המושג "דיכאון" הידוע בספרות הרפואית מזה אלפי שנים, אינו בהכרח מתאר שינויים במצב הרוח הנגרמים בעקבות אירועים קשים או טראומטיים, אלא מתייחס להסתמנות קלינית מגוונת יותר ששולטים בה עצבות ודיכאון.
לפעמים מופיע הדיכאון הקליני בעקבות אירועים כמו אֶבֶל ופרידה, אך הוא עמוק ומשתק יותר מהמאורע שהתחיל את התהליך עצמו.
תיאורים מדויקים של מצבי דיכאון הופיעו עוד בתקופה היוונית בכתביו של היפוקרטס, הרופא היווני שכינה את הדיכאון בשם "מלנכוליה". היפוקרטס תיאר מקרים שאופיינו במצב רוח ירוד, בקשיים בשינה, בירידה בתיאבון ובאי-שקט נפשי וגופני.
מחלת הדיכאון שכיחה ביותר. ממחקרים רבים עולה שהמחלה מופיעה כיום בגילים צעירים יותר מבעבר ותוקפת שיעור גדול יותר באוכלוסייה. הצפי של ארגון הבריאות העולמי הוא שבשנת 2020 מחלת הדיכאון תתפוס את המקום השני בתחלואה האנושית, לאחר מחלות לב וכלי דם. לא ברור מקורה של מגמה זו המשותפת לחברות מזרחיות ומערביות.
שינויים תורשתיים, השפעת סמים ואלכוהול, גורמים סביבתיים (כגון שינוי במבנה המשפחה, עלייה בשיעור הגירושים, עלייה בתוחלת החיים ובשיעור המחלות הכרוניות), נחשבים כולם כסיבות אפשריות הגורמות לעלייה בשיעור חולי הדיכאון.
עובדות מרכזיות המתייחסות למחלת הדיכאון:
1. דיכאון מופיע בקרב 20%-15% מהאוכלוסייה, לפחות פעם אחת בחיים;
2. מחלת הדיכאון יכולה לתקוף בכל גיל, החל בילדים וכלה באנשים בגיל הזהב;
3. נשים לוקות בדיכאון בשיעור גבוה יותר באופן משמעותי מגברים;
4. כמחצית מהפונים לטיפול במחלת הדיכאון מקבלים טיפול שאינו מספק;
5. כ-30% מהמטופלים אינם מגיבים לטיפול הראשוני;
6. כ-15%-10% ממצבי הדיכאון עלולים להיות כרוניים בטבעם;
7. קיימת נטייה משפחתית ללקות במחלת הדיכאון;
8. התאבדות היא תמיד סכנה מאיימת במצבי דיכאון בינוני וקשה.
למול הנתונים המדאיגים הללו, יש גם נתונים מעודדים. מאז הוכנסה בשנת 1987 התרופה האנטי-דיכאונית פרוזאק, פותחו כשבע קבוצות של תרופות אנטי-דיכאוניות חדשות שמשפיעות על מגוון רחב יותר של מנגנונים ביוכימיים במוח, וגורמות לפחות תופעות לוואי. נוסף לכך, בעשור האחרון ניכרת התקדמות רבה בתחומי המחקר והידע של מדעי המוח. קרוב לוודאי שבשנים הקרובות יוכנסו לטיפול קבוצות נוספות של תרופות שהן פרי התקדמות זו. שני גורמים אלה מבטיחים תחזית אופטימית יותר לגבי הטיפול בדיכאון בעתיד.
שני מצבי דיכאון מרכזיים הם דיכאון קליני ודיכאון דיסטימי
בדיכאון קליני (נקרא גם דיכאון רבא או דיכאון מאז'ורי), האדם מדווח על מצב רוח ירוד במיוחד ועל חוסר הנאה מרוב הדברים שהוא עושה, נוסף למספר לא מבוטל של תסמינים.
בדיכאון דיסטימי האדם מתלונן על דיכאון בינוני שנמשך שנתיים או יותר ואינו מרפה כמעט. התסמינים הנוספים קלים יותר, אך על פי רוב כוללים הפרעה מסוימת בתפקוד הבין-אישי, קשיים בשינה וברמת האנרגיה ותפיסה קוגנטיבית שלילית הן כלפי עצמו והן כלפי החיים בכלל.
בשני מצבי דיכאון אלו, מומלץ טיפול בתרופות.
דיכאון תסמינים
ההגדרות של דיכאון משתפרות והולכות במהלך השנים, וכיום ברור שאבחון המחלה צריך להתבסס על הימצאותם של תסמינים ספציפיים. יש לציין שדיכאון יכול להשתרע על קשת רחבה של חומרה, מדיכאון קל עד לקשה ביותר, החל בדיכאון שמופיע פעם בחיים וכלה בדיכאון שתוקף לעיתים קרובות. אין ספק, שמצבי הרוח של האדם מושפעים מאוד ממצבו הפסיכולוגי. החיים בימינו מורכבים ואנו עדים להשפעות נרחבות, בהן קשיים כלכליים, אי-ביטחון מדיני, אלימות במשפחה וחוסר תמיכה, התמכרות לאלכוהול ונטילת סמים; וכן שינוי בערכים הלאומיים, כולל העומס הנפשי הניכר של המלחמות והתקפות הטרור. כל אלה גורמים לא פעם לתחושות של מצב רוח ירוד, לחוסר ביטחון ולחרדה בקרב אזרחי מדינות שחשופות לאלו.
