הרפס

זיהום התחלתי של הרפס סימפלקס הכולל תסמינים יכול להיות קשה יותר מאשר האירועים הנשנים שעוצמת ביטויים ושכיחותם פוחתת עם הזמן. במהלך ההתקף הראשון, יתכנו תסמינים הדומים לשפעת, כמו כאבי ראש, כאבים בשרירים וחום. בנוסף עלולה להופיע גם נפיחות בבלוטות לימפה אזוריות.

הרפס בפה ובלוע

הידבקות בהרפס זה מלווה בדרך כלל בשלפוחיות, כיבים ודלקת חניכיים. באירועים הנשנים הנגעים מופיעים בצורה קלה יותר כפצע בשפתיים או פצעים סביב הפה.

שלבקת של איברי המין 

ההידבקות היא בנגע מיני (כולל אוראלי-גניטלי–פה-איברי מין), ולרוב התסמין הראשון של הרפס גניטלי הוא כאב או גרד, המתחיל מספר שבועות לאחר קיום יחסי מין עם בן זוג הלוקה בזיהום. לאחר מספר ימים עלולות להופיע גבשושיות אדומות קטנות או שלפוחיות. לאחר מכן הן מתבקעות והופכות לפצעים פתוחים, שדולפים או מדממים. בסופו של דבר הפצעים מגלידים ומחלימים. מתן השתן עלול להיות מלווה בכאב בתקופה בה מופיעים הפצעים. כמו כן ייתכנו כאב ורגישות באזור איברי המין עד שהזיהום יחלוף. אצל נשים הפצעים יכולים להופיע באזור הנרתיק, באזור החיצוני של איברי המין, בישבן, בפי הטבעת או בצוואר הרחם. אצל גברים הפצעים יכולים להופיע על הפין, האשכים, הישבן, פי הטבעת, הירך או בתוך השופכה (צינור המחבר בין שלפוחית השתן לפין).

באירועים הנשנים, התסמינים מצומצמים יותר בהיקפם ובפרק הזמן שהם נמשכים, ושכיחים יותר כשהגורם הוא הרפס סימפלקס מסוג 2. חזרת הרפס גניטלי משתנה מאדם לאדם, כך שהתסמינים עלולים להופיע שוב ושוב במשך שנים, עד 40 שנה מההתקף הראשון. יש אנשים שחווים מספר רב של התקפים מידי שנה, אולם אצל חולים רבים תדירות ההתקפים יורדת במשך הזמן. בדרך כלל, ההתקף הראשון הוא הקשה ביותר, אך יש אנשים שאינם חווים התקף נוסף לעולם.

קיימים שני זנים של וירוס הרפס סימפלקס:

• HSV מסוג 1 (1-HSV). סוג זה גורם בדרך כלל לפצע בשפתיים ולפצעים סביב הפה, אם כי הוא יכול להתפשט אל אזור איברי המין בעת קיום יחסי מין אורליים.

• HSV מסוג 2 (2-HSV). זהו הסוג הגורם להופעת הרפס גניטלי. הוא מועבר בעת קיום יחסי מין או במגע עם אזורי עור נגועים. 2-HSV הוא וירוס נפוץ מאד ומדבק מאוד, כך שבמקרים מסוימים, הדבקה עלולה להתרחש גם כשאין פצעים.

המצבים הבאים עלולים להעלות את הסיכון להתעוררות הנגיף ולהתפרצות חוזרת של התסמינים:

• הופעה של מחלה כלשהי.

• שהייה בשמש.

• חום גוף גבוה.

• וסת.

• ניתוח.

• סטרס נפשי או גופני.

• פציעה.

האבחון נעשה על פי ההסתמנות קלינית (אם כי הביטוי באיברי המין יכול להיות בלתי אופייני) – זיהוי גופני של הופעת המחלה, וזאת לצד תיאור התחושות של המטופל אצל הרופא.

במקרים מסוימים יתבצעו בדיקות מעבדה לצורך אבחון של הרפס סימפלקס באמצעות בדיקה מיקרוסקופית של דגימה מנוזל הפצע או באמצעות בדיקת דם. מטרת הבדיקות הן לזהות נוגדנים לנגיף. 

במקרה של חשד להרפס של איברי המין, יש להתייעץ עם אורולוג או עם רופא נשים. אנשים הלוקים בהרפס לעתים קרובות סובלים גם ממחלות נוספות המועברות דרך מגע מיני כמו כלמידיה, זיבה או איידס. על הרופא לבדוק גם את הימצאותן. 

ביטויים קליניים אחרים כוללים: 

• דלקת מוח – התפתחות של תהליך דלקתי על ידי הרפס סימפלקס מסוג 1.

• התפתחות מחלות אחרות המועברות במגע מיני – אנשים הלוקים בהרפס של איברי המין, נמצאים בסיכון גבוה יותר להעביר מחלות או לחלות במחלות אחרות המועברות במגע מיני, כולל איידס.

• הדבקה בהרפס גניטלי של ילודים במהלך הלידה – יולדת שיש לה פצעים פתוחים, עלולה להעביר את הזיהום לילוד בזמן שהוא עובר דרך תעלת הלידה. אצל ילודים, הרפס של איברי המין עלול לגרום לנזק מוחי, לעיוורון או למוות. אימהות שחוות התקף הרפס גניטלי ראשון בסמוך ללידה, עלולות להעביר את הזיהום לתינוקותיהן ברמת הסתברות גבוהה. 

כאמור, לא ניתן להכחיד הנגיף, ולכן הטיפול בהרפס מתמקד בתסמינים ובמניעת התלקחויות, וזאת טיפול תרופתי באמצעות אציקלוביר (Acyclovir) או דומיו (ואלאציקלוביר - Valacyclovir, פמציקלוביר - Famciclovir). התרופה קיימת בצורת משחה להרפס בשפתיים או בצורת כדורים דרך הפה. נטילה קבועה של התרופות מידי יום מקטינה את הסיכון להדבקת בן או בת הזוג בווירוס ההרפס.

הדרכים המומלצות למניעת הרפס גניטלי הן אותן הדרכים המומלצות למניעה של מחלות אחרות המועברות דרך מגע מיני. הדרך הטובה ביותר למנוע זיהום היא לקיים יחסי מין עם אדם אחד בלבד, ושאינו לוקה בזיהום.

בנוסף, ניתן לנקוט באמצעים הבאים:

·  להשתמש, או לבקש מבן הזוג שישתמש בקונדום בכל פעם שמקיימים מגע מיני.

·  לקיים יחסי מין עם מספר מצומצם של בני זוג.

·  להימנע מקיום יחסי מין במידה ואחד מבני הזוג עובר התקף הרפס באזור איברי המין, או בכל מקום אחר בגוף.

·  תקשורת כנה עם בן הזוג או עם בן הזוג הפוטנציאלי.

נשים בהיריון חשוב שתיידענה את הרופא שיש להן הרפס סימפלקס, במידה והן אינן בטוחות בכך יש לבצע בדיקה לגילוי הנגיף (HSP)(. מומלץ לחפש סימנים ותסמינים של הנגיף במהלך ההיריון. הרופא עשוי להמליץ על נטילת תרופות אנטי ויראליות לטיפול בהרפס בשלב מאוחר בהיריון, על מנת לנסות למנוע התפרצות של התקף בזמן הלידה. לנשים המתחילות תהליך של לידה בזמן התפרצות ההרפס, מומלץ ללדת באמצעות ניתוח קיסרי, וזאת על מנת להקטין את הסיכון שהילוד ידבק בווירוס.