בדיקת תפקודי ריאות (Pulmonary Function Tests)

לא סביר ששינוי בצלע אחת משפיע. האם עשית בדיקת תפקודי ריאות מקיפה? יש בבדיקה מקיפה בדיקה לפני ואחרי מרחיבי סימפונות. שינוי מעל אחוז מסוים מתאים לבעיה אסתמטית. אם זה לא נעשה, כדאי לחזור על תפקודי ריאות, וכן כדאי לפנות עם התוצאות לרופא ריאות ו/או פנימאי על מנת להתקדם באבחון ולראות אם יש בעיה אמיתית.

שיעול נקרא שיעול חריף אם משכו פחות משלושה שבועות, ושיעול כרוני אם הוא נמשך מעבר לזמן זה. השיעול החריף בדרך כלל נובע מסיבות זיהומיות, ויראליות או חיידקיות, במערכת הנשימה העליונה או בריאות. שיעול כרוני במעשן מעלה חשד למחלת ריאות חסימתית או לממאירות בריאות. באנשים שאינם מעשנים, שלוש הסיבות השכיחות לשיעול כרוני הן הפרשות באזור הלוע האחורי (Post Nasal Drip), אסתמה והחזר חומצה בין הקיבה לוושט. ישנה משפחה של תרופות להורדת לחץ דם, הנקראות מעכבי ACE ( טריטייס, אנלדקס ועוד), שגם עלולות לגרום לשיעול ממושך כתופעת לוואי. גורמים שכיחים פחות כוללים אי ספיקת לב, מחלת ריאות כרונית, תסחיף ריאתי ועוד. להלן הדברים שצריך לבדוק הרופא במטופל הסובל משיעול. בירור ההיסטוריה הרפואית: 1. האם השיעול הוא חריף או כרוני? 2. האם כאשר השיעול החל היו עוד תסמינים של זיהום נשימתי כמו כאבי גרון, נזלת ועוד? 3. האם זהו שיעול עונתי? האם יש צפצופים נשימתיים? אם כן, יתכן שהבעיה היא אסתמה. 4. האם יש תסמינים התומכים ב- Post Nasal Drip (הפרשה מהאף, עקצוץ בגרון) או בהחזר חומצה מהקיבה לוושט (צרבת או תחושה שהאוכל "עולה"). היעדר תסמינים אלה לא שולל סיבות אלו, אבל מציאותם מחזקת את האפשרות שהן האחראיות לבעיה. 5. האם יש חום או כיח? אם כן, יתכן שהבעיה היא זיהום, שיכול להיות גם דלקת ריאות. 6. האם למטופל מחלות נוספות או גורמי סיכון למחלות נוספות: עישון, חשיפה סביביתית (אסבסט), גורמי סיכון לאיידס ועוד. 7. האם המטופל נוטל תרופה ממשפחת מעכבי ACE? בדיקה גופנית מלאה, הכוללת בדיקה של הלוע, של הלב, והאזנה לריאות. בדיקות: בדיקות דם כלליות, צילום חזה, בדיקת תפקודי ריאה (כדי לבדוק את האפשרות של אסתמה או מחלת ריאות חסימתית כרונית במעשנים), בדיקה שאין דם בכיח, שליחת תרבית למעבדה כדי לשלול זיהום, ובדיקה של אילו תאים נמצאים בכיח. בדיקות מתוחכמות יותר נשלחות לפי הצורך. טיפול בשיעול: הטיפול מותאם לסיבה שמוצאים לשיעול. אם לא נמצאת הסיבה ויש שיעול כרוני בלתי מוסבר, הנטייה היא לתת טיפולים שיהיו גם טיפוליים וגם אבחנתיים, כגון נוגדי אלרגיה, תרסיס לאף, טיפול לאסתמה וטיפול להחזר חומצה קיבתי-ושטי (ריפלוקס). טיפול תסמיני בלתי ספציפי לשיעול, כמו קודאין, ניתן כאשר הסיבה לשיעול לא נמצאאת, והשיעול פוגם בתפקוד ובאיכות החיים של המטופל. לשיעול עם כיח לא נוהגים לתת מדכאי שיעול כקודאין, מכיוון שאז הכיח עלול להצטבר, להפריע לנשימה, ולהזדהם. אם השיעול ממנו את סובלת ממשיך, פני לרופא המטפל על מנת להמשיך את הבירור בכיוונים אלה. בברכה, ד"ר טלי צ'רנוביצקי - אינפומד