תסמינים הכרחיים לאבחון דיכאון כוללים מצב רוח ירוד: ברוב שעות היום, כמעט מדי יום, לתקופה הנמשכת שבועיים לפחות; וירידה משמעותית בעניין או בהנאה ממרבית הפעילויות רוב היום, מדי יום, למשך שבועיים לפחות. מדד הזמן נועד לסייע לרופא להבחין בין ירידה במצב הרוח שהיא מישנית לאירועים בחייו של האדם, לבין ירידה במצב הרוח שהיא עמידה יותר, ומאפיינת את מחלת הדיכאון.
דיכאון הוא מצב קליני אשר אינו מתחשב בגיל, במצב הכלכלי או החברתי של הלוקים בו. ניתן לאבחן דיכאון, החל מגיל הילדות ועד לגיל זיקנה, גם בילדים וגם בקרב קשישים מעל גיל 90, אך יש לקחת בחשבון שהביטוי ההתנהגותי של הדיכאון שונה בכל גיל.
תסמיני דיכאון כוללים:
איבוד עניין בפעילויות יומיומיות שגרתיות
הרגשת עצבות ודכדוך
הרגשה של חוסר תקווה
התקפי בכי ללא סיבה נראית לעין
בעיות בשינה
קשיים בריכוז ובהתמקדות
קשיים בקבלת החלטות
עליה או ירידה במשקל שלא מתוך כוונה
רגזנות
חוסר מנוחה
רגישות יתר
תחושה של עייפות או חולשה
תחושה שאתה חסר ערך
איבוד עניין במין
מחשבות אובדניות או ניסיונות התאבדות
בעיות גופניות לא מוסברות, כמו כאבים בגב או כאבי ראש
תסמיני דיכאון שונים ומגוונים, משום שהוא מתבטא בדרכים שונות אצל אנשים שונים. לדוגמא אצל אדם בן 25 שיש לו דיכאון יופיעו תסמינים שונים מאלו שיופיעו אצל אדם בן 70. אצל חלק מהאנשים תסמיני המחלה חמורים עד כדי כך שברור שמשהו אינו כשורה. אחרים חשים מסכנים באופן כללי, או פשוט אינם מאושרים ואינם יודעים מדוע.
סובלים מתסמינים של דיכאון? אל תשארו עם הספק, פנו להתייעצות עם מומחה. לחיפוש תור למומחה
סיבות וגורמי סיכון
לא ידוע מהו הגורם המדויק להופעת דיכאון.
כמו במחלות נפש רבות אחרות, הסברה היא שמגוון גורמים ביוכימיים, גנטיים וסביבתיים עלולים להיות הגורם למחלה, ביניהם:
גורמים ביוכימיים. מחקרים שעשו שימוש בהדמיה בטכנולוגיה מתקדמת, מעידים שאצל אנשים הלוקים במצב של דכאון מתרחשים שינויים פיזיים במוח. עדיין לא ברור בדיוק מה הם השינויים ומה חשיבותם, אך יתכן שבירור העניין יסייע בסופו של דבר בהגדרת הגורמים למחלה. יתכן שחומרים כימיים אלו הנמצאים באופן טבעי במוח – הם מכונים מעבירים עצביים וקשורים למצב הרוח, משחקים תפקיד בגרימת דיכאון. חוסר איזון הורמונלי יכול אף הוא להוות סיבה להופעה של דיכאון.
גורמים גנטיים. מחקרים מסוימים מראים שהופעת דיכאון נפוצה יותר בקרב אנשים שיש להם קרובי משפחה ביולוגיים הלוקים במחלה. החוקרים מנסים למצוא את הגנים הקשורים בגרימת דיכאון.
גורמים סביבתיים. גם הסביבה נחשבת במידה מסוימת כגורמת דיכאון. גורמים סביבתיים הם מצבים בחיים שקשה להתמודד איתם, כמו אובדן של אדם אהוב, בעיות כלכליות ומתח ברמה גבוהה.
אמנם אין נתונים סטטיסטים מדויקים, אך דכאון נחשב למחלה נפוצה למדי. דיכאון חוצה גבולות גזעיים, אתניים וסוציו אקונומיים – אף אחד אינו מחוסן מפני מצב של דכאון.
בדרך כלל דיכאון מתחיל בשנות ה- 20 המאוחרות לחיים, אך הוא עלול להופיע בכל גיל ולפגוע בכל אחד, החל מילדים צעירים ועד מבוגרים קשישים. נשים מאובחנות כחולות דיכאון פי שניים יותר מגברים, אולם יתכן שהסיבה לכך נעוצה בחלקה בעובדה שנשים נוטות יותר לחפש טיפול נגד דיכאון.
הסיבה המדויקת להופעת דיכאון אמנם אינה ידועה, אך החוקרים מצביעים על מספר גורמים שכפי הנראה מעלים את הסיכון להתפתחות המחלה, או גורמים להתפרצותה, בהם:
קיומם של קרובי משפחה ביולוגיים הלוקים במצב של דכאון.
היסטוריה של התאבדויות במשפחה
אירועים הגורמים ללחץ בחיים, כמו מוות של אדם אהוב.
