ההדמיה ותוצאות הבדיקות. שם אפשר יהיה להכיר אותך באמת, להבין לעומק מדוע נבחר הטיפול השמרני מלכתחילה, מה מידת התגובה אליו, מה הרצונות שלך לגבי פוריות, ומה בדיוק גורם לחשש הגדול מהניתוח – ורק אז לקבל יחד החלטה שהיא גם רפואית נכונה וגם מתאימה לך אישית, בקצב ובדרך שנכונים לך.