שלבקת חוגרת, הרפס זוסטר (Herpes zoster, Shingles)

סימפטומים

במקרים רבים, התסמין המקדים לשלבקת חוגרת, לפני התפרצות המחלה, הוא כאב. בהתאם למיקום הכאב, הוא פעמים רבות עלול לעורר חשד מטעה לתסמין של מחלות אחרות, למשל לבעיות בלב, בעיות בריאות או בעיות בכליות. 

פרט לכאב, תסמינים לשלבקת חוגרת כוללים גם תפרחת עורית חד צדדית באזור הקשור לעצב הפגוע, שתיראה כשלפוחיות צלולות על גבי עור אדמדם, לרוב בגב ולעיתים בפנים. תסמינים נוספים לשלבקת חוגרת הם כאבי שרירים, תחושת חולי, חום, עקצוצים, אדמומיות, רגישות למגע, פריחה, שלפוחיות בעור. 

מקרים המצריכים פנייה מידית לרופא:

• הפריחה והכאב מופיעים ליד העין – במידה והדבר לא מטופל, עלולה להתרחש פגיעה קבועה בעין.

• מעל גיל 60 –הגיל הוא פקטור המשפיע באופן משמעותי על הסיכון לסיבוכים.

• מערכת חיסונית מוחלשת של החולה עצמו או של מישהו מהמשפחה, למשל במקרה של טיפולי כימותרפיה.

• הפריחה והכאב מתרחבים לאזורים אחרים בגוף. 

סיבות וגורמי סיכון

לאחר החלמה מאבעבועות רוח, נוטה וירוס ההרפס להיכנס למערכת העצבים ולהישאר רדום בה. בשלב מסוים עלול הווירוס להיות פעיל שוב ולנדוד בנתיבי העצבים שבגוף אל העור. אלא שלא כל מי שחלה באבעבועות רוח יחלה בהכרח בשלבקת חוגרת. הסיבה להתעוררות הנגיף בגוף אינה ידועה, אך ההשערה היא כי אנשים מבוגרים ואנשים בעלי מערכת חיסונית מוחלשת נוטים יותר לחלות במחלה. 

גורמי הסיכון לשלבקת חוגרת הם:

• גיל – שלבקת חוגרם נפוצה יותר בבני 50 ומעלה. הסיכון גדל עם הגיל, ובעיקר בקרב בני 80 ומעלה. 

• מחלות – מחלות קיימות אשר מחלישות את המערכת החיסונית כגון HIV / איידס או סרטן, עלולות להעלות את הסיכון לשלבקת חוגרת.

• טיפולים בסרטן – הקרנות ו/או כימותרפיה עלולים להחליש את העמידות לשלבקת חוגרת ולהוות טריגר להתפרצותה. 

• תרופות מסוימות – תרופות המשמשות לטיפול נגד דחיית השתלת איברים עלולות להעלות את הסיכון להתפתחות שלבקת חוגרת, כמו גם שימוש ממושך בסטרואידים מסוימים.

אבחון ובדיקות

אבחון שלבקת חוגרת נקבע במרבית הפעמים על-פי תשאול הרופא ובדיקה של תסמינים גופניים: התלוננות המטופל על כאב בצד אחד של הגוף, אופי הכאב, זיהוי גופני של פריחה ושלפוחיות האופייניות לשלבקת חוגרת, מיקום הפריחה ועוד.

סיבוכים אפשריים

במרבית המקרים, במטופלים עם מערכת חיסונית תקינה, המחלה תחלוף ללא זכר, אולם באיברים כמו פנים ועיניים, עלולה המחלה לגרום לצלקות ולנזקים. 

סיבוכים של שלבקת חוגרת כוללים: 

• נויראלגיה פוסט הרפטית (Post Herpetic Neuralgia) – כאבים העלולים להמשך זמן ממושך לאחר חלוף המחלה. כאבים אלו נובעים מפגיעה בעצב באזור בו הופיעה הפריחה. 

• זיהום חיידקי של העור – במידה והשלפוחיות לא מטופלות כראוי, תיתכן התפתחות זיהומית בעור המצריכה לרוב טיפול אנטיביוטי.

• פגיעה בראייה – שלבקת חוגרת בעין או באזור העין עלולה לגרום לזיהום בעין שעלול להוביל בסופו של דבר לפגיעה עצבית בעין ולאובדן ראייה.

• בעיות נוירולוגיות – בהתאם לעצבים שנפגעו מן במחלה, שלבקת חוגרת עלולה להוביל לדלקת המוח (אנצפליטיס), שיתוק בפנים, אובדן שמיעה או בעיות בשיווי המשקל. 

טיפולים ותרופות

אין טיפול מרפא למחלה, אך ישנם טיפולים המקלים על תסמינים של שלבקת חוגרת. ככל שהמחלה מאובחנת ומטופלת בשלבים מוקדמים יותר, כך קטן הסיכון לסיבוכים וגדלם הסיכוי לתהליך ההחלמה יעיל ומהיר יותר. 

 להלן הטיפולים בשלבקת חוגרת:

• הטיפול המקובל כיום הוא תרופות אנטי-ויראליות כגון אציקלוביר (זובירקס) ו-ואלאציקלוביר (ולטרקס). מומלץ להימנע ככל שניתן משימוש של משחות המכילות אנטיביוטיקה. 

• חשוב להקפיד שאזור הפריחה יהיה נקי ויבש, עם כמה שפחות מגע של בגדים, ללא פלסטרים (חבישה עדינה במידת הצורך).

• להרגעת הגרד, ניתן להשתמש בתרחיץ קלמין calamine או בתרופות נוגדות היסטמין. 

• לטיפול בכאב בד"כ יומלץ שימוש במשככי כאבים מסוגים שונים, כגון פראצטמול, תרופות נוגדות דלקת ממשפחת NSAIDs, תרופות ממשפחת האופיאטים, נוגדי דיכאון ונוגדי פרכוסים. 

סוג הטיפול, משך הטיפול והמינון ייקבע לפי המלצת הרופא.

מניעה

שלבקת חוגרת היא אינה מחלה מדבקת ולא קיים חשש להידבקות ממישהו שלוקה בה. עם זאת, מי שלא חלה באבעבועות רוח מימיו נמצא בסיכון להידבק בנגיף בעת חשיפה לחולה בשלבקת חוגרת.   

בישראל ובמדינות רבות בעולם קיים חיסון שלבקת חוגרת. בארץ, החיסון מומלץ לבני 60 ומעלה, לאור שכיחות המחלה בקרב אוכלוסייה זו. החיסון אינו מטפל במחלה אך עשוי למנוע במקרים רבים התפתחות של שלבקת חוגרת, כמו גם להחליש את התסמינים בקרב מחוסנים שבכל זאת לקו במחלה. חיסון זה לא מומלץ לילדים, לנשים בהריון ולמדוכאי חיסון. כמו כן, חיסון שבקת חוגרת אינו מהווה תחלופה לחיסון לאבעבועות רוח.