מצב רוח דיכאוני בתקופת הנעורים.
מחלות כמו סרטן, מחלות לב, אלצהיימר או איידס.
שימוש ארוך טווח בתרופות מסוימות, דוגמת תרופות מסוג מסוים לטיפול בלחץ דם גבוה,
כדורי שינה ובמקרים מסוימים גלולות למניעת היריון.
רוצים להבין מה גורם להתפרצות דיכאון? זה הזמן להתייעץ עם מומחה. לחיפוש תור למומחה
אבחון ובדיקות
אבחון דיכאון מתבצע על ידי תשאול של רופא / מטפל לגבי מצב הרוח והמחשבות, במהלך פגישות רפואיות שגרתיות. לעתים הנבדק מתבקש למלא שאלון שיסייע במציאת תסמינים של דיכאון.
כאשר הרופאים חושדים שהמטופל לוקה בדיכאון, הם מבצעים סדרת בדיקות רפואיות ופסיכולוגיות. בדיקות אלו מסייעות בשלילת קיומן של מחלות אחרות שעלולות להיות הסיבה לתסמינים, הן עוזרות בקביעת אבחנה ובמציאת סיבוכים אחרים הקשורים למצב.
בדיקות אלו כוללות בדרך כלל:
בדיקה גופנית
בדיקות מעבדה
הערכה פסיכולוגית
קריטריונים לאבחון של דכאון
קיימות מחלות רבות שאחד מהתסמינים שלהן הוא דיכאון. הערכת הרופא או המטפל הנפשי מסייעת לקבוע האם מדובר במחלת דיכאון קשה, או באחת מאותן מחלות אחרות שמזכירות לפעמים דיכאון קשה, בהן:
הפרעת הסתגלות. הפרעת הסתגלות היא תגובה רגשית חריפה לאירוע קשה בחיים. זוהי מחלת נפש הקשורה למתח נפשי ועלולה להשפיע על הרגשות, המחשבות וההתנהגות.
מאניה דיפרסיה. סוג זה של דיכאון מתאפיין במצבי רוח משתנים מקצה אל קצה.
ציקלותימיה. ציקלותימיה, או הפרעה ציקלותימית היא סוג של מאניה דיפרסיה קלה.
דיסתימיה. דיסתימיה היא מחלה פחות קשה, אך יותר כרונית מדיכאון.
דיכאון שלאחר הלידה. דיכאון שמופיע אצל אמהות חדשות, בדרך כלל חודש לאחר הלידה.
דיכאון פסיכוטי. דיכאון קשה המלווה בתופעות פסיכוטית כמו הזיות.
הפרעה סכיזואפקטיבית. הפרעה סכיזואפקטיבית היא מחלה הכוללת מאפיינים של סכיזופרניה (שסעת, פיצול אישיות) ושל הפרעת מצב רוח.
דיכאון חורף. סוג זה של דיכאון קשור לחילופי העונות ולחשיפה בלתי מספקת לאור השמש.
דיכאון קשה נבדל מהמחלות המפורטות לעיל בתסמינים ובחומרתם.
רוצים לעבור אבחון מדויק לדיכאון? קבעו תור למומחה כבר עכשיו. לחיפוש תור למומחה
סיבוכים אפשריים
דיכאון הוא מחלה רצינית שעלולה להכביד מאד על יחידים ועל משפחות. דיכאון שאינו מטופל עלול להתדרדר ולהגיע למצבים של נכות, תלותיות והתאבדות. דיכאון עלול להוביל לבעיות רגשיות, התנהגותיות, בריאותיות ואפילו משפטיות וכלכליות קשות, המשפיעות על כל תחומי החיים.
הסיבוכים של דיכאון עלול לגרום או להיות קשור בהם כוללים:
התאבדות
התמכרות לאלכוהול
התמכרות לחומרים
חרדה
מחלות לב ומחלות אחרות
בעיות בעבודה או בלימודים
עימותים בתוך המשפחה
קשיים במערכות יחסים, בידוד חברתי
חוששים מתופעות נלוות או סיבוכים של דיכאון? אל תחכו שהמצב יחמיר, קבעו תור לרופא מומחה. לחיפוש תור למומחה
קיימים גם טיפולים נוספים עבור דיכאון, שנחקרו פחות מהטיפולים המקובלים, ביניהם:
גירוי מוחי
טיפולים משלימים ואלטרנטיביים
במקרים מסוימים רופא המשפחה יכול לטפל בעצמו במצב של דיכאון. במקרים אחרים יש צורך להיעזר בטיפול של מטפל נפשי מוסמך, כגון פסיכיאטר, פסיכולוג או עובד סוציאלי.
חשוב שהחולה ייקח חלק פעיל בטיפול במחלה . בעבודה משותפת, הרופא או המטפל והמטופל יכולים להחליט ביחד מהו סוג הטיפול הטוב ביותר במצבו של המטופל, זאת תוך התייחסות לתסמינים וחומרתם, להעדפותיו האישיות של המטופל, לכיסוי הביטוחי, ליכולת לעמוד בעלות הטיפול, לתופעות הלוואי של הטיפול ולגורמים אחרים. אולם יש מקרים בהם דיכאון הוא קשה עד כדי כך שרופא, אדם קרוב, או משגיח צריך להשגיח על הטיפול עד שהחולה יתאושש ויגיע למצב בו הוא יכול לקחת חלק בתהליך קבלת ההחלטות.
