לפני כחודש נחבלתי בגב כתוצאה מנפילה על מדרגות. רופא היחידה שלי הפנה אותי לבית חולים לצילום רנטגן שבו נתגלה שבר בזיז רוחבי ימני של L1. בביקורת רופא היחידה נשלחתי לבצע CT שפוענח בצורה הבאה: בטרנזווס פרוצס ימני של L1 מודגמת פרגמנטציה. קטע לטרלי של הפרוצס נפרד מהחלק המדיאלי. יש רושם שנראה קורטקס משני הצדדים, כמו כן אין שום ממצאים מסננים ברקמות הרכות באיזור D11-D12 , L1-L2 , L2-L3 בגדר התקין. ב L3-L4 בלט דיסק היקפי. L4-L5 בלט דיסק קטן מרכזי ומשמאל הלוחץ על השק הדורלי. L5-S1 בלט דיסק מרכזי. כבר חודש ימים שאני מרותק לחדרי בבית ללא יכולת לזוז עקב כאבים בלתי נסבלים בגב התחתון עם הקרנה של כאבים לרגל ימין. כרגע הצבא לא מנדב יותר מדי מידע על בעייתי ואין לי מושג מה יהיו ההשלכות הבריאותיות. מה עלי לעשות ולמי לפנות? מכיוון שאתה חייל, יש כמובן צורך באישורים צבאיים לכל הפניות הרפואיות, ועדיף לבצע את הפניות האלו דרך הצבא. לפי מכתבך לא הבנתי אם הרופא היחיד שטיפל בך ונתן לך חופשת מחלה בבית הוא רופא היחידה, ומובן שלא ידוע לי אם מומחיותו היא כירורגיה אורתופדית של עמוד השדרה או נוירוכירורגיה - אלה הם שני המקצועות הרפואיים המתמחים בשברים ובפגיעות בעמוד השדרה. אם לא נבדקת עד כה על ידי רופא מומחה באחד משני התחומים הללו, אני ממליץ לך לפנות, או דרך רופא היחידה או דרך מרפאת רופאים צבאית סמוך למקום מגוריך, לרופא בעל מומחיות כזו, וכשאתה מצוייד כמובן בצילומי ה- CT , ולא רק בתשובת הפענוח. אם תחליט לפנות לרופא פרטי, מן הראוי שתדע שהצבא לא חייב לקבל את החלטותיו או המלצותיו, אולם בדרך כלל נוטים לקבלן. לאור תלונותיך והתיאור של ממצאי הבדיקה, למרות שאינני אורתופד או נוירוכירורג, אני ממליץ על פניה בהקדם. בברכה ד"ר נחום ורבין

מומחה לכירורגיה כללית

הדבקה בהרפס בתקופה הרדומה מזה מספר שנים מופיעה אצלי פריחת הרפס במקומות שונים - על אבר המין, מתחת לאשכים ובצד, שאלתי - האם אני יכול להדביק את זוגתי בתקופה הרדומה כשאין פריחה, ואיך צריך להישמר ע"מ לא להדביק את זוגתי. בתודה מראש.

הרפס באברי המין היא מחלה לא נדירה היכולה להתבטא בפצעים שלפוחיתיים או בהפרשה. בעבר חשבו כי ניתן להידבק בנגיף רק כאשר המחלה פעילה, אולם כיום ברור כי ניתן להידבק במחלה גם כאשר אין פצעים או הפרשה. יחד עם זאת, כאשר המחלה אינה פעילה הסיכון להדבקה הרבה יותר נמוך. הדרך להישמר היא להשתמש בקונדום בקיום מגע מיני. יחד עם זאת צריך לזכור כי הרפס כיום אינו מהווה בעיה ללא פיתרון, והיא אינה גורמת לסיבוכים קשים חוץ מאשר ביילודים. אין כל המלצה כי בני זוג קבועים (לדוגמה, בעל ואישה) שאינם נושאים מחלות מין אחרות לא יקיימו יחסי מין ללא קונדום (לדוגמה, כדי להביא ילד לעולם). לפרטים נוספים ראה ערך הרפס באתר זה , או חפש באחד ממנועי החיפוש, כמו google לדוגמה. [04/01/2001] חזרה לעמוד שאלות ותשובות

אני בהריון שבוע 8+ ובבדיקות השגרתיות התגלתה דלקת בדרכי השתן. הרופא רשם לי מרשם לזינט. אני קצת חוששת, האם התרופה עלולה לפגוע בהתפתחות העובר ? אציין כי אני רגישה לסולפה.

אין עדות לנזק של זינט לעובר בהריון.

