ליתיום

מייצבי מצב רוח, תרופות נוגדות מאניה | Lithium

מתאים לטיפול ב:

מאניה דפרסיה, הפרעה דו-קוטבית

יש צורך במרשם

המומחים מסבירים
מידע
אזהרות
תופעות לוואי
רופאים בתחום
המומחים עונים
המלצות לקריאה

שמות מסחריים

ליקרביום Licarbium

המומחים של Infomed מסבירים:

מאת: מערכת אינפומד

ליתיום נמצא בשימוש מאז שנות ה- 40, ומסייע בטיפול במאניה דפרסיה. ליתיום מפחית את העוצמה והתדירות של מעברים ממצבי ריגוש קיצוני לדיכאון עמוק המאפיינות מחלה זו.
ליתיום הינה התרופה המועדפת לטיפול במאניה, אך משתמשים בה לעיתים גם למניעה וטיפול בדיכאון קשה. ניתן להתחיל טיפול עם ליתיום בבית החולים במקרים הקשים יותר.
רמות גבוהות של ליתיום בדם עלולות לגרום לתופעות לוואי קשות. לכן, בנטילת התרופה דרוש ניטור קפדני. מאחר שעשויים לחלוף 2-3 שבועות עד שתורגש השפעתו החיובית של הליתיום, נוהגים לתת ברוב המקרים תרופה נוגדת פסיכוזה יחד עם ליתיום עד שיעילותו של הליתיום תבוא לידי ביטוי.
רעילות ליתיום קשורה קשר הדוק לריכוזי ליתיום בסרום ויכולה להתרחש במינונים קרובים לריכוזים הטיפוליים. לפני תחילת הטיפול יש לוודא כי קיים ציוד לקביעה מהירה ומדויקת של ריכוזי הליתיום בסרום. הפסקת השימוש ופנייה מיידית לרופא או לחדר מיון נדרשת במקרים של נטילת יותר מדי ליתיום, או במקרה של הופעת סימני רעילות ליתיום: חוסר שליטה בשרירים, שלשול, הקאות, רעידות, חולשת שרירים, חוסר אנרגיה או ישנוניות.

אין להשתמש בתרופה זו במקרים של רגישות (אלרגיה) לחומר הפעיל (ליתיום קרבונט) או לכל אחד ממרכיבי התרופה, במצב שגורם לתשישות חמורה או לשבריריות, בהתייבשות חמורה, במחלת כליות חמורה, במחלת לב חמורה, כאשר רמת הנתרן בדם נמוכה או במצב רפואי המחייב תזונה דלת נתרן, בנטילת תרופות משתנות, המשמשות לטיפול בלחץ דם גבוה ובבעיות לב אחרות, במצב נזק מוחי, גם בעבר.