להלן תיאור מפורט יותר של סוגי הטיפול במצב של דכאון.
תרופות
קיימות בשוק עשרות תרופות לטיפול נגד דיכאון. רוב האנשים מצליחים להשיג הקלה בתסמינים של דיכאון באמצעות שילוב בין תרופות וטיפול נפשי.
רוב התרופות נגד דיכאון יעילות באותה מידה. אך חלק מהן עלולות לגרום תופעות לוואי חמורות ביותר.
להלן השלבים המקובלים בהמלצה על תרופות נגד דיכאון:
בחירה ראשונה טיפוסית. רופאים רבים מתחילים את הטיפול עם תרופות נוגדות דיכאון המוכרות בשם - מעכבי ספיגת סרוטונין בררניים (SSRI) בחירה שניה טיפוסית. קבוצה של נוגדי דיכאון המכונה נוגדי דיכאון טריציקלים (TCA).
בחירה אחרונה טיפוסית. קבוצה של נוגדי דיכאון המכונה נוגדי מונואמין ואוקסידאז (MAOI).
תופעות לוואי של תרופות נוגדות דיכאון
לכל התרופות נוגדות דיכאון עלולות להיות תופעות לוואי בלתי רצויות. תופעות הלוואי מופיעות ברמות שונות של חומרה אצל המטופלים השונים. לעתים תופעות הלוואי הן קלות עד כדי כך שאין צורך להפסיק את הטיפול בתרופה. כמו כן, קיימות שיטות להתמודדות עם תופעות הלוואי. יתרה מזאת, לעתים קרובות תופעות הלוואי נעלמות או מתמעטות תוך שבועות ספורים מתחילת הטיפול בתרופה נוגדת דכאון.
טיפול נפשי
לעתים קרובות נעשה שימוש בטיפול פסיכולוגי במקביל לטיפול התרופתי. טיפול נפשי הוא שם כולל לטיפול נגד דיכאון באמצעות שיחות על המצב ועל עניינים הקשורים בו עם מטפל נפשי. טיפול נפשי מכונה גם טיפול, טיפול באמצעות שיחה, יעוץ או טיפול פסיכוסוציאלי.
טיפול בנזעי חשמל
בטיפול בנזעי חשמל (ECT), מעבירים זרמי חשמל דרך המוח, על מנת לעורר התפרצות.
אשפוז
לעתים רחוקות דכאון חמור עד כדי כך שהוא דורש אשפוז במחלקה פסיכיאטרית. גם במקרים של דיכאון חמור לא תמיד קל להחליט שאשפוז הוא הטיפול ההולם. במידה וניתן לטפל בחולה באותה מידה של יעילות, או אפילו באופן יעיל יותר, מחוץ לכותלי בית החולים, סביר להניח שהרופא לא ימליץ על אשפוז.
אשפוז במחלקה פסיכיאטרית, מומלץ בדרך כלל רק במקרים שהחולה אינו מסוגל לטפל בעצמו כיאות, או כשיש חשש ממשי שהוא עלול לפגוע בעצמו או במישהו אחר.
מחפשים את הטיפול היעיל ביותר עבור דיכאון? התייעצו עכשיו עם מומחה. לחיפוש תור למומחה
מניעה
אין דרך למנוע דיכאון. אולם נקיטת צעדים לשליטה במתחים, להעלאת רמת העליזות ורמת ההערכה העצמית עשויה לעזור. תמיכה מצד חברים וידידים, במיוחד בתקופות משבר עשויה לסייע בהתגברות על המצב. בנוסף, אם מטפלים בבעיה מיד כשמופיע הסימן הראשון, יש אפשרות למנוע את החמרתה של דיכאון. טיפולי תחזוקה ארוכי טווח יכולים אף הם למנוע הישנות של תסמיני דכאון.
רוצים להפחית סיכויים להידבקות או למנוע חזרה של דיכאון? פנו לייעוץ עם מומחה בתחום. לחיפוש תור למומחה
טיפולים אלטרנטיביים
יש אנשים המבקשים להקל על תסמיני דיכאון באמצעות שיטות של רפואה משלימה או אלטרנטיבית. שיטות אלה כוללות שימוש בתוספי מזון וטכניקות גוף-נפש. להלן פירוט של מספר תוספי מזון נפוצים לטיפול במחלת דכאון:
היפריקום פרפוראטום. מוכר גם בכינוי סיינט ג'ונס וורט.
SAM-e.
חומצות שומן אומגה 3.
טכניקות של גוף-נפש שנעשה בהן שימוש להקלה על תסמיני דיכאון כוללות:
דיקור
יוגה
מדיטציה
דמיון מודרך
טיפול באמצעות עיסוי
מעוניינים לבחון פתרונות משלימים להתמודדות עם דיכאון? תאמו תור למומחה. לחיפוש תור למומחה
המומחים של Infomed עונים על שאלות:
שאלה: שמעתי מפסיכיאטר כי מחלת מניה דפרסיה נרגעת בסביבות גיל 35-30. האמנם?
