מירטאזאפין (מירו) הוא תרופה לטיפול בדיכאון בעלת מנגנון פעולה ייחודי. מירטאזאפין (מירו) חוסם את הספיגה החוזרת של סרוטונין ונור אפינפרין (SNRI) במוח, שני מתווכים עצביים הקשורים למצב הרוח. כמו כן, נשמרת הפעילות נוגדת הדיכאון בקולטנים אחרים לסרוטונין, אשר אינם נחסמים.
למירטאזאפין (מירו) יש השפעה נוגדת חרדה, אשר יכולה להיות בעלת תועלת רבה בקרב הסובלים מדיכאון המשולב עם הפרעת חרדה. בנוסף, מירטאזאפין (מירו) משפרת את דפוסי השינה בקרב אנשים הסובלים מדיכאון. תחילת פעולה: 1-2 שבועות. אינה מיועדת לילדים ומתבגרים מתחת לגיל 18.
במקרים הבאים אין להשתמש במירטאזאפין (מירו):
רגישות אואלרגיה לחומר הפעיל או למרכיבים אחרים בתרופה.
נטילה בו זמנית או ב- 14 הימים האחרונים של תרופות מסוג מעכבי MAOIs כגון מוקלובמיד, טראנילציפרומין , סלג'ילין.
אין ליטול במהלך 14 ימים לאחר הפסקת נטילת מירטאזאפין (מירו, רמרון) תרופות מסוג מעכבי MAOIs.
חשוב לשים לב:
מומלץ לעקוב אחר שינויים כגון: התכווצויות, התפתחות צהבת, מחלת כליות, לב, או לחץ דם נמוך. הגברת הדיכאון, מחשבות אבדניות, תוקפנות ועוינות. במידה וחלו שינויים כאלה יש לפנות מידית לרופא. יש להקפיד הקפדה יתרה על המלצה זו במטופלים צעירים. שכן תרופות נוגדות דיכאון מעלות את הסיכון להתנהגות ומחשבות אובדניות בילדים, מתבגרים ומבוגרים צעירים. עם תחילת הטיפול בתרופה ,על המטופלים בכל הגילאים וקרוביהם ,לעקוב אחר שינויים התנהגותיים כגון: החמרת הדיכאון, מחשבות אבדניות, תוקפנות וכדומה. במידה וחלים שינויים כאלה, יש לפנות מיידית לרופא.
צילום: Shutterstock
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
טבליות, לנטילה עם או בלי אוכל.
אין ללעוס! במידת הצורך ניתן לחצות טבליות מירטאזאפין (מירו) לשימוש מיידי.
תדירות וזמן נטילה
פעם ביום, לפני השינה.
טווח המינון
15-45 מ"ג ביום.
תחילת ההשפעה
בדרך כלל יתחיל לפעול לאחר 1-2 שבועות. ייתכן ויחלפו 2-4 שבועות עד שההשפעה תורגש במלואה.
משך ההשפעה
בדרך כלל יתחיל לפעול לאחר 1-2 שבועות. ייתכן ויחלפו 2-4 שבועות עד שההשפעה תורגש במלואה.
מנה שנשכחה
בנטילה של פעם ביום, יש ל דלג על המנה שנשכחה, ולקחת את המנה הבאה כרגיל. אין לקחת מנה כפולה של מירטאזאפין (מירו). בנטילה של פעמיים ביום- בשכחת מנת הבוקר, יש ליטול אותה עם מנת הערב. בשיכחת מנת הערב- אין ליטול אותה עם מנת הבוקר, אלא לדלג עליה ולהמשיך עם מנות הבוקר והערב הרגילות. בשיכחת שתי המנות- אין לנסות לפצות על כך. יש לדלג על שתי המנות ולהמשיך ביום למחרת עם מנות הבוקר והערב כרגיל.
הפסקת התרופה
אין להפסיק טיפול במירטאזאפין (מירו) בלי להיוועץ ברופא, עקב חשש לחזרת התסמינים והופעת סימפטומים נוספים הקשורים להפסקת הטיפול. ייתכנו תופעות לוואי בגין הפסקה פתאומית בשימוש במירטאזאפין (מירו), כגון: סחרחורות, חלומות חריגים, הפרעות בתחושה כגון נמלול, תחושת שוק חשמלי; חרדה, עייפות, בלבול, כאבי ראש, צמרמורות, בחילות, הקאות, הזעה ועוד. אין להפסיק את הטיפול בפתאומיות, על מנת להימנע מהסימפטומים הנ"ל. אם הוחלט על הפסקת הטיפול, מומלצת הורדת מינון הדרגתית.
