הרפס

הרפס של אברי המין | Herpes

המומחים של Infomed מסבירים:

הרפס המכונה נגיף השלבקת הפשוטה (הרפס סימפלקס), מכיל DNA וכולל שני סוגים: נגיף השלבקת מסוג 1 (הרפס סימפלקס מסוג 1, HSV-1) ונגיף השלבקת מסוג 2 (הרפס סימפלקס מסוג 2, HSV-2). הווירוסים דומים אך לא זהים אנטיגנית, ונבדלים בתבנית הצמיחה בתרבית תאים, באפידמיולוגיה ובביטוים הקליני. האדם הוא המאכסן היחיד של וירוס הרפס. מהלך המחלה לאחר ההידבקות דומה, ללא קשר לסוג או למיקום האנטומי.

איך נדבקים בהרפס?

ההידבקות בהרפס סימפלקס מתרחשת בעקבות מגע בין ריריות, מגע בין עור לרירית או במגע בין עור נגוע לעור בריא. לעיתים ניתן להידבק בהרפס סימפלקס באמצעות מגע לא ישיר של הנגיף עם העור/רירית, כמו למשל באמצעות שתייה מכוס נגועה.

קראו עוד: תמיד חוזר – האם אפשר להיפטר מהרפס?

הזיהום בראשיתו יכול להיות תסמיני, תלוי בכמות הנגיפים שהועברו בהדבקה. לרוב הכמות המועברת קטנה ולכן רוב הזיהומים ההתחלתיים הם ללא תסמינים והנבדק אינו מודע לכך שנדבק. לאחר הזיהום הראשוני, מהגר הנגיף אל הגנגליונים (בסיס תא העצב), עובר למצב רדום ונותר שם למשך שנים, לעיתים אף לכל החיים.

גירויים שונים כגון זיהום אחר, חבלה או חיכוך, קרינה על-סגול (חשיפה לשמש), מחזור חודשי, חולשה של המערכת החיסונית כתוצאה משימוש בתרופות כמו סטרואידים או כימותרפיה, או כתוצאה מזיהומים כמו איידס, ואולי גם מצב של סטרס רגשי, עייפות או שינויים הורמונליים, יכולים לעורר את הנגיף. הנגיף משתפעל ונע בחזרה לשטחי העור והרירית המעוצבבים על ידי אותם עצבים. הפרשת הנגיף על פני העור או הריריות בעקבות שפעולו, יכולה להיות תסמינית או בלתי תסמינית, אך בשני המקרים המחלה מדבקת.

נגיף ההרפס סימפלקס יכול לזהם כל אזור אנטומי בגוף, אבל הזיהום שכיח יותר בשני מוקדים:

• הרפס באזור הפה - המזהם הוא לרוב הרפס סימפלקס מסוג 1, המוכר בצורה של הרפס בשפתיים.

• הרפס באיברי המין - שם הוירוס הוא לרוב הרפס סימפלקס מסוג 2. לאחרונה הרפס סימפלקס מסוג 1 שכיח יותר באזור זה.