תשובה: המידע שקיבלת אינו נכון. המחלה ממשיכה כל החיים, וללא טיפול, יש סיכון שהאפיזודות שלה יהיו תכופות יותר, וקשות יותר. עם הגיל יש נטייה לפתח יותר אפיזודות דכאוניות ופחות אפיזודות מניות, לכן, יתכן שמבחינת הסובבים, החולה נראה יותר רגוע, אך מבחינת החולה עצמו, דיכאון הוא מצב של סבל רב ביותר. בברכה, ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית
שאלה: אני בת 49. לאחר התקף חרדה במטוס נטלתי כ-20 טיפות של רסקיו רמדי במקום 4 טיפות המומלצות. מאותו ערב התחלתי לחוש סחרחורות, בעיקר בשכיבה, והפרעות בשינה. האם יתכן קשר בין הדברים? אילו תופעות לוואי יכולות להיות מנטילת מנה כה גדולה בבת אחת?
תשובה: התמיסה רסקיו רמדי היא תמצית טבעית המכילה כ-5 תמציות של פרחי באך, ביניהן clematis, rock rose, impatiens. מטרת התמיסה להשרות רוגע, ולהקל על ההתמודדות במצבי לחץ וחרדה שונים. לפי המידע שבידי, לא ידוע על תופעות לוואי של תמיסה זו ולא ניתן להגיע ל"מנת יתר" מנטילת הצמחים הנמצאים בתמיסה מכיוון שאינם רעילים. יתכן כי שילוב של התמיסה עם טיפול תרופתי גרם לתסמינים שמהם את סובלת, אך לא ציינת אם את נוטלת טיפול כלשהו ואם את סובלת ממחלות רקע. כל טוב, ד"ר קרן גלרון - אינפומד
שאלה: אני בן 32, משתמש בזופיקלון (אימובאן) כבר כמה שנים לאחר ששום כדור שינה או הרגעה אחר לא עזר לי. המוח פשוט ממשיך לחשוב כאילו זה אמצע היום, לאו דווקא על דברים חשובים או מדאיגים, זה יכול להיות אפילו דברים בנאליים כמו תוכנית טלוויזיה או שיר שנתקע לי בראש.
תשובה: באופן כללי, אלא אם כן מדובר בטיפול שניתן על ידי פסיכיאטר, והמטופל נמצא במעקב מסודר, לא מומלץ להגזים עם תרופות מהמשפחה המרגיעה (כדורי שינה כמו אימובאן, כדורים ממשפחת הבנזודיאזפינים כמו וליום או ואבן וכדורים נגד דיכאון למיניהם). כל התרופות הללו משפיעות על מערכת העצבים המרכזית ועלולות להגביר את ההשפעה של הזופיקלון עליה, כולל את תופעות הלוואי. ידוע שישנן תגובות בין-תרופתיות בין התרופות שהזכרת לבין תרופות אנטי-אפילפטיות מסוימות ואנטיביוטיקות מסוימות (האחרונות בשל פירוק באותו מנגנון בכבד, דבר אשר יכול להגביר או להפחית את פעילות התרופה). לא ידוע על בעיה עם נטילה של משככי כאבים למעט משככי כאבים נרקוטיים, שמשפיעים אף הם על מערכת העצבים המרכזית. ד"ר קרן מאיר-שפריר - אינפומד
שאלה: אני בת 33, בריאה בדרך כלל, נוטלת זה כחודשיים חצי כדור רסיטל. לפני כמה ימים עברתי למינון של כדור בבוקר. קמתי עם נפיחות בשפה העליונה ולאחר מכן התעלפתי. בבית חולים עברתי כמה בדיקות, ביניהן בדיקת אקג, וכל התוצאות היו תקינות. יש לי לחץ דם 80/60, רמת ה-
תשובה: כדי להבין את הגורם להתעלפות עלייך להתייעץ עם הרופא המטפל בך (רופא משפחה או פנימאי), לאחר שיתרשם מגיליון המיון מהיום שבו התעלפת ולאחר שתציגי בפניו את תוצאות הבדיקות השונות שעברת. העובדה שבבית החולים "לא התרגשו" מההתעלפות היא סימן טוב! התעלפויות הן תופעה די שכיחה ולא מסוכנת, ויכולות להיגרם על ידי מגוון גורמים, רובם שפירים ובלתי מסוכנים במיוחד, כגון נטייה ללחץ-דם נמוך, שתייה או אכילה לא מספיקות, עייפות, התרגשות, ועוד. מובן שאם את סובלת מהתעלפויות שמפריעות לך, יש לבצע בירור גופני רפואי לפי שיקול דעת הרופא המטפל. בירור כזה בדרך כלל כולל מעקב לחץ-דם ודופק, מעקב משקל גוף והרגלי תזונה ופעילות גופנית, ולעיתים מוסיפים לו גם בדיקת נוירולוג וייעוץ של קרדיולוג. רסיטל בדרך כלל אינו גורם להתעלפויות ואינו קשור לכך, אך במקרים נדירים יחסית (בדרך כלל אצל קשישים) הכדור עלול לגרום להפרעה במשק המלחים של הגוף המכונה היפונתרמיה (ירידה ברמת הנתרן בדם). כדאי לבצע בדיקת דם כדי לוודא שרמת הנתרן ורמות של מלחים אחרים בדמך הם בטווח הנורמה, על מנת שתוכלי להמשיך לקבל את הטיפול ללא חשש. תרגישי טוב! ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית
בוקר טוב עברתי טיפול אוסטאתופיה שגרם לי לולאה נעילה ניורולוגית דריכות שרירית ועצבית עמוקה כול הראש נסגר הגולכול והעורף חזק בטון אוטמים את האוזניים עם הלסת הכול הדוק אני כמעט לא שומעת החצוצרות שמיעה סגורות זה קשור למערכת העצבים יש לי טראומה מטיפול שיניים ארבע שעות פה פתוח עשיתי דיקור יבש בשרירי הלסת זה נגרם לי המצב מהטיפול אוסטאופתיה אני כמו חירשת הכול נסגר אבן נעילה עמוקה אני ממש מפחדת אתמול עשיתי דיקור יפני ושחרור טונוס ולא עזרה מה עושים כול הראש קסדה שנעולה עמוק דריכות עצבית שרירית עמוקה תודה
הוסף תגובה
פתח בחלון חדש
מסגרת שריון
מיטל11/08/2026 | 06:51
בוקר טוב שבוע שעבר עברתי טיפול אצל מישהי באתי בגלל טראומה מטיפול שיניים ארבע שעות פה פתוח מאוגוסט ודיקור בשרירי הלסת שעשיתי לפני שבועיים ובשבוע שעבר עשיתי את הטיפול אוסטאתופיה אני חושבת שהיא גרמה לי לנזק היא החמירה לי את המצב שהיה לי נעול לדריכות שרירי עצבית עמוקה לולאת נעילה ניורולוגית אתמול ניסיתי לעשות דיקור יפני שחרור טונוס לא עזר הכול מהעורף הגולגולת זה גרם לקסדה בטון שתופסת את כול הראש חוסר תחושה הכל הדוק הפנים הרקות האוזניים חסומות עם הלסת וחצוצרות השמע אני כמעט לא שומעת הכול נסגר לי עם העורף והגולגולת הרגשה מציקה ומפחידה גם הראייה לא בסדר שום דבר לא משתחרר לא יודעת מה לעשות יש לי מתח בעורף ובלסת והגולגולת יש לחץ על תעלת האוזן: המתח הפיזי מפעיל לחץ על הרקמות סביב מפרק הלסת, מה שגורם לתחושת אטימות, מלאות או כאילו יש צמר גפן באוזניים. שינויים בשמיעה: לפעמים השרירים הקטנים באוזן התיכונה (שמושפעים גם הם ממתח שרירי קיצוני) מקשים על תנועת עור התוף, מה שיכול ליצור תחושת שמיעה מעומעמת או מרוחקת המטפלת גרמה לי נזק אני לא שומעת נסגר הכול עם תחושת קסדת בטון אני מבינה עד כמה התחושה הזו מציקה, מכבידה ולוחצת מכל כיוון. ההרגשה שהכול הדוק, סגור ושם אטימות באוזניים היא בדיוק הביטוי של מערכת עצבים שנמצאת בשיא הלחץ וההגנה. השרירים בעורף, בלסת ובפנים מוחזקים בחזקה רבה, ויוצרים את תחושת ה"מסגרת" הזו שסוגרת עליי זה מציק תופס הכול אני מפחדת
ירידה בשמיעה ולחץ חזק בראש לאחר טיפול – חשוב להיבדק בוקר טוב, אני מבין מהתיאור שלך שאת חווה לחץ וכיווץ חזקים מאוד באזור הראש, העורף והלסת, יחד עם אטימות באוזניים וירידה משמעותית בשמיעה, ושאת מאוד מפוחדת מהמצב. למרות שאת מרגישה שהכול התחיל בעקבות הטיפול האוסטאופתי, לא ניתן לקבוע דרך הפורום שמדובר ב"נעילה נוירולוגית", בדריכות של מערכת העצבים או שהטיפול עצמו הוא שגרם לכך. גם מתח שרירי באזור הלסת והצוואר יכול להשפיע על התחושות באזור, אבל כאשר יש שינוי משמעותי או פתאומי בשמיעה, חשוב קודם לשלול סיבה רפואית שדורשת טיפול. לכן במקרה שאת מתארת אני ממליץ לא להמשיך כרגע לנסות טיפולים נוספים לשחרור הלסת, הצוואר או הראש לפני בירור רפואי, אלא לפנות עוד היום לרופא/ת אף־אוזן־גרון או למוקד רפואי דחוף ולהסביר בדיוק מתי התחילה הירידה בשמיעה ומה קדם לה. אם אכן מדובר בירידה פתאומית בשמיעה, יש מצבים שבהם לזמן שעובר עד לבדיקה ולטיפול יכולה להיות משמעות, ולכן לא הייתי ממתין לראות אם זה חולף מעצמו. אם בנוסף מופיעים חולשה או נימול בצד אחד, צניחת פנים, קושי בדיבור או בהליכה, הפרעת ראייה, סחרחורת קשה או כאב ראש חריג ופתאומי – יש לפנות מיד לטיפול רפואי דחוף. אחרי שיישללו מצבים רפואיים דחופים ויהיה ברור יותר מה מקור התסמינים, יהיה אפשר לבחון בצורה רגועה ומסודרת גם את המרכיב השרירי, מפרק הלסת ומערכת העצבים, ולחשוב על הדרך הנכונה להפחית את הדריכות והכאב. בברכה, אלי בן שחר לחזור לשגרת החיים.