מינון עודף
אם מבחינים בתסמינים מיוחדים או אם נלקחה מנה עודפת גדולה של מירטאזאפין (מירו), יש לפנות מיד לטיפול רפואי: נמנום, חוסר התמצאות, עליה בקצב הלב, שינויים בקצב הלב ו/או התעלפות. אלה יכולים להיות סימנים למצב מסכן חיים.
אחסון
לשמור במקום קריר, הרחק מהישג ידם של ילדים.
רוצים לוודא שמירטאזאפין (מירו) היא הטיפול המדויק עבורכם? קבעו תור למומחה. לחיפוש תור למומחה
אזהרות
תזונה
אין הגבלה.
אלכוהול
מומלץ שלא לשתות אלכוהול בזמן הטיפול
נהיגה
יש להימנע מנהיגה עד שלומדים כיצד התרופה משפיעה, כיוון שתרופה זו עלולה להשפיע על הריכוז או על הערנות
הריון
אין להשתמש בהריון מבלי להיוועץ ברופא. ניסיון מוגבל במתן מיטאזאפין לנשים בהריון אינו מצביע על עלייה בסיכון. למרות זאת, יש לנקוט זהירות בזמן שימוש בהריון.
הנקה
יש להתייעץ עם הרופא לפני נטילת תרופה זו.
תינוקות וילדים
התרופה אינה מיועדת לילדים ומתבגרים מתחת לגיל 18.
קשישים
עלולים להיות רגישים יותר לתופעות הלוואי
דווח לרופא במקרה של
סוכרת
מחלת לב
רמת שומנים גבוהה בדם
מחלת כליה
מחלת כבד
לחץ דם נמוך
פסיכוזה
פנילקטונוריה (phenylketonuria)
טיפול בנזעי-חשמל (ECT)
אפילפסיה (כפיון)
אירוע מוחי
חוסר תאים גרעיניים בדם (agranulocytosis)
הריון
הנקה
גלאוקומה
הגדלת הערמונית (פרוסטאטה מוגדלת)
מחשבות אבדניות, בהווה או בעבר
מחלת עיניים
סוכרת
סיכון ממנת יתר
אין נתונים
סיכון מפיתוח תלות
אין נתונים
כדי להבטיח שימוש בטוח במירטאזאפין (מירו), קבעו תור לייעוץ עם מומחה. לחיפוש תור למומחה
תופעות לוואי
תופעות הלוואי הנפוצות של מירטאזאפין (מירו) הינן: יובש בפה, עצירות, נמנום בעיקר בשבועות הראשונים של הטיפול, סחרחורת, עלייה בתיאבון ועלייה במשקל, כאב ראש, עייפות, בחילה, אי יציבות או רעד, כאב במפרקים או בשרירים, נפיחות, בדרך כלל בקרסוליים או בכפות הרגליים.
דווחו מקרים של תגובות עור חמורות (דלקת חריפה, קילופי עור, שלפוחיות) כולל סימפטום סטיבנס ג'ונסון, דרמטיטיס, אדמומיות.
שימוש בתכשירים אנטי דיכאוניים, לרבות מירטאזאפין (מירו), יכול לגרום לאקאטיזיה, המאופיינת באי נוחות וצורך לזוז, לעיתים מלווה בחוסר יכולת לשבת או לעמוד זקוף. לרוב מתרחשת בשבועיים הראשונים של הטיפול. בחולים המפתחים תופעות הנ"ל, העלאת המנה עלולה להזיק.
יש להפסיק את הטיפול במירטאזאפין (מירו) ולהגיע לרופא מייד במקרים הבאים:
בעיות זיכרון, אשר ברוב המקרים חולפות עם הפסקת הטיפול.
במקרים של חום גבוה בלתי מוסבר ,התכווצויות, כאב גרון, פצעים בפה, מחלות עיניים, עליית לחץ תוך עיני,או סימנים אחרים של דלקת או זיהום כחודש לאחר תחילת הטיפול.