אני רוצה לדעת על מחלת המין הרפס. יש לי חבר שחולה במחלה הזאת ואני לא ידעתי. אני פוחדת שהוא הדביק אותי. הוא לא קיים איתי יחסים בזמן שהיו מופיעות אצלו השלפוחיות והנקודות, אבל היו לו אז סימפטומים של כאב. אני עשיתי בדיקה ויצא שיש לי נגיף שהוא ממשפחת הה

הרפס היא בין מחלות המין השכיחות ביותר. מחקר שבדק את שכיחות המחלה בארה"ב ב- 1990, גילה כי כ- 22% מן המבוגרים נדבקו בהרפס של איברי המין. פחות מעשרה אחוז מאלה שיימצאו חיוביים למחלת המין - בבדיקת דם סובלים מן הסימפטומים. סכנת ההידבקה קיימת הן כאשר המחלה באה לידי ביטוי קליני (השלפוחיות על העור) והן כאשר אין ביטוי קליני. מחקר שבדק את סיכויי ההידבקות, הראה כי כאשר הגבר הוא החולה במחלה, סיכוייה של האישה להידבק הם סביב 17%. נשיקות ללא מגע מיני אינן מדביקות בהרפס של איברי המין. אם תקיימי יחסי מין עם גבר אחר, את עשויה להדביק אותו רק אם את עצמך נדבקת במחלה. קיימים מספר סוגים של בדיקות לאבחון הדבקה בהרפס, המתבססים על בדיקת דם. הנגיף CMV הוא אומנם ממשפחת ההרפס, אבל אין לו שום קשר למחלת המין, והשכיחות שלו באוכלוסיה גבוהה ביותר. סביר שבגופך יש נוגדנים כנגד ה- CMV, משום שבעבר נדבקת בו. ייתכן כי כלל לא חשת במחלה, או שהיא התבטאה כמו שפעת קלה, ומאז נותרו בגופך הנוגדנים. ה- CMV מסוכן בזמן הריון רק אם מדובר בזיהום פעיל. לגבי נגיף ההרפס - עיקר הסכנה אינה בהריון, אלא במהלך הלידה. במידה ויש זיהום סמפטומטי - הוא עשוי לפגוע בתינוק בזמן המעבר בתעלת הלידה. במקרה זה מומלץ ללדת בניתוח קיסרי.

אינפומד
תרופות
אציקלוביר (זובירקס)

אציקלוביר (זובירקס)

נוגדי נגיפי הרפס | Acyclovir

מתאים לטיפול ב:

אבעבועות רוח
הרפס

מרשם תלוי במינון המבוקש

המומחים מסבירים
מידע
אזהרות
תופעות לוואי
רופאים בתחום
המומחים עונים
המלצות לקריאה

שמות מסחריים

זובירקס ZOVIRAX
אציקלו-וי ACYCLO-V
ציקלוביר CYCLOVIR
אציקלובניר ACYCLOVENIR
אציקלוביר ויז'ן ACICLOVIR VISION RAZ PHARMACEUTICS

המומחים של Infomed מסבירים:

מאת: מערכת אינפומד אושר על ידי: איסטרין מיכל

אציקלוביר (זובירקס), תרופה אנטי-ויראלית שקיימת בצורת טיפול חיצוני, טיפול בוריד וגם לבליעה, משמשת נגד זיהומים ויראלים הבאים:

• טיפול ומניעת פצעי קור או הרפס באברי המין הנגרמים על ידי נגיף הרפס סימפלקס.

• טיפול באבעבועות רוח ובשלבקת חוגרת.

• מניעת זיהומי הרפס סימפלקס עבור חולים על ליקוי חיסוני.

התרופה מתערבת בתהליך השכפול העצמי של הנגיף ובכך מונעת את חידוש ההתרבות ומאפשרת למערכת החיסונית של הגוף לחסל את שאריות הנגיף המתפרץ. התרופה אינה מרפאת את מחלת ההרפס, היות שאינה יעילה כנגד הנגיף הרדום.

חשוב לשים לב:

יש להתחיל את הטיפול בהקדם האפשרי ולשתות הרבה נוזלים בזמן טיפול באציקלוביר.

אין להשתמש בתרופה אם ידוע על רגישות או אלרגיה לאציקלוביר או לחומרים אחרים בתכשירי אציקלוביר.

בזמן טיפול במשחת עיניים המכילה אציקלוביר, יש להפסיק להשתמש בעדשות מגע.

במקרה של טיפול בהרפס באברי המין, יש להימנע מקיום יחסי מין בזמן הטיפול כל עוד לא נרפאו הפצעים לחלוטין מחשש להעברת הזיהום בעת מגע מיני.