הרפס תסמינים

זיהום התחלתי של הרפס סימפלקס הכולל תסמינים יכול להיות קשה יותר מאשר האירועים הנשנים שעוצמת ביטויים ושכיחותם פוחתת עם הזמן. במהלך ההתקף הראשון, יתכנו תסמינים הדומים לשפעת, כמו כאבי ראש, כאבים בשרירים וחום. בנוסף עלולה להופיע גם נפיחות בבלוטות לימפה אזוריות.
הרפס בפה ובלוע
הידבקות בהרפס זה מלווה בדרך כלל בשלפוחיות, כיבים ודלקת חניכיים. באירועים הנשנים הנגעים מופיעים בצורה קלה יותר כפצע בשפתיים או פצעים סביב הפה.
שלבקת של איברי המין
ההידבקות היא בנגע מיני (כולל אוראלי-גניטלי–פה-איברי מין), ולרוב התסמין הראשון של הרפס גניטלי הוא כאב או גרד, המתחיל מספר שבועות לאחר קיום יחסי מין עם בן זוג הלוקה בזיהום. לאחר מספר ימים עלולות להופיע גבשושיות אדומות קטנות או שלפוחיות. לאחר מכן הן מתבקעות והופכות לפצעים פתוחים, שדולפים או מדממים. בסופו של דבר הפצעים מגלידים ומחלימים. מתן השתן עלול להיות מלווה בכאב בתקופה בה מופיעים הפצעים. כמו כן ייתכנו כאב ורגישות באזור איברי המין עד שהזיהום יחלוף. אצל נשים הפצעים יכולים להופיע באזור הנרתיק, באזור החיצוני של איברי המין, בישבן, בפי הטבעת או בצוואר הרחם. אצל גברים הפצעים יכולים להופיע על הפין, האשכים, הישבן, פי הטבעת, הירך או בתוך השופכה (צינור המחבר בין שלפוחית השתן לפין).
באירועים הנשנים, התסמינים מצומצמים יותר בהיקפם ובפרק הזמן שהם נמשכים, ושכיחים יותר כשהגורם הוא הרפס סימפלקס מסוג 2. חזרת הרפס גניטלי משתנה מאדם לאדם, כך שהתסמינים עלולים להופיע שוב ושוב במשך שנים, עד 40 שנה מההתקף הראשון. יש אנשים שחווים מספר רב של התקפים מידי שנה, אולם אצל חולים רבים תדירות ההתקפים יורדת במשך הזמן. בדרך כלל, ההתקף הראשון הוא הקשה ביותר, אך יש אנשים שאינם חווים התקף נוסף לעולם.
סיבות וגורמי סיכון

קיימים שני זנים של וירוס הרפס סימפלקס:
• HSV מסוג 1 (1-HSV). סוג זה גורם בדרך כלל לפצע בשפתיים ולפצעים סביב הפה, אם כי הוא יכול להתפשט אל אזור איברי המין בעת קיום יחסי מין אורליים.
• HSV מסוג 2 (2-HSV). זהו הסוג הגורם להופעת הרפס גניטלי. הוא מועבר בעת קיום יחסי מין או במגע עם אזורי עור נגועים. 2-HSV הוא וירוס נפוץ מאד ומדבק מאוד, כך שבמקרים מסוימים, הדבקה עלולה להתרחש גם כשאין פצעים.
המצבים הבאים עלולים להעלות את הסיכון להתעוררות הנגיף ולהתפרצות חוזרת של התסמינים:
• הופעה של מחלה כלשהי.
• שהייה בשמש.
• חום גוף גבוה.
• וסת.
• ניתוח.
• סטרס נפשי או גופני.
• פציעה.
אבחון ובדיקות

האבחון נעשה על פי ההסתמנות קלינית (אם כי הביטוי באיברי המין יכול להיות בלתי אופייני) – זיהוי גופני של הופעת המחלה, וזאת לצד תיאור התחושות של המטופל אצל הרופא.
במקרים מסוימים יתבצעו בדיקות מעבדה לצורך אבחון של הרפס סימפלקס באמצעות בדיקה מיקרוסקופית של דגימה מנוזל הפצע או באמצעות בדיקת דם. מטרת הבדיקות הן לזהות נוגדנים לנגיף.
במקרה של חשד להרפס של איברי המין, יש להתייעץ עם אורולוג או עם רופא נשים. אנשים הלוקים בהרפס לעתים קרובות סובלים גם ממחלות נוספות המועברות דרך מגע מיני כמו כלמידיה, זיבה או איידס. על הרופא לבדוק גם את הימצאותן.
סיבוכים אפשריים