סינדרום סרוטונין, היכול להתבטא בשינויים בסימפטומים רגשיים כגון: עצבנות יתר, הזיות, תרדמת, בלבול, חרדה, בעיות שינה, ושינויים בלחץ הדם, הזעה, קצב לב מהיר, היפרתרמיה, רעידות. יתכנו גם חוסר קואורדינציה, נוקשות, רפלקסים מוגברים, עוויתות שרירים, כאבי מפרקים, כאבי גב או בעיות במערכת העיכול, לרבות בחילה, הקאה, שלשול.
מחשבות על פגיעה עצמית או מחשבות אובדניות.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
יש לעדכן רופא או רוקח בדבר כל תרופה שבשימוש, גם תרופה ללא מרשם וכן תוספי תזונה.
שילוב של מירטאזאפין (מירו) עם תרופות הבאות עלול לגרום לתגובות בלתי רצויות, סיכונים או לפגוע ביעילות הטיפול:
תרופות המשפיעות על מערכת העצבים המרכזית כגון: תרופות לחרדה או לנדודי שינה מקבוצת הבנזודיאזפינים, תרופות לאפילפסיה כגון קארבאמאזפין, תרופות לסכיזופרניה ואגוניסטים אחרים לדופמין, ליתיום, טרמדול לכאבים, מתילן בלו,היפריקום, רוב נוגדי דיכאון מקבוצת הטריציקליים, מורפין ונגזרותיו לטיפול בכאבים חמורים.
תרופות המשפיעות על קצב הלב.
מעכבי MAO לטיפול בדיכאון - אין להשתמש בו-זמנית עם מירו, אלא לאחר 14 יום מסיום הטיפול עם מעכבי MAO.
תרופות לטיפול בזיהומים כגון אנטיביוטיקות או תרופות נגד פטריות, או לטיפול ב-HIV/איידס.
תרופות לבעיות עיכול או כיב קיבה, ריפאמפיצין (לשחפת).
תרופות למניעת קרישת דם כגון וארפארין.
תכשירים המכילים טריפטנים כגון תרופות למיגרנה.
טריפטופן - חומצה אמינית המופיעה במזונות.
השפעת שימוש ממושך
לא ידועה בשלב זה.
חוששים מתופעות לוואי בעקבות השימוש במירטאזאפין (מירו)? פנו למומחה לייעוץ מקצועי. לחיפוש תור למומחה
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא
המומחים של Infomed עונים על שאלות:
שאלה: לפני כחודש אובחנה אצלי יתר פעילות של בלוטת התריס אחרי ארבעה חודשים בהם לא קיבלתי מחזור. התחלתי טיפול במרקפטיזול ולאחר שלושה שבועות הופיעו פריחה וגירודים, ולאחר מכן כאבי פרקים בלתי נסבלים (פרקים קטנים ואחר כך גדולים כמו ברכיים). עם הופעת הכאבים פניתי לרופאת משפחה שהחליפה לי ל- PTU (פרופילתיוציל) ולאחר יומיים המשיכו הכאבים והפסקתי את הכדורים לאלתר. כעת אני נוטלת משכך כאבים - ארקוקסיה 90 כבר שבוע. הייתי אצל אנדוקרינולוג שהמליץ לי על טיפול יוד רדיואקטיבי. באינטואיציה לא נראה לי הטיפול, כיוון ששמעתי שכן ניתן לחזור לאיזון וללדת תינוק בריא בהמשך. חשבתי לא לקחת כדורים למשך שבועיים ולאחר מכן להתחיל ליטול PTU (פרופילתיואוראציל). הרופא לא כל כך הסכים כיוון שיש סיכוי גבוה לתגובה אלרגית גם לתרופה זו. מה עליי לעשות? אני אובדת עצות.
תשובה: טיפול ביוד רדיואקטיבי הוא הטיפול הנפוץ יותר לפעילות יתר של בלוטת התריס בארה"ב. היוד הרדיואקטיבי ניתן בקפסולה או בתמיסה, והוא גורם להרס של רקמת התירואיד תוך 6 עד 18 שבועות. הטיפול בטוח וגורם לתופעות לוואי מעטות בלבד, ביניהן דלקת של בלוטת התריס המופיעה בפחות מ- 1% מן המקרים, וגורם לכאב באיזור הבלוטה במשך 2-3 שבועות. לאחר הטיפול ביוד יש להימנע במשך שבוע ממגע קרוב עם בני הבית, משימוש בחפצים ובכלי אוכל משותפים. יש להימנע ממגע מיני וממגע קרוב עם ילדים ונשים בהריון. הריון הוא הוראת נגד לטיפול ביוד רדיואקטיבי. הסיבה לכך היא כי בלוטת התירואיד בעובר קיימת כבר בשבועות 10-12, והטיפול יגרום לרקמה זו לנזק בלתי הפיך. אם מתכננים הריון, יש להמתין 4-6 חודשים לאחר הטיפול. מומים מולדים אינם שכיחים יותר לאחר טיפול ביוד רדיואקטיבי.