הוסף תגובה
תודה
מיטל11/08/2026 | 14:58
רופאת אוזניים בדקה אותי ראתה הכול תקין הבעיות שלי בשמיעה זה מהשרירים מכול המצב
אטימות באוזניים ומתח בשרירי הלסת והצוואר תודה על העדכון. העובדה שנבדקת אצל רופאת אף־אוזן־גרון והבדיקה הייתה תקינה היא בהחלט מידע חשוב. מתח משמעותי בשרירי הלסת, הפנים והצוואר, ובמיוחד באזור מפרק הלסת, יכול אצל חלק מהאנשים להיות מלווה בתחושות של לחץ, אטימות באוזניים, כאב סביב האוזן ותחושה שהראש כולו "מכווץ". גם דריכות גבוהה וממושכת של מערכת העצבים יכולה להגביר מאוד את תחושת הכיווץ והרגישות באזור. יחד עם זאת, הייתי נזהר מלהגדיר את המצב כ"נעילה נוירולוגית" או לקבוע שהירידה בשמיעה נובעת רק מהשרירים. אם את מרגישה ירידה ממשית בשמיעה ולא רק תחושת אטימות, כדאי לוודא עם רופאת האא"ג האם יש צורך גם בבדיקת שמיעה מסודרת. לאור מה שאת מתארת, אני גם לא חושב שנכון כרגע לעבור ברצף מטיפול חזק אחד לאחר בניסיון "לפתוח" בכוח את האזור. לפעמים כשהגוף כבר נמצא בדריכות גבוהה, עוד ועוד גירויים עלולים דווקא להוסיף עומס. לאחר שהצד הרפואי נבדק, אפשר לבנות תהליך הדרגתי ועדין יותר: עבודה על הרפיית הלסת והצוואר, נשימה, תנועה מותאמת וכלים לוויסות מערכת העצבים, ובמידת הצורך הערכה של איש מקצוע בתחום מפרק הלסת. המטרה בשלב הזה אינה להילחם בגוף ולנסות "לשחרר אותו בכוח", אלא להבין מה מחזיק את הדריכות ולעזור למערכת להוריד בהדרגה את רמת המתח. בברכה, אלי בן שחר לחזור לשגרת החיים.
האם פיברומיאלגיה היא מחלה כרונית? כן. פיברומיאלגיה נחשבת למצב כרוני, כלומר מצב שיכול להימשך לאורך זמן ומתאפיין בין היתר בכאב מפושט, עייפות, הפרעות שינה ולעיתים גם קשיי ריכוז וזיכרון. אבל חשוב לי להדגיש נקודה משמעותית: "כרוני" לא אומר בהכרח שהמצב יישאר באותה עוצמה לכל החיים. פיברומיאלגיה יכולה להשתנות לאורך הזמן. יש תקופות של החמרה והתלקחות, ולעומתן תקופות שבהן התסמינים פוחתים והתפקוד משתפר משמעותית. אצל חלק מהאנשים ניתן להגיע לשיפור ניכר באיכות החיים וביכולת לחזור לפעילויות שנפגעו בגלל הכאב והעייפות. ההתמודדות בדרך כלל אינה מבוססת על כלי אחד בלבד, אלא על שילוב שמותאם לאדם: פעילות גופנית הדרגתית, שיפור השינה, התמודדות עם סטרס, ויסות מערכת העצבים, טיפול רפואי מתאים וכלים נוספים בהתאם לצורך. לכן, כשאדם שומע את המילה "כרוני", אני מציע לא לתרגם אותה מיד ל"אין מה לעשות". מבחינתי, השאלה החשובה יותר היא: מה אפשר לעשות היום כדי להפחית את השפעת הפיברומיאלגיה ולהתחיל לחזור בהדרגה לשגרת החיים? בברכה, אלי בן שחר לחזור לשגרת החיים.
היי, השאלה שלי היא בעיקר על המאבק הרגשי. אני מרגישה שאני כל הזמן במלחמה מול הגוף שלי ומתוסכלת מהמגבלות החדשות. איך עוברים ממצב של כעס וניסיון בכוח 'לפתור' את הפיברו, למצב של קבלה והקשבה פנימית — בלי להרגיש שויתרתי לעצמי?