לייפת ריאתית (pulmonary fibrosis) היא למעשה מחלה שבה מתרחש תהליך דלקתי ולאחר מכן הצטלקות של רקמת הריאה שגורמים לפגיעה בתפקודה. קיימים מספר תתי סוגים ועל כן ישנם הבדלים בהערכת מהלך המחלה ותוצאותיה, וכמו כן בטיפול. קביעת תת הסוג נעשית על ידי המהלך הקליני ואצל חלק מהחולים מתבצעת גם ביופסיה ריאתית. בבדיקת הביופסיה נלקחת דגימת רקמה מהריאה לבדיקה מיקרוסקופית, ועל ידי איתור מאפיינים מסוימים נקבע תת הסוג של המחלה. האם עברת ביופסיה ריאתית? האם ניתנה לך אבחנה של סוג המחלה ממנה את סובלת? אחד הסוגים הקיימים נקרא פיברוזיס ריאתי אידיופאתי - Idiopathic pulmonary fibrosis (כלומר הגורם לתהליך ההצטלקות אינו ידוע). בסוג זה ישנה התקדמות מתמדת של המחלה. אתייחס כאן בקצרה למחלה זו, אך שוב, יש שוני בין הסוגים השונים ולא ברור משאלתך מאיזה סוג את סובלת. העיקרון הטיפולי הוא להקטין את התהליך הדלקתי מתוך היגיון שבכך יקטן גם תהליך ההצטלקות של רקמת הריאה. לכן הטיפול המרכזי הוא בסטרואידים (אלו הן זריקות הדיפרוספן שאת מקבלת), שזו תרופה נוגדת דלקת. בנוסף, ישנם טיפולים אימונוסופרסיביים (מדכאי חיסון) שאף הם אמורים להפחית את התהליך הדלקתי כגון אזאתיופרין או ציקלופוספאמיד וטיפולים אנטי- פיברוטיים כגון קולכיצין או פניצילאמין. השימוש בתרופות האימונוסופרסיביות והאנטי-פיברוטיות הוא בעיקר לחולים שאינם מגיבים לטיפול בסטרואידים, חולים שסובלים מתופעות לוואי של הסטרואידים או חולים שהם בסיכון גבוה לסיבוכים מסטרואידים (בין השאר בקבוצה זו חולי סוכרת שאינה מאוזנת. האם הסוכרת שלך מאוזנת?) למרבה הצער אין כיום הוכחות ברורות כי הטיפולים השונים משפרים את מצב המחלה או את איכות החיים של החולים. אולם הפוטנציאל לתוצאות חיוביות מעודד בכל זאת את הרופאים להמשיך ולטפל בתרופות אלו. אצל חולים שבהם ישנה התדרדרות בתפקוד הריאתי למרות טיפול אופטימלי, ושמתאימים מבחינת הקריטריונים, יש לשקול השתלת ריאה. בשל בההמתנה הארוכה לתרומה מומלץ לחולים להירשם מוקדם אם יש צורך מבחינת התפתחות המחלה. חשוב מאוד שתהיי במעקב של רופא מומחה בפולמונולוגיה (מחלות של מערכת הנשימה) שתוכלי לקבל ממנו את מלוא המידע ולהפנות אליו את כל שאלותייך. מאחר והנושא מורכב ואין בידי את מלוא הנתונים הרפואיים שלך, קשה לייעץ מבלי לבדוק אותך ולעיין במסמכים הרפואיים שלך. את מוזמנת לכתוב לנו שוב אם יהיו לך שאלות נוספות, נשתדל לעזור ככל יכולתנו. רפואה שלמה. למידע נוסף ניתן לקרוא באתרים אלה: http://www.emedicine.com/med/topic1960.htm

