בדיקת נוגדני הרפס (Herpes Virus Antibodies)

מומחה במחלות זיהומיות

יש להמון אנשים באוכלוסיה הרפס בשפתיים, שמתפרץ כאשר יש ירידה במצב החיסוני של הגוף, כמו במחלות חום, דחק, תשישות, חשיפה לשמש ועוד. כל עוד יש נגעים פעילים ושלפוחיות, מגע עם רקמות ריריות (לדוגמה נשיקה) עשוי לגרום להדבקה, לכן יש להימנע ממגע ישיר עם הפצע עד שיש החלמה מלאה. כאשר אין נגעים ניתן לבוא במגע.

הסיכוי שגם שותפ\תכם הדביקו אתכם בהרפס גניטלי תלוי בשאלה אם תמיד קיימתם יחסי מין בטוחים. זהו היבט אחד. כמו כן, התשובה עשויה להיות תלויה בשאלה מזה כמה זמן אתם מקיימים יחסי אישות.

אם קיימתם יחסי מין רק פעם או פעמיים, והשתמשתם בקונדום בשתי הפעמים, הסיכוי שלכם להידבק בהרפס גניטלי נמוך מאשר אילו קיימתם יחסי מין בלתי מוגנים במשך זמן רב. אולם יכולתם להידבק במהלך כל אחד מן המפגשים.

אל תחשבו שאתם בטוחים מפני שמעולם לא ראיתם פצעי הרפס על איברי המין של שותפ\תכם או על שלכם. תסמיני ההרפס הגניטלי הם עדינים חלק גדול מהזמן וקל לטעות בינם לדברים אחרים, כמו עקיצות חרקים, פצעונים, פצעי גילוח, או טחורים. יתרה מזאת, הנגיף מידבק גם כשאין תסמינים.

בעוד שאין שיטה למניעת הרפס גניטלי, פרט להינזרות, היא יעילה בכל מאת האחוזים, שימוש בקונדום עשוי לטקס מציע הגנה מסוימת. על בן או בת זוגכם לומר לכם מתי התסמינים מתפרצים, שאז הנגיף מידבק במיוחד. הימנעו מיחסי מין כאשר יש לבן או בת זוגכם תסמינים.

הרפס גניטלי אינה מחלה מסכנת חיים כשלעצמה. אולם קיומם של פצעי הרפס מקל על נגיף ה-HIV, הגורם לאיידס, להיכנס לגופכם. לא זו בלבד שיש סיכון מוגבר להידבקות ב-HIV אם יש לכם הרפס גניטלי, אלא שקיומן של שתי המחלות יחד בגוף עלול להחמיר כל אחת מהן.

אשה הרה יכולה להעביר את ההרפס הגניטלי לעובר שלה, כך שהדבר חמור במיוחד במצב של הריון. אם אשה נדבקת סמוך לסוף ההריון, הסיכון גבוה מכל. לפחות 30% ועד 50% מנשים הרות שנדבקו בסמוך לתחילת ההריון, מעבירות את הנגיף לתינוקותיהן. עבור אמהות שנדבקו זמן רב לפני הלידה, הסיכון נמוך בהרבה. פחות מאחוז בודד מתינוקות שנולדו לאמהות בעלות הרפס גניטלי ישן יותר מקבלים את הנגיף. ואם מתחוללת התפרצות של הנגיף בזמן הלידה, לרוב מבוצע ניתוח קיסרי.

ייתכן ששמעת כי הרפס גניטלי גורם לסרטן הרחם. זה לא בדיוק נכון. הרפס גניטלי עשוי להיות גורם, אך הוא אינו הגורם המרכזי.

הרפס גניטלי הוא מצב רפואי הנמשך לאורך החיים ואין לו תרופה. הופעתו עלולה לכפות עליכם שינויים לא נוחים בחיים, במיוחד בחיי המין שלכם, והיא עלולה לגרום לכם מידה רבה של כאב ואי נוחות. אתם פשוט לא רוצים ללקות בה.