השימוש באציקלוביר עלול לגרום לתגובות עור חמורות. יש לשים לב לכך, כדי להפחית את הסיכון לסיבוכים. במקרה של הופעת תגובות עור חמורות, יש להפסיק את הטיפול ולפנות לרופא באופן מיידי.

מבחנה עם בדיקת דם לנגיף ההרפס, אציקלוביר (זובירקס)

צילום: shutterstock

מידע על התרופה

אופן נטילת התרופה

טבליות, טבליות מסיסות, תרחיף, זריקות, קרם, משחת עיניים.

תדירות וזמן נטילה

2-5 פעמים ביום.

במשחת עיניים יש למרוח 5 פעמים ביום, במרווח 4 שעות לפחות, ו-3 ימים נוספים לפחות לאחר שיפור.

טווח המינון

משתנה בהתאם למטרה הטיפולית ולמצבי הרקע של המטופל. המינון ייקבע על ידי הרופא בלבד. טיפול מקובל בשימוש פנימי:

לטיפול בהרפס סימפלקס, מינון מקובל:

מבוגרים: דרך הפה, 200 מ"ג 5 פעמים ביום, למשך 5-10 ימים.

לטיפול באבעבועות רוח:

בילדים: דרך הפה, 10-20 מ"ג/ק"ג (מקס. 800 מ``ג) 4 פעמים ביום, למשך 5 ימים.

מבוגרים: דרך הפה, 800 מ"ג, 4 פעמים ביום, 5-7 ימים.

לטיפול בשלבקת חוגרת:

דרך הפה, 800 מ"ג, 5 פעמים ביום, 7-10 ימים.

הרפס באברי המין:

דרך הפה, 200 מ"ג, 5 פעמים ביום, או 400 מ"ג, 3 פעמים ביום, 7-10 ימים.

תחילת ההשפעה

תוך 24 שעות.

משך ההשפעה

תוך 24 שעות.

מנה שנשכחה

משחה: יש למרוח את המנה הבאה כרגיל. טבליות/נוזל: יש לקחת מייד כשנזכרים. אם זמן המנה הבאה קרב- יש לדלג על המנה שהוחמצה. אין לקחת שתי מנות יחד.

הפסקת התרופה

יש להשלים את הטיפול לפי ההוראות.

מינון עודף

מנה עודפת מקרית אינה צריכה להדאיג. אך אם מבחינים בתסמינים מיוחדים, או אם נלקחה מנה עודפת גדולה, יש ליידע את הרופא.

אחסון

לשמור במיכל סגור במקום קריר ויבש, הרחק מהישג ידם של ילדים. להגן בפני אור.
אזהרות
תזונה

אין הגבלות. בשימוש פנימי יש להרבות בשתיית מים.

אלכוהול
מומלץ להגביל את כמות השתייה, אלכוהול עלול להגביר את תופעות הלוואי של תרופה זו.
נהיגה
יש להימנע מנהיגה עד שלומדים כיצד התרופה משפיעה, כיוון שתרופה זו עלולה לגרום לנמנום או ישנוניות, מה שעלול לגרום לפגיעה ביכולת הריכוז והתגובה.
הריון

אין להשתמש מבלי להיוועץ ברופא.

הנקה
יש להיוועץ ברופא לפני השימוש.
תינוקות וילדים
יש צורך בהפחתת המינון בהתאם לגיל ולמשקל. שימוש בתרחיף, המכיל פרופילן גליקול: במידה וגיל התינוק הוא פחות מ- 4 שבועות, יש לפנות לרופא או לרוקח לפני מתן התרופה, במיוחד אם התינוק מקבל תרופות נוספות שמכילות פרופילן גליקול או אלכוהול.
קשישים
סבירות גבוהה יותר לתופעות לוואי. ייתכן שיהיה צורך בהפחתת המינון. יש לעקוב אחר תפקוד כלייתי.
דווח לרופא במקרה של
- תגובות עור חמורות בעבר בעקבות שימוש באציקלוביר או ואלאציקלוביר
- מחלת כליה
- נטילת תרופות אחרות
- אי סבילות לסוכרים מסויימים
סיכון ממנת יתר
אין נתונים
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי

