מירטאזאפין (מירו) הוא תרופה לטיפול בדיכאון בעלת מנגנון פעולה ייחודי. מירטאזאפין (מירו) חוסם את הספיגה החוזרת של סרוטונין ונור אפינפרין (SNRI) במוח, שני מתווכים עצביים הקשורים למצב הרוח. כמו כן, נשמרת הפעילות נוגדת הדיכאון בקולטנים אחרים לסרוטונין, אשר אינם נחסמים.
למירטאזאפין (מירו) יש השפעה נוגדת חרדה, אשר יכולה להיות בעלת תועלת רבה בקרב הסובלים מדיכאון המשולב עם הפרעת חרדה. בנוסף, מירטאזאפין (מירו) משפרת את דפוסי השינה בקרב אנשים הסובלים מדיכאון. תחילת פעולה: 1-2 שבועות. אינה מיועדת לילדים ומתבגרים מתחת לגיל 18.
במקרים הבאים אין להשתמש במירטאזאפין (מירו):
רגישות אואלרגיה לחומר הפעיל או למרכיבים אחרים בתרופה.
נטילה בו זמנית או ב- 14 הימים האחרונים של תרופות מסוג מעכבי MAOIs כגון מוקלובמיד, טראנילציפרומין , סלג'ילין.
אין ליטול במהלך 14 ימים לאחר הפסקת נטילת מירטאזאפין (מירו, רמרון) תרופות מסוג מעכבי MAOIs.
חשוב לשים לב:
מומלץ לעקוב אחר שינויים כגון: התכווצויות, התפתחות צהבת, מחלת כליות, לב, או לחץ דם נמוך. הגברת הדיכאון, מחשבות אבדניות, תוקפנות ועוינות. במידה וחלו שינויים כאלה יש לפנות מידית לרופא. יש להקפיד הקפדה יתרה על המלצה זו במטופלים צעירים. שכן תרופות נוגדות דיכאון מעלות את הסיכון להתנהגות ומחשבות אובדניות בילדים, מתבגרים ומבוגרים צעירים. עם תחילת הטיפול בתרופה ,על המטופלים בכל הגילאים וקרוביהם ,לעקוב אחר שינויים התנהגותיים כגון: החמרת הדיכאון, מחשבות אבדניות, תוקפנות וכדומה. במידה וחלים שינויים כאלה, יש לפנות מיידית לרופא.
צילום: Shutterstock
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
טבליות, לנטילה עם או בלי אוכל.
אין ללעוס! במידת הצורך ניתן לחצות טבליות מירטאזאפין (מירו) לשימוש מיידי.
תדירות וזמן נטילה
פעם ביום, לפני השינה.
טווח המינון
15-45 מ"ג ביום.
תחילת ההשפעה
בדרך כלל יתחיל לפעול לאחר 1-2 שבועות. ייתכן ויחלפו 2-4 שבועות עד שההשפעה תורגש במלואה.
משך ההשפעה
בדרך כלל יתחיל לפעול לאחר 1-2 שבועות. ייתכן ויחלפו 2-4 שבועות עד שההשפעה תורגש במלואה.
מנה שנשכחה
בנטילה של פעם ביום, יש ל דלג על המנה שנשכחה, ולקחת את המנה הבאה כרגיל. אין לקחת מנה כפולה של מירטאזאפין (מירו).
בנטילה של פעמיים ביום- בשכחת מנת הבוקר, יש ליטול אותה עם מנת הערב. בשיכחת מנת הערב- אין ליטול אותה עם מנת הבוקר, אלא לדלג עליה ולהמשיך עם מנות הבוקר והערב הרגילות. בשיכחת שתי המנות- אין לנסות לפצות על כך. יש לדלג על שתי המנות ולהמשיך ביום למחרת עם מנות הבוקר והערב כרגיל.
הפסקת התרופה
אין להפסיק טיפול במירטאזאפין (מירו) בלי להיוועץ ברופא, עקב חשש לחזרת התסמינים והופעת סימפטומים נוספים הקשורים להפסקת הטיפול.
ייתכנו תופעות לוואי בגין הפסקה פתאומית בשימוש במירטאזאפין (מירו), כגון: סחרחורות, חלומות חריגים, הפרעות בתחושה כגון נמלול, תחושת שוק חשמלי; חרדה, עייפות, בלבול, כאבי ראש, צמרמורות, בחילות, הקאות, הזעה ועוד. אין להפסיק את הטיפול בפתאומיות, על מנת להימנע מהסימפטומים הנ"ל.