במחלה גילאן-בארה מערכת החיסון של הגוף תוקפת את מערכת העצבים. בדרך כלל זה מופיע לאחר מחלה זיהומית כלשהי. במחלה הזיהומית הגוף מגיב נגד המזהם, וכתוצאה מ"טעות בזיהוי", מערכת החיסון מתחילה לתקוף גם את מערכת העצבים. עקב כך מתפתחת חולשת שרירים עד כדי שיתוק של הגפיים, ובמקרים חמורים גם של שרירי הנשימה. בדרך כלל החולשה מגיעה לשיא 3 שבועות לאחר התחלת הסימפטומים. משך ההחלמה משתנה מאדם לאדם, ונע בין כמה שבועות למספר חודשים. ל-30% מהמטופלים נותרת חולשה מסוימת שיכולה להימשך שנים לאחר המחלה. ב-3% מהמקרים המחלה מתפרצת שוב כעבור שנים. אין טיפול המרפא את המחלה. הטיפולים שישנם כיום עוזרים לקצר את המחלה ולהקל אותה. שני טיפולים שכיחים ומקובלים הם פלסמפרזיס (סינון של הנוגדנים התוקפים מהדם) ו- IVIG (מנה מרוכזת של נוגדנים מאלפי בני אדם אשר מנטרלים את נוגדני המחלה). שני הטיפולים יעילים באותה מידה בפני עצמם, ושילוב שלהם אינו משפר את התועלת. הנטייה היא להעדיף פלסמפרזיס, כיוון ש- IVIG זהו תוצר דם מתרומה של אלפי אנשים, וכמו בכל תוצר דם, יש בו הסכנה של העברת מחלות מדבקות. המחלה גורמת לפגיעה נוירולוגית. לעיתים יש צורך בטיפול נמרץ כאשר גם שרירי הנשימה נפגעים ויש צורך להנשים את המטופל. אם זה לא המקרה, המחלקה נוירולוגית היא בדיוק המקום המתאים לטפל באביך. איחולי בריאות ד"ר נועה גולדשר מינרבי - אינפומד

חסרים פרטים על מנת שניתן יהיה להתייחס באופן ספציפי למצבך: כמה זמן את סובלת מקוצר נשימה? האם אובחנה אצלך מחלת ריאות, ואם כן, איזו? האם קוצר הנשימה מופיע גם במאמץ או במצבים אחרים? ייתכן שאת סובלת מאסתמה או ממחלת ריאות חסימתית אחרת. האם את מעשנת? אם כן, חשוב מאוד שתגמלי. אני ממליצה לך לבקש הפניה לרופא ריאות (פולמונולוג) שיערוך לך מבחן תפקודי ריאות ובדיקות נוספות, על מנת לאבחן במדויק ממה את סובלת ומה החומרה אם עוד לא אובחנת. בהתאם לאבחנה, יהיה ניתן להציע לך טיפול נוסף. בברכה, ד"ר מיכל רסנר - אינפומד

לא ברור מהיכן לקחת את המידע כי בנים סובלים מאסתמה יותר מבנות. אין לכך כל תימוכין במחקרי אוכלוסיות. אסתמה היא מחלה המאופיינת בהפרעה בהוצאת האוויר מהריאות עקב דלקת והתכווצות הסימפונות. למחלה יש מרכיב תורשתי וסביבתי, ובחלק ניכר מהמקרים היא ביטוי לתגובה אלרגית. אין כל סיבה ברורה שיהיה הבדל בשכיחות המחלה בין בנים ובנות, ואכן אין כל דיווח על הבדל שכזה. [25/03/2001]