### האם קבלה של פיברומיאלגיה היא ויתור? ממש לא. שלום, אני שומע את השאלה הזו לא מעט, והיא נוגעת באחד האתגרים הגדולים ביותר בהתמודדות עם פיברומיאלגיה וכאב כרוני. אנשים רבים מרגישים שהם נמצאים במלחמה מתמדת מול הגוף. הם מנסים "לנצח את הכאב", לדחוף את עצמם למרות הכול או מחפשים פתרון שיגרום לו להיעלם לחלוטין. כשהשיפור אינו מגיע במהירות, מופיעים לעיתים תסכול, כעס ואפילו תחושת אשמה. בעיניי, קבלה אינה ויתור. קבלה היא ההבנה שכרגע זו נקודת המוצא, וממנה אפשר להתחיל לבנות דרך חדשה. דווקא כשמפסיקים להילחם בגוף ומתחילים להקשיב לו, קל יותר לזהות את הגבולות, להבין מה מחמיר את הכאב ומה מסייע להפחית אותו. מניסיוני, שינוי אמיתי מתחיל כאשר המטרה אינה רק "להעלים את הכאב", אלא להחזיר בהדרגה את איכות החיים. לעיתים זה מתחיל בשינה טובה יותר, בתנועה מותאמת, בהפחתת מתח או בלמידה של דרכים להרגיע את מערכת העצבים. כל צעד קטן כזה הוא התקדמות, גם אם הכאב עדיין קיים. חשוב לזכור שגם מבחינה פסיכולוגית, קבלה אינה פסיביות. היא מאפשרת להפנות את האנרגיה למקומות שבהם יש לנו השפעה, במקום למאבק מתמשך שמותיר אותנו מותשים. אשמח לשאול אותך: האם יש רגעים במהלך היום שבהם את מרגישה שהגוף דווקא מאפשר לך יותר, או שהתחושה היא של מאבק מתמשך ללא הפוגה? התשובה יכולה לעזור להבין מאיפה נכון להתחיל את השינוי. בברכה, אלי בן שחר מנהל פורום כאב כרוני ופיברומיאלגיה
שלום אלי, הכאב שלי כבר הפך לכרוני ואני מרגיש שהראש שלי כל הזמן עסוק בלשמור עליי ולאותת לי על סכנה, מה שרק מגביר את הכאב. איך עבודה בטרנס או בדמיון מודרך יכולה לעזור לי 'לכייל מחדש' את המוח ולשחרר את הדפוס הזה של הגוף?
### האם דמיון מודרך וטרנס יכולים לסייע בהתמודדות עם כאב כרוני? שלום, השאלה שלך נוגעת לאחד הנושאים המעניינים ביותר בתחום הכאב הכרוני. כיום אנחנו יודעים שכאב אינו נוצר רק באזור הכואב, אלא מושפע גם מהאופן שבו המוח ומערכת העצבים מעבדים את אותות הכאב. כאשר מערכת העצבים נמצאת בדריכות מתמשכת, היא עלולה להגביר את הרגישות לכאב, גם ללא שינוי משמעותי ברקמות עצמן. דמיון מודרך וטרנס אינם "מוחקים" את הכאב ואינם מהווים תחליף לטיפול רפואי, אך אצל חלק מהאנשים הם יכולים לסייע בהפחתת מתח, בשיפור תחושת השליטה ובוויסות התגובה של מערכת העצבים. המטרה היא לעזור למוח לעבור בהדרגה ממצב של דריכות מתמדת למצב רגוע ומאוזן יותר. מניסיוני, כאשר משלבים עבודה על מערכת העצבים יחד עם טיפול רפואי מתאים, פעילות גופנית מותאמת, שינה איכותית והרגלי חיים בריאים, ניתן לעיתים להשיג שיפור בתפקוד ובאיכות החיים. אשמח לדעת: האם אובחנת בפיברומיאלגיה או בכאב כרוני ממקור אחר? וכמה זמן אתה מתמודד עם הכאב? המידע הזה יכול לעזור להבין איזו גישה עשויה להתאים יותר למצבך. בברכה, אלי בן שחר מנהל פורום כאב כרוני ופיברומיאלגיה
היי, קראתי המון על הקשר בין תזונה ודלקתיות בגוף בפיברומיאלגיה, ושמעתי שתזונה קטוגנית יכולה להפחית משמעותית את כאבי שרירים ועייפות. רציתי לשאול אותך- האם זה באמת בטוח עבורי, ואיך מתחילים שינוי כזה בלי להתיש את הגוף עוד יותר?
שלום, זו שאלה שעולה לא מעט בשנים האחרונות, שכן אנשים רבים המתמודדים עם פיברומיאלגיה מחפשים דרכים להפחית כאב, עייפות ולשפר את איכות החיים גם באמצעות תזונה. נכון להיום, אין תזונה אחת שהוכחה כמתאימה לכל אדם עם פיברומיאלגיה. קיימים מחקרים ראשוניים שבחנו את השפעת התזונה הקטוגנית על כאב כרוני ועל תסמינים שונים, אך הראיות עדיין אינן מספיקות כדי להמליץ עליה באופן גורף. מניסיוני, חשוב להתאים את התזונה באופן אישי ולא לבחור בגישה מסוימת רק משום שהיא הפכה לפופולרית. שינוי תזונתי משמעותי צריך להיעשות בהדרגה, תוך הקשבה לגוף ומעקב אחר ההשפעה על הכאב, רמת האנרגיה ואיכות החיים. במידת הצורך, מומלץ לבצע את השינוי בליווי דיאטן או איש מקצוע המכיר את התחום. חשוב לזכור שגם אם לתזונה יש השפעה חיובית, היא מהווה חלק אחד מתוך מכלול הטיפול. שילוב של תזונה מאוזנת, פעילות גופנית מותאמת, שינה איכותית, הפחתת סטרס ועבודה על ויסות מערכת העצבים הוא לרוב הגישה המקיפה ביותר להתמודדות עם פיברומיאלגיה. אשמח לדעת מה הוביל אותך להתעניין דווקא בתזונה קטוגנית – האם המטרה היא להפחית כאב, לשפר את העייפות, לרדת במשקל או להתמודד עם תסמינים אחרים? המידע הזה יסייע לכוון את ההמלצה בצורה מדויקת יותר. בברכה, אלי בן שחר מנהל פורום כאב כרוני ופיברומיאלגיה