תופעות לוואי הקשורות לטיפול באציקלוביר בבליעה או עירוי תוך-ורידי כוללות: כאב ראש, סחרחורת, בחילה, הקאה, שלשול, כאבי בטן, פריחה, רגישות לאור, עייפות, גרד, נשירת שיער. חום לא מוסבר (טמפרטורה גבוהה) ותחושת עלפון, במיוחד כאשר נעמדים. במקרים נדירים דווח על הזיות, רעד, ורטיגו, בלבול, פרכוסים.
תגובות עור חמורות (כמו פריחה אדומה או נרחבת עם שלפוחיות, גבשושיות מתחת לעור או קילוף של העור. תסמינים הדומים לשפעת ומלווים בפריחה, בחום, בבלוטות מוגדלות ותוצאות חריגות בבדיקות דם) הן נדירות מאוד, אך יש לשים לב אליהן, להפסיק את הטיפול ולפנות מיידית לרופא.
טיפול מקומי באציקלוביר עלול לגרום לגירוי, עקצוץ, צריבה, אדמומית או נפיחות באזור המריחה.

במקרה של תגובה אלרגית חריפה יש להפסיק את נטילת התרופה ולפנות מיד לטיפול רפואי סימנים אפשריים כוללים: פריחה, גרד, גבשושיות, נפיחות של הפנים, השפתיים, הלשון או חלקים אחרים של הגוף, קוצר נשימה, צפצופים או קשיי נשימה, התמוטטות.

התרחיף מכיל מתיל פאראהידרוקסיבנזואט ופרופיל פאראהידרוקסיבנזואט, אשר עלולים לגרום לתגובות אלרגיות, גם תגובה מאוחרת.

חלק התכשירים מכילים סורביטול, העלול לגרום לחוסר נוחות במערכת העיכול ולהשפעה משלשלת קלה.

פרטי תגובה עם תרופות אחרות

יש לעדכן רופא/רוקח באשר לנטילת תרופות אחרות, כולל תרופות ללא מרשם וכן תוספי תזונה. בייחוד עבור:

פרובנציד (לטיפול בשיגדון): תרופה זו מעלה רמת אציקלוביר בדם.

סימטידין (לטיפול בכיבי קיבה), מיקופנולאט מופטיל (למניעת דחיית איבר מושתל).

השפעת שימוש ממושך

בדרך כלל ניתן אציקלוביר לתקופה מוגבלת. במתן ממושך, לדוגמה, למניעת הישנות של הרפס באברי המין, קיים סיכון קל להתפתחות נגיפי הרפס עמידים לאציקלוביר.

יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא

המומחים של Infomed עונים על שאלות:

שאלה: לפני כחודש נחבלתי בגב כתוצאה מנפילה על מדרגות. רופא היחידה שלי הפנה אותי לבית חולים לצילום רנטגן שבו נתגלה שבר בזיז רוחבי ימני של L1. בביקורת רופא היחידה נשלחתי לבצע CT שפוענח בצורה הבאה: בטרנזווס פרוצס ימני של L1 מודגמת פרגמנטציה. קטע לטרלי של הפרוצס נפרד מהחלק המדיאלי. יש רושם שנראה קורטקס משני הצדדים, כמו כן אין שום ממצאים מסננים ברקמות הרכות באיזור D11-D12 , L1-L2 , L2-L3 בגדר התקין. ב L3-L4 בלט דיסק היקפי. L4-L5 בלט דיסק קטן מרכזי ומשמאל הלוחץ על השק הדורלי. L5-S1 בלט דיסק מרכזי. כבר חודש ימים שאני מרותק לחדרי בבית ללא יכולת לזוז עקב כאבים בלתי נסבלים בגב התחתון עם הקרנה של כאבים לרגל ימין. כרגע הצבא לא מנדב יותר מדי מידע על בעייתי ואין לי מושג מה יהיו ההשלכות הבריאותיות. מה עלי לעשות ולמי לפנות? מכיוון שאתה חייל, יש כמובן צורך באישורים צבאיים לכל הפניות הרפואיות, ועדיף לבצע את הפניות האלו דרך הצבא. לפי מכתבך לא הבנתי אם הרופא היחיד שטיפל בך ונתן לך חופשת מחלה בבית הוא רופא היחידה, ומובן שלא ידוע לי אם מומחיותו היא כירורגיה אורתופדית של עמוד השדרה או נוירוכירורגיה - אלה הם שני המקצועות הרפואיים המתמחים בשברים ובפגיעות בעמוד השדרה. אם לא נבדקת עד כה על ידי רופא מומחה באחד משני התחומים הללו, אני ממליץ לך לפנות, או דרך רופא היחידה או דרך מרפאת רופאים צבאית סמוך למקום מגוריך, לרופא בעל מומחיות כזו, וכשאתה מצוייד כמובן בצילומי ה- CT , ולא רק בתשובת הפענוח. אם תחליט לפנות לרופא פרטי, מן הראוי שתדע שהצבא לא חייב לקבל את החלטותיו או המלצותיו, אולם בדרך כלל נוטים לקבלן. לאור תלונותיך והתיאור של ממצאי הבדיקה, למרות שאינני אורתופד או נוירוכירורג, אני ממליץ על פניה בהקדם. בברכה ד"ר נחום ורבין
שאלה: הדבקה בהרפס בתקופה הרדומה מזה מספר שנים מופיעה אצלי פריחת הרפס במקומות שונים - על אבר המין, מתחת לאשכים ובצד, שאלתי - האם אני יכול להדביק את זוגתי בתקופה הרדומה כשאין פריחה, ואיך צריך להישמר ע"מ לא להדביק את זוגתי. בתודה מראש.