אם הוחלט על הפסקת הטיפול, מומלצת הורדת מינון הדרגתית.
מינון עודף
אם מבחינים בתסמינים מיוחדים או אם נלקחה מנה עודפת גדולה של מירטאזאפין (מירו), יש לפנות מיד לטיפול רפואי: נמנום, חוסר התמצאות, עליה בקצב הלב, שינויים בקצב הלב ו/או התעלפות. אלה יכולים להיות סימנים למצב מסכן חיים.
אחסון
לשמור במקום קריר, הרחק מהישג ידם של ילדים.
רוצים לוודא שמירטאזאפין (מירו) היא הטיפול המדויק עבורכם? קבעו תור למומחה. לחיפוש תור למומחה
אזהרות
תזונה
אין הגבלה.
אלכוהול
מומלץ שלא לשתות אלכוהול בזמן הטיפול
נהיגה
יש להימנע מנהיגה עד שלומדים כיצד התרופה משפיעה, כיוון שתרופה זו עלולה להשפיע על הריכוז או על הערנות
הריון
אין להשתמש בהריון מבלי להיוועץ ברופא. ניסיון מוגבל במתן מיטאזאפין לנשים בהריון אינו מצביע על עלייה בסיכון. למרות זאת, יש לנקוט זהירות בזמן שימוש בהריון.
הנקה
יש להתייעץ עם הרופא לפני נטילת תרופה זו.
תינוקות וילדים
התרופה אינה מיועדת לילדים ומתבגרים מתחת לגיל 18.
קשישים
עלולים להיות רגישים יותר לתופעות הלוואי
דווח לרופא במקרה של
סוכרת
מחלת לב
רמת שומנים גבוהה בדם
מחלת כליה
מחלת כבד
לחץ דם נמוך
פסיכוזה
פנילקטונוריה (phenylketonuria)
טיפול בנזעי-חשמל (ECT)
אפילפסיה (כפיון)
אירוע מוחי
חוסר תאים גרעיניים בדם (agranulocytosis)
הריון
הנקה
גלאוקומה
הגדלת הערמונית (פרוסטאטה מוגדלת)
מחשבות אבדניות, בהווה או בעבר
מחלת עיניים
סוכרת
סיכון ממנת יתר
אין נתונים
סיכון מפיתוח תלות
אין נתונים
כדי להבטיח שימוש בטוח במירטאזאפין (מירו), קבעו תור לייעוץ עם מומחה. לחיפוש תור למומחה
תופעות לוואי
תופעות הלוואי הנפוצות של מירטאזאפין (מירו) הינן: יובש בפה, עצירות, נמנום בעיקר בשבועות הראשונים של הטיפול, סחרחורת, עלייה בתיאבון ועלייה במשקל, כאב ראש, עייפות, בחילה, אי יציבות או רעד, כאב במפרקים או בשרירים, נפיחות, בדרך כלל בקרסוליים או בכפות הרגליים.
דווחו מקרים של תגובות עור חמורות (דלקת חריפה, קילופי עור, שלפוחיות) כולל סימפטום סטיבנס ג'ונסון, דרמטיטיס, אדמומיות.
שימוש בתכשירים אנטי דיכאוניים, לרבות מירטאזאפין (מירו), יכול לגרום לאקאטיזיה, המאופיינת באי נוחות וצורך לזוז, לעיתים מלווה בחוסר יכולת לשבת או לעמוד זקוף. לרוב מתרחשת בשבועיים הראשונים של הטיפול. בחולים המפתחים תופעות הנ"ל, העלאת המנה עלולה להזיק.
יש להפסיק את הטיפול במירטאזאפין (מירו) ולהגיע לרופא מייד במקרים הבאים:
בעיות זיכרון, אשר ברוב המקרים חולפות עם הפסקת הטיפול.
במקרים של חום גבוה בלתי מוסבר ,התכווצויות, כאב גרון, פצעים בפה, מחלות עיניים, עליית לחץ תוך עיני,או סימנים אחרים של דלקת או זיהום כחודש לאחר תחילת הטיפול.
