ציטאלופרם (ציפרמיל, רסיטל)

אופן נטילת התרופה

טבליות. אין ללעוס את טבליות ציטאלופרם (רסיטל, ציפרמיל) עקב הטעם המר, אך ניתן לחצות את הטבליה.

תדירות וזמן נטילה

המינון המקובל של ציטאלופרם (רסיטל, ציפרמיל) הוא פעם ביום, באותה השעה.

טווח המינון

המינון ההתחלתי של ציטאלופרם (רסיטל, ציפרמיל) הוא 20-10 מ"ג ביום. ניתן להעלות את המינון באופן הדרגתי עד מנה מקסימלית של 40 מ"ג ליום. המינון תלוי באבחנה.

תחילת ההשפעה

4 שעות. ההשפעה נוגדת הדיכאון מורגשת לאחר שבועיים עד 4 שבועות. ייתכן שיחלפו מספר שבועות עד שיפור.

משך ההשפעה

24-36 שעות. לאחר שימוש ממושך בתרופה ההשפעה נוגדת הדיכאון יכולה להמשך עד שנה.

מנה שנשכחה

יש לקחת מייד כשנזכרים. אם צריך לקחת את המנה הבאה תוך 6 שעות (או פחות), יש לדלג על המנה שנשכחה ולקחת מנה הבאה כרגיל.  אין לקחת שתי מנות ציטאלופרם (רסיטל, ציפרמיל) בבת אחת מחשש להגברת תופעות לוואי.

הפסקת התרופה

אין להפסיק נטילת ציטאלופרם (רסיטל, ציפרמיל) בלי להיוועץ ברופא. התסמינים עלולים לחזור.

אין להפסיק את הטיפול בציטאלופרם (רסיטל, ציפרמיל) בפתאומיות, כי זה עלול לגרום לתופעות לוואי הבאות: סחרחורות, עקצוצים, הפרעות שינה או סיוטים, הפרעות בתחושה כגון נמלול, חרדה, עייפות, בלבול, כאבי ראש, צמרמורות, בחילות, הקאות, הזעה ועוד. 

מינון עודף

מנה עודפת מקרית של ציטאלופרם (רסיטל, ציפרמיל) אינה צריכה להדאיג, אך אם מבחינים בתסמינים מיוחדים או אם נלקחה מנה עודפת גדולה יש לפנות מיד לקבלת עזרה רפואית. סימנים אפשריים למינון יתר: קצב לב לא סדיר, פרכוסים, שינוי בקצב הלב, ישנוניות, תרדמת, הקאות, רעד, ירידה בלחץ הדם, עליה בלחץ הדם, בחילה, סינדרום סרוטונין, אי שקט, סחרחורת, אישונים מורחבים, עור כחלחל.

אחסון

לאחסן במקום קריר (עד 25 מעלות).

תזונה

ניתן לקחת עם או בלי אוכל. מומלץ להימנע משתיית מיץ אשכוליות. במקרה של יובש בפה, מומלץ למצוץ סוכריה ללא סוכר, או להרבות בשתייה. 

אלכוהול

נהיגה

הריון

אין להשתמש בציטאלופרם (רסיטל, ציפרמיל) בהריון מבלי להיוועץ ברופא.  בנטילה סמוך לתום ההריון עלול להיות סיכון מוגבר לדימום וגינלי כבד זמן קצר לאחר הלידה, במיוחד אם בעבר קיימות הפרעות דימום. יש ליידע צוות מיילד.

הנקה

תינוקות וילדים

קשישים

דווח לרופא במקרה של

• סוכרת
• מחלת לב
• מחלת כבד
• מחלת כליה
• הפרעה נפשית
• רמות נתרן נמוכות בדם
• אפילפסיה (כפיון), עבר של פרכוסים
• הריון
• הנקה
• גלאוקומה
• הפרעות בקרישת הדם, הפרעות דימום
• דימום ממערכת העיכול, גם בעבר
• הפרעות קצב בלב
• אי סבילות לסוכרים מסויימים

סיכון ממנת יתר

סיכון מפיתוח תלות

תופעות הלוואי הנפוצות של ציטאלופרם (רסיטל, ציפרמיל) הינן: בחילה, כאב ראש, יובש בפה, ירידה או עלייה בתיאבון, ישנוניות, עצבנות יתר וקשיי שינה. חולשה, הזעת יתר, דחף מיני מופחת. תופעות אלו בדרך כלל קלות וחלקן עשויות לחלוף. במקרה של יובש בפה, מומלץ למצוץ סוכריה ללא סוכר, או להרבות בשתייה.תופעות נוספות שכיחות פחות של ציטאלופרם (רסיטל, ציפרמיל) עלולות לכלול: תיאבון מופחת, אי שקט, בעיות ביכולת הריכוז, דחף מיני מופחת, חרדה, עצבנות, בלבול, חלומות לא רגילים, רעד, דקירות או קהות תחושה בקצות האצבעות, צלצול באוזניים, נזלת או אף סתום, פיהוק, שלשול, הקאות, עצירות, גזים, גרד, כאבי שרירים ופרקים, בעיות בזקפה ובשפיכת זרע בגברים (תיתכן ירידה באיכות הזרע), קושי בהגעה לאורגזמה בנשים, עייפות, חום , דקירות בעור, משקל מופחת.

יתכנו גם תופעות לוואי נדירות של ציטאלופרם (רסיטל, ציפרמיל):

דימום בעור, תיאבון מוגבר, תוקפנות, דפרסונליזציה, הזיות, מאניה, עילפון, אישונים מוגדלים, קצב לב מהיר או איטי, פריחה, נשירת שיער, רגישות לאור, קשיים בהטלת שתן, דימום מוגבר בזמן המחזור, התנפחות הגפיים, עליה במשקל, פרכוסים, תנועות לא רצוניות, הפרעה בטעם, דימום, דלקת בכבד.