שאלה: לביתי יש שיער דליל. מספר פעמים בשבוע אני מסרקת אותה עם מסרק צפוף על מנת לנקות את ראשה ומותחת את שיערה, ואף גורמת לעיתים לתלישתו. למרות מאמצים למנוע זאת, בכל זאת שערות נתלשות. האם עליי להפסיק לסרקה במסרק צפוף?
תשובה: נשמע לי שכדאי להפסיק את הסירוק עם מסרק צפוף, וגם לא כדאי למתוח את השיער של בתך עד כדי תלישה. הניחי לשיערה לזמן מה, וראי אם הנשירה מפסיקה. אם לא תפסיק הנשירה, גשי לרופא הילדים שלה להתייעצות. בברכה, ד"ר נעמה ורבין - אינפומד
שאלה: אני בן 66. סובל כ-4 שנים מסתימה מתמשכת באף. עברתי ניתוח לפני כ-3 חודשים בשיטת הקורבלשיין אלקטרודות (לא הורסים את הקונכיות), ועדין לא עברה הבעיה. בשעות הערב ובלילה האף ממש נסגר ואי אפשר לישון. לקחתי בעבר סרוקסאט, אחרי הניתוח אני לוקח אלברוקס 0.25 מ"ג, כ-2 כדורים ליום, וזה לא תמיד עוזר. אני נוגע ומחטט באף ללא הרף. גם כשאני הולך כמעט יום יום לחדר כושר אני מרגיש סתימה, אם כי לא כמו בשעות הלילה. מה עלי לעשות? האם התופעה בכלל מוכרת? אינני מצליח למצוא אנשים עם בעיה כמו שלי. האם אני יכול להיפטר מהכדורים ומהבעיה הזו? איך היא נקראת אם בכלל?
תשובה: לצערי, התקשיתי להבין את הבעיה שלך. האם אתה עדיין נוטל סרוקסאט? אלפרוקס איננו תחליף לסרוקסאט. זוהי תרופת הרגעה מקבוצת הבנזודיאזפינים, ולא מומלץ להשתמש בה ברציפות במשך זמן רב, בייחוד לא בגיל מבוגר כמו שלך. אני מבינה שיש לך בעיה מתמשכת עם פגיעה באיכות החיים, אך כנראה שללא פגיעה בתפקוד, אם אתה ממשיך ללכת לחדר הכושר (ואני ממליצה להמשיך ללכת ולא לוותר). לפי תיאורך, נראה לי שמדובר בהפרעת חרדה. לצורך אבחנה מדוייקת יותר, ולצורך המלצות על טיפול והערכה לגבי העתיד (אם תצטרך כדורים או לא) יש צורך בבדיקה פסיכיאטרית פנים מול פנים. בברכה, ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית
שאלה: מדי כמה חודשים מתחילה אצלי באצבעות הידיים התפשטות של שלפוחיות קטנות. הדבר לא מגרד אבל שוחק את העור וכואב, ובעקבות השחיקה העור נעשה מחוספס. היתה לי בעבר אלרגיה חזקה במיוחד לקרדית אבק הבית, שנחלשה מאוד וכמעט עברה לחלוטין. האם יש קשר בין הדברים? מה מומלץ לעשות נגד זה?