את מעלה הרבה בעיות שיש לדון בהן. שיעול התקפי המופיע בשעות הלילה ולעיתים מלווה בקוצר נשימה, גם בבחורה בגילך (זה גיל מעט מבוגר מהרגיל להופעה ראשונה של אסתמה) יכול להתאים ל"שיעול אלרגי". שיעול אלרגי הוא תוצאה של רגישות יתר של הסימפונות. כתוצאה מחשיפה לחומרים מסויימים (אוויר קר, מאמץ, אבק, וירוסים ועוד גורמים רבים נוספים) מופיעים השיעול וקוצר הנשימה. הטיפול במקרים אלה הוא אכן משאף המכיל סטרואידים וגם מרחיב סימפונות, אולם נוהגים לא להתחיל את הטיפול לפני שיש אבחנה מדויקת, הנעשית על ידי תשאול ובדיקה של רופא ריאות וכן בדיקת תפקודי ריאות או בדיקות אחרות. לאחר שמגיעים לאבחנה ניתן להתחיל בטיפול. את מציינת בעיה אחרת, אירוע של אספירציה (כניסת מזון, חומצות קיבה או רוק לדרכי הנשימה), שבעטיה הונשמת ועברת טרכאוסטומיה (פתח בקדמת הצוואר לצורך הנשמה). מצב כזה הופך אותך למטופלת שונה. הוא מעלה את האפשרות שבעיה בקנה הנשימה (באזור הטרכאוסטום לשעבר) מובילה לשיעול ולקוצר הנשימה. את זה אפשר לבדוק בבדיקת תפקודי ריאות או בבדיקה חודרנית המסתכלת על קנה הנשימה, בדיקת ברונכוסקופיה. העובדה שסבלת מדלקות ריאה חוזרות בילדותך מעלה אפשרות נוספת המובילה לקוצר הנשימה: נזק קבוע לדרכי האוויר כתוצאה מן הזיהומים. מצב זה נקרא ברונכיאקטזיס. אבחנה של מחלה זו נעשית בבדיקת CT, ובמצב זה, המטופל בדרך כלל סובל משיעול יצרני עם ליחה בכמויות עצומות. בנוגע לטיפול ממושך במשאף סטרואידלי, אכן מדובר בסטרואידים, אולם אלה סטרואידים הניתנים מקומית ואין להם כמעט השפעה על מערכות הגוף השונות כמו הסטרואידים הניתנים בכדורים או לווריד. השם הרע שיצא לסטרואידים לעיתים מוביל להיענות ירודה מאוד לטיפול באסתמה, מצב המסכן את החולים במחלה, ואף עלול להוביל לסיבוכים בשל חוסר הטיפול. הספיגה לדם של החומר שנמצא במשאף היא אפסית וחסרת כל משמעות מבחינת תופעות הלוואי של הסטרואידים. הדבר היחיד שיש לעשות זה לשטוף את הפה לאחר נטילת המשאף על מנת לסלק את עודפי התרופה מחלל הפה והלשון, דבר העלול לגרום להתפתחות פטריה על הלשון והחך. לסיכום, לא ניתן להגיע לאבחנה, ובוודאי לא לומר מהי דרגת החומרה של המחלה, ללא תשאול ובדיקות שונות. במקרה שלך נחוצות בדיקות של תפקודי הריאות כדי לגבש את האבחנה. הרושם שלי הוא כי אכן מדובר ברגישות יתר של הסימפונות, דהיינו סוג של אסתמה, הואיל ואת מתארת קוצר נשימה במאמצים זה זמן רב, עם תגובה לוונטולין, וכעת עם החמרה במצב. לא תיארת אם סימביקורט עזר לך. אם הוא עזר, זה עוד סימן המכוון לרגישות יתר של הסימפונות. אני ממליץ לפנות לרופא ריאות לבדיקה ולהערכה, על מנת לקבל גם את הטיפול האופטימלי שיקל עלייך מבחינת הסימפטומים, וכן יוביל למניעת סיבוכים מאוחרים של מחלת ריאה שאינה מטופלת. רפואה שלמה ד"ר אמיר בר-שי - אינפומד

אסתמה ואטופיק דרמטיטיס ("אסתמה של העור") הינן מחלות הקשורות זו בזו, אבל לא ידוע לי על כל התוויה לביצוע CT במקרה כמו זה שאת מתארת. ד"ר תהילה חג'ג' - אינפומד

Scheuermann Kyphosis הוא מצב הגורם בדרך כלל לעקמת (כיפוף לפנים) מבנית של עמוד השדרה החזי. למרות שעקמת בחלק זה היא תקינה, עקמת של עמוד השדרה החזי החורגת מהממוצע, או הימצאות עקמת באזור המעבר בין החלק החזי והמותני של עמוד השדרה או של האזור המותני, נחשבים בדרך כלל למצב בלתי תקין. מצב זה מתבטא בצורות מגוונות, החל מפגם אסתטי וכלה בהפרעה נוירולוגית, נשימתית, כאבי גב, או שילוב של בעיות אלה. ההחלטה על אופי הטיפול צריכה להסתמך על שני מרכיבים: חומרת הבעיות שחש המטופל ומידת התגובה לטיפולים שמרניים, הכוללים נוגדי כאבים וזריקות למיניהן. ייתכן שיש מקום לשקול טיפול ניתוחי, אולם ההחלטה תתקבל לאחר בירור לגבי בעיות נוספות, כגון עקמות נוספות וחומרתן, מחלות כלליות ועוד. בברכת בריאות שלמה, ד"ר רונן בלכר - אינפומד