סינדרום סרוטונין, היכול להתבטא בשינויים בסימפטומים רגשיים כגון: עצבנות יתר, הזיות, תרדמת, בלבול, חרדה, בעיות שינה, ושינויים בלחץ הדם, הזעה, קצב לב מהיר, היפרתרמיה, רעידות. יתכנו גם חוסר קואורדינציה, נוקשות, רפלקסים מוגברים, עוויתות שרירים, כאבי מפרקים, כאבי גב או בעיות במערכת העיכול, לרבות בחילה, הקאה, שלשול.
מחשבות על פגיעה עצמית או מחשבות אובדניות.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
יש לעדכן רופא או רוקח בדבר כל תרופה שבשימוש, גם תרופה ללא מרשם וכן תוספי תזונה.
שילוב של מירטאזאפין (מירו) עם תרופות הבאות עלול לגרום לתגובות בלתי רצויות, סיכונים או לפגוע ביעילות הטיפול:
תרופות המשפיעות על מערכת העצבים המרכזית כגון: תרופות לחרדה או לנדודי שינה מקבוצת הבנזודיאזפינים, תרופות לאפילפסיה כגון קארבאמאזפין, תרופות לסכיזופרניה ואגוניסטים אחרים לדופמין, ליתיום, טרמדול לכאבים, מתילן בלו,היפריקום, רוב נוגדי דיכאון מקבוצת הטריציקליים, מורפין ונגזרותיו לטיפול בכאבים חמורים.
תרופות המשפיעות על קצב הלב.
מעכבי MAO לטיפול בדיכאון - אין להשתמש בו-זמנית עם מירו, אלא לאחר 14 יום מסיום הטיפול עם מעכבי MAO.
תרופות לטיפול בזיהומים כגון אנטיביוטיקות או תרופות נגד פטריות, או לטיפול ב-HIV/איידס.
תרופות לבעיות עיכול או כיב קיבה, ריפאמפיצין (לשחפת).
תרופות למניעת קרישת דם כגון וארפארין.
תכשירים המכילים טריפטנים כגון תרופות למיגרנה.
טריפטופן - חומצה אמינית המופיעה במזונות.
השפעת שימוש ממושך
לא ידועה בשלב זה.
חוששים מתופעות לוואי בעקבות השימוש במירטאזאפין (מירו)? פנו למומחה לייעוץ מקצועי. לחיפוש תור למומחה
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא
המומחים של Infomed עונים על שאלות:
שאלה: אני אחד המשתמשים הקבועים באתרכם המאלף. לא מצאתי בו מידע על "שיתוק מסוג ERB" או מה שנקרא שיתוק שנגרם בעקבות היתקעות או היכלאות כתפיים בזמן לידה. אבקש לעדכן את אתרכם לגבי תופעה זו, מה הסיבות להיגרמותה ? האם היא גנטית או מתי היא קורית ?
תשובה: התופעה נקראת Erb's palsy ומשמעותה פגיעה מולדת במקלעת העצבים שבאזור בית השחי והכתף, שגורמת לחוסר יכולת להניע את הזרוע. מצב זה קורה בכ 1-2 מקרים מ 1000 לידות. הסיבה לתופעה אינה תורשתית, אלא היא בדרך כלל טראומה לכתפיים שקורית במעבר בתעלת הלידה בלידה קשה, כאשר התינוק נמשך החוצה ע"י המיילד/ת. ברוב המקרים הפגיעה המוטורית והסנסורית ליד חולפת מאליה עם הזמן, לרוב עד גיל שנתיים, ללא ניתוח. לקריאה נוספת: http://orthoinfo.aaos.org/fact/thr_report.cfm?Thread_ID=314&topcategory=Shoulder
שאלה: אני בן 50. האם תסמינים קלאסיים של הידבקות המופיעים כחודש לאחר קיום יחסי מין לא מוגנים, תסמינים כמו כאב ראש, תחושה של שפעת ופריחה ברגליים, יכולים להעיד על מחלה שאינה איידס? אם אכן נדבקתי, האם העובדה שאני לוקח זפיקס לדלקת כבד B מחייבת אותי להפסיק לקחת
תשובה:
התסמינים שאתה מתאר אכן עשויים להצביע על הידבקות בנגיפים מסוג כלשהו, כולל נגיף ה- HIV, או בחיידקים מסוג כלשהו, בכלל זה בעגבת. יש להיבדק לנגיף ה- HIV, לעגבת (בדיקת VDRL) ולגורמים אפשריים אחרים. בדיקת עגבת אתה יכול לעשות כבר עכשיו. לגבי HIV מומלץ להמתין עוד שבועיים-שלושה.