תשובה: אינני יכול להגיד לך אם יש קשר בין השלפוחיות לבין האלרגיה שלך לאבק. ברור שאת בחורה עם היסטוריה של אלרגיה, ולכן רגישה יותר לפתח אלרגיות גם לדברים אחרים. העובדה שהשלפוחיות באות והולכות כל כמה חודשים, מצביעה על דפוס של מחלה אלרגית שתוקפת אותך, ולאו דווקא על משהו זיהומי, אך זה יכול להיות גם ממקור פטרייתי. אין תחליף לראיית התופעה בעין. אני ממליץ לך לפנות לרופא עור בזמן התעוררות המחלה, כדי שיוכל לבצע בדיקה גופנית מלאה, לחקור לגבי ההיסטוריה הרפואית שלך, ואולי לעשות בדיקות נוספות, כמו לבדוק רגישות לאלרגנים או ליטול ביופסיה מהנגע, ועל ידי כך להגיע לאבחנה מדוייקת ולטיפול הראוי. ד"ר גיל טאובר - אינפומד
האם יש דבר כזה היי הזריקו לי זריקת לידוקאין בלסת מאז אני לא רואה כמעט הכול מטושטש ונסגר לי הכול הראש האוזניים יש לי בעיות במפרקים האם קיים עירוי להעביר את החומר והטשטוש במרפאת כאב
טשטוש ראייה ותסמינים בראש לאחר הזרקת לידוקאין בלסת שלום, אני מבין מהתיאור שלך שאת חווה מצב מאוד לא פשוט, במיוחד כשאת מתארת טשטוש ראייה משמעותי, תחושת לחץ או סגירה בראש ובאוזניים ובעיות במפרקי הלסת, שהחלו לאחר הזרקת לידוקאין. חשוב לי להדגיש: ירידה משמעותית בראייה או טשטוש ראייה לאחר הזרקה באזור הלסת אינם תסמינים שכדאי לייחס אוטומטית למתח שרירי או לדריכות של מערכת העצבים. לידוקאין הוא חומר הרדמה מקומי, וההשפעה הרגילה שלו זמנית. קיימים סיבוכים נדירים לאחר הזרקות באזור הפנים והלסת, אך אי אפשר לקבוע מרחוק מה גורם לתסמינים שאת מתארת. אם את עדיין כמעט לא רואה והכול מטושטש, חשוב לפנות עכשיו לחדר מיון לבדיקת עיניים ולהערכה רפואית דחופה, גם אם עבר זמן מאז ההזרקה. אם יש גם כאב ראש חריג, חולשה, בלבול, קושי בדיבור או החמרה פתאומית, יש להזמין עזרה רפואית דחופה. אל תנהגי בעצמך. לשאלתך לגבי עירוי: אין עירוי שגרתי במרפאת כאב שנועד פשוט "לשטוף" את הלידוקאין מהגוף ולהעלים טשטוש ראייה מתמשך. במצבים נדירים של רעילות מערכתית חריפה מחומרי הרדמה מקומיים קיים טיפול ייעודי הניתן בבית חולים, אך אין להסיק מכך שהוא מתאים למצב שאת מתארת. לאחר שיישללו גורמים רפואיים דחופים, אפשר יהיה לבדוק בנפרד גם את מצב מפרקי הלסת, השרירים והמתח באזור הראש והצוואר, ולבחון דרכי טיפול מתאימות. אשמח שתעדכני: מתי בדיוק ניתנה הזריקה, והאם נבדקת מאז אצל רופא עיניים או בחדר מיון? אבל בבקשה אל תמתיני לתשובה כאן לפני פנייה לבדיקה דחופה. אלי בן שחר לחזור לשגרת החיים.