תשובה: הרפס באברי המין היא מחלה לא נדירה היכולה להתבטא בפצעים שלפוחיתיים או בהפרשה. בעבר חשבו כי ניתן להידבק בנגיף רק כאשר המחלה פעילה, אולם כיום ברור כי ניתן להידבק במחלה גם כאשר אין פצעים או הפרשה. יחד עם זאת, כאשר המחלה אינה פעילה הסיכון להדבקה הרבה יותר נמוך. הדרך להישמר היא להשתמש בקונדום בקיום מגע מיני. יחד עם זאת צריך לזכור כי הרפס כיום אינו מהווה בעיה ללא פיתרון, והיא אינה גורמת לסיבוכים קשים חוץ מאשר ביילודים. אין כל המלצה כי בני זוג קבועים (לדוגמה, בעל ואישה) שאינם נושאים מחלות מין אחרות לא יקיימו יחסי מין ללא קונדום (לדוגמה, כדי להביא ילד לעולם). לפרטים נוספים ראה ערך הרפס באתר זה , או חפש באחד ממנועי החיפוש, כמו google לדוגמה. [04/01/2001] חזרה לעמוד שאלות ותשובות
לפתיחה בעמוד חדש >
שאלה: אני בהריון שבוע 8+ ובבדיקות השגרתיות התגלתה דלקת בדרכי השתן. הרופא רשם לי מרשם לזינט. אני קצת חוששת, האם התרופה עלולה לפגוע בהתפתחות העובר ? אציין כי אני רגישה לסולפה.
שאלה: אני רוצה לדעת על מחלת המין הרפס. יש לי חבר שחולה במחלה הזאת ואני לא ידעתי. אני פוחדת שהוא הדביק אותי. הוא לא קיים איתי יחסים בזמן שהיו מופיעות אצלו השלפוחיות והנקודות, אבל היו לו אז סימפטומים של כאב. אני עשיתי בדיקה ויצא שיש לי נגיף שהוא ממשפחת הה

תשובה: הרפס היא בין מחלות המין השכיחות ביותר. מחקר שבדק את שכיחות המחלה בארה"ב ב- 1990, גילה כי כ- 22% מן המבוגרים נדבקו בהרפס של איברי המין. פחות מעשרה אחוז מאלה שיימצאו חיוביים למחלת המין - בבדיקת דם סובלים מן הסימפטומים. סכנת ההידבקה קיימת הן כאשר המחלה באה לידי ביטוי קליני (השלפוחיות על העור) והן כאשר אין ביטוי קליני. מחקר שבדק את סיכויי ההידבקות, הראה כי כאשר הגבר הוא החולה במחלה, סיכוייה של האישה להידבק הם סביב 17%. נשיקות ללא מגע מיני אינן מדביקות בהרפס של איברי המין. אם תקיימי יחסי מין עם גבר אחר, את עשויה להדביק אותו רק אם את עצמך נדבקת במחלה. קיימים מספר סוגים של בדיקות לאבחון הדבקה בהרפס, המתבססים על בדיקת דם. הנגיף CMV הוא אומנם ממשפחת ההרפס, אבל אין לו שום קשר למחלת המין, והשכיחות שלו באוכלוסיה גבוהה ביותר. סביר שבגופך יש נוגדנים כנגד ה- CMV, משום שבעבר נדבקת בו. ייתכן כי כלל לא חשת במחלה, או שהיא התבטאה כמו שפעת קלה, ומאז נותרו בגופך הנוגדנים. ה- CMV מסוכן בזמן הריון רק אם מדובר בזיהום פעיל. לגבי נגיף ההרפס - עיקר הסכנה אינה בהריון, אלא במהלך הלידה. במידה ויש זיהום סמפטומטי - הוא עשוי לפגוע בתינוק בזמן המעבר בתעלת הלידה. במקרה זה מומלץ ללדת בניתוח קיסרי.
לפתיחה בעמוד חדש >