אישה מביטה במראה סובלת ממאניה דפרסיה, ליתיום

צילום: Shutterstock

מידע על התרופה

אופן נטילת התרופה
טבליות לבליעה. בעת הצורך- ניתן לחצות/ לכתוש.
תדירות וזמן נטילה
1-3 פעמים ביום עם האוכל. המינון ואופן הטיפול ייקבעו על ידי הרופא בלבד.
טווח המינון
מבוגרים: 0.450-1.8 גרם ליום. המינון עשוי להשתנות לפי תגובת החולה.
תחילת ההשפעה
ניתן להרגיש בהשפעות מסויימות תוך 3-5 ימים, אך ההשפעה החיובית במלואה מורגשת בדרך כלל לאחר 3 שבועות.
משך ההשפעה
ניתן להרגיש בהשפעות מסויימות תוך 3-5 ימים, אך ההשפעה החיובית במלואה מורגשת בדרך כלל לאחר 3 שבועות.
מנה שנשכחה
אין לקחת מנה שנשכחה. קח את המנה הבאה כרגיל. אין לקחת מנה כפולה כפיצוי על מנה שנשכחה.
הפסקת התרופה
אין להפסיק את התרופה בלי להיוועץ ברופא, התסמינים עלולים לחזור.
מינון עודף
יש לפנות לחדר מיון מייד גם בהיעדר סימנים. מינון יתר עלול לגרום לנזק חמור או אפילו למוות. תסמיני מינון יתר (רעילות ליתיום) עלולים לכלול: שלשול, ישנוניות, חוסר קורדינאציה, אובדן תיאבון, חולשת שרירים, בחילות או הקאות, דיבור לא ברור, רעידות, ראייה מטושטשת, תנועות מגושמות או חוסר יציבות, בלבול, פרכוסים, סחרחורת, עלייה בכמות השתן, צלצולים באוזניים, רעד חמור. דרושה פעולת חירום במקרה של איבוד הכרה או עוויתות.
אחסון
לשמור במיכל סגור במקום קריר ויבש, הרחק מהישג ידם של ילדים
אזהרות
תזונה
רמות ליתים בדם מושפעות מכמות הנתרן (המצוי במלח בישול) בגוף; לכן יש להיזהר לא להגדיל או להקטין לפתע את כמות המלח במזון. יש להרבות בשתיית נוזלים - במיוחד במזג אויר חם.
ובתקופות של פעילות גופנית ממושכת או מאומצת. יש לבלוע את התרופה עם/ אחרי אוכל, כדי למנוע שלשול והפרעות קיבה.
דיאטות דלות בנתרן והתייבשות עלולים להשפיע על רמת הליתיום בדם, ולחשוף לסיכון להרעלת ליתיום. במקרה הקאות, הזעה או שלשול, או זיהום עם חום, ייתכן שתזדקק ליותר מלח וליותר נוזלים- יש להתייעץ עם הרופא.

נהיגה
בתחילת השימוש בתרופה זו או כאשר המינון משתנה, אין לנהוג, עד בחינת השפעתה של התרופה, שכן יכולה לגרום לישנוניות.
הריון
יש לעדכן רופא לפני תחילת הטיפול בהריון או בתכנונו. התרופה עלולה להזיק לעובר.
בחשיפה לתרופה במהלך ההיריון, יש להתייעץ עם אחד ממרכזי הייעוץ הטרטולוגיים, לשם הערכת הסיכון לפגיעה בעובר. נטילת ליתיום במהלך ההריון, חושפת את העובר לסיכון לבעיות רפואיות כמו: בעיות לב, בעיות כלייה ורמת סוכר נמוכה בדם. הרופא יקבע אם היתרונות הצפויים משימוש בתרופה גוברים על הסיכונים האפשריים לעובר.
הנקה
התרופה יכולה לעבור לחלב אם ועלולה להשפיע על התינוק. אין להיניק בזמן הטיפול בתרופה, אלא אם הרופא החליט שהיתרונות הצפויים גוברים על הסיכונים האפשריים לתינוק .
תינוקות וילדים
התרופה אינה מיועדת לשימוש מתחת לגיל 12.
קשישים
קשישים מעל גיל 65 שנים: נדרש מינון מופחת של ליתיום ומעקב אחר רמות הליתיום בדם לעיתים קרובות.
דווח לרופא במקרה של

מחלת כבד
מחלת כליה, ירידה בתפקוד כלייתי, גם בעבר
מחלת לב, גם בעבר
בעיות נשימה
ליקויים במחזור הדם ההיקפי
חולשת שרירים
הפרעות בתפקוד בלוטת התריס
היריון, הנקה או תכנונם
התייבשות, פעילות גופנית במזג אויר חם
נטילת תרופות אחרות- בינהן הלופרידול או תרופות אנטיפסיכוטיות אחרות
גיל מעל 65 שנים
ניתוח בריאטרי (להרזייה) לאחרונה או מתוכנן

סיכון ממנת יתר
גבוה
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי

רוב תופעות הלוואי קשורות לרמות הליתיום בדם. מטלת הרופא המטפל הינה למצוא את המינון הנכון עבור המטופל, אשר יספיק ליצירת איזון ולא יגרום לתופעות לוואי מיוחדות. התסמינים המובאים להלן מעידים על רמת ליתיום גבוהה בדם. במקרה שמבחינים באחד מתסמינים אלה יש להפסיק לקחת את התרופה ולפנות מיידית לרופא/לחדר מיון.