התרופה זפיקס אכן "מתנגשת" עם איידס, וליתר דיוק, עשויה לגרום לנגיף ה- HIV לפתח עמידות לתרופה זו, ולכן אם אכן נדבקת באיידס, על הרופא המטפל לקחת בחשבון את העובדה שאתה נוטל תרופה זו לטיפול בהפטיטיס.
בברכה
ד"ר איציק לוי רופא בכיר
המרפאה לסיקור, מניעה וטיפול במחלות המועברות במגע מיני
מומחה בפנימית, מחלות זיהומיות ומחלות המועברות במגע מיני
שאלה: אמא שלי בת 60 וסובלת זה חמש שנים ממניה דפרסיה ומסכיזופרניה. היא קיבלה אנפרניל וסרוקוול, ומידי פעם גם קלונקס במהלך התקופה, כמעט ללא שינוי במצבה. בשבועות האחרונים היא החלה להתנהג בצורה מאוד מבולבלת: היא מדברת על דברים לא לעניין ומנותקים לגמרי מהמציאות, ולפעמים מתחילה משפט ושוכחת באמצע מה רצתה לומר, וישנה גם ירידה בזיכרון לטווח הקצר. ישנו גם שינוי גם בתפקוד היום-יומי שלה: רוב היום היא ישנה, היא קמה רק כדי לאכול ולשתות ולקחת את התרופות או לשירותים, וחוזרת לישון. בשל ההידרדרות במצב, היינו אצל הפסיכיאטרית המטפלת בה, והיא טענה שאמא שלי פיתחה עמידות לתרופות אותן היא מקבלת. היא שינתה לה את התרופות ל-3 כדורים ביום של סרוקוול, ובמקום אנפרניל נתנה לה כדור אחד ביום ש רסיטל, ולגבי מצבה המבולבל אמרה שנחכה כמה שבועות כדי לראות כיצד משפיעה התרופה החדשה. היא סבורה שהמצב ישתפר. האם יכול להיות שהבלבול וההתנהגות הלא רגילה שלה קשורים לבעיה שאינה דיכאון, כמו משהו בכוון הנוירולוגי? אילו נזקים בלתי הפיכים למוח יכולות לגרום התרופות שהזכרתי, במיוחד לאור העובדה שהיא לוקחת אותן במינונים שונים כבר כמעט 5 שנים? והאם יכול להיות מצב שאדם הופך להיות עמיד לתרופות אלו והן חדלות להשפיע עליו? אם כן, מה עושים במצב כזה?
תשובה: כן, יכול להיות שהשינוי במצב נובע מבעיה גופנית לא פסיכיאטרית. אצל כל אדם מבוגר או קשיש שמופיעה החמרה במצבו יש לבצע בירור גופני בסיסי, הכולל בדיקה גופנית מקיפה על ידי רופא, בדיקה נוירולוגית, וכן בדיקות דם ושתן. התרופות שהזכרת אינן גורמות לנזקים בלתי הפיכים למוח. הן כן עלולות לגרום להפרעות בתפקודי הכבד בנטילה ממושכת או במינון גבוה, ולכן יש לבצע בדיקות דם אחת לחצי שנה. קורה שתרופות פסיכיאטריות חדלות להשפיע לאחר כמה שנים. במצב כזה, האפשרויות הן או להעלות את המינון או להחליף את הטיפול לתכשיר אחר. בברכה, ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית
שאלה: לביתי יש שיער דליל. מספר פעמים בשבוע אני מסרקת אותה עם מסרק צפוף על מנת לנקות את ראשה ומותחת את שיערה, ואף גורמת לעיתים לתלישתו. למרות מאמצים למנוע זאת, בכל זאת שערות נתלשות. האם עליי להפסיק לסרקה במסרק צפוף?
תשובה: נשמע לי שכדאי להפסיק את הסירוק עם מסרק צפוף, וגם לא כדאי למתוח את השיער של בתך עד כדי תלישה. הניחי לשיערה לזמן מה, וראי אם הנשירה מפסיקה. אם לא תפסיק הנשירה, גשי לרופא הילדים שלה להתייעצות. בברכה, ד"ר נעמה ורבין - אינפומד
האם סטרס מחמיר את הכאב בפיברומיאלגיה?
כן. אצל אנשים רבים עם פיברומיאלגיה וכאב כרוני, סטרס יכול בהחלט להגביר את עוצמת הכאב ואף להיות אחד הגורמים להתלקחות.