אילו זכויות מגיעות לחולי פיברומיאלגיה? שלום, זו שאלה חשובה, והתשובה היא שאין בישראל "סל זכויות" אוטומטי רק מעצם האבחנה של פיברומיאלגיה. הזכאות נקבעת בדרך כלל לפי חומרת התסמינים וההשפעה שלהם בפועל על התפקוד ועל כושר העבודה. אחד המסלולים המרכזיים הוא קצבת נכות כללית מביטוח לאומי. במסגרת הבדיקה נבחנים אחוזי הנכות הרפואית וכן מידת הפגיעה בכושר ההשתכרות. לכן חשוב שהמסמכים הרפואיים לא יכללו רק את האבחנה "פיברומיאלגיה", אלא יתארו את התמונה המלאה: כאב כרוני, עייפות, הפרעות שינה, קשיי ריכוז ותפקוד, מגבלות בעבודה ומצבים רפואיים נוספים, אם קיימים. בהתאם לאחוזי הנכות ולמצב האישי, עשויות להיות זכויות נוספות כגון שיקום מקצועי, סיוע בחזרה או בהשתלבות בעבודה והטבות נלוות. במקרים שבהם נקבעת נכות רפואית גבוהה מאוד, עשויה להיות גם זכאות להקלות במס הכנסה – בהתאם לתנאים הקבועים בחוק. חשוב לדעת שגם מי שמקבל קצבת נכות יכול, בתנאים מסוימים, לעבוד ולהמשיך לקבל קצבה, כאשר גובה הקצבה מושפע בין היתר מההכנסה ומדרגת אי-הכושר שנקבעה. לכן במקרה של פיברומיאלגיה כדאי לבדוק את הזכויות באופן אישי מול ביטוח לאומי וגורמי מיצוי זכויות מוסמכים, משום ששני אנשים עם אותה אבחנה יכולים לקבל החלטות שונות לחלוטין בהתאם למצבם ולרמת התפקוד שלהם. ומבחינתי יש כאן גם נקודה חשובה נוספת: מיצוי זכויות וטיפול אינם סותרים זה את זה. לצד קבלת העזרה שמגיעה לאדם, כדאי להמשיך לחפש דרכים לשיפור התפקוד, להפחתת השפעת הכאב ולהרחבת היכולת לעשות בהדרגה יותר. המטרה היא לא רק ללמוד לחיות עם המגבלה – אלא, ככל שניתן, לחזור לשגרת החיים. אלי בן שחר לחזור לשגרת החיים.
האם ניתן לעבוד עם פיברומיאלגיה? שלום, כן. אנשים רבים עם פיברומיאלגיה ממשיכים לעבוד, אבל היכולת לעבוד והיקף העבודה משתנים מאוד מאדם לאדם ותלויים בעוצמת הכאב, העייפות, איכות השינה, סוג העבודה והעומס הפיזי והנפשי. אחד הקשיים שאני פוגש הוא מעגל שחוזר על עצמו: ביום טוב מנסים להספיק הכול, הגוף נכנס לעומס – ואז מגיעים כאב, תשישות או התלקחות שמאלצים לעצור לכמה ימים. לכן בעיניי המטרה היא לא "להחזיק מעמד בעבודה בכל מחיר", אלא ללמוד לנהל נכון יותר את האנרגיה והעומס ולבנות בהדרגה יכולת תפקודית. לפעמים התאמות יחסית קטנות יכולות לעשות הבדל: הפסקות קצרות ומתוכננות, שינוי תנוחה, חלוקת משימות, תנועה במהלך היום, התאמת שעות העבודה והימנעות ככל האפשר מהמעבר הקיצוני בין מאמץ יתר למנוחה מוחלטת. חשוב גם להתייחס למה שקורה מעבר למקום העבודה. כאב כרוני, שינה לא טובה וסטרס משפיעים זה על זה, ולכן בעבודה שלי אני משלב בהתאם לאדם תנועה מותאמת, נשימה, מיקוד מודע, Trance Therapy, דמיון מודרך וכלים לוויסות מערכת העצבים, במטרה לסייע בהתמודדות עם הכאב והדריכות ולתמוך בחזרה הדרגתית לתפקוד. אני מאמין שהצלחה בטיפול בפיברומיאלגיה לא נמדדת רק במספר שעל סולם הכאב. היא נמדדת גם בדברים שאדם מצליח להחזיר לעצמו: לעבוד, לצאת מהבית, להיות עם המשפחה, לישון טוב יותר ולעשות שוב דברים שחשובים לו. אם הפיברומיאלגיה מקשה עליך לעבוד או שכבר נאלצת לצמצם שעות או להפסיק לעבוד, אפשר לפנות אליי בפרטי ולספר לי מה בדיוק מגביל אותך. לעיתים אפשר לבנות תהליך הדרגתי שמטרתו להרחיב מחדש את יכולת התפקוד, בהתאם למצב האישי. אלי בן שחר לחזור לשגרת החיים.