ביטויים קליניים אחרים כוללים:
• דלקת מוח – התפתחות של תהליך דלקתי על ידי הרפס סימפלקס מסוג 1.
• התפתחות מחלות אחרות המועברות במגע מיני – אנשים הלוקים בהרפס של איברי המין, נמצאים בסיכון גבוה יותר להעביר מחלות או לחלות במחלות אחרות המועברות במגע מיני, כולל איידס.
• הדבקה בהרפס גניטלי של ילודים במהלך הלידה – יולדת שיש לה פצעים פתוחים, עלולה להעביר את הזיהום לילוד בזמן שהוא עובר דרך תעלת הלידה. אצל ילודים, הרפס של איברי המין עלול לגרום לנזק מוחי, לעיוורון או למוות. אימהות שחוות התקף הרפס גניטלי ראשון בסמוך ללידה, עלולות להעביר את הזיהום לתינוקותיהן ברמת הסתברות גבוהה.
טיפולים ותרופות

כאמור, לא ניתן להכחיד הנגיף, ולכן הטיפול בהרפס מתמקד בתסמינים ובמניעת התלקחויות, וזאת טיפול תרופתי באמצעות אציקלוביר (Acyclovir) או דומיו (ואלאציקלוביר - Valacyclovir, פמציקלוביר - Famciclovir). התרופה קיימת בצורת משחה להרפס בשפתיים או בצורת כדורים דרך הפה. נטילה קבועה של התרופות מידי יום מקטינה את הסיכון להדבקת בן או בת הזוג בווירוס ההרפס.
מניעה

הדרכים המומלצות למניעת הרפס גניטלי הן אותן הדרכים המומלצות למניעה של מחלות אחרות המועברות דרך מגע מיני. הדרך הטובה ביותר למנוע זיהום היא לקיים יחסי מין עם אדם אחד בלבד, ושאינו לוקה בזיהום.
בנוסף, ניתן לנקוט באמצעים הבאים:
· להשתמש, או לבקש מבן הזוג שישתמש בקונדום בכל פעם שמקיימים מגע מיני.
· לקיים יחסי מין עם מספר מצומצם של בני זוג.
· להימנע מקיום יחסי מין במידה ואחד מבני הזוג עובר התקף הרפס באזור איברי המין, או בכל מקום אחר בגוף.
· תקשורת כנה עם בן הזוג או עם בן הזוג הפוטנציאלי.
נשים בהיריון חשוב שתיידענה את הרופא שיש להן הרפס סימפלקס, במידה והן אינן בטוחות בכך יש לבצע בדיקה לגילוי הנגיף (HSP)(. מומלץ לחפש סימנים ותסמינים של הנגיף במהלך ההיריון. הרופא עשוי להמליץ על נטילת תרופות אנטי ויראליות לטיפול בהרפס בשלב מאוחר בהיריון, על מנת לנסות למנוע התפרצות של התקף בזמן הלידה. לנשים המתחילות תהליך של לידה בזמן התפרצות ההרפס, מומלץ ללדת באמצעות ניתוח קיסרי, וזאת על מנת להקטין את הסיכון שהילוד ידבק בווירוס.

רופאים בתחום

שיאצו

עדי בוסקילה

4.9

( 9 חוות דעת )

"עדי מטפל נעים וקשוב הגעתי לטיפול הניתוק מהגוף שלי ויצאתי בנאדם חדש לגמרי. הוא התאים את הטיפול במיוחד לצרכים שלי, והיה סבלני קשוב והשרה עליי אווירה נעימה. מחכה לטיפול הבא!"

קראו עליי עוד

רפואה משלימה

שובל ינאי - מטפל ברפואה סינית

5.0

( 3 חוות דעת )

"שובל מטפל מדהים ועושה קסמים עם תינוקות! בכל סיטואציה שהרפואה הקונבנציונלית משאירה אותנו ללא מענה (וירוסים!) הוא פשוט מציל אותנו.. מחזק ומקל על הילד באופן מיידי וכתוצאה מזה כל הבית נרגע🙏🏼❤️"

קראו עליי עוד

רפואת שיניים

ד"ר הילטון קנגיסר

4.9

( 30 חוות דעת )

"אדיבות, ענה לכל שאלותי בסבלנות רבה, הסביר על כל פעולה שביצע, דאג לשאול לשלומי בכל מהלך הטיפול, ובעיקר האוירה בחדר הייתה נינוחה ונעימה, בלי לחץ, הרגשתי שאני בידיים בטוחות. ועם כל זאת נראה שהוא לא מתפשר על עבודה מושלמת. בתודה ובהערכה"

