ציפרלקס

תזונה

ניתן לקחת ציפרלקס לפני או אחרי האוכל.
יש להקפיד על תזונה מאוזנת ומסודרת, כיוון שציפרלקס עלול לגרום לעלייה במשקל ואף להשמנה במקרים מסוימים.

אלכוהול

נהיגה

הריון

אין להשתמש בתקופות הריון או הנקה, אלא לאחר התייעצות עם רופא לגבי הסיכון לעומת התועלת בלקיחת התרופה. נטילת התרופה סמוך לתום ההריון עלולה להוות סיכון מוגבר לדימום וגינלי כבד זמן קצר לאחר הלידה, במיוחד אם יש עבר של הפרעות דימום. יש לעדכן צוות מיילד- ייתכנו תופעות בלתי רצויות ביילוד.

הנקה

תינוקות וילדים

קשישים

ניתוח והרדמה כללית

סיכון ממנת יתר

סיכון מפיתוח תלות

תופעות לוואי נפוצות של ציפרלקס כוללות:   

בחילה או הקאה, כאב ראש, גודש באף, שלשול, עצירות, גזים, צרבת, שינוי בדפוסי התאבון, חרדה, חוסר מנוחה, הפרעות בשינה וחלומות מוזרים או ישנוניות, סחרחורת, פיהוק, רעד, יובש בפה, הזעה מוגברת, כאבי שרירים ומפרקים, הפרעות בתפקוד המיני - לעיתים תסמינים אלה נותרים גם לאחר הפסקת הטיפול, עייפות, עליה במשקל. 

בדרך כלל, תופעות לוואי אלה חולפות בהמשך השימוש.

תופעות לוואי נדירות יותר של ציפרלקס:

פריחה, גרד בעור, תחושת נימול, עקצוצים או העדר תחושה בעור,חריקת שיניים, התרגשות, עצבנות, התקף פאניקה, בלבול, חום ותסמינים אחרים של שפעת כגון: נזלת, שיעול, כאב גרון, צמרמורת; הפרעות בחוש הטעם, עילפון, הגדלת אישונים, הפרעות בראייה, צפצופים באוזניים, נשירת שיער, אי-סדירות במחזור או דימום כבד, הפחתת משקל, קצב לב מהיר, התנפחות גפיים, דימום מהאף.

במקרים נדירים ציפרלקס עלול לגרום לתופעות לוואי רציניות כמו תוקפנות, דֶּפֶּרְסֹונָלִיזַצְיָה, הזיות, קצב לב איטי.

יש להפסיק את השמוש בתרופה ולפנות מיידית לרופא במקרים של דימומים בלתי רגילים, קשיי נשימה, נפיחות של הפנים, השפתיים, הלשון או הגרון העלולה לגרום לקשיי בליעה או נשימה, חום גבוה, עצבנות או חוסר שקט, בלבול, גרד חמור של העור, קצב לב מהיר, לא סדיר, עלפון.

פרטי תגובה עם תרופות אחרות

יש לעדכן רופא/רוקח באשר לנטילת תרופות אחרות, כולל תרופות ללא מרשם וכן תוספי תזונה. בייחוד עבור: 

שילוב של ציפרלקס עם תרופות הבאות עלול לגרום לתגובות בלתי רצויות:

• מעכבי מונואמין אוקסידאז (MAOI)- יש להמתין לפחות שבועיים בין טיפולים.

• תרופות המשפיעות על מערכת העצבים המרכזית: סיכון מוגבר לתופעות לוואי כגון טשטוש וסחרחורת.

• תרופות המשפיעות על קרישת הדם, כגון נוגדי דלקת לא סטרואידליים (NSAID's), אספירין ווארפארין עלולות להגביר את הסיכון לדימומים.

• תכשירים נוירולפטיים- תרופות לטיפול בסכיזופרניה ובפסיכוזה, ותרופות נוגדות דיכאון מקבוצות SSRI וטריציקליים, עקב סיכון אפשרי להורדת הסף לפרכוסים.

• ליתיום: עליה בסיכון לתופעות לוואי הן של ציפרלקס והן של ליתיום.

• אגוניסטים לקולטני סרוטונין, כגון סומאטריפטאן: דווחו מיקרים של חולשה, תנועתיות יתר וחוסר קואורדינציה. סומטריפטן ותרופות דומות לטיפול במיגרנה, וכן טרמדול ותרופות דומו (אופיואידים), המשמשים לשיכוך כאבים חמורים.

• סימטידין, לנסופראזול ואומפראזול, לטיפול בכיב קיבה, פלוקונאזול- לטיפול בזיהומים פטריתיים, פלובוקסמין- לטיפול בדיכאון, וטיקלופידין- להפחתת סיכון לשבץ. תרופות אלו עלולות להעלות את ריכוז אסציטלופראם בדם.

• קארבאמאזפין: סיכון גבוה לירידה ברמות ציפרלקס ולהשפעה מופחתת שלו. 

• חוסמי בטא, כגון מטופרולול: אסציטאלופראם (ציפרלקס, אסטו) מגביר את רמות התרופה בדם ועלול להחמיר את תופעות הלוואי שלהם.

• תרופות המורידות את רמות האשלגן או המגנזיום בדם, כיוון שמצבים כאלו מעלים את הסיכון להפרעת קצב לב מסכנת חיים. כמו תרופות אנטי-מיקרוביאליות מסוימות (למשל ספרפלוקסצין, מוקסיפלוקסצין, אריתרומיצין במתן תוך-ורידי, פנטמידין), תרופות נגד מלריה, במיוחד הלופנטרין, אנטיהיסטמינים מסוימים (למשל אסטמיזול, מיזולסטין(

• תרופות נוגדות דיכאון מקבוצת SNRI ו- SSRI עלולות לגרום לסינדרום סרוטונין (נדיר), הכולל סימנים כמו עצבנות, חוסר שקט, בלבול, הזעה, חום גבוה, רפלקסים מוגברים, עוויתות שרירים, רעידות, עלייה בקצב הלב. עלול להתרחש בשכיחות גבוהה יותר בנטילת תרופות נוספות המשפיעות על מערכת העצבים. 

• תוספי תזונה וצמחי מרפא, כמו היפריקום למשל, שיכולים להעלות את רמות הסרוטונין.

השפעת שימוש ממושך

ציפרלקס עלול לגרום להשמנה, לכן חשוב להקפיד על תזונה מאוזנת.

תסמיני הפרעות בתפקוד המיני, ימשכו, במקרים מסויימים, גם לאחר הפסקת הטיפול.