וזה לא אומר שהכאב "נמצא בראש".
כשאנחנו נמצאים בסטרס, הגוף נכנס למצב של דריכות: השרירים מתכווצים, הנשימה משתנה, השינה עלולה להיפגע ומערכת העצבים נעשית רגישה יותר לגירויים. אצל אדם שכבר מתמודד עם פיברומיאלגיה, הדריכות הזאת יכולה להתבטא ביותר כאב, עייפות, מתח שרירי ולעיתים בתחושה שהגוף כולו "נסגר".
מניסיוני, אחת השאלות החשובות היא לא רק "איפה כואב?", אלא גם "מה קרה בגוף ובחיים לפני שהכאב התגבר?"
לפעמים מגלים דפוס ברור: תקופה לחוצה בעבודה, ויכוח, דאגה מתמשכת, חוסר שינה או עומס רגשי – ולאחריהם מגיעה החמרה.
זו בדיוק אחת הסיבות שבעבודה שלי עם כאב כרוני אני משלב מיקוד מודע, Trance Therapy, דמיון מודרך, נשימה ועבודה עם הגוף, במטרה לסייע בהפחתת הדריכות ובוויסות מערכת העצבים.
המטרה אינה לומר לאדם "פשוט תירגע". להפך. אנחנו רוצים ללמד בהדרגה את הגוף כיצד לעבור ממצב של דריכות מתמשכת למצב רגוע ומווסת יותר.
ולפעמים השינוי מתחיל דווקא ברגע שבו מפסיקים להילחם רק בכאב ומתחילים להבין מה מפעיל ומגביר אותו.
אם שמת לב שהכאב שלך מתפרץ או מתחזק דווקא בתקופות של לחץ, אפשר לפנות אליי בפרטי ולספר לי מה קורה סביב ההתלקחויות. לפעמים זיהוי הדפוס הוא כבר צעד משמעותי בדרך לבניית תהליך שמתאים לך.
אלי בן שחר
לחזור לשגרת החיים.
למה יש עייפות קשה בפיברומיאלגיה גם אחרי שינה?
שלום,
עייפות קשה גם אחרי לילה שלם היא אחת התופעות השכיחות והמתסכלות בפיברומיאלגיה. לא מעט אנשים אומרים לי: "ישנתי 8 שעות, אבל קמתי כאילו לא ישנתי בכלל."
הסיבה היא שלא רק מספר שעות השינה קובע, אלא גם איכות השינה והיכולת של הגוף ומערכת העצבים להגיע למצב של מנוחה והתאוששות.
בפיברומיאלגיה שכיחה תופעה של שינה לא מרעננת. כאב, יקיצות במהלך הלילה, סטרס ודריכות יכולים לפגוע ברצף ובאיכות השינה. בנוסף, ההתמודדות המתמשכת עם כאב כרוני בפני עצמה יכולה להיות מעייפת מאוד.
מניסיוני, חשוב לא להסתפק בשאלה "כמה שעות אתה ישן?", אלא לבדוק את התמונה הרחבה: איך נרדמים, האם מתעוררים בלילה, מה רמת הכאב, מה קורה עם סטרס ומחשבות לפני השינה, מה מצב הפעילות הגופנית ואיך נראים היום והתזונה.
בעבודה שלי אני משלב, בהתאם לאדם, גם מיקוד מודע, Trance Therapy, דמיון מודרך, נשימה וכלים לוויסות מערכת העצבים, במטרה לעזור להפחית דריכות וליצור תנאים טובים יותר למנוחה ולשינה.
חשוב גם לא לייחס אוטומטית כל עייפות לפיברומיאלגיה. עייפות משמעותית יכולה להיות קשורה גם למצבים אחרים, למשל אנמיה, הפרעות בבלוטת התריס, חסרים תזונתיים, דום נשימה בשינה, תרופות או גורמים נוספים. לכן כשמדובר בעייפות קשה או בשינוי משמעותי, כדאי גם לפנות לרופא ולברר אם יש גורם נוסף שדורש טיפול.
המסר החשוב הוא שעייפות בפיברומיאלגיה אינה בהכרח סימן לכך שצריך פשוט לישון יותר. לפעמים צריך להבין מה מונע מהגוף באמת להתאושש.