תאי מוח לא מתים מזה, אבל הנזק מעישון נרגילה הוא גדול. זהו המקום לציין שוב את נזקי עישון הנרגילה- לאחרונה נמצא שעישון נרגילה מזיק בדיוק כמו, ואפילו יותר, מעישון סיגריות. כמות הקוטינין - חומר שהוא תוצר הפירוק של הניקוטין - במעשני נרגילה, גבוהה בהרבה לעומת כמותה במעשני סיגריות. לפי נתונים שהצטברו בארון הבריאות העולמי, בסבב אחד של עישון נשאף עשן בכמות זהה לזו שנשאפת מארבע סיגריות. כיוון שמשך העישון ארוך יותר מעישון סיגריות, והשאיפה הלחה עמוקה יותר, לעישון נרגילה אחת יש השפעה כמו לעישון חפיסת סיגריות שלמה. כמו כן, תערובת העישון מכילה חומרים מזיקים, כגון זפת, ארסן, כרומיום ועופרת, שעלולים לגרום מחלות סרטן שונות. בקרב מעשני נרגילה נמצאו בדם רמות גבוהות במיוחד של חד תחמוצת הפחמן (CO), הפוגע באספקת החמצן לרקמות שונות בגוף, גם למוח, ועלול לגרום למחלות לב וכלי דם ולפגיעה בריאות. ובנוסף, כשפיית הנרגילה מועברת מפה לפה, הסיכוי לחלות במחלות מידבקות כמו הרפס השפתיים, שחפת, ברונכיטיס ומחלת הנשיקה עולה. אנא קרא גם כאן- http://www.infomed.co.il/questions/q_050602_5.htm

כן, יש בדיקה להרפס גניטלי. רופא יכול לקחת דגימה ממה שנראה כמו פצע של הרפס ולבחון אותו מתחת למיקרוסקופ. אתם יכולים לעבור גם בדיקת דם. בדיקת הדם מחפשת אחר נוגדנים לנגיף שהמערכת החיסונית שלכם היתה אמורה לייצר אם וכאשר נדבקתם. הנגיף HSV-2 תוקף כמעט תמיד את איברי המין, כך שאם נמצאו נוגדנים ל-HSV-2 בדמכם, כנראה שיש לכם הרפס גניטלי.

בדיקת דם המראה נוגדנים לנגיף HSV-1 פירושה כי ייתכן שיש לכם הרפס גניטלי או אוראלי. הסיבה לכך היא שהרפס אוראלי, הנגרם לרוב מן הנגיף HSV-1, עלול להתפשט לאיברי המין במהלך יחסי מין אוראלי.

בטיפול בגלי רדיו למניעת כאב כרוני בגב משתמשים בחום שמייצרים גלי הרדיו למניעת כאב במסלול של עצב ספציפי. התהליך הוא של החדרת מחט תחת הדמיה לעצב הספציפי, ודרך המחט מחדירים אלקטרודה ששולחת את גלי הרדיו. זוהי פרוצדורה שנעשית במרפאה ללא אשפוז. גלי הרדיו פוגעים בעצב וגורמים להפסקת הכאב. הבעיה עם השיטה היא שהעצב יכול לשקם את עצמו, ואחרי כחצי שנה הכאב יכול לחזור. הסיכונים לטווח קצר כוללים תחושת שריפה, רדימות וחולשת שרירים באזור הטיפול. הדעות חלוקות לגבי יעילות הטיפול, ועדיין אין מספיק מחקרים המספקים תשובות חד-משמעיות. לגבי טיפול בגוואנתידין, יש להתייעץ עם מרפאת הכאב ולשאול שם אם השימוש מתאים למקרה של אימך. יכול להיות שבשל גילה ומחלות הרקע שלה, לא ניתן יהיה לתת לה את הטיפול הזה. טיפול בגוואנתדין נעשה בהזרקה תוך-ורידית ולא בזריקות ישירות לגב. ד"ר נעמה ורבין - אינפומד

זה תלוי בסוג נגיף ההרפס שיש לכם. לאחר שנדבקו, אנשים הנושאים את נגיף ההרפס סימפלקס-1 (HSV-1) נוטים לחוות הרבה פחות התפרצויות, הרבה פחות חמורות באופיין מאשר חווים אלה הנושאים נגיף ההרפס סימפלקס-2 (HSV-2). אנשים רבים לעולם אינם מגלים תסמינים, ואינם יודעים כלל שנדבקו.

באלה שכן מגלים תסמינים, תכיפות ההתפרצויות ואורך משכם משתנה במידה רבה מאדם לאדם. מתח, מחלה, מחזור חודשי, ודברים אחרים עלולים להצית התפרצות.

התמונה שאתה מתאר יכולה להיגרם על ידי כמה סיבות שונות. יכול להיות שמדובר בהרפס. אם במקרה קיימת יחסי מין עם קונדום ואתה רגיש ללטקס, החומר ממנו עשוי הקונדום, יתכן שזה הגורם, ויכול להיות כי מדובר במחלה זיהומית אחרת. אמליץ לך לפנות לרופא עור, למומחה למחלות זיהומיות או לאורולוג לבדיקה ולקבלת טיפול. בהצלחה, ד"ר קרן גלרון - אינפומד