תופעות לוואי חמורות: קצב לב לא סדיר, חולשת שרירים, עוויתות בשרירים, הקאות, שלשול, ראיה מטושטשת, נמנום, צלצולים באוזניים (טיניטוס), תנועות מגושמות, בלבול, סחרחורת, שינויי מצב רוח, בעיות נשימה, פרכוס, דיבור לא ברור, נפיחות בבטן, תרדמת.
תופעות הלוואי השכיחות ביותר אצל מבוגרים כוללות רעד בידיים, תכיפות במתן שתן, צימאון מוגבר, בחילה, תחושת אי נוחות כללית עם התחלת הטיפול. אצל ילדים, בגילאי 17-12 שנים: תכיפות במתן שתן, בעיות בבלוטת התריס, רעד בידיים, צימאון יתר, סחרחורת, פריחה, קושי בהליכה, תאבון ירוד, ראיה מטושטשת, בחילה, הקאות.

תופעות לוואי חמורות המחייבות פנייה לרופא:

בעיות בכליות: אנשים שנוטלים את התרופה עלולים לסבול מתכיפות במתן שתן (פוליאוריה) ומבעיות אחרות בכליות, שעלולות להשפיע על תפקודי הכליות. בעיות אלו יכולות להתרחש תוך מספר שבועות מתחילת הטיפול, או לאחר נטילת התרופה לפרק זמן ארוך.

רמות נמוכות של נתרן (מלח) בדם (היפונתרמיה): התרופה יכולה לגרום לאובדן נתרן. בתחילת הטיפול עם התרופה, יש לשוחח עם הרופא בנוגע לדיאטה ולכמות הנוזלים הנדרשת. במקרים של הזעת יתר או שלשול, יש לבחון תוספת מלח ויותר נוזלים.

בעיות עצביות: אנשים שנוטלים תרופה זו עם תרופות מסוימות אחרות, הנקראות אנטי-פסיכוטיות, עלולים לסבול מתסמינים כגון: חולשה, עייפות, חום, רעידות ובלבול. יש לשאול את הרופא לגבי תרופות נוספות.

תסמונת סרוטונין: תופעה שעלולה לסכן חיים הנקראת תסמונת סרוטונין, שיכולה להתרחש בעת נטילת ליתיום יחד עם תרופות מסוימות, הנקראות מעכבי מונואמין אוקסידאז, ותרופות המשפיעות על רמות הסרוטונין. סימני תסמונת סרוטונין כוללים: אי שקט, תרדמת, סחרחורת, חום, עוויתות בשרירים, בחילה, הקאות, ראיית דברים שאינם קיימים, דופק מהיר, הזעה, רעידות, חוסר יציבות, בלבול, לחץ דם גבוה או נמוך, סומק, נוקשות שרירים, פרכוסים, שלשול.

בעיות בבלוטת התריס.

רמות גבוהות של סידן בדם (היפרקלצמיה) ושינויים בבלוטת יותרת התריס (היפרפאראתירואידיזם)- העלולים להימשך לאחר הפסקת נטילת התרופה.

בעיות לב: אנשים שנוטלים את התרופה עלולים לגלות כי הם סובלים גם מבעיית לב הנקראת תסמונת ברוגדה. אנשים שסובלים מהתעלפות לא מוסברת או שיש להם היסטוריה משפחתית של מוות פתאומי לא מוסבר לפני גיל 45 שנים, עלולים לסבול מתסמונת ברוגדה ולא לדעת על כך. במקרים של התעלפות או דופק לא תקין, יש לשוחח עם הרופא מד.

לחץ מוגבר במוח ונפיחות של העיניים- יכול לגרום לבעיות ראייה או עיוורון. כאבי ראש חזקים מאחורי העיניים, צלצולים באוזניים, ראייה מטושטשת, ראייה כפולה או פרקי זמן קצרים של עיוורון.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות

הערה כללית: תרופות רבות מגיבות לשילוב עם ליתיום. לפיכך אין לקחת כל תרופה נוספת (הכוונה לתרופות עם או ללא מרשם, וכן תוספי תזונה)מבלי להיוועץ ברופא. בייחוד עבור:
תרופות המשמשות לטיפול בלחץ דם גבוה ובבעיות לב אחרות, כמו: תרופות משתנות, אנטגוניסטים למערכת רנין- אנגיוטנסין, חוסמי תעלות סידן כמו: דילתיאזם, וראפמיל.