אם אתה מתעורר מותש למרות שאתה ישן מספיק שעות, אתה מוזמן לפנות אליי בפרטי ולספר לי קצת על השינה, הכאב והעייפות שלך. לעיתים כבר מהתמונה הזו אפשר להבין באילו כיוונים כדאי להתחיל לבדוק ולעבוד.
אלי בן שחר
לחזור לשגרת החיים.
האם יש תזונה שעשויה לסייע בפיברומיאלגיה?
בהחלט יש מקום להתייחס לתזונה כחלק מההתמודדות עם פיברומיאלגיה, אבל חשוב לדעת שאין כיום תזונה אחת שהוכחה כמתאימה לכל מי שסובל מהתסמונת.
גישה אחת היא תזונה מאוזנת המבוססת על ירקות, חלבון איכותי, שומנים טובים, קטניות, דגים ומזון כמה שפחות מעובד, לצד הפחתה של סוכר ומזונות אולטרה־מעובדים.
מצד שני, יש גם גישות אחרות. יש אנשים ואנשי מקצוע שדוגלים בתזונה דלת פחמימות או קטוגנית, ויש גם מחקר מתפתח בתחום. עם זאת, נכון להיום אי אפשר לומר שקיטו הוא טיפול מוכח לפיברומיאלגיה או שהוא מתאים לכולם.
ופה אני מביא גם הרבה מאוד ניסיון אישי.
עולם הדיאטות מלווה אותי קרוב ל־50 שנה, ובארבע השנים האחרונות אני חי ברציפות באורח חיים קטוגני. עברתי בעצמי את ההתמודדות עם דיאטות, ירידה ועלייה, חשקים והרגלי אכילה – ולכן מבחינתי תזונה היא הרבה מעבר לשאלה של פחמימות, שומן או מספר הקלוריות.
אחד הדברים שאני עוסק בהם הוא בדיוק המקום שבו אנחנו יודעים מה נכון לאכול – אבל משהו אחר מנהל את האכילה שלנו: אכילת יתר, אכילה רגשית, חשקים, אכילה מתוך סטרס, או מה שאני אוהב לקרוא לו "העיניים אוכלות".
כאן נכנסת גם העבודה שלי עם מיקוד מודע, Trance Therapy, דמיון מודרך וכלים לעבודה עם הרגלים ודפוסים, לצד עבודה על ויסות מערכת העצבים.
לכן אני לא מנסה לשכנע אדם להיות קטוגני רק משום שזה עובד עבורי. השאלה שמעניינת אותי היא אחרת:
מה גורם לך לאכול כפי שאת/ה אוכל/ת, מה הגוף שלך צריך, ואיזו דרך באמת תוכל/י לקיים לאורך זמן?
בפיברומיאלגיה אני מסתכל על התמונה הרחבה – תזונה, שינה, תנועה, סטרס, הרגלי אכילה ומצב מערכת העצבים. לפעמים דווקא החיבור בין הדברים הוא שמאפשר להתחיל לעשות שינוי.
אם נושא התזונה, המשקל, החשקים או האכילה הרגשית מתחבר גם להתמודדות שלך עם פיברומיאלגיה, אפשר לפנות אליי בפרטי. אשמח לשמוע מה ניסית עד היום ולבדוק יחד מאיפה נכון להתחיל.
אלי בן שחר
לחזור לשגרת החיים.
כן. פעילות גופנית מותאמת נחשבת לאחד הכלים החשובים בהתמודדות עם פיברומיאלגיה, ויכולה לסייע לאורך זמן בשיפור התפקוד, הכושר, השינה ואיכות החיים, ואצל חלק מהאנשים גם בהפחתת הכאב והעייפות.
אבל יש כאן נקודה חשובה: בפיברומיאלגיה לא מספיק לומר "צריך לעשות ספורט". השאלה החשובה היא איזו פעילות, באיזו עצימות ובאיזה קצב התקדמות מתאימים לאדם הספציפי.
אנשים רבים מספרים שהם יוצאים להליכה, מתחילים יוגה או חוזרים לחדר הכושר, מרגישים יחסית טוב בזמן הפעילות – ואז למחרת או לאחר מספר שעות מופיעה החמרה בכאב ובעייפות. במצב כזה, לא בהכרח צריך להפסיק לזוז. לעיתים זה סימן שהמינון היה גבוה מדי ביחס ליכולת הנוכחית של הגוף.
