אפדרין

תשובה: ההמלצה היא לקחת את התרופה הנוגדת דיכאון (בין אם היא סרוקסט או תרופה אחרת) למשך לפחות 6-9 חודשים לאחר האפיזודה הראשונה של הדיכאון. חשוב לדעת שנטילת תרופה כזו מובילה לשינוי כימי במוח, ולכן לוקח מספר שבועות להסתגל לתרופה, וכמו-כן לוקח מספר שבועות להסתגל להיות בלי התרופה כאשר מפסיקים ליטול אותה. בנוסף, חשוב לדעת שיש להפסיק לקחת את התרופה באופן הדרגתי במשך 2-4 שבועות, שכן אם מפסיקים בבת אחת עלולות להיות תופעות לוואי. לגבי ההחלטה על משך נטילת התרופה, אצל אנשים שידוע על גורם מעורר לדיכאון (כמו למשל אובדן של אדם קרוב, פיטורים מעבודה וכדומה), כדאי להמשיך את נטילת התרופה כל עוד קיים אותו גורם דחק. ההיגיון בכך הוא שאם קיים עדיין ברקע גורם שיוצר קושי ומתח נפשי שתרם להתפתחות הדיכאון, יש סיכוי גבוה שהדיכאון יופיע שוב אם תופסק נטילת התרופה. התקף חוזר של דיכאון לאחר הפסקת הטיפול הנוגד דיכאון הוא נפוץ יחסית. במחקר אחד שנעשה, היה התקף חוזר של דיכאון אצל 37% מהחולים שהפסיקו את הטיפול התרופתי בתוך שנה מהפסקת הטיפול. גורמי הסיכון העיקריים לחזרה של הדיכאון הם: המשך הסימפטומים הדכאוניים (גם אם בעוצמה נמוכה יותר) במשך 7 חודשים לאחר התחלת הטיפול הנוגד דיכאון היסטוריה של 2 אפיזודות או יותר של דיכאון (לפי קריטריונים שעל פיהם מגדירים דיכאון) או הפרעה מתמשכת במצב הרוח מעל שנתיים. במחקר נוסף שנעשה ועקב אחרי המטופלים במשך 10 שנים, שיעור החזרה של הדיכאון היה אפילו גבוה יותר- אצל 67% מהחולים היתה חזרה של הדיכאון. טיפול המשכי בתרופות נוגדות דיכאון יכול להוריד את הסיכון לחזרה של הדיכאון ללא הבדל בין סוגי התרופות השונות. בשל כל זאת, ההמלצה היא להמשיך את הטיפול הנוגד דיכאון במקרים הבאים: חולים שהיו להם 3 אפיזודות או יותר של דיכאון. חולים שהיו להם 2 אפיזודות של דיכאון ויש להם גם גורם סיכון להופעה מחודשת של הדיכאון. חולים שיש להם ברקע הפרעה מתמשכת במצב הרוח (מצב שנקרא דיסתימיה) וגם היתה להם אפיזודה של דיכאון. לסיכום, ההחלטה אם להמשיך עם הטיפול הנוגד דיכאון צריכה להתקבל בהתייעצות עם הפסיכיאטר המטפל בך. ההחלטה צריכה להתבסס על ההיסטוריה שלך, כשהגורם המשפיע בעיקר הוא האם זו הפעם הראשונה בחיים שאתה סובל מדיכאון או שמה היו אירועים קודמים. בנוסף, צריך להתחשב אם קיימים גורמי סיכון לאפיזודה נוספת של דיכאון. אם מדובר באפיזודה ראשונה של דיכאון ואין גורמי סיכון, בהחלט ניתן לשקול את הפסקת הטיפול לאחר 6-9 חודשים. לגבי ההשפעה על חיי אישות שציינת, התרופה סרוקסאט (או בשמה בגנרי Paroxetine) בהחלט יכולה לגרום לירידה בחשק המיני (אצל 6-15% מהנוטלים את התרופה) . אם אתה סובל מכך, כדאי שתתייעץ עם הפסיכיאטר המטפל. יש לקחת בחשבון שגם במצב של דיכאון ישנה ירידה בחשק במיני. ד"ר שירה ארד - אינפומד

תשובה: מה שאתה מתאר בהחלט מדליק נורה אדומה ואינו תקין. לאחר 3-2 דקות מסיום הריצה הדופק אמור כבר להתייצב. אינך אמור להגיע למצב של עילפון לאחר 10 דקות. המלצתי היא להסתפק בריצה של 30 דקות, ואת ההמשך לעשות בהליכה מהירה. במקביל, עליך לגשת לבדיקת ארגומטריה - בדיקת דופק במאמץ. במכון וינגייט אפשר לעבור בדיקה מאוד מקיפה של דופק העבודה המתאים ספציפית לך, ולקבל המלצות לתזונה מתאימה ולסוג האימון המתאים לך ביותר. עלות הבדיקה כ-1200 שקלים והיא אורכת כמה שעות. אני ממליצה לכל מי שמעוניין להגיע לתוצאות מרביות באימון לעשות את הבדיקה. הנימול בכפות הרגליים גם לא נשמע טוב. כדאי לך להיוועץ גם ברופא. בהצלחה יפה וולנסקי - מאמנת כושר אישית וקבוצות. מתמחה באימונים על טרמפולינה, נשים אחרי לידה, ילדים עם בעיות השמנה ואנשים עם מגבלות פיזיות קלות.דואר אלקטרוני: vyaffa@walla.co.il, סלולר: 050-8355085

תשובה: ניתן לבדוק בדם נוגדנים להרפס מסוג 2, וניתן לבצע את הבדיקה בקופות החולים. בברכה ד"ר איציק לוי רופא בכיר המרפאה לסיקור, מניעה וטיפול במחלות המועברות במגע מיני מומחה בפנימית, מחלות זיהומיות ומחלות המועברות במגע מיני

תשובה: תאורטית יש לעקוב אחר התפתחות מערכת העצבים המרכזית של העובר, כיוון שחסר חומצה פולית גורם למומים פתוחים בה. גילוי בעיה יכול להתבצע על- ידי בדיקת דם ואולטרסאונד.