קראו עליי עוד

לכל המומחים שלנו>

המומחים של Infomed עונים על שאלות:

שאלה: האם ייתכן שיש לי הרפס גניטלי ללא ידיעתי?
תשובה:
אלא אם כן מעולם לא נישקו אתכם, ומעולם לא קיימתם יחסי מין, אכן אפשרי הוא שנדבקתם בנגיף הרפס אוראלי או גניטלי.
הרפס אוראלי, הנגרם על ידי הנגיף הרפס סימפלקס סוג 1 (HSV-1) מופיע כפצעים קרים או שלפוחיות חום בפה. אפילו נשיקה מרפרפת על השפתיים ממישהו עם פצע קר עלול להעביר לכם את הנגיף.
הרפס גניטלי, הנגרם לרוב על ידי הסוג השני של נגיף ההרפס (HSV-2) נפוץ פחות (13% באוכלוסייה הבוגרת בישראל), אבל להרבה אנשים יש אותו. אולם עד 90% מאלה שנדבקו לא יודעים שהם נדבקו. אתם עלולים להיות ביניהם.
לפתיחה בעמוד חדש >
שאלה: אם אין לי הרפס גניטלי עכשיו, איך אוכל להימנע ממנו בעתיד?
תשובה:
הדרך הבטוחה היחידה להימנע מהידבקות בהרפס גניטלי היא להימנע מיחסי מין או לקיים יחסי מין רק עם מישהו שחופשי גם הוא מהרפס. למעט זאת, קונדום לטקס מעניק הגנה מסוימת אם האזור שהוא מכסה הוא האזור הנגוע. זכרו גם שאתם עלולים להידבק בהרפס גניטלי כתוצאה מקבלת מין אוראלי מאדם עם פצע קר בפה. אתם עלולים גם להידבק בהרפס אוראלי על ידי מתן מין אוראלי.
אם אתם יודעים ששותפכם ליחסי מין נושא\ת את נגיף ההרפס הגניטלי, אתם יכולים להקטין את הסיכון שלכם בכך שתקיימו יחסי מין רק כאשר אין לו או לה כל תסמינים שהם. למרות זאת, הרפס גניטלי עלול להיות מדבק אפילו כשאין כל תסמינים, לכן מוטב לכם להשתמש בחציצת לטקס, כגון קונדום או יריעת לטקס.
לפתיחה בעמוד חדש >
שאלה: קראתי הרבה תכנים על סיכונים בהידבקות באיידס בשל יחסי מין, וככל שאני קורא יותר, אני מבולבל יותר. במקומות מסוימים אני קורא שבמצב מסוים יש אפס סיכון להידבקות, ובמקומות אחרים כתוב שיש בו סיכוי להידבקות. לדוגמה, ביחסי מין אוראליים הטרוסקסואליים יש 4 כיו
תשובה: נתחיל במשפט אותו לומד כל סטודנט לרפואה החל מן השנה הראשונה: ברפואה, כמו באהבה, אין "אף פעם" ואין "תמיד": אין אפס או מאה אחוז. ולכן, גם אם תעמוד עם אקדח מול רקתי, עדיין לא אוכל לתת לך תשובה עם הוודאות המוחלטת אותה אתה מחפש. ובכל זאת, בשביל לא להשאירך וחצי תאוותך בידך, אתן לך מידע. כמות נגיף האיידס ברוק קטנה מכדי להדביק (כפי שטען פעם אחד ממורי, צריך כמות של כמה ליטרים של רוק בשביל להדביק באיידס), כך שהגבר הנמצץ או האישה שיורדים לה אינם נמצאים בשום סכנת הדבקה. לעומת זאת, ניתן למצוא את הנגיף בנוזל הזרע ובהפרשות הנרתיק, ולכן יש סכנה מזערית (קטנה מ- 1:100,000) לגבר שיורד לאישה או לאישה שעושה לגבר או לגבר שעושה לגבר. הסיכון להדבקה תלוי בכמות הנגיף