תרופות המשמשות לטיפול בהפרעות נפשיות ורגשיות חמורות, האלופרידול ותרופות נוגדות פסיכוזה אחרות, כמו ריספרידון, תיורידאזין, פלופנאזין, כלורפרומאזין, פרפנאזין, קלוזאפין: עלולות לגרום לרעילות נוירולוגית אם ניתנות יחד עם ליתיום. התופעות הנוירולוגיות מתבטאות בחולשה, חום, רעד, בלבול, אפאתיה, שינויים בתמונת הדם ונזק מוחי.
תרופות המשמשות לטיפול בפירכוסים, כמו: פניטואין, קרבמזפין.
תרופות המשמשות לטיפול בדיכאון מסוג מעכבים בררניים של ספיגה מחדש של סרוטונין, כמו: פלואוקסטין , פלובוקסמין וסרטלין. ונוגדי דיכאון טריציקליים

נוגדי דלקת לא סטרואידיים כגון אינדומתאצין, איבופרופן, נפרוקסן ופירוקסיקאם, אנטיביוטיקות מקבוצת הטטראציקלינים, לטיפול בזיהומים חיידקיים.
תרופות מרחיבות סימפונות, שמקלות על קוצר נשימה, כמו: תיאופילין ואמינופילין .

סודיום ביקרבונט משמש להורדת חומציות בקיבה ולטיפול בצרבת - עלולים להשפיע על רמות ליתיום קרבונט בדם.
מאזינטול, תרופה המשמשת לדיכוי התיאבון
אמפטמינים, תרופות ממריצות המשמשות לטיפול בהפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות.

מתילדופה, פניתואין, קרבמזפין.

תרופות המכילות יוד כגון : יודיד אשלגן, תרופה המשמשת לטיפול בפעילות יתר של בלוטת התריס ולהגנה על בלוטת התריס מפני השפעות קרינה.
תרופות ממשפחת מעכבי 2SGLT המשמשות לטיפול בסוכרת.

תרופות להרפיית שרירים ולהרדמה, מסוג חוסמות עצב- שריר כגון: סוקסינילכולין, פאנקורוניום.
תזונה עשירת או דלת נתרן כלוריד (מלח).

השפעת שימוש ממושך

שימוש ממושך עלול לגרום בעיות בכליות ובבלוטת התריס.

עלולה להופיע עלייה לא מסוכנת במספר תאי הדם הלבנים.

ניטור: לרוב מבצעים ניטור סדיר של רמות התרופה בדם ושל הרכב הדם. כמו כן יש לנטר בבדיקות דם את תפקודי הכליה, תפקוד בלוטת התריס, תפקוד בלוטת יותרת התריס (פאראתירואיד), רמות האלקטרוליטים (נתרן וסידן) בדם..
בדיקות שתן לניטור: מאזן הנוזלים, תפקוד הכליות.
בדיקות אק"ג לניטור תפקוד הלב, מדידות משקל גוף לצורך ניטור כל עלייה במשקל, בדיקות מצב נפשי למעקב הבריאות הנפשית, בדיקה גופנית.

יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא

המומחים של Infomed עונים על שאלות:

שאלה: מה זה דיכאון קיץ? מהם הסימפטומים של דיכאון כזה ואיך מטפלים בהם?

תשובה: לגבי פירוש המונח דיכאון, על הסימפטומים של הפרעה זו, ועל דרכי הטיפול המומלצות, תוכל לקרוא במילון המונחים של אינפומד, וכן במדריך האבחון והטיפול העצמי של אינפומד: http://www.infomed.co.il/takeCare/symp85.asp
לפתיחה בעמוד חדש >
שאלה: מהם התסמינים של דיכאון אצל ילדים ומתבגרים?

תשובה:
פעוטות וילדים בגיל הגן אשר סובלים מדיכאון יציגו ירידה בתיאבון וירידה במשקל. ייתכן ותבחין כי הם אינם מפיקים הנאה בשעת משחק.