יש להפסיק את השימוש בציטאלופרם (רסיטל, ציפרמיל) ולפנות מיד לרופא אם מופיעים התסמינים הבאים:

סינדרום סרוטונין (האטה או האצה בדופק הלב, שינוי קיצוני במצב רוח, חום גבוה, עצבנות, עוויתות, הזיות, נמנום עמוק, הזעה מוגברת, רפלקסים מוגברים, חוסר שקט, בלבול, רעד או כיווץ חזק של שרירים, הפרעה בתנועות הגוף). מצב נדיר.

תגובה אלרגית חריפה (נפיחות בעור, בלשון, בשפתיים או בפנים, או קשיי נשימה או בליעה או גרד חמור של העור).

דימומים במערכת העיכול.

ירידה בריכוזי נתרן בדם, שעלולה להתבטא בכאבי ראש, ירידה ביכולת הריכוז, ירידה בזיכרון, בלבול, התכווצויות שרירים או חולשה.

שינויים בקצב הלב או עלפון.

התקף אפילפטי שהתפתח לראשונה או אם חלה עליה בתדירות ההתקפים האפילפטיים.

ירידה בזיכרון.

יש לפנות לרופא מיד במצבים אלו:

הופעת מחשבות אובדניות.

התפתחות תסמינים של מאניה (חילופי רעיונות מהירים, שמחה אשר אינה הולמת את המצב ויתר פעילות גופנית).

חוסר שקט, קושי בישיבה או עמידה ללא תזוזה (עלולים להופיע בשבועות הראשונים של הטיפול).

עייפות, בלבול וכיווץ שרירים- ייתכן ואלה סימנים לרמה נמוכה של נתרן בדם. 

פרטי תגובה עם תרופות אחרות

שילוב של ציטאלופרם (רסיטל, ציפרמיל) עם תרופות הבאות עלול לגרום לתגובות בין תרופתיות, סיכונים ולהפחתת יעילות הטיפול:

אין להשתמש בציטאלופרם (רסיטל, ציפרמיל) בו זמנית  עם מעכבי MAO (פנלזין, איפרוניאזיד, איזוקרבוקסזיד, ניאלמיד, טרנילציפרומין, מוקלובמיד, סלג'לין, לינזוליד) ופימוזיד או בתוך 14 ימים מהפסקת הטיפול בהן, וכן אין להתחיל את הטיפול בהן תוך 7 ימים מהפסקת הטיפול בציטאלופרם.

אין להשתמש עם התכשיר הצמחי סט ג'ון וורט- היפריקום פרפוראטום, תרופה צמחית לטיפול בדיכאון.  

בנוסף, יש לעדכן רופא בנטילת התרופות:

לינזוליד- אנטיביוטיקה.ליתיום, וטריפטופן.

פימוזיד (נוירולפטי)- אין ליטול אותו בו זמנית עם ציטאלופרם.

אימיפרמין ודזיפרמין.- לטיפול בדיכאון

תרופות המכילות סלג'לין- לטיפול במחלת הפרקינסון.

מטופרולול. חוסם בטא המשמש לטיפול במיגרנה, מחלות לב מסוימות ויתר לחץ דם. 

סומטריפטן ותרופות דומות ממשפחת הטריפטנים וטרמדול.

סימטידין במינון גבוה, לנסופרזול ואומפרזול, לטיפול בכיב קיבה- עלול לגרום לעליה של רמת ציטאלופרם בדם.

פלוקונאזול (משמש לטיפול בזיהומים פטריתיים), פלווקסמין (לטיפול בדיכאון) וטיקלופידין (המשמש להורדת הסיכון לשבץ)- עלולים להביא לעליה ברמות בדם של ציטאלופרם.

תרופות המשפיעות על טסיות הדם, כמו אספירין ונוגדי דלקת שאינם סטרואידים (למשל איבופרופן ודיקלופנאק, המשמשים בשיכוך כאבים). תרופות נוגדות קרישה המשמשות לטיפול או מניעה של היווצרות של קרישי דם. בנוסף, תרופות אנטי פסיכוטיות ונוגדי דיכאון טריציקליים.

תרופות העלולות להוריד את הסף להופעת פרכוסים: מפלוקווין, בופרופיון, טרמדול, תרופות נוירולפטיות ותרופות נוגדות דיכאון.

תרופות המשפיעות על קצב הלב , כגון: תרופות לוויסות קצב הלב, תרופות אנטי-פסיכוטיות, הלופרידול, נוגדי דיכאון טריציקליים, תרופות אנטי-מיקרוביאליות מסוימות, לדוגמא ספרפלוקסצין, מוקסיפלוקסצין, אריתרומיצין במתן תוך-ורידי, פנטמידין, תרופות נגד מלריה, במיוחד הלופנטרין, אנטיהיסטמינים מסוימים לטיפול באלרגיה (אסטמיזול, מיזולסטין).

השפעת שימוש ממושך

לא צפויות בעיות. לרוב, הטיפול בציטאלופרם (רסיטל, ציפרמיל) נמשך לפחות 6 חודשים. חולים עם דיכאונות חוזרים עשויים להיות מטופלים בתרופה משך זמן ארוך יותר ואף מספר שנים.

השימוש בתרופה עלול לגרום לתסמינים של הפרעות בתפקוד המיני, במקרים מסוימים התסמינים נמשכו גם לאחר הפסקת הטיפול.