בזרע או בהפרשות הנרתיק ובמצב הפה והחניכיים, כך שאם ה"נמצץ", למשל, הוא גבר שאינו מטופל ויש בדמו כמות נכבדת של נגיף, הסכנה להידבק ממנו גבוהה יותר, או אם החניכיים פגועות מאוד, חבולות או נגועות בהרפס, הסיכון להידבק גבוה יותר. גם במקרים אלה הסיכון נמוך מאוד, אך אינו אפסי. הסיכון להידבק במין אוראלי ממחלות חיידקיות כמו זיבה, כלמידיה ועגבת גבוה בהרבה מן הסיכוי להידבק באיידס, וזאת כיוון שאלה חיידקים המופרשים בקלות מהזרע או מהפרשות הנרתיק, או הנמצאים על הפין ובשפתי הנרתיק ומועברים בקלות יחסית ומדביקים. אלה מחלות הפיכות, שטיפול אנטיביוטי מתאים לאחר אבחנתן מביא להחלמה מלאה. מחלות נגיפיות כמו הרפס ונגיף הפפילומה נגרמות על ידי נגיפים המועברים במגע מיני, אך יכולים לעבור גם במגע אורלי, אם כי לא ביעילות גבוהה. שיעור ההדבקה כנראה גבוה יותר מאשר עם נגיף האיידס, אך עדיין נמוך בהשוואה למחלות החיידקיות. לאחר הדבקה אין טיפול מרפא, אולם אלה מחלות שבדרך כלל אינן מסכנות חיים, אלא במקרה הגרוע רק גורמות חוסר נוחות. לסיכום, כל גורם המועבר במגע מיני יכול לעבור גם במגע אורלי, מי פחות ומי יותר, ואם אתה רוצה להימנע לחלוטין, יש להימנע ממגע אורלי (זו לא המלצתנו ומערכת אינפומד אינה ממליצה או לא ממליצה על תנוחות ספציפיות). אם מחפשים ביטחון של 100%, אפשר להרוס את חיי המין, כמו שניתן להרוס את כל החיים ולהוציא מהם את החלק המהנה כאשר מחפשים ביטחון של 100%. ישנם אנשים הסובלים מחרדות שאינם יוצאים מהבית בגלל הפחד להידרס, אינם טסים בגלל הפחד להתרסק, ואינם מקיימים יחסי מין בגלל הפחד להיפגע. יש לשקול כל סיכון אל מול הסיכוי לחיים טובים ומהנים, וזה כולל גם יחסי מין. ד"ר איציק לוי רופא בכיר המרפאה לסיקור, מניעה וטיפול במחלות המועברות במגע מיני מומחה בפנימית, מחלות זיהומיות ומחלות המועברות במגע מיני
לפתיחה בעמוד חדש >
שאלה: בתחילת ההריון נדבקתי ב- CMV בפעם הראשונה בחיי. לא עברתי בדיקת מי שפיר, אך בשלוש בדיקות אולטרסאונד לא התגלו ממצאים המעידים על מחלה. רציתי לברר אילו בדיקות חשוב לעשות לתינוק לאחר הלידה, אילו בדיקות חשובות במקרה שיתברר שהוא אכן נדבק בנגיף, ומהו משך הז
תשובה: בדרך כלל, כשיש חשש להדבקה של היילוד ב- CMV, מבצעים ספירת דם ליילוד לאחר הלידה, כדי לבדוק סימנים לווירוס, כגון רמת תרומבוציטים נמוכה או הימצאות תאים אטיפיים. גם לוקחים דגימת שתן, ובה בודקים אם הווירוס מופרש בשתן. זו בדיקה יעילה מאוד לאבחנה אם הילוד נדבק בנגיף או לא. אם שתי הבדיקות שליליות, סביר מאוד שהילוד לא נדבק בווירוס ה- CMV. בהצלחה ד"ר נעמה זנזורי - אינפומד
לפתיחה בעמוד חדש >