אציקלוביר (זובירקס)

תשובה: אין אף תרופה מדכאת תיאבון המומלצת לבחורה שה- BMI שלה הוא על גבול התת-משקל. ה-BMI שלך הוא 18.69. תרופות מדכאות תיאבון ניתנות לאנשים עם BMI מעל 30, או לכאלה עם BMI מעל 27 ומחלות רקע נוספות. כדאי לפנות אל רופא המשפחה שלך, כדי שיבדוק אם ניתן לגלות מהי הסיבה לרעב המוגבר ממנו את סובלת.

תשובה: ההמלצה היא בדרך כלל להמשיך באותה פעילות גופנית שנעשתה לפני ההריון. במהלך ההריון לא מומלץ להגביר את הפעילות. אבל מובן שאם אינך חשה בטוב, לא מומלץ להמשיך בפעילות רק בגלל שהיית מסוגלת לבצעה לפני ההריון. כדאי מאוד להתחשב ביכולות הגוף ולא להילחם בו. המלצות אלו נכונות רק לגבי הריון תקין, שאין בו גורמי סיכון אחרים. בברכה, ד"ר נעמה ורבין - אינפומד

תשובה: אינני יכולה לקבוע את מידת הסיכון שבלידה נרתיקית (כלומר לידה רגילה), אך במקרים של טחול מוגדל, כל מכה או נפילה על הבטן יגרמו לפגיעה בטחול, שתגרום לדימומים מאסיביים עד כדי מוות ללא טיפול מתאים. בזמן הלידה בעת הצירים מופעל לחץ תוך-בטני רב על אברי הבטן. לחץ זה יכול להביא לפגיעה בטחול שתביא לדימומים. אני מניחה שהאישה לא מעוניינת בניתוח קיסרי ולכן החשש. אך אם רופאיה ממליצים, עליה לשקול זאת בכובד ראש, שכן פגיעה בטחול מוגדל וגדוש יכולה להביא לתוצאות הרות אסון אם האישה תדמם כמויות רבות של דם. גם כך היא נמצאת כבר במצב של אנמיה. עליה לשקול היטב את הסיכון שבלידה רגילה במצבה מול ניתוח קיסרי. לגבי השפעות כריתת הטחול: הטחול הוא איבר המטופוייטי כלומר, שייך למערכת הדם. לטחול כמה תפקידים בגוף: הטחול משתתף בחיסוניות הן תאית והן הומורלית (ייצור נוגדנים נגד חומרים זרים, חיידקים וכו') הטחול מבצע מעין "ביקורת איכות" ומעורב בהריסת תאי דם אדומים זקנים. הטחול אחראי לפינוי חיידקים וחלקיקים שונים ממחזור הדם. באופן נורמלי שליש מהטסיות נהרסות ע"י הטחול במסגרת השחלוף שלהן בגוף. במצב של טחול מוגדל ההרס יכול להגיע עד 90% מהטסיות. בטחול מוגדל יש עליה בתפקודים הנ"ל - הרס מוגבר של תאי דם (גם תאים תקינים וצעירים) והרס טסיות שגורם לאנמיה ותרומבוציטופניה. בנסיבות פתולוגיות הטחול עשוי להפוך לאתר של המטופוייזיס אקסטרא מדולרי - פירוש הדבר שהטחול מייצר את תאי הדם השונים: תאי דם אדומים, תאים לבנים וטסיות במקום מוח העצם שאחראי על כך במצבים נורמליים. בחולים לאחר ספלנקטומיה (כריתת טחול) הסיכון העיקרי הוא חשיפה לזיהומים, בעיקר ע"י חיידקים עם קפסולה. 3 החיידקים הנפוצים ביותר שיכולים לגרום לזיהומים הם: Streptococcus Pneumoniae (סטרפטוקוקוס), Haemophilus Influenza (המופילוס), Neisseria Meningitidis (מנינגוקוקוס). לטחול יש יכולת להילחם בזיהומים אלה, אך בהיעדרו לגוף קשה להתמודד איתם. 3 החיידקים הנ"ל יכולים לגרום ל - Post Splenectomy Sepsis (אלח-דם לאחר כריתת טחול). זהו זיהום חריף שיכול להתקדם במהרה למצב קטלני אם לא מטופל בזמן. הזיהום יכול להתחיל ממחלה לא משמעותית של דרכי הנשימה או להופיע ללא תלונות קודמות. טיפול מניעתי ניתן ע"י חיסון החולה לפני הניתוח. קיימים חיסונים נגד 3 החיידקים הנ"ל. מומלץ לתת אותו שבועיים לפני ניתוח כריתת הטחול, ואם לא קיימת אפשרות כזו, אז ביום ה - 14 לאחר הניתוח. יש לחדש חיסונים אלה אחת ל - 5 שנים. יש רופאים הממליצים גם על טיפול מניעתי ע"י אנטיביוטיקה במתן יום-יומי או אחת לתקופה מסוימת, וכן טיפול אנטיביוטי בכל אירוע של חום. זהו הסיכון העיקרי לאחר כריתת טחול. מכיוון שזהו האיבר האחראי לאחסון והרס טסיות, לאחר הכריתה רמות הטסיות בדם יכולות לעלות מאוד. במידת הצורך ניתן לטפל בכך באספירין. אני מקווה שבריאותה של האישה תשתפר ושתגיעו להחלטה נכונה לאחר התייעצות עם הרופאים.

תשובה: אי ספיקת לב נוצרת בשל אי יכולת של שריר הלב להתכווץ מספיק כדי לספק את אספקת הדם לכל הגוף. במצב זה הנוזלים זורמים "אחורה" לכיוון הריאות, ולכן הריאות מתמלאות בנוזלים ומקטינות את שטח הריאות שיכול לשמש לנשימה, להחלפת גזים ואספקת חמצן, דבר שיוצר קוצר נשימה ניכר. כאשר מושיבים את החולה, הנוזלים "נופלים" לתחתית הריאות, ולכן האדם מרגיש פחות קוצר נשימה. מובן שמצב זה מצריך טיפול רפואי מיידי, הכולל בין היתר מתן חמצן ותרופות משתנות כגון פוסיד, כדי להיפטר מן הנוזלים העודפים ולעזור ללב להתמודד עם אי הספיקה. בחולים כאלה גם נוצרות בצקות ברגליים, מאותה הסיבה שגורמת להצטברות נוזלים בריאות. ד"ר אלעד איכנולד - אינפומד