ילדים בגיל בית הספר אשר סובלים מדיכאון יציגו ירידה בביטחון העצמי. הם יחושו כי כל דבר שהם עושים אינו טוב מספיק. ילדים גדולים יותר ומתבגרים אשר סובלים מדיכאון יציגו חוסר אכפתיות כלפי עצמם וכלפי הסובבים אותם, ייתכן והם לא ירצו ללכת לבית הספר ויגלו חוסר עניין בפעילויות ובחיים. יתר על כן ילדים מתבגרים יציגו תסמינים של אכילה מופרזת בליווי שינה מרובה מחד, או ירידה בתיאבון בליווי חוסר שינה מאידך.
אצל חלק מן הילדים התסמינים היחידים אשר יצביעו על דיכאון יהיו כאבי ראש או כאבי בטן, חוסר רצון ללכת לבית הספר ונטייה להיות חמי מזג. במידה והבחנת באחד מן התסמינים הללו על בסיס יום יומי על פני פרק זמן אשר נמשך על פי שבועות מספר, ייתכן והילד שלך סובל מדיכאון
לפתיחה בעמוד חדש >
שאלה: מה ניתן לעשות על מנת לסייע לילדים ומתבגרים הסובלים מדיכאון?

תשובה: ניתן לטפל בדיכאון בעזרת ייעוץ, תרופות נוגדי דיכאון או שילוב של שניהם גם יחדיו. מומלץ כי ילדים ומתבגרים אשר סובלים מדיכאון ישוחחו עם יועץ, מטפל נפשי, פסיכולוג או פסיכיאטר לגבי הגורמים אשר גורמים להם להרגיש כפי שהם מרגישים. ייעוץ משפחתי יכול לסייע לכל בני המשפחה. הרופא המשפחתי אשר מטפל בכם יכול להפנות אתכם לייעוץ יחד עם ילדכם. מרבית הילדים והמתבגרים אשר סובלים מדיכאון יחושו הטבה במצבם כאשר יקבלו ייעוץ בשילוב עם טיפול תרופתי.
לפתיחה בעמוד חדש >
שאלה: אמי בת 72 סבלה לפני שנה מהרפס זוסטר בראש, והיו לה פצעים בעיקר בצד הימני של הראש ונפיחות בשתי העיניים. כתוצאה מכך היא סובלת מכאבי ראש, בעיקר מכאבים חזקים במצח, נזלת אלרגית שהיא אף פעם לא סבלה ממנה קודם, וירידה בראיה. לכאבי הראש היא לוקחת פרוקסול פורטה וזה כבר לא משפיע. איזה טיפול היא אמורה לקבל ?

תשובה: יש צורך ראשית לברר את הסיבה לכאבי הראש, ולטפל בגורם. ישנן סיבות שונות לכאבי ראש, אולם כאשר כאבי ראש מופיעים באדם מבוגר ומלווים בירידה בראיה, יש לשלול מחלה דלקתית של כלי הדם בשם Temporal Arteritis המחייבת טיפול בסטרואידים. זאת ניתן לעשות בבדיקת רופא המשפחה ובדיקות דם הכוללות שקיעת דם ורמת crp. סיבה נוספת סבירה שיש לשלול היא סינוסיטיס כרונית, על רקע הנזלת האלרגית שציינת, וזאת ניתן לגלות ב- CT או בבדיקת רופא אף אוזן גרון. סיבה נוספת, שהיא הסבירה ביותר במקרה זה, היא כאב לאחר ההרפס, שנקרא גם postherpetic neuralgia. הטיפול בכאבים הוא במשככי כאבים, כאשר האפשרויות הן: משחת Zostrix, לידוקאין מקומי, תרופות טריציקליות כמו אלטרול, תרופות נגד פרכוסים כמו טגרטול. במקרים קיצוניים יש צורך בתרופות נרקוטיות חזקות. ברוב המקרים הכאבים פוחתים במשך הזמן ואף חולפים. אנא פנו לרופא המשפחה ו/או נוירולוג להמשך בירור וטיפול.
לפתיחה בעמוד חדש >