האם סטרס מחמיר את הכאב בפיברומיאלגיה? כן. אצל אנשים רבים עם פיברומיאלגיה וכאב כרוני, סטרס יכול בהחלט להגביר את עוצמת הכאב ואף להיות אחד הגורמים להתלקחות. וזה לא אומר שהכאב "נמצא בראש". כשאנחנו נמצאים בסטרס, הגוף נכנס למצב של דריכות: השרירים מתכווצים, הנשימה משתנה, השינה עלולה להיפגע ומערכת העצבים נעשית רגישה יותר לגירויים. אצל אדם שכבר מתמודד עם פיברומיאלגיה, הדריכות הזאת יכולה להתבטא ביותר כאב, עייפות, מתח שרירי ולעיתים בתחושה שהגוף כולו "נסגר". מניסיוני, אחת השאלות החשובות היא לא רק "איפה כואב?", אלא גם "מה קרה בגוף ובחיים לפני שהכאב התגבר?" לפעמים מגלים דפוס ברור: תקופה לחוצה בעבודה, ויכוח, דאגה מתמשכת, חוסר שינה או עומס רגשי – ולאחריהם מגיעה החמרה. זו בדיוק אחת הסיבות שבעבודה שלי עם כאב כרוני אני משלב מיקוד מודע, Trance Therapy, דמיון מודרך, נשימה ועבודה עם הגוף, במטרה לסייע בהפחתת הדריכות ובוויסות מערכת העצבים. המטרה אינה לומר לאדם "פשוט תירגע". להפך. אנחנו רוצים ללמד בהדרגה את הגוף כיצד לעבור ממצב של דריכות מתמשכת למצב רגוע ומווסת יותר. ולפעמים השינוי מתחיל דווקא ברגע שבו מפסיקים להילחם רק בכאב ומתחילים להבין מה מפעיל ומגביר אותו. אם שמת לב שהכאב שלך מתפרץ או מתחזק דווקא בתקופות של לחץ, אפשר לפנות אליי בפרטי ולספר לי מה קורה סביב ההתלקחויות. לפעמים זיהוי הדפוס הוא כבר צעד משמעותי בדרך לבניית תהליך שמתאים לך. אלי בן שחר לחזור לשגרת החיים.
למה יש עייפות קשה בפיברומיאלגיה גם אחרי שינה? שלום, עייפות קשה גם אחרי לילה שלם היא אחת התופעות השכיחות והמתסכלות בפיברומיאלגיה. לא מעט אנשים אומרים לי: "ישנתי 8 שעות, אבל קמתי כאילו לא ישנתי בכלל." הסיבה היא שלא רק מספר שעות השינה קובע, אלא גם איכות השינה והיכולת של הגוף ומערכת העצבים להגיע למצב של מנוחה והתאוששות. בפיברומיאלגיה שכיחה תופעה של שינה לא מרעננת. כאב, יקיצות במהלך הלילה, סטרס ודריכות יכולים לפגוע ברצף ובאיכות השינה. בנוסף, ההתמודדות המתמשכת עם כאב כרוני בפני עצמה יכולה להיות מעייפת מאוד. מניסיוני, חשוב לא להסתפק בשאלה "כמה שעות אתה ישן?", אלא לבדוק את התמונה הרחבה: איך נרדמים, האם מתעוררים בלילה, מה רמת הכאב, מה קורה עם סטרס ומחשבות לפני השינה, מה מצב הפעילות הגופנית ואיך נראים היום והתזונה. בעבודה שלי אני משלב, בהתאם לאדם, גם מיקוד מודע, Trance Therapy, דמיון מודרך, נשימה וכלים לוויסות מערכת העצבים, במטרה לעזור להפחית דריכות וליצור תנאים טובים יותר למנוחה ולשינה. חשוב גם לא לייחס אוטומטית כל עייפות לפיברומיאלגיה. עייפות משמעותית יכולה להיות קשורה גם למצבים אחרים, למשל אנמיה, הפרעות בבלוטת התריס, חסרים תזונתיים, דום נשימה בשינה, תרופות או גורמים נוספים. לכן כשמדובר בעייפות קשה או בשינוי משמעותי, כדאי גם לפנות לרופא ולברר אם יש גורם נוסף שדורש טיפול. המסר החשוב הוא שעייפות בפיברומיאלגיה אינה בהכרח סימן לכך שצריך פשוט לישון יותר. לפעמים צריך להבין מה מונע מהגוף באמת להתאושש. אם אתה מתעורר מותש למרות שאתה ישן מספיק שעות, אתה מוזמן לפנות אליי בפרטי ולספר לי קצת על השינה, הכאב והעייפות שלך. לעיתים כבר מהתמונה הזו אפשר להבין באילו כיוונים כדאי להתחיל לבדוק ולעבוד. אלי בן שחר לחזור לשגרת החיים.
מירו Miro
אבחון פסיכולוגי - סוגים 
סרוקוול - קוואטיאפין 
תשובת מומחה 