לכן אני מעדיף להתחיל מתחת לסף שמוביל להתלקחות, אפילו אם בתחילה מדובר בכמה דקות בלבד, ולעלות בהדרגה בהתאם לתגובה של הגוף. הליכה, פעילות במים, תרגילי כוח מותאמים, יוגה עדינה, צ'י קונג ותנועה מודעת הן חלק מהאפשרויות – ואין פעילות אחת שמתאימה לכולם.
מניסיוני, אצל חלק מהמטופלים כדאי לשלב את התנועה גם עם כלים לוויסות מערכת העצבים, כמו נשימה, הרפיה ודמיון מודרך. המטרה היא לא רק לחזק את הגוף, אלא גם לבנות מחדש בהדרגה תחושת ביטחון בתנועה, במיוחד אחרי תקופה שבה פעילות נקשרה לכאב ולהתלקחויות.
והכי חשוב: תנועה בפיברומיאלגיה אינה מבחן של כוח רצון. לא צריך "לדחוף דרך הכאב". המטרה היא למצוא את המינון שהגוף מסוגל לקבל היום, ומשם להתקדם בהדרגה.
אם ניסית פעילות גופנית וכל ניסיון מסתיים בכאב או בתשישות שנמשכים כמה ימים, אפשר לפנות אליי בפרטי. לעיתים התאמה אישית של סוג הפעילות, המינון ושילוב כלים להרגעה ולוויסות יכולה לעזור לבנות דרך בטוחה והדרגתית יותר בחזרה לתנועה.
בברכה,
אלי בן שחר
לחזור לשגרת החיים.
אילו טיפולים יכולים לעזור לפיברומיאלגיה?
שלום,
פיברומיאלגיה היא מצב מורכב, ולכן בדרך כלל אין טיפול אחד שמתאים לכולם. הגישה המקובלת היא טיפול משולב ומותאם אישית, שמטרתו להפחית כאב ועייפות, לשפר את השינה ובעיקר להחזיר בהדרגה את התפקוד ואיכות החיים.
בין האפשרויות שעשויות לסייע:
- פעילות גופנית הדרגתית ומותאמת – הליכה, פעילות במים, תרגילי כוח עדינים או תנועה מודעת. חשוב להתחיל במינון שמתאים ליכולת ולהתקדם בהדרגה.
- שיפור איכות השינה – הפרעות שינה שכיחות בפיברומיאלגיה ועלולות להגביר כאב ועייפות.
- טיפול תרופתי – במקרים המתאימים הרופא יכול להציע תרופות שמטרתן להשפיע על כאב, שינה או תסמינים נלווים.
- טיפול פסיכולוגי וכלים להתמודדות עם כאב כרוני, כגון CBT, יכולים לסייע בהתמודדות עם סטרס, פחד מתנועה וההשפעה הרגשית של הכאב.
- כלים להרגעה ולוויסות מערכת העצבים – למשל נשימה, מיינדפולנס, הרפיה ודמיון מודרך. אצל חלק מהאנשים הם יכולים להשתלב בתוכנית הכוללת ולסייע בהפחתת דריכות ובהתמודדות עם הכאב.
מניסיוני, אחת הנקודות החשובות היא לא לשאול רק "איזה טיפול הכי טוב לפיברומיאלגיה?", אלא "איזה שילוב מתאים לאדם הזה, בשלב שבו הוא נמצא עכשיו?"
אני עובד בגישה משולבת, שבה אנחנו מתייחסים לא רק לעוצמת הכאב אלא גם לתנועה, שינה, מתח, דפוסי תגובה ודריכות של מערכת העצבים. המטרה היא לבנות בהדרגה יכולת טובה יותר להתמודד עם התסמינים ולחזור לפעילויות שהכאב צמצם או עצר.
חשוב לזכור שפיברומיאלגיה מתבטאת אחרת אצל כל אדם. לכן תוכנית טיפול טובה צריכה להיות אישית, ולעיתים משלבת רופא, פיזיותרפיה, פעילות גופנית מותאמת, טיפול רגשי או כלים משלימים בהתאם לצורך.
אם כבר אובחנת בפיברומיאלגיה ואתה מנסה להבין מאיפה להתחיל ואיזה שילוב טיפולי יכול להתאים למצב שלך, אפשר לפנות אליי בפרטי ואשמח להסביר ולכוון.
בברכה,
אלי בן שחר
לחזור לשגרת החיים.
מירו Miro
אבחון פסיכולוגי - סוגים
בוספירון
תשובת מומחה
